דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קג,ב)
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא: גדולה לגימה (אכילה שמאכילין אורחים) שהרחיקה שתי משפחות (עמון ומואב)
מישראל, שנאמר (דברים כג,ה) על דבר אשר לא
קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים
ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] (שלפי שלא קדמו ישראל בלחם ובמים
נכתב שלא יבאו בקהל);
ורבי יוחנן דידיה אמר: מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים
מן הרשעים (מעלמת מעיני המקום שלא להביט ברשעו לשלם לו כדרכו
הרעה, אלא עושה כאילו אינו רואה במעשיו), ומשרה שכינה על
נביאי הבעל, ושגגתו עולה זדון:
'מרחקת את הקרובים' -
(סנהדרין קד,א)
מעמון ומואב (קרובין לישראל, שבאו מלוט בן אחי אברהם, ורחקן המקום
שלא יבאו בקהל; לישנא אחרינא: קרובין ממש ליכא למימר, דהא מדין - מבני קטורה היו,
בני אברהם, וקרובים היו בני מדין לישראל יותר מעמון ומואב, שהם בני אברהם! אלא
עמון ומואב - שכנים וקרובים היו לארץ ישראל, ומדין רחוקים להם היו);
'ומקרבת את הרחוקים' – מיתרו, דאמר רבי יוחנן: בשכר (שמות ב,כ) [ויאמר
אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן את האיש] קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת
הגזית, שנאמר (דברי הימים א ב,נה) וממשפחות סופרים
יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב התם (שופטים א,טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה
מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (והאי קרא מפרש ליה כולי בסיפרי בפרשת ויאמר משה
לחובב: ו'קינים' אלו - בניו של יתרו, דכתיב 'ובני קיני חותן משה' ובניו של יתרו הן הן בניו של רכב, דכתיב 'הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב' וכתיב (ירמיהו לה,יח) 'ולבית הרכבים אמר ירמיהו כי כה אמר ה' אלקי ישראל יען
אשר שמעתם על מצות יהונדב אביכם ותשמרו את כל מצותיו ותעשו ככול אשר צוה אתכם' [פסוק
יט] ' ... לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים' ואמרינן בסיפרי: אפשר נכרים הם ונכנסין להיכל? והרי
כל ישראל לא נכנסו להיכל? אלא שהיו יושבין בסנהדרין ומורין בדברי תורה [מ"ר]);
'ומעלמת עינים מן הרשעים' – ממיכה (דאמרינן לעיל: הניחו לו, שפִתוֹ מצויה לעוברי דרכים);
'ומשרה שכינה על נביאי הבעל' - מחבירו של עדו הנביא, דכתיב (מלכים א יג,כ) ויהי הם יושבים אל השלחן
ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו (דעדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד
בו ירבעם צלמים, דכתיב (במ"א יג,א) 'והנה איש האלהים בא מיהודה וגו' [פסוק ב] [ויקרא על המזבח בדבר ה'] ויאמר מזבח מזבח...' ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא, ובא נביא השקר
והטעהו לעדו, והשיבו לבית אל, והעבירו על מצות הקב"ה, שאמר לו: לא תשוב לבית
אל, והאכילו; ובזכות שהאכילו - שרתה עליו שכינה, שנאמר [מלכים א יג,כ] ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר השיבו' להאכילו אצלו);
'ושגגתה עולה זדון' (שהרי מצינו ביהונתן ששגג ולא הלוהו לדוד שתי ככרות
ונענש) - דאמר רב יהודה אמר רב:
אלמלי הלווהו (לשון לויה) יהונתן לדוד שתי
ככרות לחם - לא נהרגה נוב עיר הכהנים (שלא היה צריך דוד לשאול לחם מכהני נוב, ולא היה דואג
מלשין עליהם), ולא נטרד דואג האדמי, ולא
נהרג שאול ושלשת בניו (על אותו עון).
ומפני מה לא מנו את אחז?
אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שמוטל בין שני צדיקים: בין יותם לחזקיהו (דאביו
יותם ובנו חזקיה)
רב יוסף אמר מפני שהיה לו בשת פנים מישעיהו שנאמר (ישעיהו ז,ג) ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב
בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס ('ושאר ישוב':
ושאר מישראל ששבו להיות בניך ותלמידיך; וכל מי שישוב לביתך, דהיינו תלמידיו
כדמתרגמינן ושאר' דלא חטאו ודתבו חטיאי תלמידוהי)
מאי 'כובס'?
איכא דאמרי: דכבשינהו לאפיה (שכבש את פניו והיה מתבייש מפני ישעיה; 'כובס' כמו
כובש) וחלף,
ואיכא דאמרי: אוכלא דקצרי סחף ארישיה (כלי מנוקב של כובסין שמזלפין בו
מים על הבגדים, ואותו כלי הפך אחז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיה, שהיה מתבייש
[ממנו]) – וחלף.
מפני מה לא מנו את אמון?
מפני כבודו של יאשיהו (בן אמון).
מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו (אבי מנשה)?
ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא (יאשיה מזכה אמון אביו ולא חזקיה מנשה בנו), דכתיב (דברים
לב,לט; ישעיהו מג,יג) ואין מידי מציל (ודרשינן ליה בהגדה):
אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו.
השתא דאתית להכי (דברא מזכה לאבא)
אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו (לא תימא דכבשינהו [לאפיה], אלא מפני כבודו של חזקיה
לא מנאוהו).
ומפני מה לא מנו את יהויקים (באותן שאין להם חלק [לעוה"ב])?
משום דרבי חייא ברבי אבויה (שנתכפר על שלא ניתן לקבורה),
דאמר רבי חייא ברבי אבויה: כתיב על גולגלתו [של] יהויקים 'זאת ועוד אחרת' (נקמה
נעשית בה כבר, ועוד אחרת תעשה בה); זקינו דרבי פרידא (כך שמו) אשכח גולגלתא דהוה קא שדיא בשערי ירושלים, וכתיב בה
'זאת ועוד אחרת'; קברה - ולא איקברא, קברה - ולא איקברא! אמר: "גולגלתו של
יהויקים היא, דכתיב ביה (ירמיהו כב,יט) קבורת חמור יקבר
סחוב והשלך וגו' [מהלאה לשערי ירושלים]; אמר: מלכא הוא, ולא
איכשר לזלזולי ביה; כרכה בשיראי, ואותבה בסיפתא (ארגז).
חזיתא דביתהו, סברא "הא - דאיתתא קמייתא הוה, דהא לא קא מנשי לה"! שגרא
תנורא וקלתה; היינו דכתיב 'זאת ועוד אחרת'.
(וכל הני 'מפני מה לא מנו' לא בעי אלא מהנך דהוו רשעים
גמורים, כדחשיבנא להו לעיל: אחז חתם את התורה וכו')
תניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: בשביל (חזקיה ששיבח את עצמו דאמר) (מלכים
ב כ,ג) [אנה ה' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם
ו]הטוב
בעיניך עשיתי [ויבך חזקיהו בכי גדול] - (גרם לו
שאמר) (מלכים ב כ,ח)
[ויאמר חזקיהו אל ישעיהו] מה אות [כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה'] (ששאל
אות מהקב"ה: שעבירה גוררת עבירה); בשביל 'מה אות'
- נכרים אכלו על שולחנו (אותם
ששלח לו מרודך בלאדן ספרים ומנחה על ידם); בשביל שנכרים אכלו
על שולחנו - גרם גלות לבניו.
מסייע ליה לחזקיה, דאמר
חזקיה: כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו (כגון חזקיה, דאמרינן לקמן אשתו
השקתה עליהם) - גורם גלות לבניו (דכתיב
'וישמח עליהם חזקיהו ויראם את
בית נכתה' [ישעיהו לט,ב; ובמלכים ב
כ,יג כתוב 'וישמע עליהם חזקיהו']), שנאמר (וכתיב
בתריה) (ישעיהו לט,ז; מלכים ב כ,יח) ובניך אשר יצאו ממך אשר
תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל;
(ישעיוה לט,ב; מלכים ב
כ,יג) וישמח עליהם
חזקיה ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב וגו' [ואת כל בית כליו ואת כל אשר נמצא באצרתיו לא היה דבר
אשר לא הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו];
אמר רב: מאי 'בית נכתה'? - אשתו השקתה עליהם (היא עצמה מוזגת להם; והיינו 'בית
נכתה': לשון מִנכה, על שם צלע שנפחתה מן האדם וממנה נברא אשה);
ושמואל אמר: בית גנזיו הראה להם (והכי מתרגמינן: בית גניזוהי; ומנחם פתר במחברתו לשון
סממנים, כמו (בראשית לז,כה) 'נכאת
וצרי ולוט');
ורבי יוחנן אמר: זַיִּן אוכל זַיִּן (כגון פרזלא דשליט בפרזלא) הראה להן.
(איכה א,א) איכה ישבה בדד [העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות
היתה למס]
- אמר רבא אמר רבי יוחנן: מפני מה לקו ישראל ב'איכה'?
מפני שעברו על שלשים ושש כריתות שבתורה (איכה = ל"ו בגימטריא;
בכריתות (דף ב.) חשיב להו).
אמר רבי יוחנן: מפני מה לקו באל"ף בי"ת (שכל מגילת איכה סדורא באלפא ביתא)?
מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת.
'ישבה בדד' - אמר רבא אמר רבי יוחנן: אמר הקב"ה: אני אמרתי (דברים לג,כח) וישכן ישראל בטח בדד (שיושבין יחידים ואינן מתיראין לא
מן הנכרים ולא מן חיות רעות) עין יעקב אל ארץ
דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל - עכשיו יהיה בדד מושבם;
'העיר רבתי עם' (עם שמתרבה והולך יותר משאר עם)
- אמר רבא אמר רבי יוחנן: שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהו להם בנים
הרבה
(שכבת זרע של קטן אינו מבושל ואינו מזריע מהר כשל
גדול, וכן רחם של קטנה אינה קולטת מהר כשל גדולה, לפיכך משיאין גדולה לקטן: כדי
לכשתהא זרעו [מבושל] קולט מהר, וקטנה לגדול כדי שיהא שכבת זרעו קולט מהר, ולא קטנה
לקטן: ששוהין להוליד; ולא 'קטן' ו'קטנה' ממש, אלא שעומדין על פרקן, וראויין הם
להוליד, ומיהו אין זרע שלהם מבושל כל כך).
'היתה כאלמנה' - אמר רב יהודה אמר רב: כאלמנה ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת
הים ודעתו לחזור אליה
'רבתי בגוים שרתי במדינות' - אמר רבא אמר רבי יוחנן: כל מקום שהן הולכין -
נעשין שרים לאדוניהן.
תנו רבנן: מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל והיה שבאי מהלך אחריהם;
(סנהדרין קד,ב)
אמר ליה אחד מהם (מן הנשבים) לחבירו: גמל (זו) שמהלכת לפנינו סומא באחת מעיניה, וטעונה שתי נודות:
אחת של יין ואחת של שמן, ושני בני אדם המנהיגים אותה: אחד ישראל ואחד נכרי;
אמר להן [שבאי]: עם קשה עורף! מאין אתם יודעין?
אמרו לו: גמל, מעשבים שלפניה: (שאינה אוכלת פעמים מצד ימין ופעמים מצד שמאל כבהמה
הרואה: שאוכלת מכאן ומכאן, אלא) מצד שרואה אוכלת, מצד
שאינה רואה - אינה אוכלת;
וטעונה שתי נודות: אחת של יין ואחת של שמן: של יין מטפטף ושוקע, ושל שמן
מטפטף וצף (יין מטפטף ושוקע בקרקע ורואין אנו בין רגלינו הטיפין
שנפלו כשעברה הגמל במקום זה: מצד אחד שקועין, ומצד אחר הטיפין של שמן שצפים);
ושני בני אדם המנהיגים אותה: אחד נכרי ואחד ישראל: נכרי נפנה לדרך וישראל
נפנה לצדדין (שכן דרך ישראל להיות צנוע).
רדף (השבאי) אחריהם (דרך
הגמל והמנהיג) ומצא כדבריהם (ואמרו
אותם יהודים על אותו שבאי אדוניהם שהוא בן קלסתר מלך - אשקנ"ק בלע"ז:
שהיה דיוקנו דומה למגמת פניו של אותו קלסתר של מלך שבזנות הולידו), בא ונשקן על ראשן, והביאן לביתן, ועשה להן סעודה
גדולה, והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו, ובכל
מקום שהן הולכים נעשין שרים לאדוניהם ופטרן [והלכו] לבתיהם לשלום.
(איכה א,ב) בכה תבכה בלילה [ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אהביה כל רעיה בגדו
בה היו לה לאיבים] - שתי בכיות הללו למה?
אמר רבה אמר רבי יוחנן: אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני;
'בלילה' - על עסקי לילה (לפי שבכו אותו לילה בכיית חנם),
שנאמר (במדבר יד,א) ותשא כל העדה
ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא
אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו הלילה - ליל ט' באב היה; אמר להן הקב"ה
לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות.
דבר אחר 'בלילה': שכל הבוכה בלילה - קולו נשמע (קולו נשמע יותר מביום, כדאמרינן בעלמא (יומא כ.):
מפני מה אין הקול נשמע ביום כבלילה? מפני גלגל חמה המנסר ברקיע; והיינו דכתיב 'בכה תבכה בלילה': כדי שיהא קולה נשמע וירחמו עליה, ואף על פי כן 'אין מנחם לה');
דבר אחר 'בלילה': שכל הבוכה בלילה - כוכבים ומזלות בוכין עמו (שנכמרו רחמים עליו);
דבר אחר 'בלילה': שכל הבוכה בלילה - השומע קולו בוכה כנגדו (מתוך שנשמע בהדיא - מרכך לבו של
אדם השומע קולו, לבכות עמו); מעשה באשה אחת, שכנתו
של רבן גמליאל, שמת בנה, והיתה בוכה עליו בלילה; שמע רבן גמליאל קולה - ובכה כנגדה
עד שנשרו ריסי עיניו (שער שבבת העין היה נופל ונכפל על העין מרוב דמעות); למחר הכירו בו תלמידיו - והוציאוה משכונתו.
'ודמעתה על לחיה (לשון לחות ונערות, כגון 'לח ויבש')' - אמר רבא אמר רבי יוחנן: כאשה שבוכה על בעל
נעוריה, שנאמר (יואל א,ח) אלי כבתולה
חגורת שק על בעל נעוריה ('אלי': 'קוננו קינה' מתרגמינן 'איליא') ('על
בעל נעוריה': שבוכה תמיד, ומצויה דמעות);
(איכה א,ה) היו צריה לראש [איביה שלו כי יה' הוגה על רב פשעיה עולליה הלכו שבי
לפני צר]
- אמר רבא אמר רבי יוחנן: כל המיצר לישראל - נעשה ראש, שנאמר (ישעיהו ח,כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון
וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים;
אמר רבא אמר רבי יוחנן: כל המציק לישראל אינו עיף.
(איכה א,יב) לא אליכם כל
עוברי דרך [הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי
אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו] (נביא היה מתנודד על החורבן כאילו באה עליו צרה ומהפכה
לאחרים, ואומר להם לישראל: לא תהא לכם צרה כזו; כמדומה לי נביא היה מדבר כנגד בני
משה או כנגד עשרת השבטים שלא הגלה נבוכדנצר) - אמר רבא אמר רבי
יוחנן: מכאן לקובלנא מן התורה (כשאדם מודיע צערו לאחר - צריך שיאמר לו: לא תבא זאת
לך כמו שבאה אלי, כי קשה הוא לשמוע: שפעמים חוזרת עליו, והמקפיד על כך אין בו משום
ניחוש; לישנא אחרינא 'לקובלנא': כשיש לו צרה יודיענה לרבים: 'קובלנא' = צעקה;
לישנא אחרינא: נגד, דמתרגמינן 'קבל' כאדם שאומר לחברו "לא כנגדך אני
אומר").
'כל עוברי דרך' - אמר רב עמרם אמר רב: עשאוני כעוברי על דת, דאילו בסדום כתיב (בראשית יט,כד) וה' המטיר על סדום [ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' מן השמים], ואילו בירושלים
כתיב (איכה א,יג) ממרום שלח אש בעצמותי
וירדנה [פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל היום דוה] ('וירדנה':
ושרף אותה, והיינו 'עשאוני כעוברי דת': שדנני באש כסדום; [פירוש אחר ברש"י:] לשון שבירה, כמו (במדבר כד,יט) 'וירד מיעקב':
כאדם המושל בחברו להלקותו ולשברו), וכתיב (איכה ד,ו) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום [ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים]; וכי משוא פנים יש
בדבר (והואיל וישראל רעים יותר מסדום - למה לא נהפכו כסדום?
לשון אחר וכי משוא פנים יש בדבר: דהתם כתיב 'וה' המטיר'
- הוא בעצמו, והכא כתיב 'שלח': על ידי שליח)?
אמר רבא אמר רבי יוחנן: מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום דאילו בסדום כתיב (יחזקאל טז,מט) הנה זה היה עון סדום
אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' ואילו בירושלים כתיב (איכה
ד,י) ידי נשים
רחמניות בשלו ילדיהן [היו לברות למו בשבר בת
עמי] (שהיתה
מזמנת חברתה ואוכלת בנה - אלמא רחמניות היו; ואילו בסדום כתיב 'יד עני ואביון לא החזיקה' ומדה זו כפרה עליהם שלא נהפכו; לשון אחר 'מדה
יתירה': פורענות גדולה היתה בירושלים: שילדיהם היו אוכלות זו עם זו, דכתיב 'היו לברות למו'
ואילו בסדום כתיב 'גאון שבעת לחם': שלא טעמו טעם עוני; הא למדת גדול פורענות ירושלים
מפורענות סדום, ולא היה משוא פנים בדבר).
(איכה א,טו) סִלָּה כל אבירי
ה' בקרבי [קרא עלי מועד לשבר בחורי גת
דרך ה' לבתולת בת יהודה] כאדם שאומר לחברו "נפסלה מטבע זו" ('סלה' לשון
'מסלה', כלומר: כל האבירים - פסלם הקב"ה ועשאם פסולים וכבושים, כמסלה זו;
והיינו דמיא למטבע שנפסל ואין לו תקנה).
(איכה ב,טז) פצו עליך פיהם [כל איביך שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו אך זה היום
שקוינהו מצאנו ראינו] - אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן (ברוב
האלפא ביתא שבאיכה)? בשביל מרגלים שאמרו בפיהם
מה שלא ראו בעיניהם (מפני מרגלים שהקדימו מאמר פיהם עד שלא ראו בעין).
(תהלים יד,ד) [הלא ידעו כל פעלי און] אוכלי עמי אכלו לחם ה'
לא קראו
- אמר רבא אמר רבי יוחנן: כל האוכל מלחמן של ישראל - טועם טעם לחם (שהכותים
מוצאים טעמם בלחמם של ישראל: שהנאה הוא להם כשגוזלין אותן),
ושאינו אוכל מלחמן של ישראל - אינו טועם טעם לחם;
'ה' לא קראו': רב אמר אלו הדיינין (מטה משפט: בשביל עונותיהם היו לחם עמי למאכל אויביו), ושמואל אמר: אלו מלמדי תינוקות (שעושין
מלאכתן רמיה).
מי מנאן (להנך מלכים והדיוטות דקתני במתניתין אין להם חלק)?
אמר רב אשי: אנשי כנסת הגדולה מנאום.
אמר רב יהודה אמר רב: בקשו עוד למנות (עוד)
אחד (שלמה) - באה דמות דיוקנו
של (דוד) אביו ונשטחה לפניהם (שלא
למנותו עמהם) - ולא השגיחו עליה; באה אש מן
השמים ולחכה אש בספסליהם - ולא השגיחו עליה; יצאה בת קול ואמרה להם (משלי כב,כט) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב
לפני חשוכים: מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש
עשרה שנה - לפני מלכים יתיצב (בגן עדן), בל יתיצב לפני
חשוכים (בגיהנם) - ולא השגיח עליה;
יצאה בת קול ואמרה (איוב לד,לג) המעמך ישלמנה כי
מאסת (וכי
עליכם לשלם תשלומי עונשו לאדם שאתם נמאסים בו – בשלמה, לומר שאין לו חלק לעולם הבא) כי אתה תבחר ולא אני [ומה ידעת דבר] (וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי לומר
מי שיש לו חלק ומי אין לו חלק)? (הלא בי
הדבר תלוי)!
דורשי רשומות (דרושי פסוקים, כדכתיב (דניאל י,כא) 'את הרשום בכתב אמת') היו אומרים: כולן
באין לעולם הבא (שלכולם יש להם חלק, אפילו למנשה וירבעם ולאחאב), שנאמר (תהלים
ס,ט) לי גלעד ולי
מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי [פסוק
י] מואב סיר רחצי
על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי (עלי לסבול עונם כדי שיהו הם זוכים): 'לי גלעד' - זה
אחאב שנפל ברמות גלעד; 'מנשה' – כמשמעו (מנשה בן חזקיהו);
'אפרים
מעוז ראשי'
- זה ירבעם דקאתי מאפרים; 'יהודה מחוקקי' - זה אחיתופל
(סנהדרין קה,א)
דקאתי מיהודה (דקאמר לו דוד 'ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי': שהיה
קורא לאחיתופל 'מיודעי' = קרובי, שהיה משבט יהודה כדוד);
'מואב
(= דוד, דקא אתי ממואב) סיר רחצי' זה גחזי, שלקה על עסקי רחיצה (שסר
ונצטרע על עסקי רחיצה); 'על אדום אשליך נעלי' זה דואג האדומי (אנעיל
אותם בגן עדן); 'עלי פלשת התרועעי' - אמרו מלאכי השרת
לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת (ויצעק
לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב)
- מה אתה עושה לו
אמר להן: עלי לעשותן ריעים זה לזה (עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה; והיינו 'התרועעי':
לשון ריעות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.