דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות כא,ב)
איתיביה אביי: ואין חילוק מלאכות ביום טוב? והתניא: 'המבשל גיד בחלב ביו"ט
ואכלו לוקה חמש: לוקה משום אוכל גיד[1], ולוקה משום מבשל
ביום טוב שלא לצורך[2], ולוקה משום מבשל
גיד בחלב[3], ולוקה משום אוכל בשר בחלב[4] (קסבר יש בגידין בנותן טעם; תלתא 'לא תבשל' כתיבי:
חד לאכילה, וחד להנאה, וחד לבישול [בשחיטת חולין (דף קטו:)]),
ולוקה
(מכות כב,א)
משום הבערה[5] (דאי הוה
איהו מבעיר וחבירו מבשל - הוו תרוייהו חייבין, ד'מבעיר' ו'מבשל' - אבות מלאכות)' (אלמא מיחייב משום יו"ט שתים: הבערה ובישול), ואם איתא - משום הבערה לא מחייב, דהא איחייב ליה משום
בשולו!?
אפיק הבערה ועייל גיד הנשה של נבילה (דלוקה אף משום נבילה שאכל). והתני רבי חייא: 'לוקה שתים על אכילתו ושלש
על בשולו (בישול בשר בחלב, ובישול שלא לצורך יו"ט, והבערה שלא
לצורך; ושתים על אכילתו: אכילת גיד ואכילת בשר בחלב)',
ואי איתא (דמפקת הבערה ומעיילת אכילת נבילה) - שלש על אכילתו הוא חייב!?
אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה, ואזהרתיה מהכא (דברים יג,יח) ולא ידבק בידך [מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים
ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ולילקי נמי משום (דברים ז,כו) [ו]לא תביא תועבה אל
ביתך [והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב
תתעבנו כי חרם הוא]?
אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שבישלו בעצי הקדש, ואזהרתיה (ואזהרת
עצי הקדש) מהכא: (דברים יב,ג) [ונתצתם
את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] (פסוק ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם.
סימן שנבא"י שנ"ז:
מתקיף לה רב הושעיא: וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן, ואזהרתיה מהכא (דברים כא,ד) [והורדו
זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן] אשר לא יעבד בו ולא יזרע [וערפו שם את העגלה בנחל]?
מתקיף לה רב חנניא: וליחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו, ואזהרתיה מהכא
(דברים יב,ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש
ופסילי אלהיהם תגדעון] ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא] (פסוק ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם?
מתקיף לה רבי אבהו: וליחשוב נמי הקוצץ את בהרתו [על ידי החרישה], ואזהרתיה מהכא (דברים כד,ח) השמר בנגע הצרעת [לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר
צויתם תשמרו לעשות] (ואמרינן (שבת דף קלג.): 'בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר', ו'השמר' הוא לא
תעשה)?
מתקיף לה אביי: וליחשוב נמי המזיח החושן מעל האפוד [שעושה כן כדי לחרוש], והמסיר בדי ארון [וחורש בהם], ואזהרתיה מהכא (שמות כה,טו) [בטבעת
הארן יהיו הבדים] לא יסורו [ממנו], (שמות כח,כח) [וירכסו
את החשן מטבעתו אל טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד] ולא יזח החושן [מעל האפוד]
מתקיף לה רב אשי: וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה (כגון שהיו
כלי מחרישה מעצי אשירה), ואזהרתיה מהכא (דברים יג,יח) ולא ידבק בידך מאומה [מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך
והרבך כאשר נשבע לאבתיך]?
מתקיף לה רבינא: וליחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות (בהליכתו), ואזהרתיה מהכא (דברים כ,יט) [כי תצור
אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן] כי ממנו תאכל ואותו
לא תכרות [כי האדם עץ השדה לבא מפניך
במצור]?
אמר ליה רבי זעירא לרבי מני: וליחשוב נמי כגון דאמר "שבועה שלא
אחרוש ביום טוב"?
התם - לא קא חלה שבועה: מושבע ועומד מהר סיני הוא (הא הוה ליה 'נשבע שלא יבטל המצוה',
ונפקא לן מ'להרע או להיטיב' בשבועות (דף כה.), דאין זו שבועה)!
אמר ליה: כגון דאמר "שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט": דמגו
דחלה עליה שבועה בחול - חלה עליה נמי ביו"ט!? (היינו 'איסור כולל'; ו'איסור מוסיף'
- כגון שבחתיכה עצמה נוסף איסור, כגון אילו נוסף על היו"ט איסור על ידי שבועה
זו; והוה ליה 'מוסיף' דומיא דאשת איש ונעשית חמותו: ד'מוסיף' הוא, דמעיקרא קיימא
ליה בחנק, והשתא קיימא ליה בסקילה; אי נמי חלב דנותר: מעיקרא קאי עליה באיסור חלב,
והשתא איתוסף עליה איסור נותר; ואיסור כולל
היינו שאין איסור נוסף על החתיכה, אלא כולל אחרים באיסורא, כגון שנשא אחות חמותו:
דמיגו דמיתסר בכולהו אחוותא - איתסר נמי בחמותו משום 'אחות אשה'; אי נמי כגון
חמותו ונעשית אשת איש: דמיגו דכיילה כולי עלמא באיסור אשת איש - כללה נמי לדידיה
לחייבו שתים.)
מידי דאיתיה בשאילה לא קתני.
ולא? והרי הקדש?
בבכור.
והרי נזיר?
בנזיר שמשון (על ידי מלאך קיבל נזירות עליו, דההוא אין לו שאלה: דצווי
שלמעלה הוא).
'נזיר שמשון'? בר איטמויי למתים הוא (כלום אסור הוא להיטמא למתים? אדם שמקבל נזירתו על ידי מלאך - הא אמרינן במסכת נזיר
(דף ד:) 'שמשון הותר ליטמא למתים', ובעי לאפוקי מהאי קרא 'ויך מאה וחמשים וגו' [?? אבל
(שופטים טו,טו) וימצא לחי חמור טריה וישלח
ידו ויקחה ויך בה אלף איש]; ופריך ליה: אימא דשוינהו גוססין? אלא גמרא. ואית דמפרשי 'נזיר שמשון' נזיר מן הבטן,
וקשיא לן: ההיא נמי בשאלה איתיה: שהיה אביו יכול לישאל עליו! ואפילו מת אביו -
בשאלה מיהא הוה ההוא שעתא)!
אלא האי תנא - איסור כולל לית ליה.
אמר רבי הושעיא: המרביע שור פסולי המוקדשים (שנפדה אפילו על מינו) לוקה שנים; אמר רבי יצחק: המנהיג בשור פסולי המוקדשים
לוקה;
שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים (דתורת חולין ותורת קדשים יש עליו:
תורת חולין - שמותר באכילה מחוץ לפתח אהל מועד כאילו לא הוקדש מעולם, ותורת קדשים
- שאסור בגיזה ועבודה, כדאמרינן בספרי [דומה לסיפרי פרשת ראה פיסקא עא]: '[רק] בכל אות
נפשך תזבח ואכלת בשר [כברכת ה' אלקיך אשר נתן
לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל] ' [דברים יב,טו]
במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאוה - הרי כבר אמור 'כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כי תאוה
נפשך וגו' [דברים יב,כ]; אם באכילת
קדשים - הרי כבר אמור 'כי אם במקום וגו' שם
תעלה וגו' [דברים יב,יד]! הא
אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין שנפדו: תזבח - ולא
גיזה: דאסור בגיזה ועבודה; 'בשר' - ולא חלב; 'ואכלת'
- ולא לכלביך; והלכך אסור להרביעו אפילו עם מינו משום כלאים: שמרביע חולין על קדשים
או קדשים על חולין! וכן במנהיג: אפילו מנהיג עם מינו, ואפילו מנהיגו בפני עצמו -
חולין וקדשים הוא, וחייב משום כלאים דחרישה, דהוא עצמו כלאים: שעשאן הכתוב שני
גופין; ולא שמעתי ראיה מנלן דחולין וקדשים כלאים זה בזה, ודבר תימה הוא!).
משנה:
כמה מלקין אותו?
ארבעים חסר אחת, שנאמר: (דברים
כה,ב-ג)
[והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט
והכהו לפניו כדי רשעתו] במספר (וסמיך ליה [פסוק
ג]) ארבעים [יכנו
לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך] (ודרשינן כמאן דכתיב 'במספר ארבעים') - מנין שהוא סמוך לארבעים (מנין שהוא סוכם את הארבעים
כדמפרש בגמרא; דמדלא כתיב 'יכנו ארבעים במספר' אלא 'במספר ארבעים יכנו' שמעינן דהכי קאמר: מניָן הסוכם הארבעים: חשבון המשלים
סכום של ארבעים: שגורם לקרות אחריו ארבעים, והיינו שלשים ותשע);
רבי יהודה אומר: ארבעים שלימות הוא לוקה; והיכן הוא לוקה את היתירה? - בין כתפיו.
אין אומדין אותו אלא במכות ראויות להשתלש (בגמרא מפרש).
אמדוהו לקבל ארבעים ולוקה מקצת
(מכות כב,ב)
[המשך המשנה]
ואמדו שאין יכול לקבל ארבעים – פטור (דכיון דנתבזה בבית דין ולקה קצת -
סגי ליה בהכי; אבל לא לקה, אלא אמדוהו לארבעים וחזרו ואמדו שאין יכול לקבל כולם - לא
מיפטר: דאין רשאין לגרוע האומד, אלא לוקה אחר זמן);
(והכי נמי אם) אמדוהו לקבל שמונה עשרה,
ומשלקה (חזרו ו)אמדו שיכול הוא (עדיין) לקבל ארבעים – פטור (משום דלקה; אבל לא לקה - רשאין להוסיף
על אומד ראשון).
גמרא:
מאי טעמא?
אי כתיב 'ארבעים במספר' הוה אמינא ארבעים במניינא; השתא דכתיב 'במספר ארבעים'
- מניָן שהוא סוכם את הארבעים.
אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי (כמה שוטים הללו: רוב בני אדם)
דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה: דאילו בס"ת כתיב 'ארבעים' ואתו
רבנן בצרו חדא.
רבי יהודה אומר ארבעים שלימות [הוא לוקה;
והיכן הוא לוקה את היתירה? - בין כתפיו]:
אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (זכריה יג,ו ) [ואמר
אליו] מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בית מאהבי.
ורבנן?
ההוא בתינוקות של בית רבן הוא דכתיב.
אין אומדין אלא במכות הראויות [להשתלש. אמדוהו
לקבל ארבעים ולוקה מקצת, ואמדו שאין יכול לקבל ארבעים – פטור; אמדוהו לקבל
שמונה עשרה, ומשלקה אמדו שיכול הוא לקבל ארבעים – פטור]:
לקה – אִין, לא לקה – לא; ורמינהו: 'אמדוהו לקבל ארבעים וחזרו ואמדו שאין יכול
לקבל ארבעים – פטור; אמדוהו לקבל שמונה עשרה וחזרו ואמדוהו שיכול לקבל ארבעים –
פטור' (גירסת ריב"ן: ורמינהו אמדוהו לקבל ארבעים וחזרו ואמדו
שאין יכול פוטרין אותו: אף על גב דלא לקה! אלמא דלא שני בין לקה ללא לקה! והכי נמי
בין שאמדוהו לארבעים בין שאמדוהו לשמונה עשרה - לא עבדינן ליה אלא אומד ראשון,
וקשה בין מרישא ובין מסיפא!)!?
אמר רב ששת: לא קשיא: הא (מתניתין) - דאמדוהו ליומי (באמדוהו
ליומיה לקבל ארבעים או שמונה עשרה, והלכך כי חזרו ואמדו בו ביום שאין יכול לקבל או
יכול - איגלאי מילתא דאומד שלהם לא היה כלום, כיון דבו ביום סתרו כל מה שאמדו, שהרי
זה לא נשתנה ולא הכחיש בשהות מועט כזה, ויש לומר דהם טעו באומד; הלכך: כי אמדו
תחלה לארבעים, וחזרו ואמדו בו ביום שאין יכול לקבל, אם לקה מקצתן - פוטרין אותו,
שהרי נתבזה; ואם לא לקה - הרי הוא כמי שלא אמדוהו כלל, ועכשיו הוא דמעיינו בדיניה
ואמרו "אין יכול", וממתינין לו עד שיבריא, ויהיו עומדין אותו אומד הראוי
לו; וכן אמדו תחלה לי"ח, ובו ביום חזרו
ואמדו שיכול לקבל ארבעים - איגלאי מילתא דטעו באומד ראשון, ואינו כלום, והלכך: אם
לקה כבר כל השמונה עשרה - פוטרין אותו: דכיון דיצא מבית דין כבר - בזיון בית דין
הוא להחזירו; אבל לא לקה - רשאין להוסיף על אומד ראשון, דאינו כלום), הא (וברייתא) - דאמדוהו למחר וליומא
אוחרא (או ליומא
אורחא: ליום אחר; דההוא ודאי אומד גמור הוא: שיפה עיינו שהיה יכול זה לקבל עד אותו
יום כך וכך מכות, אלא נשתנה והכחיש; הלכך: כי אמדוהו לארבעים עד יום פלוני, וכשהגיע
יום פלוני אמדו שאין יכול לקבל כולם - אומד ראשון אומד גמור היה, והואיל ונשתנה
ונתקלקל שאין יכול לקבל - פטור אף על פי שלא לקה, שהרי נתבזה באותו אומד; וכי
אמדוהו נמי לשמונה עשרה עד יום פלוני, וכשהגיע יום פלוני אמדו שיכול לקבל ארבעים -
אין לוקה אלא אומד ראשון, דאומד גמור היה; כך נראה לרבי. לישנא אחרינא: מתניתין דאמדוהו ליומיה לקבל ארבעים, והלכך אין
פוטרין אותו אלא אם כן לקה: דודאי יהא בו כח לקבל קצת מן המכות; אמדוהו לקבל ליום
או ליומים - ודאי אין בו כח, ואם חזרו בהם - פטור מיד; וכן קיבל רבי מח"ע;
ולא נהירא: דמשום דאמדוהו ליומיה? אמאי ברירא לן שיהא בו כח לקבל קצת מן המכות? הם
אומדין שאין יכול ואנן אמרינן לילקי ולימות? ועוד: ד'אם לקה' אמרינן במתניתין, ולא
דמלקינן ליה לכתחלה. מ"ר).
משנה:
עבר עבירה שיש בה שני לאוין (כגון: חורש בשור וחמור, וכלאים בכרם): אמדוהו אומד אחד - לוקה ופטור; ואם לאו (דלא אמדוהו
אומד אחד, אלא ללאו אחד אמדוהו תחלה) - לוקה ומתרפא, וחוזר
ולוקה.
גמרא:
והתניא [תוספתא מכות פ"ד מ"ו]: 'אין אומדין אומד
אחד לשני לאוין'?
אמר רב ששת: לא קשיא: הא דאמדוהו לארבעים וחדא, הא דאמדוהו לארבעים ותרתי (כל מה שאומדין
עליו עד שלשים ותשע - חשבינן משום חד לאו, דכך הוא דינו למלקות: ארבעים חסר אחת על
לאו אחד, ואם מוסיפין עליו אפילו שלש מכות, דהוה להו ארבעים ותרתי - חשובין אותן
שלש אומד ללאו האחר; ואם לא הוסיפו אלא שתים מכות - דהוו להו ארבעים וחדא - לוקה
שלשים ותשע, משום לאו אחד, ומתרפא, וחוזר ולוקה: דמכות שאינן ראויות להשתלש לא
מלקינן ליה).
משנה:
כיצד מלקין אותו?
כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך (עץ אחד נעוץ בקרקע וגבוה כנגד שתי אמות או אמה וחצי, והוא
כפוף ומוטה על אותו העמוד כאדם הנסמך על בריח דלת ותולה ידיו למטה, וכופתין לו
ידיו בצידי העמוד);
וחזן הכנסת (שמש הקהל; ולא שמעתי בו שום משמעות) אוחז בבגדיו; אם נקרעו – נקרעו, ואם נפרמו – נפרמו (דשקושרר"א
בלע"ז: קריעה של תפירה), עד שהוא מגלה את לבו;
והאבן נתונה מאחריו (של נידון): חזן הכנסת עומד עליו,
ורצועה בידו של עגל, כפולה אחד לשנים (ועוד רצועה אחרת, כפולה לשתים)
ושנים לארבעה (היינו שתים רצועות שהן ארבע; ואותן השתי רצועות עולות
ויורדות בה, כלומר: אותן שתי רצועות היו תלויות באמצע הרצועה),
ושתי רצועות [של חמור (לקיים בהן 'יבא מי שמכיר אבוס בעליו כו')] עולות ויורדות בה;
ידה טפח (מקל שתלויה בה ארכה טפח),
ורחבה טפח (ורצועה עצמה רחבה טפח),
וראשה מגעת על פי כריסו (שמשער כך: שכשהוא מכה - כלה ראשה של רצועה בפי כריסו
= בתחלת כריסו: שהמכה עומד בצד המוכה, ומכה אותו ברוחב גבו, הלכך: אורך הרצועה ברוחב
כל גבו עד מקום שמתחיל שם הכרס; ואף על גב דאמרן לעיל 'האבן נתונה לה לאחוריו' -
אף על פי כן היה הוא משלחף עצמו לצד צדו והיה מכה ברחבו; וכשהוא מגביה ידו ומוריד,
הן עולות ויורדות; כך קיבל רבי מעיקרא, ולא נהירא; לשון אחר מפי רבי 'עולות
ויורדות': כן דרך תפירה של רצועה: תוחב ראש רצועה בנקב כנגד מטה, וחוזר ותוחב בנקב
אחר דרך מעלה, ונראה כמעלה ומוריד);
ומכה אותו שליש מלפניו (על הבטן) ושתי ידות מלאחריו (בגמרא מפרש
טעמא);
ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב, אלא מוטה, שנאמר (דברים כה,ב) [והיה
אם בן הכות הרשע] והפילו השופט [והכהו לפניו כדי רשעתו במספר];
והמכה מכה בידו אחת בכל כחו;
והקורא קורא (הא מיפשט פשיטא לן דבעי קריאה כדאמרן [כריתות] (דף יא.)
'בקורת תהיה' [ויוקרא
יט,כ]: בקרייה תהא, דלהכי קתני הכא
'והקורא'): (דברים כח,נח) אם לא תשמור לעשות [את כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה ליראה את השם
הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך] [פסוק נט] והפלא ה' את מכותך
ואת מכות [ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים] - וחוזר לתחלת המקרא
(דברים כט,ח) ושמרתם את דברי הברית
הזאת וגו' [ועשיתם אתם למען תשכילו את כל
אשר תעשון] וחותם (תהלים עח,לח) והוא רחום יכפר עון
[ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא
יעיר כל חמתו] וחוזר לתחלת המקרא;
ואם מת תחת ידו – פטור (דשליח בית דין הוא, ואמרן לעיל (דף ח.) 'יצא האב המכה
את בנו ושליח בית דין');
הוסיף לו עוד רצועה אחת (על האומד) ומת - הרי זה גולה על
ידו (ולא דמי להכהו עשרה בני אדם בעשר מקלות, דאמרינן ב'הנשרפין'
(סנהדרין דף עח.) 'כולן פטורין', דההיא אוקימנא לה בגוסס בידי אדם);
נתקלקל בין בריעי בין במים – פטור (דכתיב 'ונקלה' [דברים כה,ג] - והרי נקלה);
רבי יהודה אומר: האיש בריעי והאשה במים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.