דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין צט,ב)
רבא אמר: כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי "מאי אהני לן רבנן מעולם
(סנהדרין ק,א)
לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה (לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה).
רבא, כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה, כי הוה חזי בה טעמא להיתירא -
אמר להו: "תחזו דקא שרינא לכו עורבא" (שהיתר זה אינו מצוי בתורה, אלא
סופרים אמרוהו); כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא
- אמר להו "תחזו דקא אסרנא לכו יונה"!
רב פפא אמר: כגון דאמר "הני רבנן"!? (כאדם שאומר: אותו תלמיד חכם?
דלשון בזוי הוא זה, שהיה לו לומר 'רבותינו שבמקום פלוני'; לישנא אחרינא 'כגון דאמר
הני רבנן': דכשהוא מספר שום דבר מרבנן - אומר "הני", ולשון גנאי הוא
"הני"; אבל 'הנהו רבנן' אינו גנאי.)
רב פפא אישתלי, ואמר: כגון הני רבנן - ואיתיב בתעניתא.
לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה; כי
מטו מגילת אסתר, אמרי "הא [מגילת אסתר] לא בעי מטפחת"! אמר להו [רב יהודה]: כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא!
(הפיסוק לילע - לפי המהרש"א; אך רש"י פירש: כי מטו מגלת אסתר. לתקן לה מטפחת, אמרי: "הא
מגלת אסתר לא בעיא מטפחת" – כלומר: בלשון בעיא אמר ליה [אמרו ליה] לרב יהודה:
הא ודאי לא צריכא מטפחת כגון האחרות! ולשון גנאי הוא: דהוה להו למימר לרבם בלשון
שאלה כך: צריכה או אינה צריכה?)
רב נחמן אמר: זה הקורא רבו בשמו, דאמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי? מפני
שקרא לרבו בשמו (שאומר 'פלוני' ואינו אומר 'מורי רבי פלוני'), שנאמר (מלכים
ב ח,ה) [ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת והנה האשה
אשר החיה את בנה צעקת אל המלך על ביתה ועל שדה] ויאמר גחזי אדני המלך
זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא, ויתיב וקאמר: עתיד הקב"ה להוציא נחל
מבית קדשי הקדשים ('מעיין
בית ה' יצא והשקה את נחל שטים'
(יואל ד,יח)) ועליו כל מיני מגדים (דינטר"ס
בלע"ז: כל מיני פירות מתוקים), שנאמר (יחזקאל מז,יב) ועל הנחל יעלה על שפתו
מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר (בכל חדש וחדש יתבשלו בו פירות) כי מימיו מן המקדש [המה] יוצאים והיה פריו למאכל
ועלהו לתרופה.
אמר ליה ההוא סבא: יישר (כדבריך; ורבי יוחנן נמי הכי קאמר כדאמרת [מ"ר])!
וכן אמר רבי יוחנן: יישר! (ולא גרסינן 'וכן אמר רבי יוחנן יישר'.)
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: כי האי גונא - (מי)
מיחזי אפקרותא?
אמר ליה: הא האי - סיועי קא מסייע לך; אלא אי שמיע לך - הא שמיע לך: כי הא
דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים
על שלשים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר (ישעיהו נד,יב) ושמתי כדכוד (אבן
טובה וכך שמה) שמשותיך (חלונות
שהשמש זורח בהם, כמו (תהלים פד,יב) 'שמש
ומגן' היינו שמש ממש) ושעריך לאבני אקדח (שהקב"ה חוקקן כבמקדח עד
שחוקק בהם עשר ברום עשרים) [וכל גבולך לאבני חפץ].
לגלג עליו (אדרבי יוחנן דהיינו אפקרותא)
אותו תלמיד (דהיינו אפקרותא),
אמר: השתא כביעתא דצילצלא (עוף קטן) לא משכחינן, כולי
האי משכחינן?
לימים הפליגה ספינתו בים; חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות
ומרגליות, אמר להו: הני למאן? אמרי: עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים!
כי הדר - אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש; אמר ליה: רבי דרוש! ולך נאה
לדרוש: כשם שאמרת - כך ראיתי!
אמר לו: ריקה! אם לא ראית - לא האמנת! מלגלג על דברי חכמים אתה! יהב ביה
עיניה ועשאו גל של עצמות (שמת; דאדם שמת נעשה גל של עצמות).
מיתבי (ויקרא כו,כג) [אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם
עבדים ואשבר מטת עלכם] ואולך אתכם קוממיות: רבי מאיר אומר: מאתים אמה,
כשתי קומות של אדם הראשון (כדאמרינן בחגיגה (דף יב.): שמיעטו הקב"ה והעמידו
על מאה אמה, שנאמר 'ותשת עלי כפך' [תהלים קלט,ה]: 'כף' בגימטריא הכי הוי);
רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכותליו (שכך היה אורך כל ההיכל עם
הכותלים, דכתיב (מלכים א ו,ב) 'והבית
אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו',
וכותל מזרח שש אמות, וכותל מערב שש אמות, ואמה אחת טרקסין = י"ג אמות; ואולם
עשר אמה רוחב וכותל האולם שש - הרי כ"ט; ומאחורי האולם תא אחד רחבו שש וכתלו
ה' - הרי מ', וס' אמה של אורך הבית - הרי מאה),
שנאמר (תהלים קמד,יב) אשר בנינו
כנטיעים מגודלים בנעוריהם (כלומר בנים שלנו יהיו לעתיד כאילנות גבוהין מגודלים) בנותינו (ובנות שלנו) כזויות מחוטבות (כלומר:
ככותל ההיכל; מחוטבות כמו (דברים כט,י) 'מחוטבי עציך'; לישנא אחרינא: אהיכל
דבית שני קאמר, דקים לן: היכל ששים אורך ברום מאה הוא)
תבנית
היכל וגו' (והיאך יכולין לכוף קומתן וליכנס בפתח שאין לו אלא רום
עשרים כדאמרת?)
כי קאמר רבי יוחנן - לכוי דבי זיקא (לחלונות שהשמש והאור נכנסין בהן; אבל השערים גבוהים
יותר).
מאי 'ועלהו לתרופה'?
רבי יצחק בר אבודימי ורב חסדא: חד אמר להתיר פה של מעלה (להתיר
פה אלמים שיהו מדברים), וחד אמר להתיר פה של מטה (רחם של
העקרות: האוכלות מן העלין נפקדות).
איתמר נמי: חזקיה אמר: להתיר פה אילמין; בר קפרא אמר: להתיר פה עקרות (והיינו
הך דלעיל לתרופה);
רבי יוחנן אמר: לתרופה ממש.
מאי 'לתרופה'?
רבי שמואל בר נחמני אמר: לתואר פנים של בעלי הפה.
דרש רבי יהודה ברבי סימון: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה -
הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר (שיר
השירים ה,טו) [שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני
פז]
מראהו כלבנון בחור כארזים (וכתיב לעיל מיניה 'שחורות כעורב'
וסמיך ליה 'חכו ממתקים').
אמר רבי תנחום ברבי חנילאי: כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה -
הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר (תהלים
לו,ט) ירויון מדשן
ביתך ונחל עדניך תשקם (אמר לי רבי, דלעיל מינה - מהאי קרא - מיירי עניינא
דמרעיב את עצמו, וקאמר 'ירויון מדשן ביתך' שהקב"ה משביען לעוה"ב).
כי אתא רב דימי אמר: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא
חופנו של הקב"ה טובה) שנאמר (תהלים סח,כ) ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה
אמר ליה אביי: וכי אפשר לומר כן (היאך אדם יכול לקבל מלא עומסו של הקב"ה? והרי
אין לו מקום ליתן! דכל העולם כולו אינו אלא כמזרת ועד אגודל)?
והלא כבר נאמר (ישעיהו מ,יב) מי מדד בשעלו
מים ושמים בזרת תכן [וכל בשלש עפר הארץ ושקל
בפלס הרים וגבעות במאזנים]?
אמר: מאי טעמא? לא שכיחת באגדתא; דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד
הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח,כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא: 'יש' בגימטריא -
תלת מאה ועשרה הוי (באותן עולמות יתן לצדיק את העומס).
תניא: רבי מאיר אומר: במדה שאדם מודד (אם מדד ונתן לדקה לעני מלא חפניו) - מודדין לו (הקב"ה מודד בחפניו ונותן לו) דכתיב (ישעיהו
כז,ח) בסאסאה בשלחה
תריבנה [הגה ברוחו הקשה ביום קדים]
אמר רבי יהושע: וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה
הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא (שיהא הקב"ה נותן לאדם מלא חפניו? והלא אינו יכול
לסבול כל כך!) והכתיב (ישעיהו מ,יב) [מי מדד בשעלו מים ו]שמים בזרת תכן [וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים], ואתה, אי אומר כן -
איזו היא מדה מרובה? מדת טובה מרובה או מדת פורענות?
(סנהדרין ק,ב)
הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות; במדה טובה כתיב (תהלים עח,כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח [פסוק כד] וימטר עליהם מן לאכול [ודגן שמים נתן למו], ובמידת פורענות הוא אומר (בראשית ז,יא) [בשנת
שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום
רבה]
וארובות השמים נפתחו. במידת פורענות כתיב (ישעיהו
סו,כד) ויצאו וראו
בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר; והלא אדם מושיט
אצבעו באור בעולם הזה - מיד נכוה! אלא כשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל
פורענותם - כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן (מדה טובה מרובה ממדת פורענות:
דבמידה טובה כתיב 'דלתות' ובמדת פורענות כתיב 'ארובות'; ודלת גדול מארובה: דארבע
ארובות יש בדלת במסכת יומא בפרק 'יום הכפורים' (דף עו.); אלמא מדה טובה מרובה;
ומעכשיו אין לתמוה היאך יש באדם כח לקבל שכר כל כך: שהרי למדת פורענות נותן
הקב"ה כח באדם לקבלו - כל שכן שנותן כח באדם לקבל מדה טובה).
רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים וכו':
תנא: בספרי צדוקים [מינים] (שכופרין באל חי [אולי רמז למינים שהאל שלהם נהרג]) [ברי"ף:
בספרים שפירשו התורה נביאים וכתובים על פי דעתם ולא סמכו על מדרש חכמים כי יש
בדבריהם צד מינות];
רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי (שיש בו דברי הבאי, ובא עליהם לידי
ביטול תורה).
אמר ליה אביי? מאי טעמא? אילימא משום דכתב [ביה] 'לא תינטוש גילדנא (שם הדג) מאודניה (לישנא אחרינא: להכי נקט 'מאודניה': שדרכו של דג
להתחיל הפשטו מאזנו) דלא ליזיל משכיה לחבלא (כלומר:
לא תטול עורו של דג אפילו מעל אזנו, מפני שאתה מפסיד העור, דאזיל משכיה לחבלא
להפסידא) אלא צלי יתיה בנורא
ואיכול ביה תרתין גריצים (שאתה יכול לצלות עור הדג עמו ולאכול בו שתי חלות:
דהוי לפתן לשתי חלות)'?
- אי מפשטיה (אי
ממשמעותיה קא מתמהת) - באורייתא נמי כתב (דברים כ,יט) [כי
תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה] לא תשחית את עצה [לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם
עץ השדה לבא מפניך במצור]!
- אי מדרשא - אורח ארעא
קא משמע לן: דלא ליבעול שלא כדרכה (דאין הגון לאדם לשנות את דרכו, והיינו דקאמר
'מאודניה')!?
ואלא משום דכתיב 'בת לאביה מטמונת שוא; מפחדה לא יישן (אינו
יכול לישן) בלילה: בקטנותה (קודם
שהביאה שתי שערות) - שמא תתפתה, בנערותה (משהביאה
שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן) - שמא תזנה, בגרה (שירבה
שחור על הלבן הרי היא בוגרת) - שמא לא תינשא (משבגרה
ראויה היא לנישואין, להכי אמר 'שלא תנשא'), נישאת - שמא לא יהיו לה
בנים, הזקינה שמא תעשה כשפים' - הא רבנן נמי אמרוה: 'אי אפשר לעולם בלא זכרים
ובלא נקבות; אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות'!?
אלא משום דכתיב 'לא תעיל דויא (דאגה) בלבך, דגברי
גיברין קטל דויא'? - הא שלמה אמרה: (משלי
יב,כה) דאגה בלב איש
ישחנה [ודבר טוב ישמחנה]
רבי אמי ורבי אסי: חד אמר
'ישיחנה מדעתו' וחד אמר 'ישיחנה לאחרים';
ואלא משום דכתיב 'מנע רבים (אותם שאין לך עסק עמהם - מנעם)
מתוך
ביתך ולא הכל תביא אל ביתך (אפילו אותם שאתה מתעסק עמהם - לא תביאם תדיר לביתך,
אלא מבחוץ תדבר עמהם)?
והא רבי נמי אמרה, דתניא: רבי אומר: לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו,
שנאמר (משלי יח,כד) איש רֵעים (שיש לו
רעים הרבה) להתרועע (לסוף
מריעים לו שמתקוטט עמהם) [ויש אהב דבק מאח]
אלא משום דכתיב 'זלדקן (מי שזקנו דקה וחלושה)
- קורטמן (תדע שחכם וחריף הוא ביותר);
עבדקן (מי שזקנו עבה) - סכסן (שוטה
הוא, כמו 'כל בר בר חנא סכסא' בבבא בתרא (דף עד.));
דנפח בכסיה (מי שנופח אופיא שבכוסו)
- לא צחי (בידוע שאינו צמא);
אמר (האומר) "במאי איכול
לחמא (באיזה לפתן אוכל פת זה)"?
- לחמא סב מיניה (בידוע שאינו רעב, וקח הלחם מידו: שאילו היה רעב - היה
אוכל); מאן דאית ליה מעברתא
בדיקניה (שזקנו מחולק ומפוצל, ויש בין שני שבילות, כמין מעבר) - כולי עלמא לא יכלי ליה (בערמימותיה: דמתוך שחשב כל ימיו
בערמות הוא משים ידו לזקנו, ומושך, כאדם שמחשב - עד שנקרחה; לישנא אחרינא גרסינן
'הכרתא': מי שיש לו היכר בזקנו שסעד - כולי עלמא שלא סעדו אין יכולין להגיע לכחו;
לישנא אחרינא: 'גוורתא', והוא לשון קרחה)' (וכל
הני דברי רוח ולכך אין קורין בו).
אמר רב יוסף: מילי מעלייתא דאית ביה - דרשינן להו (כלומר: אמרינן להו בפרקא,
ומשמעינן להו לכולי עלמא, כגון כל הני):
אשה טובה - מתנה טובה בחיק ירא אלהים; תנתן אשה רעה
צרעת לבעלה.
מאי תקנתיה (מה
תקנתו)? יגרשנה מביתו ויתרפא מצרעתו
(כך הלשון של ספר בן סירא; 'אשה רעה מתנה רעה' לא
גרסינן)
אשה יפה - אשרי בעלה מספר ימיו כפלים (מרוב
הנאה חשובין ככפליים).
העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה; אל תט אצל בעלה למסוך
עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפיה - רבים הושחתו, ועצומים כל הרוגיה [כמו משלי ז,כו];
רבים היו פצעי רוכל (כמה וכמה מכות מקבל רוכל המחזיר
בעיר [ונושא] תכשיטי נשים, ועסקו עמהם: שפעמים שמוצאו בעלה עמה מתיחד עם אשתו - ומכהו
ופוצעו);
המרגילים לדבר ערוה (ניאוף)
- (הרי הן) כניצוץ מבעיר
גחלת (כשביב
המבעיר את הפחם - כך כל אשר להם כלה והולך) ('גחלת'
אקרי פחם, שאינו בוער, כדאמרינן (ברכות דף נג:): 'גחלים עוממות' מ"ר); ככלוב (דירה של עופות) מלא עוף - כן
בתיהם מלאים מרמה (כמו ירמיהו ה,כז)
מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך;
רבים יהיו דורשי שלומך (שתהא מתאהב עם הכל) - גלה סודך לאחד מאלף (ואף על פי כן לא תגלה סודך לכולם
אלא לאחד מני אלף);
משוכבת חיקך שמור פתחי פיך;
אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום (כמו משלי
כז,א) (מה אירע היום) שמא למחר איננו (שמת הוא היום) ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו (ונמצא שמיצר על יום שאינו עתיד
לראות, והיינו 'עולם שאינו שלו' שהוא מצטער עליו, ודואג על חנם מיום המחרת שלא תבא
עליו צרה);
כל ימי עני רעים ('כל ימי עני רעים וטוב לב משתה' פסוק הוא במשלי (טו,טו))
- בן סירא אומר: אף לילות - בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים ('בשפל
גגים גגו' - שעני הוא ואינו יכול להגביהו, לפיכך 'ממטר גגים לגגו': שיורד מטר
הגגים הגבוהים לגגו, ומזלפים עליו הגשמים, ואין לו מנוחה אפילו בלילות; 'במרום
הרים כרמו' - שאין לו השגת יד לקנות כרם
בשפלה בדמים יקרים, וקונה לו באחד מן ההרים בזול, וכל עפר שהוא מוציא לזבל
(ולדייר) - מוליך הרוח מן ההר לשאר כרמים שבבקעה, ונמצא העני נפסד).
[סימן: זירא, רבא, משרשיא, חנינא-טוביה, ינאי-יפה, יוחנן-מרחם, יהושע-מקצר]
אמר רבי זירא אמר רב: מאי דכתיב (משלי טו,טו) כל ימי עני רעים - אלו בעלי תלמוד (שקשה
ללמוד מרוב קושיות וסוגיות שיש בו) - [סוף הפסוק:] וטוב לב משתה תמיד - אלו בעלי משנה (נוחה
ללמוד) [## אולי משחק מילים בהחלפת האות ת באות נ].
רבא אמר: איפכא (דבעלי תלמוד נהנין מיגיעו, שידעו להורות איסור והיתר;
אבל בעלי משנה - שונה ואינו יודע מהו אומר, דאין מורין הלכה מתוך משנה), והיינו דאמר רב משרשיא משמיה דרבא: מאי
דכתיב (קהלת י,ט) מסיע אבנים יעצב בהם - אלו בעלי משנה; [סוף הפסוק:] ובוקע עצים יסכן בם - אלו בעלי תלמוד (יסכן -
יתחמם).
רבי חנינא אומר: כל ימי עני רעים - זה מי שיש לו אשה רעה; וטוב לב משתה
תמיד - זה
שיש לו אשה טובה;
רבי ינאי אומר: כל ימי עני רעים - זה אסטניס; וטוב לב משתה
תמיד - זה
שדעתו יפה;
רבי יוחנן אמר: כל ימי עני רעים - זה רחמני; וטוב לב משתה
תמיד - זה
אכזרי
רבי יהושע בן לוי אמר: כל ימי עני רעים - זה
(סנהדרין קא,א)
שדעתו קצרה (משים ללבו כל דאגות חבירו, ודואג על כל מה שעתיד לבא
עליו), וטוב לב משתה תמיד - זה שדעתו רחבה (ואינו
משים ללבו דאגה כל כך; לישנא אחרינא 'דעתו קצרה' = רגזן).
ואמר רב יהושע בן לוי: כל ימי עני רעים? והאיכא שבתות וימים טובים (שאין
לך עני בישראל שאין לו מעדנים)!?
כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת (משנה וסת ואוכל יותר שאינו רגיל לאכול) - (היינו) תחלת חולי מעיים (לפיכך
אפילו שבתות ויו"ט רעים לו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.