דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות יח,ב)
אמר רבא בר אדא אמר רבי יצחק: בכורים -
(מכות יט,א)
מאימתי מחייבין עליהן (מיתה זר האוכלן [וכהן מלקות- תוספות])?
- משיראו פני הבית.
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: בכורים, מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים:
שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם, שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם.
אמר רב ששת: בכורים - הנחה מעכבת בהן, קרייה אין מעכבת בהן.
כמאן?
כי האי תנא, דתניא:
רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים (זו אחת מהן, וכולן שנויין בספרי [תוספתא סנהדרין פ"ג מ"ג]):
רבי ישמעאל אומר (קסבר: קדושת הארץ לא בטלה, וצריך להפריש מעשרות,
וקאמר:): יכול יעלה אדם מעשר שני
בזמן הזה בירושלים ויאכלנו (בלא פדיון)? ודין הוא: בכור
טעון הבאת מקום, ומעשר שני טעון הבאת מקום: מה בכור אינו אלא בפני הבית, אף מעשר
אינו אלא בפני הבית;
מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח?
בכורים יוכיחו;
מה לבכורים שכן טעונים הנחה?
תלמוד לומר: (דברים יד,כג) ואכלת לפני ה' אלהיך
[במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר
דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] ; מקיש מעשר לבכור: מה בכור אינו אלא לפני הבית - אף מעשר
אינו אלא לפני הבית (לפיכך טעון בית);
(ולקמיה פריך: מאי שנא בכור דפשיטא ליה, ובמעשר מיבעי ליה?) ואם איתא, ליפרוך 'מה לבכורים שכן טעונין קרייה
והנחה'!
אמר רב אשי: נהי דעיכובא ליכא - מצוה מי ליכא? ולימא מצוה (וכיון דמצוה
איכא), וליפרוך (נפרוך נמי
קרייה דמצוה)?
אלא אמר רב אשי: כיון דאיכא בכורי הגר, דבעי למימר (דברים כו,ג) [ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי
אל הארץ] אשר נשבע ה' לאבותינו [לתת לנו] ולא מצי אמר - לא פסיקא ליה (ומיהו
בישראל - אפילו עיכובא איכא למימר).
וליהדר דינא ותיתי במה הצד (למה לי היקישא? נימא: בכור יוכיח, וחזר הדין, הצד
השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נוהגין אלא בפני הבית)?
[## הרב קלופפר: אין
לשאול [כפי שאומר רש"י] למה לי הקישא, שהרי היקש חזק ממה מצינו, אבל הגמרא
שואלת: אם התחלת ללמוד ממה מציחנו – מדוע לא להמשיך ולמצות דרך לימוד זה?]
משום דאיכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח (זה
למתן דמים וזה להנחה)!
ומאי קסבר (האי תנא [רבי
ישמעאל] דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר)? אי 'קסבר קדושה ראשונה (של בית)
קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא' (כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ, וקא מיבעיא ליה, מי
קרינא ביה השתא בלא חומה 'לפני
ה' אלהיך'? או לא?)
- (וקא פשיט מעשר מבכור:)
אפילו בכור נמי (יקרב ויאכל: דהא מאן דאית ליה 'קדשה לעתיד לבא' סבירא
ליה 'מקריבים אף על פי שאין בית', כדאמרינן ב'מגילה נקראת' (דף י.))! אי קסבר 'קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה
לעתיד לבא' - אפילו בכור נמי תבעי (ואי קסבר קדושת הבית בטלה, ומיבעיא ליה במעשר: הואיל
ואינו צריך לבית, אי מתאכיל בירושלים 'לפני ה'' קרינא ביה אי לא? -
אפילו בכור נמי כי האי גוונא תיבעי ליה [כמו שאמר רבינא להלן:] כגון
בכור שנזרק דמו וחרב הבית ועדיין בשרו קיים - מהו שיאכלוהו)!?
אמר רבינא: לעולם קסבר 'קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא', והכא (דקא
פשיט ליה למעשר מבכור) - בבכור (בבכור
שאינו צריך לבית, דומיא דמעשר עסקינן:) שנזרק דמו קודם
חורבן הבית וחרב הבית, ועדיין בשרו קיים, ומקשינן בשרו לדמו: מה דמו במזבח אף בשרו
במזבח (והא דפשיטא ליה דלא מתאכיל - משום דאיתקש בשרו לדמו,
דכתיב 'ואת דמם תזרוק על המזבח וגו' [במדבר
יח,יז; ופסוק יח:] ובשרם יהיה לך
וגו', ויליף מיניה: בשעה שהיא ראויה לזריקת דם אתה אוכל את
הבשר, ולא משנהרס המזבח); ומקיש מעשר לבכור.
וכי דבר [הבשר] הלמד בהקש (מן הדם) חוזר ומלמד (על המעשר) בהקש (הא קיימא
לן בזבחים ב'איזהו מקומן' (דף מט:) שאין למדין בקדשים למד מן הלמד)?
מעשר דגן - חולין הוא (ובחולין למדין למד מן הלמד).
(מכות יט,ב)
הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן, אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן (פלוגתא
היא ב'איזהו מקומן') - מאי איכא למימר [אי אפשר שהבשר, שלמד מדם – יחזור וילמד]?
דם ובשר - חדא מילתא היא.
קדשי קדשים [חוץ לקלעים, קדשים קלים
ומעשר שני חוץ לחומה]:
תנינא חדא זימנא: 'מעשר שני והקדש שלא נפדו'!?
אמר רבי יוסי בר חנינא: סיפא במעשר שני טהור וגברא טהור, דקא אכיל חוץ
לחומה; רישא במעשר שני טמא וגברא טמא, וקא אכיל ליה בירושלים (בלא
פדייה).
ומנא לן דמחייב עליה משום טומאה?
דתניא [סיפרי פרשת כי תבא, על אתר]:
'רבי שמעון אומר: (דברים
כו,יד) [לא אכלתי באני ממנו] לא בערתי ממנו בטמא
[ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול יהוה
אלהי עשיתי ככל אשר צויתני]: בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא [עד כאן בספרי פרשת כי תבא]; (הכי גרסינן [בספרי פרשת ראה על דברים יב,יז]:) והיכן מוזהר על
אכילה (שלא יאכלנו בטומאה)? איני יודע';
טומאת הגוף - בהדיא כתיב: (ויקרא כב,ו) נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים [כי אם רחץ בשרו במים];
(הכי גרסינן:והיכן מוזהר על אכילה
שלא יאכלנו בטומאה? איני יודע; תלמוד לומר: לא תוכל וגו' [דברים יב,יז; סיפרי על אתר] ; כך היא שנויה בסיפרי; וכשקבעוה כאן לא הספיקו
לגומרה עד דאקשי גמרא 'טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה: 'ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ וגו' ומוקמינן לה ביבמות במעשר, מדכתיב 'כי אם רחץ':
הא רחץ – טהור! דטָבַל ועָלָה - אוכל במעשר)
(רבינו גופו טהור ויצאה
נשמתו בטהרה לא פירש יותר; מכאן ואילך לשון תלמידו ר' יהודה בר' נתן)
(כך הוא לשון הברייתא: איני יודע להיכן מוזהר
לכך? תלמוד לומר 'לא תוכל וגו'; והש"ס לא שביק ליה לאסוקי מילתיה, אלא קדים ופריך
ומתמה אמאי קאמר 'איני יודע' - הא טומאת הגוף בהדיא כתיבא: נפש אשר תגע בו כו' לא
יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ואמרינן
ביבמות דהאי קרא - במעשר שני קאמר, דטבל ועלה אוכל כו')
אלא טומאת [האוכֶל] עצמו מנין?
דכתיב (דברים יב,יז) לא תוכל לאכול
בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת
בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך] ולהלן הוא אומר (בבכור
בעל מום): (דברים טו,כב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור [יחדו כצבי וכאיל] (ולעיל מיניה [פסוק כא]
כתיב '[ו]כי יהיה בו מום'), ותניא דבי רבי
ישמעאל [דומה לסיפרי פרשת ראה פיסקא עה]: אפילו טמא וטהור אוכלין
בקערה אחת ואין חוששין (דאף על גב דאסור בגיזה ועבודה, כדאמרינן בכורות (דף טו.):
'[דברים יב,טו] בכל אות
נפשך תזבח ואכלת בשר: תזבח - ולא
גיזה; ואכלת - ולא לכלביך; בשר - ולא
חלב' - אפילו הכי טמא וטהור אוכלין אותו בקערה אחת: דנאכלים בטומאת הגוף ובטומאת
עצמן: דכיון דטמא אוכל בהן - היינו בטומאת הגוף - אוכֶל הטהור, וכשהטהור אוכל עמו
לאחר שנגע בו - היינו טהור אוכל טומאת עצמו: שאכל את הטמא);
וקאמר רחמנא: היאך טמא דשרי לך גבי טהור התם (בבכור בעל מום, דכתיב ביה 'בשעריך') - הכא (גבי מעשר) לא תיכול (והיינו
'לא תוכל לאכול בשעריך', כלומר: אי אתה רשאי לאכול מעשר שני בתורת בכור
שכתוב בו 'בשעריך': דבעל מום דבכור נאכל בטומאת עצמו ובטומאת הגוף,
וזה אסור).
ומנא לן דבר פדייה הוא (מעשר שני שנטמא? דמדקאמר במתניתין 'שלא נפדה', מכלל
דאי בעי - פריק ואפילו בירושלים! דאף על גב דמעשר שני טהור אינו נפדה בירושלים,
דכתיב 'כי ירחק ממך... ונתת בכסף' [דברים
יד,כד-כה] - בריחוק מקום אתה פודה ולא
בקירוב מקום (קדושין נז,ב))?
דאמר רבי אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים? תלמוד
לומר: (דברים יד,כד) [וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו [כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי
יברכך ה' אלקיך – [פסוק כה] ונתתה בכסף
וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו], ואין 'שאת' אלא אכילה (והכי
קאמר קרא: כי ירחק ממך שיהא מעשר טהור חוץ לירושלים או אפילו הוא בירושלים
אלא שאי אתה יכול לאוכלו: שנטמא - ונתת
בכסף), שנאמר (בראשית מג,לד) וישא משאות מאת פניו [אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו
עמו].
אמר רב ביבי אמר רבי אסי: מנין למעשר שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה
אחת חוץ לחומה (אף על גב דכתיב 'ירחק',
דמשמע טובא)? שנאמר 'כי לא תוכל שאתו' (שאתו - לנושאו ולהביאו לפנים מן החומה; דהכתוב לא תלה
הדבר בריחוק אלא בנטילה: דכל זמן דאיכא למיעבד אכתי נטילה והבאה לפנים אפילו פסיעה
אחת - פודה אותו).
האי - מבעי ליה לכדרבי אלעזר (למעשר שני שנטמא)!?
אם כן לימא קרא 'לא תוכל לאוכלו' מאי 'שאתו'? (שמע
מינה לכדרב אסי.)
ואימא כולו להכי הוא דאתא?
אם כן לימא קרא 'לא תוכל ליטלו'; מאי 'שאתו'? - שמע מינה תרתי.
יתיב רב חנינא ורב הושעיא וקא מבעיא להו: אפיתחא דירושלים מהו?
פשיטא הוא בחוץ ומשאו בפנים - קלטוהו מחיצות; הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו?
תנא להו ההוא סבא בדבי רבי שמעון בן יוחי: (דברים יד,כד) [וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו] כי ירחק ממך
המקום [אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם
כי יברכך ה' אלקיך] – ממילואך (מכל מילוי שלך, ומשא של אדם חשיב 'מלואו': דלא תימא
'ממך' – מקצתך: דכל זמן שרחק מקצתך יהא נפדה, אלא כי ירחק ממלואך – פדה, אבל כשאתה
בפנים או משאך בפנים - לא רחק המקום ממלואך, ושוב לא תפדה, אלא 'ואכלת שם').
בעי רב פפא: (הוא מבפנים ו)נקיט ליה (משאו) בקניא (ארוך מבחוץ) - מאי?
תיקו (כיון דלאו ממש על כתיפו הוא - אין זה 'מלואו', והרי
הוא כמוטל לארץ, ונפדה? או דלמא כיון דנקיט ליה – 'משאו' קרינא ביה? תיקו[1]
כן נראה בעיני רבי, ועיקר).
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מעשר שני: מאימתי חייבין עליו? משראה פני החומה
(ו'חוץ לחומה' דמתניתין היינו דעייליה ואפקיה); מאי טעמא? דאמר קרא (דברים יב,יח) [כי
אם]
לפני ה' אלהיך תאכלנו [במקום אשר יבחר ה'
אלקיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלקיך בכל
משלח ידך]
וכתיב (פסוק יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך
אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך]: כל היכא דקרינן ביה 'לפני ה' אלהיך תאכלנו' קרינן ביה 'לא תוכל לאכול
בשעריך'
וכל היכא דלא קרינן ביה 'לפני ה' אלהיך תאכלנו' (דלא הכניסו לפנים) - לא קרינן ביה 'לא תוכל לאכול בשעריך'.
מיתיבי: 'רבי יוסי אומר: כהן שעלתה בידו תאנה של טבל, אמר "תאנה זו -
תרומתה בעוקצה (בצד זנבה) (דבעי 'ראשית שיהא שיריה ניכרין'; והלכך בעינן סיום; והאי דתנן
(דמאי פ"ז מ"ד) 'שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה במקומן"
- פליג אהא, דלא בעי 'ראשית - שיהא שיריה ניכרין'),
מעשר ראשון בצפונה (בצד צפון שלה, והוא אוחזה כנגד מזרח) ומעשר שני לדרומה" והיא שנת מעשר שני (ואותה
שנה – שניה, שראוי ליתן בה מעשר שני) והוא בירושלים (כשקרא
שמות הללו על אותה תאנה), או מעשר עני (או שהיא
שנת מעשר שלישית, ואמר "מעשר עני בדרומה" ולא אמר "מעשר שני") והוא (אפילו) בגבולין, אכלהּ -
(מכות כ,א)
לוקה אחת (דלא הוציאה מידי טבל בקריאת שם זה, וקאכיל מעשר
ראשון הטבול לתרומת מעשר, וקעבר אלאו דטבל; אבל איסור תרומה דקאכיל ליכא, דהא
כהן הוא; ונהי אי הוה אמר "תרומת מעשר באמצעיתה" הוי מצי אכיל כולה ולא
לקי מידי, דהוה תרומת מעשר לכהן, והוא כהן! ואמעשר ראשון ואמעשר שני לא לקי, דהא
אף לזרים שרי); וזר שאכלה - לוקה שתים [על אכילת תרומה ועל אכילת מעשר שלא הורם ממנו תרומת
מעשר] -
שאילו בתחלה אכלה [לפני שהפריש דבר, בעודנו
טבל] אינו
לוקה אלא אחת'; - טעמא דאיתיה בירושלים, הא בגבולין - לוקה שלש (הכי
גרסינן: טעמא דמעשר שני בירושלים ומעשר עני בגבולין, הא מעשר שני בגבולין -לוקה
שלש!): דאף על גב דלאו רואה פני
חומה!?
דעיילי ואפקי (דעייליה לירושלים וקרא עליה שם, והדר אפקיה חוץ: דחזא
מעשר שני פני החומה - הלכך לוקה שלש).
אי הכי - מאי למימרא (דבשלמא אי אמרת מעשר שני בגבולין לוקה שלש אף על גב דלא
חזא פני החומה - אשמועינן טובא: דחייבין עליו אף על פי שלא ראה פני חומה, ואיצטריך
למיתניה משום דיוקא דידה: 'הא בגבולין..'; אלא אי אמרת בדעייליה ואפקיה - מאי
למימרא?: לא היא איצטריכא, ולאו דיוקא דידה, דהא פשיטא דאפילו כהן לוקה על הטבל
וזר על התרומה ועל מעשר שני חוץ לחומה)?
הכא במאי עסקינן? - כגון דעיילינהו בטיבלייהו (דעיילה בטיבלה לההיא תאנה
בירושלים, דקלטוהו מחיצות למעשר שני העתיד ליתרם ממנה)
וקסבר 'מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין (ודמי כמאן דעייל מעשר שני בעיניה, דהוה ליה 'ראה פני
החומה'; והלכך כי אפקה - לוקה עליו, וכגון דאפקה נמי בטיבלה)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.
[1] נראה לי כי יש למחוק את המלה 'תיקו', כי אם תיקו – מה יש להוסיף 'כן נראה לרבי ועיקר'? ומהו העיקר? וכי אפשר לומר שהעיקר הוא 'תיקו'? אלא ודאי העיקר הוא 'כיון דנקיט ליה - 'משאו' קרינן ביה'.