דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות כ,ב)
והמשרט שריטה אחת וכו' [על המת]:
תנו רבנן: (ויקרא יט,כח) [ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם
אני ה']
'ושרט' (דמצי למיכתב 'לנפש לא תשרטו' במקום 'ושרט לנפש לא תתנו'; לשון אחר ת"ל ושרט: מריבויא דוי"ו) - יכול אפילו שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה
בים? תלמוד לומר: 'לנפש': אינו חייב אלא על המת בלבד.
ומנין למשרט חמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת? - תלמוד לומר:
'ושרט' לחייב על כל שריטה
ושריטה.
רבי יוסי אומר: מנין למשרט שריטה אחת על חמשה מתים שהוא חייב על כל אחת
ואחת? - תלמוד לומר 'לנפש' לחייב על כל נפש ונפש (רבי יוסי מוסיף חיובי).
והא אפיקתיה לביתו שנפל ולספינתו שטבעה בים (והא ודאי רבי יוסי לא פליג בההיא,
דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו)?
(מכות כא,א)
קסבר רבי יוסי שריטה וגדידה - אחת היא (דתרוייהו בין ביד בין בכלי), וכתיב התם (בגדידה:) '[לא
תתגודדו ולא תשימו קרחה] למת'.
אמר שמואל: המשרט בכלי חייב (הא ודאי פשיטא לכולי עלמא דעיקר 'גדידה' משמע בכלי,
ועיקר 'שריטה' משמע ביד, וקאמר שמואל 'המשרט בכלי על המת חייב', ולא קאמר 'המגדד
בכלי' לאשמועינן דשם שריטה שייך בכלי, והעושה חבורה בעצמו בכלי על המת - חייב שני
לאוין: משום משרט ומשום מגדד, דגדידה ושריטה - אחת היא: דתרוייהו בין ביד בין בכלי).
מיתיבי: 'שריטה וגדידה אחת היא, אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי (כלומר:
בין שריטה בין גדידה - ענין חבורה הם, ושניהם על מת, אלא שריטה ביד גדידה בכלי)' (וקשיא לשמואל דאמר 'תרוייהו בין ביד בין בכלי',
דמדקאמר 'המשרט בכלי' ולא קאמר 'המגדד בכלי' - מכלל דשריטה שייכא בכלי כגדידה)!?
הוא דאמר כרבי יוסי.
תני תנא קמיה דרבי יוחנן: 'על מת, בין ביד בין בכלי - חייב (דשריטה
וגדידה כתיב, דתרוייהו אסרינהו רחמנא); על עבודת כוכבים (דיש
עבודת כוכבים שעובדין אותה בכך שעושין בבשרם חבורות ופצעות)
- ביד חייב (דדרך עבודתה בכך, ואפילו עבודת כוכבים שאין עבודתה
בכך – חייב, דעבודה גמורה היא ביד), בכלי פטור'.
והא איפכא (דבכלי דרך עבודה הוא לעבודת כוכבים, ד)כתיב: (מלכים
א יח,כח)
[ויקראו בקול גדול] ויתגודדו
כמשפטם בחרבות וברמחים [עד שפך דם עליהם] (עשו
גדידה כדרך שהיו רגילין לעשות בחרבות וברמחים, אלמא דרך עבודה בכלי)!?
אלא אימא 'ביד פטור בכלי חייב'.
וחייב על הראש:
מחוי רב ששת בין פירקי רישא (מקום הפרקים שמתחברים שם פירקי העצמות והיינו בצדעים.
פרק יונט"ר).
ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה:
מחוי רב ששת בין פירקי דיקנא (פרק ראשון של זקן היינו תחת האוזן, מקום שלחי התחתון
יוצא משם, ושם נקרא 'פאה' בחודו של לחי שבולט לחוץ; ושתי השבולת שבסנטר - מקום
חבור שני הלחיים - יש עצם קטן שמחבר הלחיים יחד, שמכאן ומכאן נקרא 'פאה': שכל אחד
מהן לסוף הלחי - הרי שתים מכאן ושתים מכאן, ואחת מלמטה - הוא השיער שבין ב' השבולת
שבסנטר, ופרק הוא בפני עצמו).
רבי אליעזר אומר אם נטלן [כולן
כאחת - אינו חייב אלא אחת]:
קסבר: חד לאו הוא.
ואינו חייב עד שיטלנו בתער [רבי
אליעזר אומר: אפילו לקטו במלקט או ברהיטני חייב]:
תנו רבנן: (ויקרא כא,ה) [לא יקרחה קרחה בראשם] ופאת זקנם לא יגלחו [ובבשרם לא ישרטו שרטת]; יכול אפילו גלחו במספרים
יהא חייב?
תלמוד לומר: (ויקרא יט,כז) [לא תקפו פאת ראשכם ו]לא תשחית [את פאת זקנך] (ומספרים אינן משחיתים, שאין חותכין שיער בצד עיקר
כתער);
('ופאת
זקנם לא יגלחו' [ןיקרא כא,ה] גבי כהנים כתיב, 'ולא תשחית את פאת זקנך' [ויקרא יט,כז] בישראל כתיב, וילפינן להו בגזירה שוה
האי מהאי, ד'פאה' 'פאה', והכי אמרינן בהדיא בפרק קמא דקדושין (דף לה:) גזירה שוה
ד'פאה' 'פאה' להכי הוא דאתא, דתניא 'לא
יגלחו כו'.)
אי 'לא תשחית' - יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב?
תלמוד לומר: 'לא יגלחו'; הא כיצד? - גילוח שיש בו השחתה (דרך
לגלח בו ומשחית)? הוי אומר זה תער (אבל
רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו, ומספרים מגלחין ואין משחיתים).
רבי אליעזר אומר: אפילו לקטו במלקט ורהיטני <יהא> חייב:
מה נפשך: אי גמיר גזירה שוה (ההיא גזירה שוה ד'פאה' 'פאה' קאמר, ובמסכת קדושין היא
(שם)) - ליבעי תער! אי לא גמיר
גזירה שוה, מספרים נמי [לא] (גירסת רש"י: מספרים מנא ליה דמותר לגלח בהם, דלא
קאסרי אלא מלקט ורהיטני שיש בהן השחתה)!?
לעולם גמיר גזירה שוה, וקסבר הני נמי גילוח עבדי (השחתתן עושה גילוח, כלומר:
'גילוח' מיקרי, דדרך לגלח בהן).
משנה:
הכותב כתובת קעקע (כתובת קעקע: כותב תחלה על בשרו בסם או בסיקרא, ואחר
כך מקעקע הבשר במחט או בסכין, ונכנס הצבע בין העור לבשר, ונראה בו כל הימים;
'קעקע' = פויינטוורי"ר; ואסור לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בענין זה, שכך
גזירת הכתוב): כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב
- אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו, ובכחול, ובכל דבר שהוא רושם.
רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר: אינו חייב עד שיכתוב שם את השֵּׁם
(מפרש בגמרא דשם עבודת כוכבים קאמר), שנאמר (ויקרא
יט,כח) [ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם] וכתובת קעקע לא תתנו בכם
אני ה'.
גמרא:
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: עד דיכתוב 'אני ה'' ממש (על
תיבות הללו: 'אני ה'' אתה מחייבו משום כתובת קעקע)?
אמר ליה: לא! כדתני בר קפרא: אינו חייב עד שיכתוב שֵׁם עבודת כוכבים, שנאמר
'וכתובת
קעקע לא תתנו בכם אני ה'' - אני ה' ולא אחר (שום כתובת קעקע לא יעשו לפני, שאני ה', ואסורין אתם
לכתוב שם אחר על בשרכם; אלמא עיקר חיובא - משום שם עבודת כוכבים הוא, ומיהו אסור
לכתוב שום כתיבה בעולם, אפילו לרבי שמעון, אלא דחיוב מלקות ליכא).
אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה: אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו,
מפני שנראית ככתובת קעקע (אפר מקלה דוקא קאמר, לפי שקשה היא, ומקעקעת מקום
המכה, והרושם נראה שם אחר זמן; אבל עפר בעלמא - לא).
אמר רב נחמן ['חנינא' במקומות
אחרים] בריה
דרב איקא: 'שפוד', 'שפחות', ו'גומות' - רב מלכיו; 'בלורית', 'אפר מקלה', ו'גבינה'
- רב מלכיא.
רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא - רב מלכיא; שמעתתא - רב מלכיו,
וסימניך: מתניתא מלכתא.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו 'שפחות'.
('שפוד' - בפרק 'אין צדין' (ביצה דף כח:):
'שפוד שצלו בו בשר - אסור לטלטלו; אמר רב מלכיו אמר רב אדא: ושומטו ומניחו
בקרן זוית'; והיינו שמעתתא דעילויה: מילתא דאמורא אמרה;
'שפחות' - משנה היא
בפרק 'אף על פי' (כתובות דף נט:): 'רבי אליעזר אומר: אפילו הכניסה לו מאה וכו'; אמר
רב מלכיו אמר רב אדא: הלכה כרבי אליעזר'; (שם סא:) והיינו 'משנה',
דאמתניתין קאי, ולא קאמר מילתא באפי נפשה;
'גומות' – בנדה,
ב'בא סימן' (דף נב.): 'רבי חלבו אמר רב הונא: שתי שערות שאמרו - צריך שיהא בעיקרן
גומות'; רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: גומות - אף על פי שאין בו שערות;
'בלורית' - בפרק
'אין מעמידין' בעבודה זרה (דף כט.): 'תנו רבנן: עובד כוכבים המסתפר מישראל כו'..
וכמה? אמר רב מלכיו אמר רב אדא: שלש אצבעות לכל רוח; והיינו 'מתניתא';
'אפר מקלה' – הכא,
'ושמעתא' היא, דלאו אמתניתין קאי, אלא מילתא באנפי נפשה קאמר: 'אסור לו לאדם
כו';
'גבינה' - נמי
ב'אין מעמידין', דקתני במשנה 'וגבינות בית אונייקי', ובעי בגמרא: 'מאי טעמא? אמר
רב מלכיא אמר רב אדא: מפני שמחליקין כו', והיינו 'משנה', דאמתניתין
קאי;
'מתניתין ומתניתא':
רב פפא - אסימנא דרב מלכיו קאי, לגרועי מיניה 'שפחות': דכולהו מתניתין - רב מלכיא
אמרינהו, כלומר: משנה דשפחות, דאוקמת כרב מלכיו - רב מלכיא אמרה,
ו'מתניתא' דקאמר - לאו דוקא, אלא דבסימנא דרב מלכיו ליכא מתניתין, ושמעתתא - רב
מלכיו; ומה שנשאר מן השמעתות בסימנו של רב מלכיו, דהיינו 'שפוד' 'וגומות' - רב מלכיו
אמרינהו, והיינו דקאמר: איכא בינייהו שפחות ולא קאמר 'שפחות ואפר מקלה' אלא
'שפחות' גרידא מגרעינן, ודרב מלכיו - כדקאי קאי;
מתניתא מלכתא. משניות וברייתות עיקר הן, והיינו סימן: מי ששמו
דומה לנקבה - מוקמינן כולהו מתנייתא דהוו נמי לשון נקבה אליביה, והיינו רב מלכיא,
ששמו דומה לנקבה, ומשמעותו של שם נמי משמע לשון מלכות, והיינו משניות וברייתות:
שהן עיקר, ולא שמעתות; ואית דמפרש 'איכא בינייהו שפחות ואפר מקלה' דמשמע 'שפחות'
ושכנגדה - כך לשון ח"ה)
רב ביבי בר אביי קפיד אפילו אריבדא (מכה) דכוסילתא (כלי
שמכה בו בלע"ז פליימא);
רב אשי אמר: כל מקום שיש שם מכה - מכתו מוכיח עליו.
משנה:
נזיר שהיה שותה יין כל היום - אין חייב אלא אחת; אמרו לו "אל
תשתה"! "אל תשתה"! והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת;
היה מטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תטמא"!
"אל תטמא"! והוא מטמא - חייב על כל אחת ואחת;
היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תגלח"!
"אל תגלח"! והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת;
היה לבוש בכלאים (אחד מן השוק, ולא נזיר)
כל היום - אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תלבש"! "אל תלבש"!
- והוא פושט ולובש - חייב על כל אחת ואחת.
(מכות כא,ב)
[המשך המשנה]
יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין (יש עובר ב'לא תחרוש בשור ובחמור',
ונלקטים עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד, ובהא לא קא עסיק שיהא חורש בכמה
שוורים וכמה חמורים, והרי נלקטים איסורין הרבה עליו: ד'לכל הפחות' קאמר, ואלאו
דכלאים קאי, ללקוט עליו כל איסורין שהוא יכול):
[1]החורש בשור וחמור, והן
מוקדשין [2,3], וכלאים בכרם (דמכסי
בהדי דאזיל ומחפה בזָרוּעַ) [4], ובשביעית (משום זורע בשביעית) [5], ויום טוב (דקעביד
חרישה ביו"ט) [6], וכהן [7] ונזיר [8] בבית הטומאה (כהן והוא נזיר, והולך במקום טומאה אחר מחרשתו: דאיכא
חד לאו משום כהן: 'לנפש לא יטמא בעמיו' [ויקרא
כא,א] וחד משום נזיר: 'על כל נפשות מת לא יבוא' 'על
נפש מת לא יבא' [במדבר ו,ו])!
חנניא בן חכינאי אומר: אף הלובש כלאים.
אמרו לו: אינו השם (אין לאו זה נלקט עליו משום 'חרישה' אלא משום 'לבישה')!
אמר להם: אף הנזיר (נזיר וכהן קאמר, ולא דייק)
- לא הוא השם (אין לאו שלו בא עליו משום 'חרישה' אלא משום 'כניסה':
שנכנס למקום טומאה).
(החורש בשור וחמור והן
מוקדשין. בגמרא מוקי ליה בבכור שור ופטר חמור, וקעבר בהן משום 'לא תעבוד בבכור שורך' [דברים
טו,יט], ואליבא דרבי יהודה, דאמר בפרק
קמא דבכורות (דף ט:): פטר חמור אסור בהנאה, דבכלל 'לא תעבוד' הוא,
ואף על גב דבקרא כתיב 'בכור שורך' - איהו דריש ליה 'בכור שורך' למעוטי שותפות,
ולא למעוטי פטר חמור; אי נמי: מתניתין - כמאן דממעט פטר חמור מהכא שור וחמור דקתני
במתניתין - לאו דוקא, דשור ושה קאמר, והאי דנקט 'חמור' משום לישנא דקרא: דגבי
כלאים כתיב 'שור וחמור', והוא הדין לכל שני מינין, ומשום הנאה דמיתהני
מהקדש, והוה ליה 'הזיד במעילה לא לקי' דבכור לאו בר מעילה הוא, דהא ממון כהן הוא:
דאין מעילה אלא בקדשי גבוה, ד'מקדשי
ה'' כתיב; ואין מעילה בבכור אלא
בנהנה מן האימורים אחר זריקת דמים, דהנהו לגבוה נינהו, והוא הדין לכל קדשים קלים;
ובקדשי קדשים יש בהן מעילה לפני זריקת דמים, דלגבוה נינהו; אבל משנזרק הדם - זכו
בהו כהנים משולחן גבוה, והוה ליה ממון כהן, ואין בו מעילה; וכן מוכח בראש השנה (דף
כח.) 'בשופר של עולה לא יתקע - ואם תקע יצא; בשופר של שלמים לא יתקע - ואם תקע לא
יצא', מאי טעמא? עולה דבת מעילה היא - כיון דמעל בה נפקא לחולין, שלמים - דלאו בני
מעילה נינהו - לא נפקי לחולין, והכי נמי מוכח במסכת מעילה ובכמה דוכתי.)
גמרא:
אמר רב ביבי אמר רב אסי: לא פושט ולובש ממש, אלא אפילו מכניס ומוציא בית יד
אונקלי שלו (מכניס ומוציא ידו בבית יד חלוקו - דַמִּי כפושט ולובש).
מחוי רב אחא בריה דרב איקא עיולי ואפוקי (ממש);
רב אשי אומר: אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש - חייב.
יש חורש תלם וכו':
אמר רבי ינאי: בחבורה נמנו וגמרו (נראה לי יום אסיפה או יום וועד היה להם שקורין
'חבורה'): החופה בכלאים – לוקה!
אמר להן רבי יוחנן: לאו משנתנו היא זו: 'יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום
שמונה לאוין: החורש בשור ובחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם' - האי 'חורש' דמחייב
משום כלאים היכי משכחת לה? לאו דמיכסי בהדיה דאזיל?
אמר ליה אי לאו דדלאי (הגבהתי) לך חספא - מי משכחת
מרגניתא תותה (דאי לאו דאמרי לך - הוי אמרת חורש דמחייב בכלאים לאו
משום 'זורע' אלא משום 'מקיים': דשביק ולא עקר להו)?
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אי לאו דקילסך גברא רבה (רבי
ינאי) - הוה אמינא: מתניתין מני? -
רבי עקיבא היא, דאמר: המקיים כלאים לוקה (הוה מוקימנא מתניתא דמחייבא חורש בכלאים - דמשום
'מקיים' הוא, וכרבי עקיבא, ומאן דאית ליה 'מקיים בכלאים פטור' - פוטר נמי במחפה!
אבל רבי ינאי קלסך והודה לך דמחפה - משום זורע מיחייב לכולי עלמא: דמדקאמר רבי
ינאי 'המחפה בכלאים לוקה' - ולא קאמר 'מקיים בכלאים לוקה' - שמע מינה דעדיף ליה
'מחפה' מ'מקיים': דמחפה - כזורע חשיב ליה, וחייב לכולי עלמא; וכי אמרת ליה 'לא
משנתנו היא' - הודה לדבריך, שיפה אמרת, ואי לאו דקלסך - הוה אמינא טעם דמתניתין
משום 'מקיים': דמקיים בכלאים לוקה לרבי עקיבא; וכן
בשביעית: משום חורש מחייב ליה תנא דמתניתין, ומאן דפטר במקיים - פטר נמי במחפה).
מאי 'רבי עקיבא'?
דתניא (ולא גרסינן 'דתנן', דברייתא היא [תוספתא כלאים פ"א מ"י], ולא משנה): המנכש והמחפה
בכלאים לוקה; רבי עקיבא אומר: אף המקיים (כולה רבי עקיבא קאמר לה: 'המנכש והמחפה בכלאים לוקה'
- דמקיים הוא, שרבי עקיבא כו', והכי משני ליה במועד קטן; ורבנן - דפליגי עליה דרבי
עקיבא - סבירא להו: מחפה אינו לוקה, דמאן דפטר במקיים - פטר במחפה; והמנכש עוקר
עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר – לוקה: דחשיב כזורע כלאים).
מאי טעמא דרבי עקיבא?
דתניא (ויקרא יט,יט) [את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים] שדך לא תזרע
כלאים [ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך] אין לי אלא זורע, מקיים
מנין? - תלמוד לומר: בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים (ושמעינן
ליה הכי: 'כלאים שדך לא' דעקרינן ליה מפשטיה לדרשא: דהוה מצי למיכתב 'בהמתך
כלאים לא תרביע', ומדסמך 'כלאים' ל'שדה' - שמע מינה להכי הוא דאתא).
אמר ליה עולא לרב נחמן: ולילקי נמי משום זורע ביום טוב (דהא
נמנו וגמרו דמחפה - זורע הוא, כדאמרן)?
אמר ליה: תנא ושייר.
אמר ליה: תנא קתני 'שמונה' ואת אמרת 'תנא ושייר'?
אמר רבה: יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביום טוב (אם עשה
שתים ושלש מלאכות בהעלם אחד, או עשה מלאכה שיש בה שתים - אינו חייב אלא אחת: למאן
דאמר (שבת דף ע.) 'הבערה לחלק יצאת' סבירא ליה אין חילוק מלאכות ביו"ט:
דביו"ט לא יצאת הבערה! ומאן דאמר נמי 'הבערה ללאו יצאת', ונפקא ליה חילוק
מלאכות מ'ועשה אחת מהנה' [ויקרא
ד,ב] - הני מילי באיסורי דאית בהן
חיוב חטאת, כגון מלאכות דשבת, דזדונן כרת ושגגתן חטאת: דבההיא פרשה ד'ועשה מאחת מהנה' קמיירי בחטאת, אבל יו"ט - דחיוב מלקות הוא,
ואין זדונו כרת - אין בו חילוק מלאכות).
אמר ליה: עדא תהא [עדא=זאת,
כמו 'עדא אמרה'; רש"י גיטין מה,א].
איתיביה אביי: ואין חילוק מלאכות ביום טוב? והתניא: 'המבשל גיד בחלב ביו"ט
ואכלו לוקה חמש: לוקה משום אוכל גיד[1], ולוקה משום מבשל
ביום טוב שלא לצורך[2], ולוקה משום מבשל
גיד בחלב[3], ולוקה משום אוכל בשר בחלב[4] (קסבר יש בגידין בנותן טעם; תלתא 'לא תבשל' כתיבי:
חד לאכילה, וחד להנאה, וחד לבישול [בשחיטת חולין (דף קטו:)]),
ולוקה
(מכות כב,א)
משום הבערה[5] (דאי הוה
איהו מבעיר וחבירו מבשל - הוו תרוייהו חייבין, ד'מבעיר' ו'מבשל' - אבות מלאכות)' (אלמא מיחייב משום יו"ט שתים: הבערה ובישול), ואם איתא - משום הבערה לא מחייב, דהא איחייב ליה משום
בשולו!?
אפיק הבערה ועייל גיד הנשה של נבילה (דלוקה אף משום נבילה שאכל). והתני רבי חייא: 'לוקה שתים על אכילתו ושלש
על בשולו (בישול בשר בחלב, ובישול שלא לצורך יו"ט, והבערה
שלא לצורך; ושתים על אכילתו: אכילת גיד ואכילת בשר בחלב)',
ואי איתא (דמפקת הבערה ומעיילת אכילת נבילה)- שלש על אכילתו הוא חייב!?
אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה, ואזהרתיה מהכא (דברים יג,יח) ולא ידבק בידך [מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים
ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.