דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות יט,ב)
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מעשר שני: מאימתי חייבין עליו? משראה פני החומה
(ו'חוץ לחומה' דמתניתין היינו דעייליה ואפקיה); מאי טעמא? דאמר קרא (דברים יב,יח) [כי אם] לפני ה' אלהיך
תאכלנו [במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו
אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך] וכתיב (פסוק יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך
אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך]: כל היכא דקרינן ביה 'לפני ה' אלהיך תאכלנו' קרינן ביה 'לא תוכל לאכול בשעריך' וכל היכא דלא קרינן
ביה 'לפני ה' אלהיך תאכלנו' (דלא הכניסו לפנים)
- לא קרינן ביה 'לא תוכל לאכול בשעריך'.
מיתיבי: 'רבי יוסי אומר: כהן שעלתה בידו תאנה של טבל, אמר "תאנה זו - תרומתה
בעוקצה (בצד זנבה) (דבעי 'ראשית שיהא שיריה ניכרין'; והלכך בעינן סיום; והאי דתנן
(דמאי פ"ז מ"ד) 'שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה במקומן"
- פליג אהא, דלא בעי 'ראשית - שיהא שיריה ניכרין'),
מעשר ראשון בצפונה (בצד צפון שלה, והוא אוחזה כנגד מזרח) ומעשר שני לדרומה" והיא שנת מעשר שני (ואותה שנה
– שניה, שראוי ליתן בה מעשר שני) והוא בירושלים (כשקרא שמות
הללו על אותה תאנה), או מעשר עני (או שהיא
שנת מעשר שלישית, ואמר "מעשר עני בדרומה" ולא אמר "מעשר שני") והוא (אפילו) בגבולין, אכלהּ -
(מכות כ,א)
לוקה אחת (דלא הוציאה מידי טבל בקריאת שם זה, וקאכיל מעשר ראשון
הטבול לתרומת מעשר, וקעבר אלאו דטבל; אבל איסור תרומה דקאכיל ליכא, דהא כהן
הוא; ונהי אי הוה אמר "תרומת מעשר באמצעיתה" הוי מצי אכיל כולה ולא לקי
מידי, דהוה תרומת מעשר לכהן, והוא כהן! ואמעשר ראשון ואמעשר שני לא לקי, דהא אף
לזרים שרי); וזר שאכלה - לוקה שתים [על אכילת תרומה ועל אכילת מעשר שלא הורם ממנו תרומת
מעשר] -
שאילו בתחלה אכלה [לפני שהפריש דבר,
בעודנו טבל] אינו לוקה אלא אחת'; - טעמא דאיתיה בירושלים, הא בגבולין - לוקה שלש (הכי גרסינן:
טעמא דמעשר שני בירושלים ומעשר עני בגבולין, הא מעשר שני בגבולין -לוקה שלש!): דאף על גב דלאו רואה פני חומה!?
דעיילי ואפקי (דעייליה לירושלים וקרא עליה שם, והדר אפקיה חוץ: דחזא
מעשר שני פני החומה - הלכך לוקה שלש).
אי הכי - מאי למימרא (דבשלמא אי אמרת 'מעשר שני בגבולין לוקה שלש אף על גב דלא
חזא פני החומה' - אשמועינן טובא: דחייבין עליו אף על פי שלא ראה פני חומה, ואיצטריך
למיתניה משום דיוקא דידה: 'הא בגבולין..'; אלא אי אמרת בדעייליה ואפקיה - מאי
למימרא? לא היא איצטריכא, ולאו דיוקא דידה, דהא פשיטא דאפילו כהן לוקה על הטבל וזר
על התרומה ועל מעשר שני חוץ לחומה)?
הכא במאי עסקינן? - כגון דעיילינהו בטיבלייהו (דעיילה בטיבלה לההיא תאנה בירושלים,
דקלטוהו מחיצות למעשר שני העתיד ליתרם ממנה) וקסבר 'מתנות שלא
הורמו כמי שהורמו דמיין (ודמי כמאן דעייל מעשר שני בעיניה, דהוה ליה 'ראה פני החומה';
והלכך: כי אפקה - לוקה עליו, וכגון דאפקה נמי בטיבלה)'.
וסבר רבי יוסי 'מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי'? והתנן [מעשר שני פ"ג מ"ו]: רבי שמעון בן יהודה אומר משום
רבי יוסי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן (למעשר) ועברו בירושלים שיפדה מעשר שני שלהן (עדיין יש
לו פדייה: דכיון דלא נגמרה מלאכתן - לא אמרינן 'כמי שהורמו דמיין, וראה פני החומה',
ואין לו פדייה) ויאכל בכל מקום; ועל מה נחלקו?
על פירות שנגמרה מלאכתן (כדמפרש בזרעים (מעשרות פ"א מ"ה): מאימתי גמר
מלאכתן למעשר? בחיטין - משימרח הכרי, בדילועין - משיפקסו כו')
ועברו בירושלים שבית שמאי אומרים: יחזיר מעשר שני שלהם (דקסברי בית שמאי: כמי שהורמו
דמיין) ויאכל בירושלים, ובית הלל
אומרים: יפדה ויאכל בכל מקום (מדמתני רבי יוסי אליבא דבית הלל 'יפדה' - שמע מינה דהכי
סבירא ליה: דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה, ומדקאמר 'יפדה' - שמע מינה דמתנות
שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין, ולא ראה פני החומה, ויש לו פדייה)'; ואי סלקא דעתך מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין -
הא קלטוהו מחיצות!?
אמר רבה [נ"א רבא]: מחיצה לאכול דאורייתא, מחיצה לקלוט דרבנן, וכי גזור
רבנן - כי איתיה בעיניה, בטבליה לא גזור רבנן.
רבינא אמר: (הא דדייקינן לעיל 'הא בגבולין לוקה שלש', וקא בעית
'מאי למימרא?'- איצטריך:) כגון דנקיט ליה בקניא (וקא משמע לן דכמאן דראה פני החומה
דמי, ולוקה משום 'לא תוכל' אי הדר ארחקיה ואכליה),
ותפשוט בעיא דרב פפא (דבעא לעיל).
משנה:
הקורח קרחה בראשו (על המת, כדמפרש בגמרא),
והמקיף פאת ראשו (משום דבעי למימר הי נינהו 'פאתי ראשו' נקיט ליה), והמשחית פאת זקנו, והשורט שריטה אחת על המת (עושה חבורה
בעצמו משום צער מתו) – חייב (הכא לאו
דוקא נקט 'שריטה אחת' אלא משום דבעי לפלוגי לקמיה בין שריטה אחת לשתי שריטות נקיט
ליה נמי הכא, וכמדומה דלא גרסינן ליה);
שרט שריטה אחת על חמשה מתים, או חמש שריטות על מת אחד - (בגמרא מרבי
ליה ד)חייב על כל אחת ואחת.
על הראש (על הקפת הראש) – שתים (חייב שתי
מלקיות): אחת מכאן ואחת מכאן (דשתי פאות
יש לו לראש: שהראש - כשתי חתיכות: מקום השיער חתיכה אחת, ומקום הפנים והזקן חתיכה
אחת, ומתחברות זו עם זו בצד האוזן מלפניו, מקום שלועזין טנפל"א, ושם נקרא
'פאה': ששם סוף הראש = מקום חיבור הפרקים, ונמצא שיש לו שתי פאות: צידעא מכאן וצידעא
מכאן, וחייב עליהן שתים אפילו נטלן בבת אחת בשתי ידיו, ואף על גב דחד התראה קא
מתרה ליה "אל תקיף" דזיל הכא פאה איכא וזיל הכא פאה איכא, כדאמר לקמן גבי
קרחה וגבי שריטה - דמייתינן דחייב על כל קרחה וקרחה ועל כל שרט ושרט; ונהי דהכא לא
צריך לאתויי מקרא, דמסתמא כי היכי דאמרינן 'ושרט'
לחייב על כל שרט ושרט - הכי נמי אמרינן 'פאת' לחייב על כל פאה ופאה, דהא לאו
מיתורא דקרא שמעינן ליה כולי האי; אלא ממשמעותיה, וכדאמרינן לקמן [בדף זה ריש
ע"ב] 'דסכינהו לחמש אצבעתיה נשא': דאף על גב דליכא אלא חדא התראה - מחייבינן
ליה חמש);
על הזקן: שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה (חמש פאות יש לו לזקן: אחד למטה מן
האוזן, מקום שלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, ושם נקרא 'פאה' בחודו של לחי שבולט לחוץ,
ששם מתחלת הזקן; וכל מה שלמעלה עד הצידעא - בכלל 'פאת הראש' היא; ושתי השיבולות: כל
אחד מהן לסוף הלחי, ונקרא 'פאה'; ואחת מלמטה: שיער שבין השיבולת באמצע הסנטר שלועזין
מנט"ן).
רבי אליעזר אומר: אם ניטלו כולן כאחת - אינו חייב אלא אחת;
ואינו חייב עד שיטלנו בתער (תנא קמא קאמר לה, ורבי אליעזר פליג עליה);
רבי אליעזר אומר: אפילו לקטו במלקט או ברהיטני חייב.
גמרא:
תנו רבנן [דומה לסיפרא פרשת אמור פרשה א פרק א, על הפסוק ויקרא כא,ה:
לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא
יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת]: 'לא יקרחו' - יכול אפילו קרח ארבע וחמש קריחות לא יהא חייב
אלא אחת? תלמוד לומר 'קרחה' (דקרא יתירא הוא)
- לחייב על כל קרחה וקרחה;
'בראשם' מה תלמוד לומר? (לאו דוקא קאמר ליה, דהא ודאי איצטריך: משום דהוה אמינא
'קרחה כל דהו'; אלא מידרש קא דריש ליה: 'בראשם' משמע כל הראש:) לפי שנאמר (דברים
יד,א) [בנים אתם לה' אלקיכם] לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת - יכול לא יהא חייב אלא על
בין העינים בלבד (בראש סמוך לפדחת);
מנין לרבות כל הראש? תלמוד לומר 'בראשם' לרבות כל הראש;
('לא תתגודדו' בישראל כתיב, ו'לא יקרחו' – בכהנים;) ואין לי (דחייב על כל הראש)
אלא בכהנים (דההוא בכהנים כתיב),
שריבה בהן הכתוב מצות יתירות, ישראל מנין? - נאמר כאן 'קרחה' ונאמר להלן 'קרחה': מה להלן חייב על כל
קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים - אף כאן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש
כבין העינים; ומה להלן על מת - אף כאן על מת'.
הני ארבע וחמש קריחות - היכי דמי? אילימא בזה אחר זה ובחמש התראות – פשיטא!
(מכות כ,ב)
אלא בחדא התראה (הכי גרסינן: אלא 'בחדא התראה' ולא גרסינן 'בבת אחת', אלא
דאתרו ביה חדא התראה, ואתא איהו וקרח בזה אחר זה)
- מי מחייב? והתנן
לא, צריכא דסך חמש אצבעותיו נשא ('נשא' פירוש סם: שמשיר את השיער [וחייב על 'לא תקרחו'], והסך
ממנו אינו צומח שיער בגופו), ואותבינהו (בחמשה מקומות) בבת אחת (דהוו להו חמש קריחות),
(ובחדא התראה) דהויא ליה התראה לכל
חדא וחדא (דכיון דבבת אחת קא עביד - מאי חזית דחיילא התראה אהאי
אצבע טפי מהאי? והתראת ספק לא מיחשבא: דהתראה - אכולהו אצבעות שדיא ומנחא, ולאלתר מתברר
לו אם חושש להתראתו או לא).
וכמה שיעור קרחה?
רב הונא אומר: כדי שיראה מראשו (שיראה מבשר הראש ערום).
רבי יוחנן אומר משום רבי אלעזר ב"ש [ברבי שמעון? – או בן שמוע, כגירסת הרי"ף]: כגריס; אחרים אומרים:
כדי שיראה מראשו.
אמר רב יהודה בר חביבא: פליגי בה תלתא תנאי: חד אומר 'כגריס', וחד אומר
'כדי שיראה מראשו', וחד אומר 'כשתי שערות';
ואיכא דמפיק 'שתי שערות' ומעייל 'בכעדשה';
וסימנך (דלא תימא מפיק כגריס ומעייל כעדשה): 'בהרת כגריס ומחיה בכעדשה' [דומה למשנה נגעים ד,ו; ו,ב; ו,ה] (דהכא נמי
בשעורי קרחה איכא כגריס וכעדשה, ומהשתא ידעינן דלא אפיקנא אלא שתי שערות: ד'יראה
מראשו' לא הוו צריכים לאפוקי, דשוה הוא לדברי כולם, דאין זה שיעור קצוב).
תנא (ולא גרסינן 'תניא'):
הנוטל מלא פי הזוג (חודן של מספרים)
בשבת – חייב; וכמה 'מלא פי הזוג'? אמר רב יהודה: שתים;
והתניא: 'לקרחה שתים'?
אימא: 'וכן לקרחה שתים' (ולפרושי אתא).
תניא נמי הכי [דומה לתוספתא שבת פ"י
מ"ו]:
הנוטל מלא פי הזוג בשבת – חייב; וכמה 'מלא פי הזוג'? – שתים; רבי אליעזר אומר: אחת!
ומודים חכמים לרבי אליעזר בִּמְלַקֵט לבנות מתוך שחורות ('שחורות מתוך לבנות' לא גרסינן) - אפילו אחת שהוא חייב (דכיון דאדם מקפיד על שער לבן אחד
שבין שערותיו שחורות, כדי שלא יראה זקן - אמרינן דכשהוא מלקט אותו מבין השחורות -
מלאכה חשובה היא לו, וחייב משום 'גוזז' כיון דחייש לגזיזה זו),
ודבר זה אפילו בחול אסור, משום שנאמר (דברים
כב,ה) [לא יהיה כלי גבר על אשה ו]לא ילבש גבר שמלת אשה [כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה] (שמתנאה עצמו בנויי אשה).
והמקיף פאת ראשו:
תנו רבנן: פאת ראשו - סוף ראשו; ואיזהו 'סוף ראשו' (באיזה ענין יהא מקיף סוף הראש שיהא
חייב ב'בל תקיפו')? - זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו
ולפדחתו (אחורי אזנו אין שיער כלום, וכך במצחו אין שיער כלום, אבל
בצדעיו שבאמצע יש שיער; ואם הוא משוה ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת אחורי אזנו ופדחתו
- זהו מקיף סוף הראש>).
תני תנא קמיה דרב חסדא: אחד המקיף ואחד הניקף – לוקה.
אמר ליה: מאן דאכיל תמרי בארבילא (האוכל תמרים בכברה)
- לקי (יהא לוקה? בתמיה, כלומר: ניקף מה פשע שהוא לוקה? לאו שאין
בו מעשה הוי ולא לילקי)!?
דאמר לך 'מני?' (השואל לך כמאן קאמרת 'ניקף לוקה'?) - (אימא ליה:) רבי יהודה היא, דאמר
(לעיל (דף ד: טז.))
לאו שאין בו מעשה - לוקין עליו (והיינו לאו שאין בו מעשה: דניקף הוא דקא עבר אלאו ד'לא
תקיפו', דשמעינן לקרא הכי: 'לא תקיפו'= לא תניחו
להקיף, דמֵנִיחַ להקיף – כמקיף; אי נמי מדאפקיה בלשון רבים, דכתיב 'לא תקיפו' משמע דאתרי קא מזהר רחמנא: ניקף ומקיף).
רבא אומר: (לא צריכת לאוקומי כרבי יהודה הך ברייתא דתני תנא קמיה
דרב חסדא, דקיימא) במקיף לעצמו, ודברי הכל (וקא משמע
לן דחייב תרתי: משום מקיף ומשום ניקף, דסלקא דעתא אמינא לא לילקי אלא חדא - קא
משמע לן).
רב אשי אומר: במסייע (מזמין השערות למקיף),
ודברי הכל (דלא צריך לתרוצי 'רבי יהודה היא').
והמשחית פאת זקנו:
תנו רבנן: פאת זקנו = סוף זקנו; ואיזהו 'סוף זקנו'? - שבולת זקנו (כולהו חמש
פאות דקא חשיב במתניתין - בכלל 'שיבולת' הם).
והמשרט שריטה אחת וכו' [על המת]:
תנו רבנן: (ויקרא יט,כח) [ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני
ה'] 'ושרט' (דמצי
למיכתב 'לנפש לא תשרטו' במקום 'ושרט
לנפש לא תתנו'; לשון אחר ת"ל
ושרט: מריבויא דוי"ו) - יכול אפילו שרט על
ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים? תלמוד לומר: 'לנפש': אינו חייב אלא על
המת בלבד.
ומנין למשרט חמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת? - תלמוד לומר:
'ושרט' לחייב על כל שריטה ושריטה.
רבי יוסי אומר: מנין למשרט שריטה אחת על חמשה מתים שהוא חייב על כל אחת ואחת?
- תלמוד לומר 'לנפש' לחייב על כל נפש ונפש (רבי יוסי מוסיף חיובי).
והא אפיקתיה לביתו שנפל ולספינתו שטבעה בים (והא ודאי רבי יוסי לא פליג בההיא,
דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו)?
(מכות כא,א)
קסבר רבי יוסי שריטה וגדידה - אחת היא (דתרוייהו בין ביד בין בכלי), וכתיב התם (בגדידה: [דברים יד,א])
[בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו
ולא תשימו קרחה בין עיניכם] 'למת'.
אמר שמואל: המשרט בכלי חייב (הא ודאי פשיטא לכולי עלמא דעיקר 'גדידה' משמע בכלי,
ועיקר 'שריטה' משמע ביד, וקאמר שמואל 'המשרט בכלי על המת חייב', ולא קאמר
'המגדד בכלי' לאשמועינן דשֵׁם שריטה שייך בכלי, והעושה חבורה בעצמו בכלי על המת -
חייב שני לאוין: משום משרט ומשום מגדד, דגדידה ושריטה - אחת היא: דתרוייהו בין ביד
בין בכלי).
מיתיבי: 'שריטה וגדידה אחת היא, אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי (כלומר:
בין שריטה בין גדידה - ענין חבורה הם, ושניהם על מת, אלא שריטה ביד גדידה בכלי)' (וקשיא לשמואל דאמר 'תרוייהו בין ביד בין בכלי', דמדקאמר
'המשרט בכלי' ולא קאמר 'המגדד בכלי' - מכלל דשריטה שייכא בכלי כגדידה)!?
הוא [שמואל] דאמר כרבי יוסי.
תני תנא קמיה דרבי יוחנן: 'על מת, בין ביד בין בכלי - חייב (דשריטה
וגדידה כתיב, דתרוייהו אסרינהו רחמנא); על עבודת כוכבים (דיש
עבודת כוכבים שעובדין אותה בכך שעושין בבשרם חבורות ופצעות)
- ביד חייב (דדרך עבודתה בכך, ואפילו עבודת כוכבים שאין עבודתה
בכך – חייב, דעבודה גמורה היא ביד), בכלי פטור'.
והא איפכא (דבכלי דרך עבודה הוא לעבודת כוכבים, ד)כתיב: (מלכים
א יח,כח)
[ויקראו בקול גדול] ויתגודדו
כמשפטם בחרבות וברמחים [עד שפך דם עליהם] (עשו
גדידה כדרך שהיו רגילין לעשות בחרבות וברמחים, אלמא דרך עבודה בכלי)!?
אלא אימא 'ביד פטור בכלי חייב'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.