דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קא,ב)
אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם - טרדתו מן העולם, שנאמר (מלכים א יב,כו) ויאמר ירבעם בלבו עתה
תשוב הממלכה לבית דוד [פסוק כז] אם יעלה העם הזה לעשות
זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני
ושבו אל רחבעם מלך יהודה; אמר: גמירי (הלכה למשה מסיני ולא מקרא)
דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד; כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא
קאימנא, סברי: הא מלכא והא עבדא! ואי יתיבנא - מורד במלכות הואי, וקטלין לי, ואזלו
בתריה! מיד (מלכים א יב,כח) ויועץ המלך ויעש
שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ
מצרים [פסוק כט] וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן.
מאי 'ויועץ'?
אמר רבי יהודה: שהושיב רשע אצל צדיק (ואומר להם [בהמשך]
להעמיד להם צלם אחד בבית אל ואחד בדן הסכימו עמו),
אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא? אמרו ליה: הין! אמר להו: מלכא בעינא למיהוי! אמרו
ליה: הין! כל דאמינא לכו עבידתו? אמרו ליה: הין! אפילו למפלח לעבודת כוכבים? אמר
ליה צדיק: חס וחלילה! אמר ליה רשע לצדיק: סלקא דעתא דגברא כירבעם פלח לעבודת
כוכבים? אלא למינסינהו הוא דקא בעי, אי קבליתו למימריה (אם דעתנו שלם עמו - נתרצה בדבר;
וכך היה מטעה רשע לצדיק עד שהיו כולן חתומים שהן היו רוצים, ושוב לא היו יכולים
לחזור בהן);
(סנהדרין קב,א)
ואף אחיה השילוני טעה (דסבר: לנסויינהו אתי)
וחתם (באותו מעשה); דהא יהוא - צדיקא
רבה הוה, שנאמר (מלכים ב י,ל) ויאמר ה' אל
יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רביעים
ישבו לך על כסא ישראל, וכתיב (פסוק לא) ויהוא לא שמר
ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל; (ואמרינן:) מאי גרמא ליה?
אמר אביי: ברית כרותה לשפתים, שנאמר (מלכים ב י,יח) [ויקבץ יהוא את כל העם ויאמר אלהם] אחאב עבד הבעל
מעט יהוא יעבדנו הרבה;
רבא אמר: חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה (מכלל דהוא טעה), דכתיב (הושע ה,ב) וְשַׁחֲטָה שֵׂטִּים
('שטים' = עובדי כוכבים, על שם ששטים אחריה לשחוט
לעבודת כוכבים) העמיקו.
אמר רבי יוחנן: אמר הקב"ה: הם העמיקו (והחמירו)
משלי: אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה, והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב (כדי
שילכו וישחטו לפני העגלים; כלומר: אנכי לא חשתי כל כך לכבוד עצמי, לומר 'כל מי
שאינו עולה לרגל ידקר בחרב' כמו שחשו הם לכבוד עבודת כוכבים)
ואני
מוסר לכולם (יסורין בעלמא יסרתים, כלומר: דעבר בעשה; לישנא אחרינא: 'שטים' כלומר שְׂטִיות [סטיות] שלהם:
שסרו מאחרי - העמיקו עד שחיטה: שחייבו מיתה כל מי שעולה לרגל ומניח את העגלים;
'ושחטה' - לשון שחיטה)!
(מלכים א יא,כט) ויהי בעת ההיא
וירבעם יצא מירושלם וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה [ושניהם לבדם בשדה]; תנא משום רבי יוסי: עת היא
מזומנת לפורענות (ששם נחלקה מלכות ישראל; דסמיך ליה ויקח את השלמה 'ויקרעה שנים עשר קרעים וגו' [מ"א יא,ל]);
(ירמיהו נא,יח) [הבל המה מעשה תעתעים] בעת פקודתם יאבדו; תנא משום רבי יוסי:
עת מזומנת לפורענות.
(ישעיהו מט,ח) [כה אמר ה'] בעת רצון עניתיך [וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ
להנחיל נחלות שממות]; תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לטובה.
(שמות לב,לד) [ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך
לפניך] וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (בתשעה באב); תנא משום רבי יוסי:
עת היא מזומנת לפורענות (שבכל השנה מאותן מ' שנה שעמדו במדבר - יום מזומן
לפורענות: בו חזרו מרגלים, בו נחרב הבית בראשונה ובשניה).
(בראשית לח,א) ויהי בעת ההיא
וירד יהודה מאת אחיו [ויט עד איש עדלמי ושמו
חירה];
תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לפורענות (שתמר נתחייבה שריפה, ומתו שני בניו).
(מלכים א יב,א) וילך רחבעם שכם
כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו; תנא משום רבי יוסי: מקום מזומן לפורענות: בשכם עינו
את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף (כדכתיב (בראשית לז,יג) 'הלא אחיך רועים בשכם' – ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם, ונקראת
על שם שכם; אי נמי מדרשו: שהיו דנין עליו להרגו),
בשכם נחלקה מלכות בית דוד (כדכתיב במלכים (א יב)).
(מלכים א יא,כט) [ויהי בעת ההיא] וירבעם יצא מירושלים -
אמר רבי חנינא בר פפא: שיצא מפיתקה של ירושלים (מכללה, שלא לחזור בה לעולם, ולא
ליטול חלק בעבודה; 'מפתקה' כגון (בבא מציעא פו.) 'נפל פתקה מרקיעא'; כלומר: מחזקת
של ירושלים הכתוב וחתום בה)
(המשך הפסוק) וימצא אותו אחיה
השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה
מאי 'בשלמה חדשה'?
אמר רב נחמן: כשלמה חדשה: מה שלמה חדשה אין בה שום דופי - אף תורתו
של ירבעם לא היה בה שום דופי (גימגום בגמרא);
דבר אחר: 'שלמה חדשה': שחידשו (דרשו דברי תורה בין ירבעם לאחיה)
דברים שלא שמעה אזן מעולם.
מאי 'ושניהם לבדם בשדה'?
אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה;
ואיכא דאמר: שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה.
((מיכה א,יד) לכן תתני שלוחים
על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל;
אמר רבי חנינא בר פפא: (כשהמליכו את ירבעם)
יצאה בת קול ואמרה להן: מי שהרג את הפלשתי (דוד), והוריש אתכם גת (וע"י
כן היה מוריש לכם גת) - (לכן)
תתנו שילוחים לבניו (שתעזבו מלכות בית דוד ותמליכו אחרים)? -
בתי אַכְזִיב לְאַכְזָב (למלכי בית דוד אתם מכזבים),
למלכי ישראל (והלכתם אחר מלכי ישראל, לפיכך תהיו נמסרין לאכזב: ביד
עובדי כוכבים, שהן שטי כזב).
אמר רב חיננא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו גוזל
להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר (משלי
כח,כד) גוזל אביו ואמו
ואומר אין פושע חבר הוא לאיש משחית; ואין 'אביו' אלא הקב"ה, שנאמר (דברים לב,ו) [הלה'
תגמלו זאת עם נבל ולא חכם] הלא הוא אביך קנך [הוא עשך ויכננך], ואין 'אמו' אלא כנסת ישראל,
שנאמר (משלי א,ח) שמע בני מוסר אביך ואל
תטוש תורת אמך (ואין גזילה כלפי מעלה וכלפי כנסת ישראל אלא זו בלבד:
שמונע מלברך כנסת ישראל - הוא גוזל להקב"ה: שחכמים תקנו על כל דבר ודבר ברכה,
כדאמר התם (ברכות דף לה.): 'כל הטועם ואינו מברך נקרא גזלן, שנאמר לה' הארץ ומלואה').
מאי 'חבר הוא לאיש משחית'?
חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית ישראל לאביהם שבשמים.
(מלכים ב יז,כא) [כי קרע ישראל מעל בית דוד וימליכו את ירבעם בן נבט] וידח [כתיב 'וידא'] ירבעם את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה
גדולה
אמר רבי חנין: כשתי מקלות המתיזות זו את זו (כאדם שיש בידו מקל א' ומכה בו מקל
אחר, ומתיזו ומשליכו ברחוק - כך הדיח ירבעם את ישראל מאחרי ה' בעל כרחם).
(איידי דאיירי עד השתא
בעגלים של ירבעם - מפרש האי קרא:) (דברים
א,א) [אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן
במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת] ודי זהב;
אמרו דבי רבי ינאי: אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! בשביל כסף
וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי ['די זהב'] - גרם להם לעשות להם אלהי זהב! משל: אין ארי דורס ונוהם
מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר (כשיש לו הרבה לאכול הוא נוהם).
אמר רבי אושעיא: עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד (לוקין על חטא עגל אחד שעשו במדבר), מכאן ואילך משנים ושלשה עגלים (שנים
מירבעם, ושלישי של המדבר; ולפי מה שכתוב בספרים: 'שנים ושלשה עגלים' – ניחא,
כלומר: משנים שעשה ירבעם ושלישי שנעשה במדבר; ו'שלשה' היינו שלישי, כמו (משלי
ל,יח) 'שלשה המה נפלאו ממנו וארבעה לא
ידעתים').
אמר רבי יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה
בהכרע ליטרא (לאו דוקא, אלא כלומר: דבר מועט מאד, כמה שכף המשקל
נוטה לצד זה יותר מצד זה [בבא בתרא פט.):
'כמה הוי הכרע ליטרא') של עגל הראשון, שנאמר (שמות לב,לד) [ועתה
לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך] וביום פקדי ופקדתי
עליהם חטאתם;
אמר רבי חנינא: לאחר עשרים וארבעה דורות (למעשה העגל)
נגבה פסוק זה (דכתיב בעגל: 'וביום פקדי'),
שנאמר (יחזקאל ט,א) ויקרא באזני קול
גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו (והכא - בימי צדקיה, כשחרב הבית,
כתוב 'קרבו פקודות העיר': קרב אותו מעשה שנאמר 'וביום פקדי';
וממעשה העגל עד צדקיה - כ"ד דורות: דבימי נחשון נעשה העגל; צא וחשוב כמה
דורות מנחשון עד צדקיה: נחשון 2.שלמון בנו 3.בועז בנו 4.עובד בנו 5.ישי בנו 6.דוד
בנו 7.שלמה בנו 8.רחבעם בנו 9.אביה בנו 10.אסא בנו 11.יהושפט בנו 12.יורם בנו
13.אחזיה בנו 14.יואש בנו 15.אמציה בנו 16.עוזיה בנו 17.יותם בנו 18.אחז בנו
19.חזקיה בנו 20.מנשה בנו 21.אמון בנו 22.יאשיה בנו 23.יהואחז ויהויקים בניו,
ומלכו זה אחר זה, ודור אחד הם; יהויכין בנו של יהויקים - הרי כ"ד; יהויקים לא
סיים מלכותו, שהוגלה לבבל עם החרש והמסגר, והמליכו צדקיהו דודו במקומו, והלכך לא
קא חשיב צדקיה דור באפיה נפשיה, דהוא מלך בדור כ"ד).
(מלכים א יג,לג) אחר הדבר הזה לא
שב ירבעם מדרכו הרעה [וישב ויעש מקצות העם
כהני במות החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות].
מאי 'אחר'?
אמר רבי אבא: אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך ואני
ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן!
אמר לו: מי בראש?
בן ישי בראש.
אי הכי לא בעינא!
רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים (דהוה קאי במתניתין ד'שלשה מלכים
אין להם חלק'); חלש קביל עליה דלא דריש;
כיון
(סנהדרין קב,ב)
דאיתפח (נתרפא) - הדר קא דריש; אמרי
(אמרו לו תלמידיו):
לא קבילת עלך דלא דרשת בהו?
אמר: אינהו מי הדרו בהו (מדרכם הרעה) דאנא אהדר בי (מלדרוש)?
רב אשי אוקי א'שלשה מלכים' (אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו ל'שלשה מלכים'); אמר: "למחר נפתח בחברין (נדרוש בחברינו: שהיו תלמידי חכמים
כמותנו, ואין להם חלק לעתיד)".
אתא מנשה, איתחזי ליה בחלמיה, אמר (מנשה בחלום): חברך וחבירי דאבוך
קרית לן (כלומר: וכי סבור אתה שנהיה חבירך וחבירי דאבוך)?! מהיכא בעית למישרא המוציא (אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה
צריך לבצוע המוציא)?
אמר ליה: לא ידענא!
אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, ו'חברך' קרית לן (ואתה
קורא אותנו חבירך)!?
אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא.
אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא (דרפתא: ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור, דהיינו
מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו, אבל באמצע – לא: שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם -
לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו; לישנא
אחרינא 'מהיכא דקדים':
כלומר: מהיכא שמקדים לאפות; והיינו הך; לישנא
אחרינא 'מהיכא דגמר בשולא': ממקום שהלחם אפוי יפה, ולא מאותו מקום שקורין
בשו"ל; וראשון נראה).
אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי - מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים?
אמר ליה: אי הות התם - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי (היית
מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים
שהיה שולט)!
למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא (נתחיל לדרוש ברבותינו; ולא אמר 'בחבירינו'): 'אחאב' - אח לשמים (רע לשמים, כדאמרינן (מגילה דף
יא.) באחשורוש 'אח וראש'), אב לעבודת כוכבים: אח לשמים
- דכתיב (משלי יז,יז) [בכל עת אֹהֵב הרע] [ו]אח לצרה יִוָּלֵד ([ווי לצרה] אלמא אח לשון רעה ווי); אב לעבודת כוכבים (שהיה אוהבה ביותר) - דכתיב (תהלים
קג,יג) כרחם אב על בנים
[רחם ה' על יראיו] (אלמא אב מרחם; והני קראי - בכדי נקט להו [שהרי מילת 'הרע' מנוקד הָרֵעַ, החבר!])
(באחאב כתוב:) (מלכים א טז,לא) ויהי הנקל לכתו בחטאת
ירבעם בן נבט (כלומר: קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם) [ויקח
אשה את איזבל בת אתבעל מלך צידנים וילך ויעבד את הבעל וישתחו לו] -
אמר רבי יוחנן: קלות שעשה אחאב - כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב
בירבעם (דבכמה מקומות כתיב 'לא סר מכל חטאת ירבעם' ולא כתיב 'אחאב', אף על פי שהיה רשע ממנו)? - מפני שהוא היה תחילה לקלקלה (שהיה
מלך ראשון שהקדיח את תבשילו).
(הושע יב,יב) [אם גלעד און אך שוא היו בגלגל שורים זבחו] גם מזבחותם
כגלים על תלמי שׂדי;
אמר רבי יוחנן: אין לך כל תלם ותלם בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודת
כוכבים והשתחוה לה.
ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי?
דכתיב (מלכים א כא,כא) [הנני מבי אליך רעה ובערתי אחריך] והכרתי לאחאב
משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל; עצור בעולם
הזה, ועזוב לעולם הבא.
('משתין
בקיר' - תלמיד חכם: משית בקירות לבו);
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל,
שנאמר (מלכים א טז,כד) ויקן את ההר
שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדנֵי
ההר שמרון;
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה? - מפני שכיבד את
התורה שניתנה בכ"ב אותיות, שנאמר (מלכים
א כ,ב) וישלח מלאכים אל
אחאב מלך ישראל העירה [פסוק ג] ויאמר לו כה אמר בן הדד
כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם [פסוק ו] כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת
בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו [פסוק ט] ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדוני המלך כל אשר שלחת אל
עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות [וילכו המלאכים וישבהו דבר]!
מאי 'מחמד עיניך'? לאו ספר תורה ((ומניין שכבד את התורה: דכתיב 'והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם' והיינו ספר תורה, ועל זה השיבו "את הדבר הזה לא אוכל לעשות"))!?
דילמא (מחמד עיניו היינו)
עבודת כוכבים?
לא סלקא דעתא, דכתיב (מלכים
א כ,ח) ויאמרו אליו כל
הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה (מדקאמרי ליה זקנים "לא תשמע ולא תאבה", ואי עבודת כוכבים - מי הוו אמרו ליה הכי?).
ודילמא סבי דבהתא הוו (זקנים שפלים שהיו רשעים, כמו שמצינו באבשלום, דקרי
ליה לסבי דבהתא 'זקנים')? מי לא כתיב (שמואל ב יז,ד) ויישר הדבר בעיני אבשלום
ובעיני כל זקני ישראל, ואמר רב יוסף: סבי דבהתא!?
התם לא כתיב 'וכל העם', הכא כתיב 'וכל העם', דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי,
וכתיב (מלכים א יט,יח) והשארתי בישראל
שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו.
אמר רב נחמן: אחאב - שקול היה (מחצה עונות ומחצה זכויות),
שנאמר (מלכים א כב,כ) ויאמר ה' מי
יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה (מדמהדרי
כולי האי 'מי יפתה את אחאב', משמע דבקושי גדול נענש).
מתקיף לה רב יוסף: מאן דכתב ביה (מלכים
א כא,כה)
רק
לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו, ותנינא: בכל יום
היתה שוקלת שקלי זהב לעבודת כוכבים, ואת אמרת 'שקול היה'? אלא אחאב וותרן בממונו
היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו - כיפרו לו מחצה.
(מלכים א כב,כא) ויצא הרוח ויעמד
לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו בַּמָּה [פסוק כב] ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה
וגם תוכל צא ועשה כן;
מאי 'רוח'?
אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי (שלפי שהוא הרג נבות - היה רוחו
מחזר לפתותו ולהפילו).
מאי 'צא'?
אמר רבינא: צא ממחיצתי, שכן כתיב (תהלים
קא,ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון
לנגד עיני.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי 'דפרע קיניה (קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו) - מחריב ביתיה (כרוח של נבות: שנקם כעסו מאחאב,
ויצא ממחיצתו של הקב"ה)'
(מלכים א טז,לג) ויעש אחאב את
האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו; אמר רבי יוחנן:
שכתב על דלתות שמרון "אחאב כפר באלהי ישראל, לפיכך אין לו חלק באלהי
ישראל"!
(דברי הימים ב כב,ט) ויבקש את אחזיהו
וילכדהו והוא מתחבא בשמרון [ויבאהו
אל יהוא וימיתהו ויקברהו כי אמרו בן יהושפט הוא אשר דרש את ה' בכל לבבו ואין לבית
אחזיהו לעצר כח לממלכה] - אמר רבי לוי: שהיה קודר אזכרות (מוחק שמות שבתורה)
וכותב עבודת כוכבים תחתיהן (לפיכך היה מתחבא: שאילו היה עושה בפרהסיא - לא היו
מניחין [אותו] לעשות כן; 'קודר' כמו (עירובין נח.) 'מקדרין בהרים', לשון (נוקב)
[מחטט ונוקר]).
'מנשה' - שנשה יה (ששכח הקב"ה);
דבר אחר: מנשה - שהנשי (השכיח) את ישראל לאביהם
שבשמים.
ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי?
דכתיב (דברי הימים ב לג,א) בן שתים עשרה
שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם אמו חפצי בה – [סיום הפסוק במלכים ב כא,א]] (מלכים ב כא,ג) [וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו ויקם מזבחת
לבעל] ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל [וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם]; - מה אחאב אין לו
חלק לעולם הבא (כדאמרן 'עזוב לעולם הבא')
- אף מנשה אין לו חלק לעולם הבא.
רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר (דברי הימים ב לג,יג) ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו
וכו' [הציטוט משובש, וכך הוא: ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע
תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים]:
אמר רבי יוחנן: ושניהם (רבי יהודה דאמר: יש לו חלק, ורבנן דאמרי: אין לו חלק) מקרא אחד דרשו, שנאמר (ירמיהו טו,ד) ונתתים לזעוה ['לזועה'
כתיב] לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו [אשר מלך בירושלם]: מר סבר בגלל מנשה שעשה
תשובה ואינהו לא עבוד, ומר סבר
(סנהדרין קג,א)
בגלל מנשה דלא עבד תשובה (והמשיכן כולן אחריו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.