דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קד,ב)
דורשי רשומות (דרושי פסוקים, כדכתיב (דניאל י,כא) 'את הרשום בכתב אמת') היו אומרים: כולן באין
לעולם הבא (שלכולם יש להם חלק, אפילו למנשה וירבעם ולאחאב), שנאמר (תהלים
ס,ט) לי גלעד ולי מנשה
ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי [פסוק י] מואב סיר רחצי על
אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי (עלי לסבול עונם כדי שיהו הם זוכים): 'לי גלעד' - זה אחאב
שנפל ברמות גלעד; 'מנשה' – כמשמעו (מנשה בן חזקיהו);
'אפרים
מעוז ראשי'
- זה ירבעם דקאתי מאפרים; 'יהודה מחוקקי' - זה אחיתופל
(סנהדרין קה,א)
דקאתי מיהודה (דקאמר לו דוד 'ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי': שהיה קורא
לאחיתופל 'מיודעי' = קרובי, שהיה משבט יהודה כדוד);
'מואב
(= דוד, דקא אתי ממואב) סיר רחצי' זה גחזי, שלקה על עסקי רחיצה (שסר ונצטרע
על עסקי רחיצה); 'על אדום אשליך נעלי' זה דואג האדומי (אנעיל אותם
בגן עדן); 'עלי פלשת התרועעי' - אמרו מלאכי השרת לפני
הקב"ה: ריבונו של עולם! אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת (ויצעק לפניך
על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב)
- מה אתה עושה לו
אמר להן: עלי לעשותן ריעים זה לזה (עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה; והיינו 'התרועעי': לשון
ריעות).
(ירמיהו ח,ה) מדוע שובבה העם הזה
ירושלים משובה נצחת [החזיקו בתרמת מאנו
לשוב] –
אמר רב: תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא: אמר להן נביא לישראל "חזרו
בתשובה! אבותיכם שחטאו היכן הם?" אמרו להן: "ונביאיכם שלא חטאו - היכן
הם?" שנאמר (זכריה א,ה) אבותיכם איה הם והנביאים
הלעולם יחיו? אמר להן <אבותיכם> חזרו והודו, שנאמר (זכריה א,ו) אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים [הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ה' צבאות לעשות
לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו]
שמואל אמר (מאי 'תשובה נצחת'? כהאי גוונא):
באו עשרה בני אדם וישבו לפניו, אמר להן: חזרו בתשובה! אמרו לו: עבד שמכרו רבו, ואשה
שגרשה בעלה - כלום יש לזה על זה כלום (ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו - יש
לו עלינו כלום)? אמר לו הקב"ה לנביא: לך
אמור להן (ישעיהו נ,א) איזה ספר כריתות
אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שלחה אמכם!
והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב דוד 'עבדי' [שמואל ב ג,יח; מלכים א יא,יג,לד,לח ועוד] נבוכדנצר '[מלך בבל] עבדי' (ירמיהו
כה,ט; כז,ו; מג,י) (שקראו לאותו רשע 'עבד' כמו שקראו לדוד, דכתיב בסוף ירמיה
(מג,י) 'הנני שולח ולקחתי את נבוכדנצר
[מלך בבל] עבדי' - מפני שדומה זה לזה)!? – (אלא) גלוי וידוע לפני מי שאמר
והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך ("כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר"), לפיכך הקדים הקב"ה וקראו 'עבדו' (לנבוכדנצר,
כדי להחזיר להן תשובה): עבד שקנה נכסים, עבד למי? נכסים
למי? (כלומר: נבוכדנצר עבדי הוא, וכל מה שקנה - לי הוא, ועדיין
לא יצאתם מרשותי)!
(יחזקאל כ,לב) והעולה על רוחכם
היה לא תהיה (כל מה שאתם סבורים לא יהיה)
אשר
אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן [פסוק לג] חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע
נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם - אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא - לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן
(מי יתן ויבא לנו זה הכעס 'בחימה שפוכה אמלוך עליכם': שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו)!
(היינו 'תשובה נצחת' דאמרו ליה:) (ישעיהו כח,כו) ויסרו למשפט אלהיו יורנו (שאין אנו
יכולין ליסר אותו) - אמר רבה בר בר חנה [גירסת רש"י: אמר רבי אבא בר כהנא]: אמר להן נביא לישראל:
חזרו בתשובה! אמרו לו: אין אנו יכולין - יצר הרע שולט בנו! אמר להם: יסרו יצריכם!
אמרו לו: אלהיו יורנו!
ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי:
'בלעם' - בלא עם (שאין לו חלק עם עם);
דבר אחר 'בלעם' - שבלה עם (שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק, כדבעינן למימר לקמן, והפיל
מהם כ"ד אלפים); 'בן בעור' - שבא על בעיר (שבא על
אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר).
תנא: הוא (אביו של בלעם) בעור, הוא כושן רשעתים,
הוא לבן הארמי: 'בעור' - שבא על בעיר; 'כושן רשעתים' - דעבד שתי רשעיות בישראל:
אחת בימי יעקב (שרדף אחריו ובקש לעקור הכל),
ואחת בימי שפוט השופטים (לאחר מיתת יהושע, דכתיב (שופטים ג,ח) 'ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים'); ומה שמו? - לבן הארמי
שמו.
כתיב (במדבר כב,ה) 'בן בעור' וכתיב (במדבר כד,ג) 'בנו בעור' (משמע בעור בנו של בלעם היה)?
אמר רבי יוחנן: אביו - בנו הוא לו בנביאות (לבלעם בנביאות: שבלעם גדול מאביו היה
בנביאות).
בלעם, הוא דלא אתי לעלמא דאתי - הא אחריני אתו (הא שאר נכרים אתו! כלומר: מדקא חשיב
תנא דמתניתין דבלעם שהיה נכרי בהדי הדיוטות, וקאמר דאין לו חלק - מכלל דשאר נכרים
יש להם חלק)! מתניתין מני? רבי יהושע היא,
דתניא: רבי אליעזר אומר (תהלים ט,יח) ישובו רשעים לשאולה
כל גוים שכחי אלהים: 'ישובו רשעים לשאולה' - אלו פושעי ישראל; 'כל גוים שכחי אלהים' - אלו אומות העולם
- דברי רבי אליעזר; אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר 'בכל גוים'? והלא לא נאמר אלא 'כל
גוים שכחי אלהים' (אלו נאמר 'ישובו רשעים לשאולה בכל הגוים' משמע
כדקאמרת; השתא דכתיב 'כל גוים שכחי אלהים' לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה, כגון בלעם
[ושכמותו], אבל אחריני – אתו, כדאמרינן בריש פרקין (דף צא:) ורעו זרים צאנכם ובני
נכר אכריכם [(ישעיהו סא,ה) ועמדו
זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם]
- לעולם הבא)! אלא 'ישובו רשעים לשאולה' -
מאן נינהו? 'כל גוים שכחי אלהים' (דמשום הכי בורר הקב"ה הרשעים שבהם, ונותן אותם
בגיהנם, ואין להם חלק לעתיד; אבל השאר יש להם חלק);
ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו (שאין לו חלק לעתיד),
אמר: (במדבר כג,י) [מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל] תמות נפשי מות ישרים
[ותהי אחריתי כמהו]: אם תמות נפשי מות ישרים
(אם ימות מיתת עצמו)
- תהא אחריתי כמוהו (דודאי יש לו חלק עמהם),
ואם לאו (דלא ימות אלא יהרג)
- הנני הולך לעמי[1]
(לגיהנם);
(במדבר כב,ז) וילכו זקני מואב
וזקני מדין [וקסמים בידם ויבאו אל בלעם
וידברו אליו דברי בלק]; תנא: מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם (דכתיב 'המכה את מדין בשדה מואב' [בראשית
לו,לה]); משל לשני כלבים שהיו בעדר, והיו
צהובין זה לזה (כעוסין; כאדם שכועס - פניו צהובין); בא זאב על האחד - אמר האחד: אם איני עוזרו, היום הורג
אותו - ולמחר בא עלי! הלכו שניהם והרגו הזאב.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כרכושתא (חולדה)
ושונרא (כרכושתא ושונרא אין להם שלום מעולם) עבדו הלולא מתרבא [שומן] דביש גדא ([בעל] מזל רע).
(במדבר כב,ח) [ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר
ה' אלי] וישבו שרי מואב עם בלעם - ושרי מדין להיכן אזול?
כיון דאמר להו "לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר" – אמרו: כלום יש אב ששונא
את בנו (שהוא סבור שיאמר לו הקב"ה 'קלל את בני', דקאמר בלעם
"לינו פה [הלילה]")?
אמר רב נחמן: חוצפא - אפילו כלפי שמיא מהני (דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי
בלק "לינו פה"): מעיקרא כתיב (שאמר לו
הקב"ה בתחילה) (במדבר כב,יב) [ויאמר אלקים אל בלעם] לא תלך עמהם [לא תאר את העם כי ברוך הוא], ולבסוף כתיב (במדבר כב,כ)
[ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר
לו אם לקרא לך באו האנשים] קום לך אתם [ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה];
אמר רב ששת: חוצפא - מלכותא בלא תאגא היא (כלומר: שררה גדולה, ואינו חסר אלא
כתר מלכות), דכתיב (שמואל ב ג,לט) ואנכי היום רך ומשוח מלך (כלומר:
איני גדול מהם אלא משיחת מלכות) והאנשים האלה בני
צרויה קשים ממני וגו' [ישלם ה' לעשה הרעה
כרעתו].
אמר רבי יוחנן: בלעם - חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר (במדבר כג,ג) [ויאמר
בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך] וילך שפי (כמו
(חולין נד:) 'בוקא דאטמא דשף מדוכתיה'); שמשון - בשתי רגליו,
שנאמר (בראשית מט,יז) [יהי דן נחש עלי דרך] שפיפון עלי אורח הנושך עקבי
סוס [ויפל רכבו אחור] ('שפיפון'
משמעו שתים).
בלעם - סומא באחת מעיניו היה שנאמר (במדבר
כד,ג) [וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר] שתום העין (שתום =
פתוח, כמו שתומו ניכר, כלומר: עינו אחת פתוחה - מכלל דהאחרת סתומה! והכי נמי מתרגמינן
'דשפיר חזי'; אית דמפרשי כמו סָתום, ולאו מילתא היא);
קוסם באמתו היה (כגון מעלה בזכורו): כתיב הכא (במדבר כד,ד) [נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה] נופל וגלוי עינים, וכתיב התם (אסתר ז,ח) [והמלך
שב מגנת הביתן אל בית משתה היין] והנה המן נופל על המטה [אשר אסתר עליה ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי
בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו].
איתמר: מר זוטרא אמר: קוסם באמתו היה; מר בריה דרבינא אמר: שבא על אתונו.
מאן דאמר 'קוסם באמתו היה' – כדאמרן; ומאן דאמר 'בא על אתונו היה', כתיב הכא
(במדבר כד,ט) כרע שכב [כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור] וכתיב התם (שופטים ה,כז) בין רגליה
(סנהדרין קה,ב)
כרע נפל שכב [בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד] (מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה - בעילה
היא, אף כריעה דהכא דכתיב 'נופל' - בעילה היא: שבא על בהמתו).
[אבל הפסוק בבמדבר
עוסק בעם ישראל, ולא בתיאור של בלעם!? אולי משום שבלעם השתמש בלשון זו – כנראה בזה
הוא עוסק. אך מוסרים בשם הגאון מוילנא שיש לגרוס: ומאן דאמר 'בא על אתונו היה' –
דכתיב הכא 'נֹפל וגלוי עינים', וכתיב התם 'בין רגליה כרע נפל']
(במדבר כד,טז) [נאם שמע אמרי אל] ויודע דעת עליון [מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים] - השתא דעת בהמתו לא
הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?
(לא הוה ידע [בלעם] מאי בעיא לאהדורי, כדמפרש:
דאמרי ליה שרי בלק: מאי טעמא לא רכבת אסוסיא [כלומר: שאלו אותו בענין אחר, כי בענין כח הנבואה שלו
לא מצא תירוץ])
מאי 'דעת בהמתו'?
דאמרי ליה (שרי בלק): מאי טעמא לא רכבת סוסיא?
אמר להו: שדאי להו ברטיבא (באחו, לרעות עשבים לחים).
אמרה ליה: 'הלא אנכי אתונך' [במדבר כב,ל: ותאמר האתון אל בלעם הלוא
אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא]?!
- (אמר להו:) לטעינא בעלמא (לישא משאות ולא לרכוב);
(אמרה ליה) 'אשר רכבת עלי'!?
- אקראי בעלמא (כשאין לי
סוס מזומן);
(אמרה לו) 'מעודך עד היום הזה', ולא עוד אלא שאני
עושה לך מעשה אישות (שאתה בועלי) בלילה: כתיב הכא 'ההסכן הסכנתי' וכתיב התם (מלכים א א,ב) [ויאמרו
לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך] ותהי לו סוכנת [ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך] (סוכנת. מחממת)!
אלא מאי 'ויודע דעת עליון'? - שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה; והיינו דקאמר להו נביא
לישראל (מיכה ו,ה): עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך
מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל (משחטאו בשטים ועד שנכנסו לארץ וחטאו
בגלגל - עשיתי עמהם צדקות הרבה) למען דעת צדקות ה'
מאי 'למען דעת צדקות ה''?
אמר להן הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן
הימים בימי בלעם הרשע (שהיה בלעם מצפה לקללכם: בשעה שהקב"ה כועס בה - כל
הקללות מתקיימות), שאילמלא כעסתי כל אותן הימים
- לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט; היינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג,ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' - מלמד שכל אותם הימים
לא זעם ה'.
[אלקים שופט צדיק ו]אל זועם בכל יום (קרא הוא
[בתהלים ז,יב]) - וכמה זעמו? רגע (כדמפיק ליה מקרא),
שנאמר (תהלים ל,ו) כי רגע באפו חיים ברצונו
[בערב ילין בכי ולבקר רנה];
איבעית אימא (ישעיהו כו,כ) לך עמי בא בחדריך
וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם; אימת רתח?
בתלת שעי קמייתא (של יום: זמן קימה: שכל שלש שעות זמן קימה, לעמוד ממטתו;
וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין כתריהם בראשם,
כדלקמן), כי חוורא כרבלתא (קירשת"א
בלע"ז) דתרנגולא.
כל שעתא ושעתא נמי חוורא (רוב שעות מתלבנות ומכספת, שאינה כל שעה בחוזק אדמימות)?
כל שעתא ושעתא אית ביה סוריקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סוריקי סומקי (אפילו כשמכספת
- יש בה שורות שורות אדומות מאד, כרגילותם, אבל אותה שעה - כולה מכספת).
ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי, דהוה קא מצער ליה; יומא חד נקט
תרנגולתא ואסר ליה בכרעיה, ואותיב, אמר: כי מטא ההוא שעתא – אילטייה!
כי מטא ההוא שעתא – נמנם; אמר: שמע מינה: לאו אורח ארעא, דכתיב (משלי יז,כו) גם ענוש לצדיק לא טוב [להכות נדיבים על ישר] - אפילו במיני לא איבעי ליה למימר
הכי (אין נכון לצדיק שיהא מעניש, ולא הוה ליה איניש נענש בשבילו).
תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים
לחמה - מיד כועס.
:
(במדבר כב,כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש
את אתונו [וילך עם שרי מואב]
תנא משום רבי שמעון בן אלעזר: אהבה מבטלת שורה של גדולה – מאברהם, דכתיב (בראשית כב,ג) וישכם אברהם בבקר [ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע
עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים] (אהבה שאהב הקב"ה את אברהם ביטלה
שורה של גדולה: שחבש הוא בעצמו); שנאה (ושנאה ששנא
בלעם הרשע את ישראל) מבטלת שורה של גדולה – מבלעם,
שנאמר (במדבר כב,כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש
את אתונו [וילך עם שרי מואב] (שחבש הוא
בעצמו).
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה - אפילו שלא לשמה - שמתוך
שלא לשמה בא לשמה: שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק (בין פרים לאילים: ז' פרים וז'
אילים ג' פעמים - הרי מ"ב בין פרים ואילים)
- זכה ויצאה ממנו רות.
אמר רב יוסי בר הונא: רות - בתו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב היתה.
אמר ליה רבא לרבה בר מרי: כתיב (מלכים
א א,מז)
[וגם באו עבדי המלך לברך את אדנינו
המלך דוד לאמר] ייטב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל [את] כסאו מכסאך [וישתחו המלך על המשכב]; אורח ארעא למימרא ליה למלכא
הכי (וכי דרך ארץ כן, שיאמרו 'וייטב אלהים שם שלמה משמך'? והא
חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו)?
אמר ליה: 'מעין' קאמרה ליה ('מעין שמך' קאמר ליה, ומעין כסאך - ולא גדול ממש); דאי לא תימא הכי - (שופטים ה,כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך – 'נשים באהל' מאן נינהו?
שרה רבקה רחל ולאה (שרה ורבקה -
דכתיב 'ויביאה יצחק האהלה שרה אמו' [בראשית כד,סז]; רחל ולאה - דכתיב (בראשית לא,לג) 'ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל'); אורח ארעא למימר
הכי (שאמרה דבורה ליעל [שתהא] ברוכה משרה ורבקה)? אלא 'מעין (ברכת שרה)' קאמר[ה] - הכא נמי 'מעין' קאמר.
ופליגא (האי דמשנינן שם שלמה משמך 'מעין'- פליגא) דרב יוסי בר חוני, דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא
חוץ מבנו ותלמידו; בנו (מניין שאינו מקנא בו)
– משלמה (דקאמרי ליה לדוד 'ייטב אלהים שם שלמה משמך'), ותלמידו - איבעית אימא
(דקאמר ליה לאליהו)
(מלכים ב ב,ט) [ ויהי
כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע] ויהי נא פי שנים
ברוחך אלי
(ונתן לו אליהו ולא נתקנא בו),
ואיבעית אימא (במדבר כז,כג) ויסמוך את ידיו
עליו ויצוהו [כאשר דבר ה' ביד משה] (אף על גב
דהקב"ה לא אמר ליה אלא 'וסמכת את ידך עליו' – חדא, אזיל איהו וסמך תרתי).
(במדבר כג,ה) וישם [ה'] דבר בפי בלעם [ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר]:
רבי אושעיא אומר: מלאך (שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל); רבי יונתן אמר: חכה (נתן בפי בלעם, שלא היה מניחו לקלל,
והיינו 'וישם')
אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו (דכתיב
'ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה' [דברים
כג,ו]):
ביקש לומר (הוא היה רוצה לקללם בכך)
שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות (ולא נתן רשות) - (אמר:) (במדבר
כד,ה) מה טובו אהליך יעקב
לא תשרה שכינה עליהם - ומשכנותיך ישראל [סוף הפסוק];
לא תהא מלכותן נמשכת - (במדבר
כד,ו) כנחלים נטיו;
לא יהא להם זיתים וכרמים - כגנות עלי נהר
לא יהא ריחן נודף (ממצות) - כַּאֲהָלִים נטע
ה' [אהל = סוג בושם, כמו משלי
ז,יז: מר אהלים וקנמון]
לא יהיו להם מלכים בעלי קומה - כארזים עלי מים [סוף הפסוק];
לא יהיה להם מלך בן מלך - (במדבר
כד,ז) יזל מים מדליו
לא תהא מלכותן שולטת באומות - וזרעו במים רבים
לא תהא עזה מלכותן - וירם מאגג מלכו (מתרגמינן: 'ותתקף מאגג': שתהא מלכותו
עזה)
לא תהא אימת מלכותן - ותנשא מלכותו [סוף הפסוק];
אמר רבי אבא בר כהנא: כולם (כל הברכות של בלעם)
חזרו לקללה (כמו שהיה כוונתו מתחילה)
חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות (שלא יפסקו מישראל לעולם),
שנאמר (דברים כג,ו) [ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם] ויהפוך ה' אלהיך
לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך; 'קללה' ('הקללה
לברכה': אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה
לעולם) - ולא 'קללות' (ולא כל
הקללות לברכות, שחזרו).
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי כז,ו) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות (נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה) נשיקות שונא? - טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל - יותר
מברכה שברכם בלעם הרשע (כלומר: נאמנים פצעי אוהב ונהפכות - מנאמנות נשיקות שונא): אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה, שנאמר (מלכים א יד,טו) והכה ה' את ישראל כאשר
ינוד הקנה במים וגו' [ונתש את ישראל מעל
האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר יען אשר עשו את אשריהם מכעיסים
את ה'];
מה קנה זה עומד במקום מים וגיזעו
(סנהדרין קו,א)
מחליף (לאחר שנקצץ), ושרשיו מרובין, ואפילו
כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן -
כיון שדוממו הרוחות עמד קנה במקומו; אבל בלעם הרשע ברכן בארז: מה ארז זה אינו עומד
במקום מים (והאי דכתיב 'כארזים עלי מים' - שכינה היא דאמרה; איהו
אמר 'כארזים', כלומר: שאין עומדין במקום מים - שכינה אמרה 'עלי מים'; וכן
כולהו מפרש באגדה בכהאי גוונא 'כנחלים
נטיו': הוא אמר 'כנחלים' - פוסקין
לפעמים, יצאה בת קול [אמרה] 'נטיו'; הוא אמר 'כגנות' אמרה בת קול 'עלי נהר' הוא אמר
'כאהלים' - יצאה בת קול ואמרה 'נטע ה''), ושרשיו מועטין, ואין גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות שבעולם
באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית (קשה) - מיד עוקרתו והופכתו על פניו; ולא עוד אלא שזכה קנה
ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספר תורה נביאים וכתובים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.