דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(מכות כג,ב)
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה: שלש מאות וששים וחמש
לאוין כמנין ימות החמה (שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור), ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם (דכל
אבר ואבר אומר לו עשה מצוה).
אמר רב המנונא: מאי קרא? - (דברים
לג,ד) תורה צוה לנו
משה מורשה [קהלת יעקב]; 'תורה' בגימטריא
(מכות כד,א)
שית מאה וחד סרי הוי (והיינו דכתיב 'תורה צוה לנו משה'); 'אנכי' ו'לא יהיה
לך' - מפי הגבורה שמענום (- הרי שית מאה ותליסרי) (דכתיב [תהלים סב,יב] 'אחת דבר אלהים ושתים זו שמעתי' במכילתא [בשלח
מסכת דשירה פרשה ח]).
<סימן דמשמ"ק ס"ק>:
בא דוד והעמידן על אחת עשרה (שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה,
אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך, ואם באו לשמור כולן - אין לך אדם שזוכה;
ובא דוד והעמידן כו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו; וכן כל שעה - דורות
של מטה הולכין וממעטין אותו), דכתיב (תהלים טו,א-ה) מזמור לדוד [ה'] מי יגור
באהלך מי ישכון בהר קדשך? - הולך תמים, ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו
לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע
להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם;
'הולך תמים' - זה אברהם, דכתיב (בראשית
יז,א) [ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם
ויאמר אליו אני אל שדי] התהלך לפני והיה תמים;
'פועל צדק' - כגון אבא חלקיהו;
'ודובר אמת בלבבו' - כגון רב ספרא (בשאלתות דרב אחא ([פרשת ויחי] שאילתא לו); והכי הוה
עובדא: דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת
שמע, ואמר לו "תן לי החפץ בכך וכך דמים" ולא ענהו מפני שהיה קורא
ק"ש; כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו – והוסיף, אמר "תנהו לי
בכך יותר"! לאחר שסיים ק"ש - אמר לו: "טול החפץ בדמים שאמרת
בראשונה, שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך");
'לא רגל על לשונו' - זה יעקב אבינו, דכתיב (בראשית
כז,יב) אולי ימושני אבי
והייתי בעיניו כמתעתע [והבאתי עלי קללה ולא
ברכה] (לא רצה
לשקר מתחלה, שאמר 'אולי ימושני אבי'
אלא שאמו הכריחתו, ועל פי הדבור, דכתיב 'עלי קללתך בני' [בראשית כז,יג] ומתרגמינן 'אלי אתאמר
בנבואה [דלא ייתון לווטיא עלך ברי]');
'לא עשה לרעהו רעה' - שלא ירד לאומנות חבירו;
'וחרפה לא נשא על קרובו' - זה המקרב את קרוביו (לא סבל חרפת קרובו);
'נבזה בעיניו נמאס' - (הנמאס להקב"ה - נבזה הוא בעיניו של אדם זה) זה חזקיהו המלך (חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו:
שנמאס בעבודת כוכבים) שגירר עצמות אביו במטה של
חבלים (גמרא היא, ולא קרא);
'ואת יראי ה' יכבד' - זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם - היה עומד מכסאו
ומחבקו ומנשקו, וקורא לו "רבי רבי מרי מרי";
'נשבע להרע ולא ימיר' - כרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אהא בתענית עד שאבא
לביתי ;
'כספו לא נתן בנשך' - אפילו ברבית עובד כוכבים (כדי שלא ימשוך ויבוא להלוות לישראל ברבית);
'ושוחד על נקי לא לקח' - (אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח)
כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי (שהיה אריסו מביא לו משלו [קודם זמנו], ולא רצה ליקח
כדי להיות לו דיין);
כתיב 'עושה אלה לא ימוט לעולם'; כשהיה רבן גמליאל
מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: מאן דעביד להו לכולהו - הוא דלא ימוט, הא חדא
מינייהו ימוט!
אמרו ליה: מי כתיב 'עושה כל אלה'? 'עושה אלה' כתיב: אפילו בחדא
מינייהו, דאי לא תימא הכי - כתיב קרא אחרינא: (ויקרא יח) אל תטמאו בכל אלה - התם נמי: הנוגע בכל אלה הוא
דמטמא, בחדא מינייהו לא? אלא לאו באחת מכל אלה; הכא נמי באחת מכל
אלו.
בא ישעיהו (כל שעה דורות של מטה היו מתמעטין) והעמידן על שש, דכתיב (ישעיהו לג,טו) הולך צדקות ודובר מישרים
מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות
ברע:
'הולך צדקות' - זה אברהם אבינו, דכתיב (בראשית
יח,) כי
ידעתיו למען אשר יצוה וגו'
'ודובר מישרים' - זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים
'מואס בבצע מעשקות' - כגון רבי ישמעאל בן אלישע (שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד שבא
לדון לפניו - אף על גב דהוה כהן רבי ישמעאל בן אלישע, משום דדמי כאילו עושקו לכהן
שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו);
'נוער כפיו מתמוך בשוחד' - כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי;
'אוטם אזנו משמוע דמים' - (אזנו חתומה וסתומה בדבר זה)
דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק (זה שלא ישמע בה דבר גנאי ושותק, והיינו 'דמים' לשון
שתיקה [דומיה]), כגון רבי אלעזר ברבי שמעון (ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא
דף פד:) דנפק ריחשא מאודניה ואתחזי לאיתתיה בחלמא, ואמר לה: "האי דשמעית
בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדמבעי לי", אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך,
ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה);
'ועוצם עיניו מראות ברע' - כדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: זה
שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה
וכתיב (ישעיהו לג,טז) הוא מרומים ישכון [מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים];
בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב (מיכה
ו,ח) הגיד לך אדם מה
טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך
'עשות משפט' - זה הדין;
'אהבת חסד' - זה גמילות חסדים
'והצנע לכת' - זה הוצאת המת (דכתיב בהו 'לכת': טוב ללכת אל בית אבל מלכת וגו' [קהלת ז,ב]) והכנסת כלה: והלא
דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה 'והצנע לכת' - דברים שדרכן
לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה!
חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר (ישעיהו
נו,א) כה אמר ה' שמרו
משפט ועשו צדקה [כי קרובה ישועתי לבוא
וצדקתי להגלות]
בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר (עמוס
ה,ד) כה אמר ה' לבית
ישראל דרשוני וחיו.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא דרשוני בכל התורה כולה?
אלא בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב,ד) [הנה
עפלה לא ישרה נפשו בו] וצדיק באמונתו יחיה.
אמר רבי יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל - באו ארבעה
נביאים וביטלום:
משה אמר (דברים לג,כח) וישכון ישראל
בטח בדד עין יעקב [אל ארץ דגן ותירוש אף
שמיו יערפו טל] (אותה ברכה שאמר משה 'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב' כלומר: אימתי ישכון ישראל בטח? - כשיהיו צדיקים
כעין יעקב) - בא עמוס וביטלה, [שנאמר] (עמוס ז,ה) [ואמר
ה' אלקים] חדל נא מי יקום יעקב (מי יוכל להיות חסיד כיעקב) [כי
קטן הוא]
(קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב); וכתיב (פסוק
ו) ניחם ה' על זאת [היה לא תהיה אמר ה' אלקים];
(מכאן ואילך מפירוש רבינו
גרשום)
משה אמר (דברים כח,סה) ובגוים ההם לא
תרגיע [ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן
ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש] - בא ירמיה ואמר (ירמיהו לא,א) [כה
אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב] הלוך להרגיעו ישראל (שיהא להם מנוחה בגלותן);
משה אמר (שמות לד,ז) [נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה] פוקד עון אבות
על בנים [ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים] - בא יחזקאל וביטלה:
(יחזקאל יח,ד) [הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה] הנפש החוטאת
היא תמות;
משה אמר (ויקרא כו,לח) ואבדתם בגוים [ואכלה אתכם ארץ איביכם] - בא ישעיהו ואמר (ישעיהו כז,יג) והיה ביום ההוא יתקע
בשופר גדול [ובאו האבדים בארץ אשור
והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם] ('ובאו האובדים בארץ' מלמד שלא יהו אבודים בין העובדי כוכבים).
אמר רב: מסתפינא מהאי קרא: 'ואבדתם בגוים'.
מתקיף לה רב פפא: דלמא כאבידה המתבקשת (ונמצאת לאחר זמן), דכתיב (תהלים
קיט,קעו)
תעיתי
כשה אובד בקש עבדך [כי מצותיך לא שכחתי]?
אלא מסיפא דקרא: (ויקרא כו,לח) [ואבדתם בגוים] ואכלה אתכם ארץ אויביכם!
מתקיף לה מר זוטרא: דלמא כאכילת קישואין ודילועין (שאוכלים מקצתם ומקצתם אין אוכלין)?
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין
בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה (בית של רומי) [ברחוק] מאה ועשרים
מיל, והתחילו בוכין - ורבי עקיבא משחק; אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם
- מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח
והשקט, ואנו - בית הדום רגלי אלהינו שרוף
(מכות כד,ב)
באש ולא נבכה?
אמר להן: לכך אני מצחק: ומה לעוברי רצונו (שמשתחוים לעבודת כוכבים שלהם) כך (יושבים בהשקט ושלוה)
- לעושי רצונו (ישראל שעושין רצונו)
על אחת כמה וכמה (שישלם להם שכר טוב)!
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים; כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם (דדינו
ליעבד הכי); כיון שהגיעו להר הבית - ראו
שועל שיצא מבית קדשי הקדשים! התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק!
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר
א,נא) [ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו
הלוים] והזר הקרב יומת - ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?
אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו
ח,ב) ואעידה לי עדים
נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו - וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש
ראשון (ככתוב בספר מלכים)
וזכריה במקדש שני (זכריה מנביאים אחרונים היה)?
- אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה: (כלומר:)
באוריה כתיב (מיכה ג,ב) לכן בגללכם ציון
שדה תחרש [וירושלם עיין תהיה והר הבית
לבמות יער]; בזכריה כתיב (זכריה ח,ד) [כה אמר ה' צבאות] עוד ישבו זקנים וזקנות
ברחובות ירושלם [ואיש משענתו בידו מרב
ימים] (שפורענות
שניבא אוריה שאמר 'ירושלים לעיים תהיה והר
הבית לבמות יער'' נתקיים - כמו כן עתיד
להתקיים דברי ניחומים של זכריה) עד שלא נתקיימה
נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה; עכשיו שנתקיימה נבואתו
של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה!
אמרו לו: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו (שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן
סלה)!
הדרן עלך אלו הן
הלוקין וסליקא לה מסכת מכות
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.