דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות יז,ב)
וכי מזהירין מן הדין (דקאמר 'אם לאוכלו חוץ לחומה קל וחומר ממעשר כו'? ותו:
'אם לפני זריקה קל וחומר מתודה'? דלמא כולהו חוץ לחומה אתו! ודקאמרת 'קל וחומר' -
אין מזהירין מן הדין, ואין כאן 'אם אינו ענין')?
הא אפילו למאן דאמר 'עונשין מן הדין' אין מזהירין מן הדין (דהא רבי יצחק דאית ליה ב'אחותו בת
אביו ובת אמו' עונשין מן הדין, וגבי אזהרה איכא קרא יתירא)!?
איסורא בעלמא (האי דקא מייתי בכולהו אזהרה בקל וחומר - לאיסורי
בעלמא קאמר, ולא למלקות).
והאמר רבא: זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה, לרבי שמעון לוקה חמש (דוקא
זר קאמר; ואף על גב דכהן לגבי עולה - זר הוא, הכא זר דוקא קאמר: דאי כהן - בצר ליה
חד לאו, דהא 'חמש' דקאמר: חד משום 'חוץ לחומה', דאתי בקל וחומר ממעשר, וחד משום
'לפני זריקה', דאתי בקל וחומר מתודה ושלמים, וחד משום 'זר' גמור - אפילו לאחר
זריקה, דאתי בקל וחומר מבכור - וכל שכן לפני זריקה! וחד משום 'אוכל חוץ לקלעים',
דאתי בקל וחומר מחטאת ואשם; וחד משום 'אוכל עולה' ואפילו כהן ובתוך הקלעים, וכל
שכן זר חוץ לקלעים וחוץ לחומה - אלמא לוקה חמש)!?
חמשה איסורין הוו (משום חמשה איסורין קאמר, ולא ללקות עליהן).
והא אנן תנן 'אלו הן הלוקין' (וקתני 'בכורים ואוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים')?
(מכות יח,א)
אלא קרא (האי קרא ד'לא תוכל לאכול' דקא מני לכולהו בגויה) יתירא הוא: מכדי כתיב (דברים יב,ו) והבאת[ם] שם [שמה עלתיכם וזבחיכם ואת
מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם] [פסוק ז] ואכלת[ם] שם לפני ה' אלהיך [ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלקיך] במקום (דמכדי כתיב לעיל מיניה 'והבאתם שמה'
וכולהו בהאי קרא כתיבי)? לכתוב רחמנא (בתריה [במקום (דברים
יב,יז): 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך
ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבותיך ותרומת ידך']) 'לא תוכל לאוכלם [בשעריך]' (אם על חוץ לחומה בא להזהיר; ו'לאו שבכללות' לא הוי: כיון דאכולה קאי - הוי לאו אכל חד וחד;
והיכי דמי 'לאו שבכללות'? - כגון 'לא
תאכל כי אם צלי אש' [שמות יב,ט] וכגון 'מכל אשר יעשה מגפן היין' וגו' [במדבר
ו,ד] למיהוי לאו באנפיה נפשיה)! מיהדר מפרש בהו רחמנא למה לי? - אלא ליחודי להו
לאוי לכל חד וחד (הכי גרסינן: 'מיהדר פרושי בכל חד למה לי? שמע מינה
לייחודי לאו לכל חד וחד': כאילו חזר וכתב בכל אחד לאו דחוץ לחומה; וכיון דאינו
ענין לו - תנהו ענין לדבר אחר; הלכך בבכורים - לאוכל עד שלא קרא עליהן אתא, ואינך:
כל חד וחד למילתיה אתא; ואם תאמר:
בכל הקדשים הכתובים כאן דייך אם תתן את הלאו ענין לאוכל לפני זריקה בכולן, חוץ
מבכורים! - אין הכי נמי, ומתניתא דקתני 'לוקין' באוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים, מ'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' [שמתו
כב,ל] נפקא, כדלקמן, ו'לוקה חמש' דקאמר
רבא - חמשה איסורי קאמר).
גופא אמר רבא: זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה, לרבי שמעון לוקה חמש.
ולילקי נמי משום (שמות כט,לג) [ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם] וזר לא יאכל כי
קדש הם (דכתיב במלואים;
ומדכתיב 'כי קדש הם' ונתן טעם לדבר: לפי שהם קדשי קדשים, להזהיר את הזר על
כל קדשי קדשים)?
הני מילי היכא דלכהנים חזי (כדכתיב רישיה דקרא 'ואכלו אותם אשר כופר בהם'); הכא - דלכהנים נמי לא
חזי! [## איסור 'זר' חל כאשר יש
היתר לכהן; אבל אם אין היתר כלל, אלא אסור כללי – אין איסור חל על איסור, ואין
איסור מיוחד לזר.]
ולילקי נמי משום (שמות כב,ל) [ואנשי קדש תהיון לי] ובשר בשדה טרפה לא תאכלו
[לכלב תשלכון אתו]: כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו
– נאסר (מ'בשדה' יתירא קא דייק: כשדה שאין בו מחיצות; ולמדנו מכאן קדשי
קדשים חוץ לקלעים ועובר שהוציא את ידו בשעת שחיטת אמו)?
הני מילי היכא דבפנים חזי; הכא דבפנים נמי לא חזי! [## איסור 'חוץ' חל כאשר יש היתר בפנים; אבל אם אין
היתר כלל, אלא אסור כללי – אין איסור חל על איסור, ואין איסור מיוחד לאוכל בחוץ.]
ולילקי נמי כדרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר: (שמות כט,לג) '[ואכלו
אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר] לא יאכל כי קדש הם:
(מכות יח,ב)
כל שבקדש פסול - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו' (דכתיב בנותר 'לא יאכל כי קדש הוא' [שמות כט,לד]: נתן טעם לדבר: 'כי קדש הוא': שנפסל, וכמו כן כל
הקדשים שנפסלו)?
הני מילי היכא דקודם פסולו חזי (כנותר); הכא דקודם פסולו נמי
לא חזי! [## איסור 'פסול בקודש' חל
כאשר יש היתר כאשר אינו פסול; אבל אם אין היתר כלל, אלא אסור כללי – אין איסור חל
על איסור, ואין איסור מיוחד לפסול.]
ולילקי נמי כאידך דרבי אליעזר, דתניא [דומה לסיפרא פרשת צו פרשה ג משנה ד]: 'רבי אליעזר אומר: כל
שהוא ב'כליל תהיה' [ויקרא ו,טז: וכל מנחת כהן כליל תהיה
לא תאכל]
- ליתן לא תעשה על אכילתו'!?
אין הכי נמי, ורבא - מהאי קרא קאמר [מהפסוק (דברים יב,יז): 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות
בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבותיך ותרומת ידך'].
אמר רב גידל אמר רב: <סימן כוז"א>
כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה – לוקה;
מאי טעמא?
דאמר קרא: (שמות כט,לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם [למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם] ['כּוּפָּר' בעבר]: לאחר כפרה – אִין,
לפני כפרה – לא; לאו הבא מכלל עשה - לאו הוא.
מתיב רבא: (דברים יד,ו) וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה
בבהמה אותהּ תאכלו - אותהּ תאכלו, ואין בהמה אחרת תאכלו (ולא בהמה טמאה שאין סימנין הללו
בהו; אלמא: לאו הבא מכלל עשה - עשה); ואי כדקאמרת [לוקין על לאו הבא מכלל עשה] - (דברים יד,ז) [אך] את זה לא תאכלו
[ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה
השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם
לכם] למה
לי?
אלא אי איתמר - הכי איתמר:
אמר רב גידל אמר רב:
זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה – פטור;
מאי טעמא?
דאמר קרא: (שמות כט,לג) ואכלו אותם אשר
כופר בהם [למלא את ידם לקדש אתם וזר לא
יאכל כי קדש הם]: כל היכא דקרינן ביה 'ואכלו אותם אשר כופר בהם' - קרינן ביה 'וזר לא יאכל קדש', וכל היכא דלא
קרינן ביה 'ואכלו אותם אשר כופר בהם' לא קרינן ביה 'וזר לא יאכל' (דהוא
סיפיה דהאי קרא: וכל זר לא יאכל קדש - לאו
בקדשים משתעי, אלא בתרומה, כדכתיב ברישא דענינא: 'איש איש מזרע אהרן' [ויקרא
כב,ד] - דבר השוה בזרעו של אהרן).
אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: בכורים: הנחה מעכבת בהן, קרייה אין מעכבת בהן.
ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: ([רש"י
מקדים הקדמה:] בכורים לפני החג - בני
קרייה נינהו; לאחר החג - לאו בני קרייה נינהו, דכתיב בתר קרייה 'ושמחת בכל הטוב' [דברים
כו,יא] מעצרת ועד החג, שהוא זמן שמחת
לקיטת פירות; מביא וקורא מן החג, ועד חנוכה מביא ואינו קורא (בכורים פ"א משנה
ו)) הפריש בכורים קודם לחג (חלה
עליהן חובת קרייה) ועבר עליהן החג (שאינן
ראוין עוד לקרייה) – ירקבו; מאי לאו משום דלא
מצי למיקרי עליהן, ואי סלקא דעתך 'קרייה אין מעכבת בהן' - אמאי ירקבו?
(לעולם בראוין לקרייה - לא מעכבא קרייה, אבל באלו שעבר
זמנן ואינן ראוין עוד לקרייה - מעכבא קרייה) כדרבי זירא, דאמר
רבי זירא: כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו' (במסכת
מנחות (דף קג:) תנן: "הרי עלי ששים ואחד עשרון" - מביא ששים בכלי אחד,
ואחד בכלי אחר: דעד ששים יכולין ליבלל בכלי אחד, אבל ששים ואחד - קים להו לרבנן
דאינן נבללין יפה; והוינן בה: וכי אינן נבללין מאי הוי? והאנן תנן 'אם לא בלל
כשר'? ומשני רבי זירא: כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו').
רבי אחא בר יעקב מתני לה (להא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא)
כדרבי אסי אמר רבי יוחנן (דרב אסי אמרה משמיה דרבי יוחנן),
וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן: ומי אמר רבי יוחנן 'בכורים: הנחה מעכבת בהן,
קרייה אין מעכבת בהן'? והא בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: בכורים - מאימתי מותרין
לכהנים? ואמר ליה: 'הראוין לקרייה (מעצרת ועד החג) - מִשֶּׁקָּרָא עליהן,
ושאין ראוין לקרייה - מִשֶּׁרָאוּ פני הבית (משיכנסו לעזרה)' (- והנחה לא מעכבת כלל).
קשיא קרייה אקרייה, קשיא הנחה אהנחה!?
קרייה אקרייה לא קשיא: הא [קריאה
מעכבת]
- רבי שמעון, הא [קריאה אינה מעכבת] - רבנן; הנחה אהנחה נמי
לא קשיא: הא רבי יהודה (לרבי יהודה לא מעכבא הנחה, דדריש 'והנחתו'
יתירא לתנופה, ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב) והא רבנן (ולרבנן
דלא דרשי ליה להכי - מיבעי להו לשנות בהנחה לעכב).
מאי 'רבי יהודה'?
דתניא: רבי יהודה אומר: והנחתו [דברים כו,י: ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה'
אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך] - זו תנופה (קרי ביה 'והנחתו' לשון 'ולא נחם אלהים
וגו' (שמות יג,יז) שהוא מנחה אותו לארבע רוחות ומעלה ומוריד);
אתה אומר זו תנופה - או אינו אלא הנחה ממש?
כשהוא אומר והניחו [דברים כו,ד: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך] - הרי
הנחה אמור; הא מה אני מקיים 'והנחתו'? - זו תנופה. [לולא
מסתפינא הייתי אומר: בתחילה הרי הכהן הניחו; אם כן מדוע כתוב פעם שניה 'והנחתו' – משמע
שהורם ממקום שהונח בתחילה – הוי אומר זו תנופה. אין תנופה בבכורים מוזכרת בתורה.
ועיין שנות אליהו בכורים פ"ג מ"ו.]
ומאן תנא דפליג עליה דרבי יהודה (למימר הנחה מעכבא)?
רבי אליעזר בן יעקב היא (דנפקא ליה תנופה מקרא אחרינא),
דתניא: '(דברים כו,ד) ולקח הכהן הטנא
מידך [והניחו לפני מזבח ה' אלקיך] - לימד על הבכורים
שטעונין תנופה - דברי רבי אליעזר בן יעקב.'
מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?
אתיא 'יד'
'יד' משלמים: כתיב הכא 'ולקח הכהן הטנא
מידך' וכתיב (ויקרא
ז,ל) 'ידיו תביאינה את
אשי ה' [את החלב על החזה יביאנו את
החזה להניף אתו תנופה לפני ה'] '; מה כאן כהן - אף להלן כהן; מה להלן בעלים (דההוא
- בבעלים משתעי, דכתיב ''יביא את קרבנו לה' מזבח
שלמיו' [ויקרא ז,כח] וסמיך ליה [פסוק כט]
'ידיו תביאינה') - אף כאן בעלים; הא
כיצד? מניח כהן ידיו תחת ידי בעלים ומניף.
אמר רבא בר אדא אמר רבי יצחק: בכורים -
(מכות יט,א)
מאימתי מחייבין עליהן (מיתה זר האוכלן [וכהן מלקות - תוספות])?
- משיראו פני הבית.
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: בכורים, מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים:
שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם, שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.