דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קב,ב)
'מנשה' - שנשה יה (ששכח הקב"ה);
דבר אחר: מנשה - שהנשי (השכיח) את ישראל לאביהם שבשמים.
ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי?
דכתיב (דברי הימים ב לג,א) בן שתים עשרה שנה
מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם אמו חפצי בה – [סיום
הפסוק במלכים ב כא,א]] (מלכים ב כא,ג) [וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו ויקם מזבחת לבעל] ויעש אשרה כאשר
עשה אחאב מלך ישראל [וישתחו לכל צבא השמים
ויעבד אתם]; - מה אחאב אין לו חלק לעולם הבא (כדאמרן 'עזוב לעולם הבא')
- אף מנשה אין לו חלק לעולם הבא.
רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר (דברי הימים ב לג,יג) ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו'
[הציטוט משובש, וכך הוא: ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו
וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים]:
אמר רבי יוחנן: ושניהם (רבי יהודה דאמר: יש לו חלק, ורבנן דאמרי: אין לו חלק) מקרא אחד דרשו, שנאמר (ירמיהו טו,ד) ונתתים לזעוה ['לזועה'
כתיב] לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו [אשר מלך בירושלם]: מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה
ואינהו לא עבוד, ומר סבר
(סנהדרין קג,א)
בגלל מנשה דלא עבד תשובה (והמשיכן כולן אחריו).
אמר רבי יוחנן: כל האומר 'מנשה אין לו חלק לעולם הבא' - מרפה ידיהן של בעלי
תשובה.
דתני תנא קמיה דר' יוחנן: מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים, דכתיב (דברי הימים ב לג,א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו
וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם
אמו חפצי בה – [סיום הפסוק במלכים ב כא,א]] (מלכים
ב כא,ג)
[וישב ויבן את הבמות אשר אבד
חזקיהו אביו ויקם מזבחת לבעל] ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל [וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם] ('כאשר עשה אחאב'
דמשמע: כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו - חטא מנשה, והיינו כ"ב שנה שחטא בהם, כנגד
כ"ב שנים שמלך אחאב); כמה מלך אחאב? - עשרין ותרתין שנין; מנשה כמה מלך? חמשים וחמש; דל
מינייהו עשרים ותרתין, פשו להו תלתין ותלת (שעשה תשובה).
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (דברי הימים ב לג,יג) וישמע אליו ויחתר לו? (ומבחוץ
כתיב 'ויעתר לו' - כך שמעתי [בפסוק
כתוב: ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו
וידע מנשה כי ה' הוא האלקים]) 'ויעתר לו' מיבעי ליה!? - מלמד שעשה לו הקב"ה
כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין (מדת הדין היתה מעכבת שלא להקביל
פני מנשה בתשובה; ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין).
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (ירמיהו כו,א) בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו [מלך יהודה היה הדבר הזה מאת ה' לאמר] וכתיב (ירמיהו כח,א) [ויהי
בשנה ההיא] בראשית ממלכת צדקיה [מלך
יהודה בשנת הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית ה' לעיני
הכהנים וכל העם לאמר] (מאי טעמא כתיב בהני 'בראשית' יותר מאחריני?) - וכי עד האידנא לא הוו מלכי (ואי משום תחלת ממלכתו קאמר, הוה ליה
למכתב 'בשנה ראשונה למלכותו'!)? אלא (להכי שני
קרא בדיבוריה וכתיב 'בראשית': ללמדך: מעשה בראשית היה בימי יהויקים:) בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו (כמו
שהיה מבראשית) בשביל יהויקים, נסתכל בדורו (של
יהויקים שהיו צדיקים: שעדיין לא גלו החרש והמסגר)
- ונתקררה דעתו; בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של
צדקיה (היו רשעים: שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין), נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו.
בצדקיה נמי כתיב (מלכים ב כד,יט) ויעש הרע בעיני ה'
[ככל אשר עשה יהויקים]? - שהיה בידו למחות ולא
מיחה.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (משלי כט,ט) איש חכם נִשְׁפָּט את איש אויל ורַגָּז ושָׂחַק ואין
נָחַת?
אמר הקב"ה: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק - זיבח וקיטר [לאלהיהם] ('איש חכם נשפט'
זה הקב"ה, שנקרא ה' 'איש מלחמה' (שמות טו,ג); 'איש אויל' אלו מלכים
שבסמוך: אחז ואמציה; 'ורגז ושחק ואין נחת': בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם - אינן
יראין מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב), שנאמר (דברי הימים ב כח,כג) ויזבח לאלהי דרמשק המכים
בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו
ולכל ישראל; שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו - הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר (דברי הימים ב כה,יד) ויהי אחרי בא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר
ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר!
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בכיי ליה למר דלא ידע' חייכי למר דלא ידע! ווי
ליה למר דלא ידע בין טב לביש (לאו דוקא נקט 'מר', אלא משום דהכי מילי דאינשי: כשהוא
חכם: כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן, בין שהוא שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן - אינם
יראים מלפניו, ואינם חתים לחזור למוטב).
(ירמיהו לט,ג) ויבאו כל שרי מלך
בבל וישבו בשער התָּוֶך [נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים
רב סריס נרגל שראצר רב מָג וכל שארית שרי מלך בבל] ('בשער התוך' - לשון חותך, והיינו בהר הבית ובעזרה, ששם היו יושבים
סנהדרין, וכדאמר בעלמא (לעיל פו:) שלשה בתי דינין היו שם: אחד בלשכת הגזית, ואחד
על פתח העזרה, ואחד על פתח הר הבית) - אמר רבי יוחנן
משום רבי שמעון בר יוחאי: מקום שמחתכין בו הלכות (ודורשין הלכות - נהפך למושב לצים
של שרי מלך בבל) (כלומר: במקום שהיו חותכין הלכות - בו דנין שרי בבל
דינים שלהם).
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: באתרא דמריה תלא ליה זייניה (מקום שהאדון
תולה כליו) - תמן קולבא רעיא (נבל רועה) - קולתיה (כדו) תלא (תלה
לשם, כמו (בראשית כד,טז) 'כדה' דמתרגמינן 'קולתא'; לישנא אחרינא: קודתיה מקדתו,
כמו (סוטה ט.) מקדה של חרס).
<סימן על שדה בתים לא תאונה>
אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב (משלי כד,ל) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב [פסוק לא] והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה?
'על שדה איש עצל עברתי' - זה אחז (ולהכי קרי ליה 'עצל': שחתם את התורה ובטל את העבודה, לקמן); 'ועל כרם אדם חסר לב' - זה מנשה (שקדר אזכרות
והרס את המזבח); 'והנה עלה כולו קמשונים' - זה אמון (שהעלה שממית
על גבי המזבח, לקמן); 'כסו פניו חרולים (אורטיג"ש)' - זה יהויקים (שכסה פניו מאורו של הקב"ה, כדאמר
לקמן: כלום אנו צריכים אלא לאורו? יטול אורו),
'וגדר
אבניו נהרסה' - זה צדקיהו (שהיה צדיק), שנחרב בית המקדש בימיו.
ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים,
כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע:
כת לצים - דכתיב (הושע ז,ה) [יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך ידו את לוצצים (משך הקב"ה
את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם);
כת שקרנים - דכתיב (תהלים
קא,ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד
עיני
כת חניפים - דכתיב (איוב יג,טז) [גם הוא לי לישועה] כי לא לפניו חנף יבוא
כת מספרי לשון הרע - דכתיב (תהלים
ה,ה) כי לא אל חפץ
רשע אתה לא יגורך רע (היינו מספרי לשון הרע, דכתיב בתריה [פסוק ז]: 'תאבד דוברי כזב איש דמים וגו'; ועוד דכתיב בתריה [פסוק י] קרבם הוות קבר פתוח גרונם וגו') - צדיק אתה, ולא יהיה
במגורך רע.
ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב (תהלים צא,י) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך?
'לא תאונה אליך רעה' - שלא ישלוט בהן יצר הרע;
'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך (והיינו
'באהלך' – באשתך, כדאמרינן: אין 'אהלו' אלא 'אשה'; ובשעה שאדם בא מן הדרך - קשה לו
כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית, שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו, ואומר
"טהורה היא, ועל חנם אני מונע");
דבר אחר: 'לא תאונה אליך רעה' - שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים;
'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים
[כגון יש"ו הנוצרי].
עד כאן ברכו אביו (דוד לשלמה בנו); מכאן ואילך ברכתו אמו:
(תהלים צא,יא) כי מלאכיו יצוה לך
לשמרך בכל דרכיך [פסוק יב] על כפים ישאונך [פן תגף באבן רגלך] [פסוק יג] על שחל ופתן תדרוך [תרמס כפיר ותנין];
(מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות, שכן דרך האב
בדברים האלו: בספק נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו
תבשילם ברבים, אבל אשה אינה נותנת דעת בכך, אלא: מהמרכת הלב שיש לה - מתפללה על
בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין; לפיכך קא דריש לפי הענין: שאלו ברכות ברכתו אמו
'כי מלאכיו יצוה לך' מ"ר; ועוד משום דכתיב 'כי מלאכיו'
משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה, ומ'כי מלאכיו' עד 'כי בי חשק' סליק חד ענין, הלכך מוקים
דמי לדמי, ד'עד כאן ברכו אביו וכו' [מ"ר])
עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים:
(סנהדרין קג,ב)
(תהלים צא,יד) כי בי חשק ואפלטהו
אשגבהו כי ידע שמי ('כי בי
חשק' לא שייך אלא ברבונא דעלמא, כלומר:
אותו שחפץ בי וביראתי - אפלטהו) [פסוק טו] יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו [פסוק טז] אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי
אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (איוב
לח,טו) וימנע מרשעים אורם
וזרוע רמה תשבר - מפני מה עי"ן של 'רשעים' תלויה (שאינה כתובה בשיטת אותיות התיבה, אלא תלויה היא למעלה,
ונראה ככתוב 'רשים')?
כיון שנעשה אדם רש מלמטה (שיש לו שונאין, ואין רוח הבריות נוחה הימנו) - נעשה רש מלמעלה (בידוע ששונאין אותו מלמעלה; להכי כתוב
'רשים': שני מיני רשות);
ולא נכתביה (לעי"ן) כלל?
רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר מפני כבודו של דוד (שאין הדבר נוהג בצדיקים, ודוד היו
לו שונאים הרבה), וחד אמר משום כבודו של נחמיה
בן חכליה (שהיו לו שונאים הרבה מנָכרים, שמבקשין להרגו על שהיה בונה
בית המקדש, כדכתיב בעזרא (נחמיה ד,יא) 'ואחת מחזקת השלח וגו'; לישנא אחרינא: היו
לו קנאים מישראל, דכתיב (שם ו,יח) 'רבים
ביהודה בעלי שבועה לו כי הוא חתן לשכניה בן ארח': שהיו מבזין אותו; בקדושין (דף ע.) מפרש להאי קרא, ולהכי
איכתבא: לומר שברשעים אמרינן, ולא בצדיקים).
תנו רבנן: מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים (ספר ויקרא;
היה מחדש בו כל שנה ושנה, ודורשו מפלפולו), כנגד שני מלכותו;
אחאב - שמנים וחמשה, ירבעם - מאה ושלשה.
תניא: היה רבי מאיר אומר: אבשלום - אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר (שמואל ב יח,טו) [ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב] ויכו את אבשלום
וימיתוהו:
ויכוהו בעולם הזה, וימיתוהו - לעולם הבא.
תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב
בהן 'ויעש הרע בעיני ה'' - לא חיין (לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים)
ולא נידונין (ואין נדונין נמי בגיהנם; ודוקא קאמר 'מלכי ישראל', אבל
שלמה וצדקיה - מבית דוד אתו, ואף על גב דכתיב בהו 'ויעש הרע' - חיין הן לעתיד; אחז
ואחזיה ממלכי יהודה; וקים להו שהיו רשעים; ואמון ויהויקים לא חשיב, ואף על גב דהוו
רשעים מאד, כדלקמן - בהנהו קים להו דחיין).
(מלכים ב כא,טז) וגם דם נקי שפך מנשה
הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע
בעיני ה';
הכא תרגימו שהרג ישעיה (ואהא קאמר קרא 'מלא את ירושלים פה לפה': שנשמתו של צדיק שקולה כמו שמלא את ירושלים חללים); במערבא אמרי: שעשה צלם משאוי אלף בני אדם, ובכל יום
ויום הורג <את> כולם.
כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה: שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו?
כמאן דאמר 'ישעיה הרג'.
כתיב (דברי הימים ב לג,ז) [וישם את] פסל (פסל [הסמל אשר עשה בבית האלקים אשר אמר אלקים אל דויד ואל
שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום] וכתיב (דברי
הימים ב לג,יט) [ותפלתו והעתר לו וכל חטאתו ומעלו
והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים וה]פסילים [לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי]?
אמר רבי יוחנן: בתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו (מנשה לאותו
דמות) ארבעה פרצופים, כדי שתראה שכינה
(מכל צד שתכנס להיכל - תראה פרצוף כנגדו) ותכעוס;
אחז העמידו בעלייה, שנאמר (מלכים
ב כג,יב)
ואת
המזבחות אשר על הגג עליית אחז וגו' [אשר
עשו מלכי יהודה ואת המזבחות אשר עשה מנשה בשתי חצרות בית ה' נתץ המלך וירץ משם והשליך
את עפרם אל נחל קדרון];
מנשה העמידו בהיכל, שנאמר (מלכים
ב כא,) וישם את פסל האשרה
אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל
שבטי ישראל אשים את שמי לעולם;
אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר (ישעיהו כח,כ) כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס; מאי 'כי קצר המצע מהשתרע'? - אמר רבי שמואל
בר נחמני אמר רבי יונתן: כי קצר המצע (בית המקדש) זה מלהשתרר עליו שני
רעים (שכינה ודמות הפרצוף)
כאחד; מאי 'והמסכה צרה וגו'? - אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן, כי הוה מטי להאי קרא - הוה קא
בכי: מי שכתב בו (תהלים לד,ז) כונס כנד מי הים
[נתן באוצרות תהומות] - תעשה לו מסכה צרה (כאשה שנעשית
צרה לחברתה)!?
[אחז בטל את העבודה] וחתם את התורה, שנאמר (ישעיהו ח,טז) צור תעודה חתום תורה בלמודי.
מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח;
אמון [שרף את התורה] והעלה שממית (קורי עכביש) על גבי המזבח (שבטל עבודה
מכל וכל, עד שארגו עכביש קורהין על גבי המזבח);
אחז התיר את הערוה (נעשה לו כהיתר);
מנשה בא על אחותו
אמון בא על אמו, שנאמר (דברי הימים
ב לג,כג)
[ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו] כי הוא אמון
הרבה אשמה;
רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו; אמרה לו אמו:
כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו?
(מקום שאדם יוצא ממנו שבע הוא ממנו ואינו מתאוה להנאת אותו
מקום)
אמר לה: כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי?
כי אתא יהויקים – אמר: קמאי (מלכים ראשונים שלפנינו)
לא ידעי לארגוזי (לא היו יודעים להכעיס המקום כמו שהוא)! (חרף ואמר:) כלום אנו צריכין אלא
לאורו (שמאיר לנו השמש)?
יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו (שמאיר ביותר)! - (יבא ו)יטול אורו!
אמרו לו (בני דורו): והלא כסף וזהב - שלו
הוא, שנאמר (חגי ב,ח) לי הכסף ולי הזהב
נאם יְהוָה צְבָאוֹת? (דבני דורו צדיקים היו, כדאמרינן: 'נסתכל בדורו של יהויקים
ונתקררה דעתו')!
אמר להם: כבר נִתנוּ לנו, שנאמר (תהלים
קטו,טז)
השמים
שמים לה' והארץ נתן לבני האדם
אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מפני מה לא מנו את יהויקים (בהדי הנך שאין להם חלק לעולם הבא)? - משום דכתיב ביה (דברי הימים ב לו,ח) ויתר דברי יהויקים ותועבותיו
אשר עשה והנמצא עליו [הנם כתובים על ספר מלכי
ישראל ויהודה וימלך יהויכין בנו תחתיו] (בתמיהה: משום דכתיב ביה רשע כזה לא מנאוהו)? - מאי 'והנמצא עליו'? - רבי יוחנן ורבי אלעזר:
חד אמר שחקק שם עבודה זרה על אמתו (גיקרסת רש"י: 'על גופו': מתוך שהיה אדוק בה), וחד אמר שחקק שם שמים על אמתו (משום בזיון).
אמר ליה: במלכים לא שמעתי (מפני מה לא מנו את יהויקים),
בהדיוטות שמעתי (מפני מה לא מנו מיכה בהדי ארבעה הדיוטות דמתניתין):
מפני מה לא מנו את מיכה? מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים (שהיו כל
העולם מתארחין אצלו כדכתיב (במקרא) כל העובר ושב אל הלוים),
שנאמר: כל העובר ושב אל הלוים (זה מיכה) [אין צירוף מילים אלה בתנ"ך כולו]
(זכריה י,יא) ועבר בים צרה והכה
בים גלים [והבישו כל מצולות יאר והורד
גאון אשור ושבט מצרים יסור]; אמר רבי יוחנן: זה פסלו של מיכה (כשכתב משה
את השם והשליכו על נילוס להעלות ארונו של יוסף - בא מיכה ונטלו בהחבא, והיינו דכתיב
'ועבר בים צרה': כשהעביר הקדוש ברוך הוא לישראל - עבר מיכה עמהם, שבידו
השם לעשות העגל; לישנא אחרינא: מיכה עשה פסל והביאו עמו כשעברו ישראל הים).
תניא: רבי נתן אומר: מגרב (גרב - מקומו של מיכה)
לשילה (בגרב הוה פסלו של מיכה קבוע, ובשילה היה המשכן) - שלשה מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין
זה בזה; בקשו מלאכי השרת לדוחפו (למיכה), אמר להן הקב"ה:
הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים
ועל דבר זה (על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו) נענשו אנשי פלגש בגבעה (שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים
אלף); אמר להן הקב"ה: בכבודי
לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם!
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא: גדולה לגימה (אכילה שמאכילין אורחים) שהרחיקה שתי משפחות (עמון ומואב)
מישראל, שנאמר (דברים כג,ה) על דבר אשר לא קדמו
אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים ואשר
שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] (שלפי שלא קדמו ישראל בלחם ובמים נכתב
שלא יבאו בקהל);
ורבי יוחנן דידיה אמר: מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים מן
הרשעים (מעלמת מעיני המקום שלא להביט ברשעו לשלם לו כדרכו הרעה,
אלא עושה כאילו אינו רואה במעשיו), ומשרה שכינה על נביאי
הבעל, ושגגתו עולה זדון:
'מרחקת את הקרובים' -
(סנהדרין קד,א)
מעמון ומואב (קרובין לישראל, שבאו מלוט בן אחי אברהם, ורחקן המקום
שלא יבאו בקהל; לישנא אחרינא: קרובין ממש ליכא למימר, דהא מדין - מבני קטורה היו,
בני אברהם, וקרובים היו בני מדין לישראל יותר מעמון ומואב, שהם בני אברהם! אלא
עמון ומואב - שכנים וקרובים היו לארץ ישראל, ומדין רחוקים להם היו);
'ומקרבת את הרחוקים' – מיתרו, דאמר רבי יוחנן: בשכר (שמות ב,כ) [ויאמר
אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש] קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת
הגזית, שנאמר (דברי הימים א ב,נה) וממשפחות סופרים
יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב התם (שופטים א,טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה
מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (והאי קרא מפרש ליה כולי בסיפרי בפרשת ויאמר משה
לחובב: ו'קינים' אלו - בניו של יתרו, דכתיב 'ובני קיני חותן משה' ובניו של יתרו הן הן בניו של רכב, דכתיב 'הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב' וכתיב (ירמיהו לה,יח) 'ולבית הרכבים אמר ירמיהו כי כה אמר ה' אלקי ישראל יען
אשר שמעתם על מצות יהונדב אביכם ותשמרו את כל מצותיו ותעשו ככול אשר צוה אתכם' [פסוק
יט] ' ... לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים' ואמרינן בסיפרי: אפשר נכרים הם ונכנסין להיכל? והרי
כל ישראל לא נכנסו להיכל? אלא שהיו יושבין בסנהדרין ומורין בדברי תורה [מ"ר]);
'ומעלמת עינים מן הרשעים' – ממיכה (דאמרינן לעיל: הניחו לו, שפִתוֹ מצויה לעוברי דרכים);
'ומשרה שכינה על נביאי הבעל' - מחבירו של עדו הנביא, דכתיב (מלכים א יג,כ) ויהי הם יושבים אל השלחן
ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו (דעדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד
בו ירבעם צלמים, דכתיב (במ"א יג,א) 'והנה איש האלהים בא מיהודה וגו' [פסוק ב] [ויקרא על המזבח בדבר ה'] ויאמר מזבח מזבח...' ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא, ובא נביא השקר
והטעהו לעדו, והשיבו לבית אל, והעבירו על מצות הקב"ה, שאמר לו: לא תשוב לבית
אל, והאכילו; ובזכות שהאכילו - שרתה עליו שכינה, שנאמר [מלכים א יג,כ] ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר השיבו' להאכילו אצלו);
'ושגגתה עולה זדון' (שהרי מצינו ביהונתן ששגג ולא הלוהו לדוד שתי ככרות ונענש) - דאמר רב יהודה אמר רב: אלמלי הלווהו (לשון
לויה) יהונתן לדוד שתי ככרות לחם -
לא נהרגה נוב עיר הכהנים (שלא היה צריך דוד לשאול לחם מכהני נוב, ולא היה דואג מלשין
עליהם), ולא נטרד דואג האדמי, ולא נהרג
שאול ושלשת בניו (על אותו עון).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@barak-online.net.