דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין ק,ב)
[סימן: זירא, רבא, משרשיא, חנינא-טוביה, ינאי-יפה, יוחנן-מרחם, יהושע-מקצר]
אמר רבי זירא אמר רב: מאי דכתיב (משלי טו,טו) כל ימי עני רעים - אלו בעלי תלמוד (שקשה
ללמוד מרוב קושיות וסוגיות שיש בו) - [סוף הפסוק:] וטוב לב משתה תמיד - אלו בעלי משנה (נוחה
ללמוד) [## אולי משחק מילים בהחלפת האות ת באות נ].
רבא אמר: איפכא (דבעלי תלמוד נהנין מיגיעו, שידעו להורות איסור והיתר;
אבל בעלי משנה - שונה ואינו יודע מהו אומר, דאין מורין הלכה מתוך משנה), והיינו דאמר רב משרשיא משמיה דרבא: מאי
דכתיב (קהלת י,ט) מסיע אבנים יעצב בהם - אלו בעלי משנה; [סוף הפסוק:] ובוקע עצים יסכן בם - אלו בעלי תלמוד (יסכן -
יתחמם).
רבי חנינא אומר: כל ימי עני רעים - זה מי שיש לו אשה רעה; וטוב לב משתה
תמיד -
זה שיש לו אשה טובה;
רבי ינאי אומר: כל ימי עני רעים - זה אסטניס; וטוב לב משתה
תמיד -
זה שדעתו יפה;
רבי יוחנן אמר: כל ימי עני רעים - זה רחמני; וטוב לב משתה
תמיד -
זה אכזרי
רבי יהושע בן לוי אמר: כל ימי עני רעים - זה
(סנהדרין קא,א)
שדעתו קצרה (משים ללבו כל דאגות חבירו, ודואג על כל מה שעתיד לבא
עליו), וטוב לב משתה תמיד - זה שדעתו רחבה (ואינו
משים ללבו דאגה כל כך; לישנא אחרינא 'דעתו קצרה' = רגזן).
ואמר רב יהושע בן לוי: כל ימי עני רעים? והאיכא שבתות וימים טובים (שאין
לך עני בישראל שאין לו מעדנים)!?
כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת (משנה וסת ואוכל יותר שאינו רגיל לאכול) - (היינו) תחלת חולי מעיים (לפיכך
אפילו שבתות ויו"ט רעים לו).
תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים (ה"ג הקורא שיר השירים) ועושה אותו כמין זמר (שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה,
ועושה אותה כמין שיר - אע"פ שמשיר השירים הוא, ועיקרו שיר - אסור לעשותו כמין
שיר אלא בקריאתו); והקורא פסוק בבית משתאות
בלא זמנו (במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה, וקורא
פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה; אבל אם אומרו בזמנו על המשתה, כגון שהוא יום
טוב, ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום - מביא טובה
לעולם) - מביא רעה לעולם, מפני
שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת לפניו: "רבונו של עולם עשאוני
בניך ככנור שמנגנין בו לצים"!
אמר לה: "בתי! בשעה שאוכלין ושותין - במה יתעסקו?
אמרה לפניו: "רבונו של עולם? אם בעלי מקרא הן - יעסקו בתורה ובנביאים
ובכתובים; אם בעלי משנה הן - יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות; ואם בעלי תלמוד הן -
יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג.
העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו -
מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי טו,כג) [ שמחה
לאיש במענה פיו] ודבר בעתו מה טוב.
והלוחש על המכה וכו' [ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך]:
אמר רבי יוחנן: וברוקק בה (שכן דרך מלחשים לרקק קודם הלחש),
לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה (ואסור להזכיר פסוק על הלחישה; ויש לחשים שדרכן לרקק
אחריהם ואומר אותן בלשון לעז, ומזכירין להם שם בלשון לעז; ואמר לי רבי דמותר: דאין
אסור אלא לוחש אחר הרקיקה, דנראה שמזכיר השם על הרקיקה; ועוד: לא נאסר אלא בלשון
הקודש, אבל בלעז לא).
איתמר: רב אמר: אפילו "נגע צרעת" (אפילו לוחש האי קרא דלית ביה שם
שמים על הרקיקה: שקורא 'נגע צרעת כי תהיה באדם
והובא אל הכהן' (ויקרא יג,ט) לשם רפואה
- אין לו חלק לעולם הבא).
רבי חנינא אמר: אפילו "ויקרא אל משה" (שאין בו לא חולי ולא נגע, דאין
ראוי ללחשו על המכה, ואין מזכירו לשם רפואה אלא כסבור הוא להנצל בזכות דברי תורה
שהוא הזכיר - אסור ללוחשו).
תנו רבנן: סָכין וממשמשין בבני מעיים (של חולה)
בשבת (ואין בכך משום רפואה, דסיכה איתקש לשתיה), ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים (בשביל שלא יזיקו) בשבת (ואין בכך משום צידה),
ומעבירין כלי על גב העין בשבת (שכן דרך ליתן כלי מתכות על העין כדי לקרר העין אי נמי כגון שעושין לאדם שחש בעינו:
מקיפים עינו בטבעת);
אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - בכלי הניטל (כגון
מפתח סכין וטבעת), אבל בכלי שאינו ניטל –
אסור;
ואין שואלין בדבר שדים בשבת (שכן עושין כשאובדין שום דבר: שואלין במעשה שדים, והם
מגידים להם; ואסור לעשות בשבת משום 'ממצוא חפצך' (ישעיה נח,יג)).
רבי יוסי אומר: אף בחול אסור (לשאול בשדים כדמפרש לקמן: משום סכנה).
אמר רב הונא: <אין> הלכה כרבי יוסי; ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה.
כי הא דרב יצחק בר יוסף, דאיבלע בארזא ואתעביד ליה ניסא פקע ארזא ופלטיה (היה
שואל במעשה שדים וביקש השד להזיקו ונעשה לו נס ובלעו הארז).
[## נראה שגירסת
רש"י היתה: דאתעביד ליה ניסא ואיבלע
בארזא]
תנו רבנן: 'סָכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה
בחול' - היכי עביד?
רבי חמא ברבי חנינא אמר: סך ואחר כך ממשמש (הוי שנוי: דבחול דרך למשמש, ואחר
כך לסוך);
רבי יוחנן אמר: סך וממשמש בבת אחת.
תנו רבנן: שרי שמן ושרי ביצים - מותרין לשאול בהן (יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן,
וקרי להו 'שרי שמן', והיינו 'שרי בוהן'; ויש ששואלין בשפופרת של ביצה, וקרי להו
'שרי ביצים'), אלא מפני שמכזבין (לכך
נמנעו מלשאול בהן); לוחשין על שמן שבכלי (אותן
העושין מעשה שדים דרכן ללחוש על שמן שבכלי ואין דרכן ללחוש על שמן שביד שאינו
מועיל לפיכך אדם יכול לסוך על ידו משמן שביד ואין לחוש שמא נעשה בו מעשה שדים ואין
בו סכנת השד) ואין לוחשין על שמן שביד,
לפיכך סכין משמן שביד ואין סכין משמן שבכלי.
רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא, אייתי ליה מישחא במנא, שף (סך שמן
בפניו) - נפקן ליה צימחי (אבעבועות
מלנ"ץ) באפיה; נפק לשוק - חזיתיה
ההיא איתתא, אמרה: זיקא דחמת קא חזינא הכא (רוח של אותו שד ששמו חמת אני רואה בפניך שאחזתך)! עבדא ליה מלתא ואיתסי.
אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב (שמות
טו) (שמות טז,כו) [ויאמר: אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר
בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו]
כל
המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך - וכי מאחר שלא שם - רפואה
למה?
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר 'ויאמר אם שמוע
תשמע לקול ה' אלהיך': אם תשמע - לא אשים, ואם לא תשמע – אשים; אף על פי כן כי אני ה' רופאך.
אמר רבה בר בר חנה: כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה
יש בעולם (על עצמו היה אומר שכעס עליו המקום והכביד חוליו)!
תחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק.
אמרו לו: למה אתה משחק?
אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה?
אמר להן: לכך אני משחק! כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו
לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש (מתקלקל ונעשה צלול מחמת חמימות)
(כלומר שהיתה הצלחה בכל מעשיו)
– אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו (כל שכרו)? ועכשיו שאני רואה
רבי בצער (ושכרו משתמר להבא לכך)-
אני שמח!
אמר לו: עקיבא! כלום חיסרתי מן התורה כולה (שאתה אומר אני סובל עונותי)?
אמר לו: לימדתנו רבינו: (קהלת
ז,כ) כי אדם אין צדיק
בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר - נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: רבי טרפון, ורבי
יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא; נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל
מטיפה של גשמים: שטיפה של גשמים בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא!
נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה (ולא
לעתיד - שמאורות מתחדשות!) ורבי בעולם הזה
ובעולם הבא.
נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם
הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא!
נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין (שמכפרין עליך)!
אמר להם: סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר 'חביבין יסורין'!
אמר לו: עקיבא - זו מנין לך?
אמר: מקרא אני דורש: (מלכים
ב כא,א)
בן
שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם אמו חפצי בה] [וגו'] [פסוק ב] ויעש הרע בעיני ה' [כתועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל], וכתיב
(סנהדרין קא,ב)
(משלי כה,א) גם אלה משלי
שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה (היינו תלמידי חזקיה, כדקיימא לן ב'השותפין' בבבא בתרא
(דף טו.): 'חזקיה וסיעתו כתבו משלי' - מכלל דחזקיה היה מלמד לַכֹל, וכדאמרן (לעיל
דף צד.)ף נעץ חרב על פתח בית המדרש) - וכי חזקיה מלך
יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה (וכל שכן שלמנשה בנו לימד)? - אלא מכל טורח שטרח בו (ללמדו)
ומכל עמל שעמל בו - לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דברי הימים ב לג,י) וידבר ה' אל מנשה ואל
עמו ולא הקשיבו [פסוק יא] ויבא ה' עליהם את שרי
הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו בבלה, וכתיב (פסוק יג) ובהיצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו [פסוק יד] ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים
למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים - הא למדת שחביבין יסורין.
תנו רבנן: שלשה באו בעלילה (שלא באו לבקש לפני הקב"ה בתפלה אלא באו בעלילה
שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה); אלו הן: קין, עשו,
ומנשה;
קין - דכתיב (בראשית ד,יג) [ויאמר קין אל ה'] גדול עוני מנשוא! אמר לפניו: רבונו
של עולם! כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם?
עשו - דכתיב (בראשית כז,לח) [ויאמר עשו אל אביו] הברכה אחת היא לך אבי (וכי
אין לך ברכה יותר) [ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך] (תשובה
ניצחת השיבו ועלתה לו).
מנשה (בא בעלילה) - בתחילה קרא
לאלוהות הרבה (שלא להתפלל למקום אלא לבסוף: "אם לא תושיעני -
מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלהות? והיינו דכתיב 'ויכנע .. [מ]לפני אלהי
אבותיו' - מכלל דעד השתא לפני אלוהות
אחרים נכנע), ולבסוף קרא לאלהי
אבותיו.
אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:
תנא: (כי אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם
הבא) ובגבולין (אבל
במקדש – לא, שהרי בשם היו מברכין), ובלשון עגה (אפילו
במקדש לא! 'לשון עגה' = לעז: שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקדש שלנו, אלא שאר
לועזין; 'עגה' לשון 'בלעגי שפה' (ישעיהו כח,יא) [מ"ר]; לישנא אחרינא 'עגה' -
לשון עוגה: מקום שיש בו חבורת בני אדם שמדברין דברי חול; גבולין קרי חוץ למקדש,
ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה חוץ למקדש, ואי עבד - אין לו חלק; אבל
בלשון קדש אינו נענש כל כך; ובמקדש - הואיל ונהגו להזכיר פירושו - אינו נענש).
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות וכו' [שלשה
מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא; שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה; רבי
יהודה אומר: מנשה - יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר (דברי הימים ב לג,יג) ויתפלל אליו [ויעתר לו] וישמע
תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו [וידע מנשה כי ה' הוא האלקים].
אמרו לו: למלכותו השיבו, ולא
לחיי העולם הבא השיבו!
ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג,
ואחיתופל, וגחזי.]:
תנו רבנן: 'ירבעם' - שריבע עם (שריבץ את ישראל והשפילם).
דבר אחר: 'ירבעם' - שעשה מריבה בעם (הריבם אלו עם אלו בעסק עבודת כוכבים: זה עובד וזה
מוחה בידו, ובאו לידי מחלוקת);
דבר אחר: 'ירבעם' - שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים; 'בן נבט' - בן
שניבט ולא ראה (היה סבור להביט יפה ולעמוד על דבר עיקר, ולא ראה:
שטעה, כדאמרינן לקמן: ראה אש יוצאה מאמתו וכו').
תנא: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי: נבט - שניבט ולא ראה; מיכה -
שנתמכמך בבנין (של מצרים: שנתנוהו בבנין במקום לבנה, כדמפרש באגדה:
שאמר לו משה להקב"ה: אתה
הרעות לעם הזה: שעכשיו אם אין להם לבנים
- משימין בניהם של ישראל בבנין! אמר לו הקב"ה: קוצים הם מכלין, שגלוי לפני
אילו הם חיים - היו רשעים [גמורים], ואם תרצה – תנסה והוציא אחד מהן! הלך והוציא
את מיכה; לישנא אחרינא 'נתמכמך': עסק בבנין עד שנעשה מך, כדאמרינן (סוטה דף יא.)
'כל העוסק בבנין – מתמסכן'); ומה שמו? - שבע בן
בכרי שמו.
תנו רבנן: שלשה ניבטו ולא ראו, ואלו הן: נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה:
נבט ראה אש שיוצאת מאמתו; הוא סבר איהו מליך (ולכן נתאמץ שבע בן בכרי וקבץ כל
ישראל אליו, והיה רוצה למלוך כדכתיב במקרא) - ולא היא ירבעם הוא
דנפק מיניה;
אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו; הוא סבר איהו מלך (ולכך
נעשה יועץ לאבשלום: כדי שתשוב המלוכה מדוד לאבשלום, ובין כך ובין כך יתגלגל הדבר
ותשוב אליו) - ולא היא: בת שבע בתו הוא
דנפקא מינה שלמה;
איצטגניני פרעה - דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (במדבר כ,יג) המה מי מריבה [אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם]? - המה שראו איצטגניני פרעה וטעו: ראו שמושיען
של ישראל במים הוא לוקה, אמר (שמות
א,כב) [ויצו פרעה לכל עמו לאמר] כל הבן הילוד היאורה
תשליכוהו [וכל הבת תחיון] - והן לא ידעו שעל
עסקי מי מריבה לוקה (שבעון שאמר "שמעו נא המורים" נענש, ולא נכנס לארץ ישראל).
ומנא לן דלא אתי (ירבעם) לעלמא דאתי (והכי
נמי מפרש לקמן בכלהו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות)?
דכתיב (מלכים א יג,לד) ויהי בדבר הזה
לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני אדמה: להכחיד בעולם הזה, ולהשמיד
לעולם הבא.
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה (כדמפרש
ואזיל: דאמר דוד אביך וכו); ומפני מה נענש?
מפני שהוכיחו ברבים (לביישו); שנאמר (מלכים א יא,כז) וזה הדבר אשר הרים יד
במלך שלמה בנה את המלוא (אחת מן הפרצות גדר, ומלאו לכותל החומה, ובנה שם מגדל
לבת פרעה ולאנשים שעובדין לה) סגר את פרץ עיר
דוד אביו;
(לעיל מהאי קרא כתיב 'וירם יד במלך',
כלומר: קם בדברים כנגד המלך ומרד בו;) אמר לו: דוד אביך
פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ([ויכנסו] בריוח),
ואתה גדרת אותם (כדי שיכנסו בשערים)
כדי לעשות אנגריא (לידע מי נכנס כדי לגבות מס)לבת
פרעה ([מ"ר] לישנא אחרינא: שסגר השערים ועשה מגדל לבת
פרעה על אחד מן השערים, וכולם עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה;
כל עבודת בית המלך קרי 'אנגריא'; לישנא אחרינא: שהיה רגיל שלמה לסגור דלתות העזרה
ומצניע מפתחות בידו, ודרכו של מלך לישן שלש שעות ביום, וישראל עומדין על העזרה עד
שיעמוד המלך; ואמר לו ירבעם: אתה רוצה שיתנו לך אנגריא לבת פרעה אשתך - שתתן להם
מפתחות)!
ומאי 'וזה אשר הרים יד במלך'?
אמר רב נחמן: שחלץ תפיליו בפניו (שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו ולחלוץ שלא
בפניו; לישנא אחרינא: 'חולץ תפילין בפניו' [זהו בטוי של העלבה, כלומר:] לבא
להתריס כנגדו בחזקה) (אין נכון להיות בגלוי ראש לפני
המלך [והוא התחיל במרד בכך: להראות ולומר לו שאינו נוהג כמלך]).
אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם - טרדתו מן העולם, שנאמר (מלכים א יב,כו) ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב
הממלכה לבית דוד [פסוק כז] אם יעלה העם הזה לעשות
זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני
ושבו אל רחבעם מלך יהודה; אמר: גמירי (הלכה למשה מסיני ולא מקרא)
דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד; כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא
קאימנא, סברי: הא מלכא והא עבדא! ואי יתיבנא - מורד במלכות הואי, וקטלין לי, ואזלו
בתריה! מיד (מלכים א יב,כח) ויועץ המלך ויעש
שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ
מצרים [פסוק כט] וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן.
מאי 'ויועץ'?
אמר רבי יהודה: שהושיב רשע אצל צדיק (ואומר להם [בהמשך] להעמיד
להם צלם אחד בבית אל ואחד בדן הסכימו עמו), אמר להו חתמיתו על
כל דעבידנא? אמרו ליה: הין! אמר להו: מלכא בעינא למיהוי! אמרו ליה: הין! כל דאמינא
לכו עבידתו? אמרו ליה: הין! אפילו למפלח לעבודת כוכבים? אמר ליה צדיק: חס וחלילה!
אמר ליה רשע לצדיק: סלקא דעתא דגברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים? אלא למינסינהו הוא
דקא בעי, אי קבליתו למימריה (אם דעתנו שלם עמו - נתרצה בדבר; וכך היה מטעה רשע
לצדיק עד שהיו כולן חתומים שהן היו רוצים, ושוב לא היו יכולים לחזור בהן);
(סנהדרין קב,א)
ואף אחיה השילוני טעה (דסבר: לנסויינהו אתי)
וחתם (באותו מעשה); דהא יהוא - צדיקא
רבה הוה, שנאמר (מלכים ב י,ל) ויאמר ה' אל
יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רביעים
ישבו לך על כסא ישראל, וכתיב (פסוק לא) ויהוא לא שמר
ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל; (ואמרינן:) מאי גרמא ליה?
אמר אביי: ברית כרותה לשפתים, שנאמר (מלכים ב י,יח) [ויקבץ יהוא את כל העם ויאמר אלהם] אחאב עבד הבעל
מעט יהוא יעבדנו הרבה;
רבא אמר: חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה (מכלל דהוא טעה), דכתיב (הושע
ה,ב) וְשַׁחֲטָה
שֵׂטִּים ('שטים' = עובדי כוכבים, על שם ששטים אחריה לשחוט לעבודת
כוכבים) העמיקו.
אמר רבי יוחנן: אמר הקב"ה: הם העמיקו (והחמירו)
משלי: אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה, והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב (כדי שילכו
וישחטו לפני העגלים; כלומר: אנכי לא חשתי כל כך לכבוד עצמי, לומר 'כל מי שאינו
עולה לרגל ידקר בחרב' כמו שחשו הם לכבוד עבודת כוכבים)
ואני
מוסר לכולם (יסורין בעלמא יסרתים, כלומר: דעבר בעשה; לישנא אחרינא: 'שטים' כלומר שְׂטִיות [סטיות] שלהם:
שסרו מאחרי - העמיקו עד שחיטה: שחייבו מיתה כל מי שעולה לרגל ומניח את העגלים;
'ושחטה' - לשון שחיטה)!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.