דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קה,ב)
אמר רבי אבא בר כהנא: כולם (כל הברכות של בלעם)
חזרו לקללה (כמו שהיה כוונתו מתחילה)
חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות (שלא יפסקו מישראל לעולם),
שנאמר (דברים כג,ו) [ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם] ויהפוך ה' אלהיך
לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך; 'קללה' ('הקללה
לברכה': אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה
לעולם) - ולא 'קללות' (ולא כל
הקללות לברכות, שחזרו).
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי כז,ו) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות (נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה) נשיקות שונא? - טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל - יותר
מברכה שברכם בלעם הרשע (כלומר: נאמנים פצעי אוהב ונהפכות - מנאמנות נשיקות שונא): אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה, שנאמר (מלכים א יד,טו) והכה ה' את ישראל כאשר
ינוד הקנה במים וגו' [ונתש את ישראל מעל
האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר יען אשר עשו את אשריהם מכעיסים
את ה'];
מה קנה זה עומד במקום מים וגיזעו
(סנהדרין קו,א)
מחליף (לאחר שנקצץ), ושרשיו מרובין, ואפילו
כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן -
כיון שדוממו הרוחות עמד קנה במקומו; אבל בלעם הרשע ברכן בארז: מה ארז זה אינו עומד
במקום מים (והאי דכתיב 'כארזים עלי מים' - שכינה היא דאמרה; איהו
אמר 'כארזים', כלומר: שאין עומדין במקום מים - שכינה אמרה 'עלי מים'; וכן
כולהו מפרש באגדה בכהאי גוונא 'כנחלים
נטיו': הוא אמר 'כנחלים' - פוסקין
לפעמים, יצאה בת קול [אמרה] 'נטיו'; הוא אמר 'כגנות' אמרה בת קול 'עלי נהר' הוא אמר
'כאהלים' - יצאה בת קול ואמרה 'נטע ה''), ושרשיו מועטין, ואין גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות שבעולם
באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית (קשה) - מיד עוקרתו והופכתו על פניו; ולא עוד אלא שזכה קנה
ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספר תורה נביאים וכתובים.
(במדבר כד,כא) וירא את הקיני וישא
משלו [ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך]; אמר לו בלעם ליתרו:
קיני! לא היית עמנו באותה עצה (שגזר פרעה 'כל הבן הילוד היאורה'
בתמיה)? (ודאי היית, כדלקמן;) מי הושיבך אצל איתני עולם (שעתידים בניך לישב בלשכת הגזית;
והיינו דכתיב 'איתן מושבך': וכי בין איתני עולם אתה יושב? מי הזקיקך לכך)?
והיינו דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי: שלשה היו באותה עצה, אלו הן: בלעם,
איוב ויתרו; בלעם, שיעץ – נהרג; איוב, ששתק - נידון ביסורין; ויתרו, שברח - זכו
בני בניו לישב בלשכת הגזית, שנאמר (דברי הימים
א ב,נה)
ומשפחות
סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב (שופטים א,טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים [את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את
העם].
(במדבר כד,כג) וישא משלו ויאמר
אוי מי יחיה משמו אל;
אמר רבי שמעון בן לקיש: אוי מי שמחיה עצמו בשם אל (עושה עצמו אלוה, כמו פרעה וחירם; לשון
אחר: מי שמחיה עצמו, כלומר: אוי להם לאותן בני אדם שמחיין ומעדנין עצמן בעוה"ז
ופורקין עול תורה מעל צוארם, ומשמנין את עצמן; 'משמו אל': כשמשים
הקב"ה פדיון לעצמו, ומשלם גמול לצדיקים לעתיד לבא; כך שמעתי).
אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו (אוי לה
לאומה שתהיה באותן הימים שיעלה על דעתה לעכב ישראל);
מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה (לעכבן שלא יזדקקו זה לזה, דמסוכן הוא,
כלומר: מי הוא שיכול לעכב את ישראל והקב"ה מכניסם).
(במדבר כד,כד) וצים מיד כתים [וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד] ('ציים'
= ספינות גדולות, כמו (ישעיה לג,כא) וצי אדיר לא יעברנו);
('כתים' = רומים, כלומר: אותן אומות שהביא הקב"ה בצים
- עתידין להרוג את כל האומות עד אשור, ומאשור ואילך - מניחין אותן, ומשעבדין בהם
(ומניחין אותן); ולעתיד קא מיירי).
אמר רב: ליבון אספיר (דכתים היינו מקום ששמו כך).
'וענו אשור וענו עבר' (וענו אשור דקטלי להו, וענו עבר דמשעבדי להן עד אשור) - עד אשור קטלי מיקטל, מכאן ואילך משעבדי שיעבודי.
(במדבר כד,יד) הנני הולך לעמי לכה
איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך [באחרית
הימים];
'עמך'? 'לעם הזה' מיבעי ליה (שהשיא עצה לבלק שנכשלו בה ישראל!)?
אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים (וכך בלעם
לא רצה לתלות שפלות זה בבלק, שיהא הוא צריך לבקש עצה היאך יכשלו בה ישראל, אלא
בישראל תלה השפלות: לומר שהן צריכין לעצה שיכשלו בה בני מואב, שלא תתקוף ידי מואב
על ישראל; והיינו דכתיב 'אשר יעשה העם הזה לעמך' [מ"ר]; לישנא אחרינא 'תולה
קללתו בחברו' כלומר: שתלה הכתוב קללה במואב, ולא רצה לכתוב כלפי ישראל כמו שאמר
בלעם הרשע): אמר להם: אלהיהם של אלו שונא
זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן; בוא ואשיאך עצה: עשה להן קלעים (אהלים של
קלעים כמו שעושין בשוקים), והושיב בהן זונות: זקינה
מבחוץ וילדה מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן. עָשָׂה להן קלעים מהר שלג (שניר) עד בית הישימות, והושיב בהן זונות: זקינה מבחוץ וילדה
מבפנים, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק - אומרת לו הזקינה:
"אי אתה מבקש כלי פשתן"? זקינה אומרת לו בשוה (דמי שוויו),
וילדה אומרת לו בפחות (מכדי שוויו); (וכן
עושין) שתים ושלש פעמים, ואחר כך
אומרת לו: "הרי את כבן בית, שב ברור לעצמך (כל תכשיטין שאתה רוצה)", וצרצורי (נודות)
של יין עמוני מונח אצלה; ועדיין לא נאסר יין של נכרים; אמרה לו: "רצונך שתשתה
כוס של יין"? כיון ששתה - בער בו (שהיה משתכר, ובוער בו יצר הרע);
אמר לה: "השמיעי לי (הוי שומעת לתשמיש)"!
הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו: "עבוד לזה"! אמר לה: "הלא יהודי
אני"! אמרה לו: "ומה איכפת לך? כלום מבקשים ממך אלא פיעור"? (כך
היתה עבודתו של פעור: שמתריזין לפניו.) [והוא אינו יודע
שעבודתה בכך]; (הכי גרסינן: והוא עושה ושוב אומרת לו:) ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך (והוא עושה), שנאמר (הושע
ט,י) [כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה
ראיתי אבותיכם] המה באו בעל פעור וינזרו לבשת (סרו מדרכם והלכו אחר הבשת)
ויהיו
שקוצים באהבם (מתוך תאות אהבתם לזנות היו משוקצים שכופרין בהקב"ה).
(במדבר כה,א) וישב ישראל בשטים
[ויחל העם לזנות אל בנות מואב];
רבי אליעזר אומר: שטים שמה; רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות
(במדבר כה,ב) ותקראן לעם לזבחי
אלהיהן [ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן]
רבי אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן ('ותקראן' - בגופן);
רבי יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין (ותקראן [משמע] לשון מקרה [קרי, מקרה לילה]).
מאי לשון 'רפידים'[1]? (איידי דלעיל
איפליגו ביה רבי אליעזר ורבי יהושע במשמעות ד'שטים' - נקיט נמי נמי 'רפידים' דפליגי
בה בכי האי גוונא.)
רבי אליעזר אומר: רפידים שמה; רבי יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, שנאמר
(ירמיהו מז,ג) [מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו] לא הפנו אבות אל
בנים (להטיב
להם) מרפיון ידים (של תורה
ומצות; והכי נמי 'רפידים' - רפיון ידים הוא, כלומר: מפני שרפו ידים מן התורה בא
עליהם עמלק).
אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר
וישב אינו אלא לשון צער, שנאמר:
(במדבר כה,א) וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב; (בראשית לז,א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען - [פסוק ב] [אלה
תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני
זלפה נשי אביו] ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם;
ונאמר (בראשית מז,כז) וישב ישראל [בארץ מצרים] בארץ גשן [ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד] – [שם, פסוק כט] ויקרבו ימי ישראל למות [ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים
נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים];
(מלכים א ה,ה) וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו
[מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה] - (מלכים א יא,יד) ויקם ה' שטן לשלמה את הדד
האדומי מזרע המלך הוא באדום.
(במדבר לא,ח) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם
[את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור
ואת רבע חמשת מלכי מדין ו]את בלעם בן בעור הרגו בחרב - בלעם מאי בעי התם?
אמר רבי יוחנן: שהלך ליטול (מבלק ומזקני מדין)
שכר עשרים וארבעה אלף [שהפיל מישראל] (שהרגו בעצתו)
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: היינו דאמרי אינשי: גמלא אזלא למיבעי קרני -
אודני דהוו ליה גזיזן (חתכו) מיניה (כך בלעם
שאל שכר ונהרג).
(יהושע יג,כב) ואת בלעם בן בעור
הקוסם [הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם] (ההוא
קרא ביהושע כתיב); 'קוסם'? - נביא הוא?
אמר רבי יוחנן: בתחלה נביא, ולבסוף קוסם (שנתן עיניו לקלל את ישראל ניטלה ממנו
נבואה ונעשה קוסם).
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: מסגני ושילטי הואי (אשת סגנים ושרים היתה) - אייזן (זינתה) לגברי נגרי (למושכי
חבל ספינה; לישנא אחרינא: חרָשים).
(סנהדרין קו,ב)
(יהושע יג,כב) [ואת בלעם
בן בעור הקוסם] הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם; אמר רב: שקיימו בו ארבע מיתות ('הרגו אל חלליהם' מיתות הרבה משמע):
סקילה ושריפה הרג וחנק (שתלאוהו והציתו אש תחת צליבה, וחתכו ראשו ונפל לתוך האש;
תלייה - היינו חנק; חתיכת הראש - הרג; כשנפל – סקילה; כשנפל לאור - היינו שריפה).
אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה?
אמר ליה: מיכתב לא כתיב; אלא מדכתיב (תהלים נה,) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם - בר תלתין ותלת שנין
או בר תלתין וארבע
אמר ליה: שפיר קאמרת! לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה 'בר תלתין ותלת
שנין בלעם חגירא (תרגום של פיסֵחַ)
כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (שר צבא, ואפילו קטליה אחר - כל המלחמה נקראת על שמו)'.
(ורבי חנינא לית ליה דרבי סימאי, דאמר לעיל 'שלשה היו באותה
עצה דפרעה בלעם ואיוב ויתרו'; דלרבי סימאי - בלעם חיה יותר מן מאתים ועשר שנים!
דהא היה בעצת פרעה ד'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו': דלרבי סימאי - כל אותן מאתים
ועשר שנים שהיו ישראל בגלות מצרים עד מלחמת מדין חיה בלעם).
אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: בכולהו (מלכים והדיוטות) לא תפיש למדרש (לגנאי)
לבר מבלעם הרשע, דכמה (דכל מה) דמשכחת ביה (לגנאי) - דרוש ביה.
כתיב 'דואג' [שמואל א כא,ח] וכתיב 'דוייג' [שמואל א כב,יח]!?
אמר רבי יוחנן: בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה; לאחר שיצא
- אמר "ווי שיצא זה&quoot; (לכך כתוב 'דוייג').
<סימן גבור ורשע וצדיק חיל וסופר>
אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים
נב,ג) מה תתהלל ברעה הגבור
חסד אל כל היום - אמר לו הקב"ה לדואג: לא גבור בתורה? אתה מה תתהלל ברעה (למה תתהלל
לספר לשון הרע על דוד)? לא חסד אל נטוי עליך כל
היום (לא חסד תורה עליך? לא חכם בתורה אתה, דכתיב (משלי לא,כו)
'תורת חסד על לשונה')?
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים
נ,טז) ולרשע אמר
אלהים מה לך לספר חוקי [ותשא בריתי עלי פיך] - אמר לו הקב"ה
לדואג הרשע: מה לך לספר חוקי? כשאתה מגיע לפרשת מרצחים (שהרג נוב) ופרשת מספרי לשון
הרע - מה אתה דורש בהם?
[סוף הפסוק] ותשא בריתי עלי פיך - אמר רבי אמי: אין
תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ ('עלי
פיך' - ולא בלב).
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים
נב,ח) ויראו צדיקים
וייראו ועליו ישחקו? בתחילה ייראו (הצדיקים היו יראים שלא ילמד אדם ממעשיו של דואג: שהולך
וחוטא ומצליח), ולבסוף (כשמת בחצי
ימיו, ושב גמולו בראשו) - ישחקו.
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (איוב כ,טו) חיל בלע ויקיאנו מבטנו
יורישנו אל? אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו
של עולם! ימות דואג!
אמר לו: חיל בלע ויקיאנו (המתן עד שתשכח תורתו).
אמר לפניו: מבטנו יורישנו אל (אל תמתין לו עד שתשתכח, אלא תמהר ותשכיחנו).
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים
נב,ז) גם אל יתצך לנצח
[יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים
סלה]?
אמר הקב"ה לדוד: ניתי דואג לעלמא דאתי.
אמר לפניו: גם אל יתצך לנצח!
מאי דכתיב [סוף הפסוק] יחתך ויסחך מאהל
ושרשך מארץ חיים סלה?
אמר הקב"ה: לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה
אמר לפניו: יחתך ויסחך מאהל ('מאהל' זה בית המדרש).
ליהוי ליה בנין רבנן
ושרשך מארץ חיים סלה (שורש שלו תכסח מארץ חיים: דלא להוו
ליה בנין רבנן).
ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ישעיהו
לג,יח) [לבך יהגה אימה] איה סופר איה שוקל
איה סופר את המגדלים? איה סופר כל אותיות שבתורה (שהיה בקי בחסירות ויתירות),
איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה (יודע לדרוש בקל וחומר),
איה סופר את המגדלים: שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר (מתג עליונה
שלמעלה מן הלמ"ד - מפני מה כפופה למטה - לשון מ"ר מפי השמועה; לישנא
אחרינא: במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים: בשידה תיבה ומגדל, אם הוא טמא אם
לאו; לישנא אחרינא 'שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר' - לעשות כישוף: להעמיד מגדל
באויר, כגון 'שלש מאות הלכות בנטיעות קשואין' דאמרן בפירקין דלעיל (דף סח.); ולמורי
נראה דהכי גרסינן: שלש מאות הלכות במגדל העומד [באויר]; ומשנה אחת באהלות (פ"ד
משנה א) דמשתעי בהכי: 'מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה - כלים שבתוכו טמאים'; וכן
נראה לרבי).
אמר רבי [אמי]: ארבע מאה בעיי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר [ולא איפשט
להו חד]
אמר רבא: רבותא למבעי בעיי (וללמוד תורה - רחמנא לבא בעי):
(דהא) בשני דרב יהודה כולי
תנויי בנזיקין (בסדר נזיקין היה; כל הגמרא שלהן לא הוה אלא בסדר נזיקין
שלא היו מרבין כל כך [לדרוש]) ואנן קא מתנינן טובא
בעוקצין! וכי הוה מטי רב יהודה 'אשה שכובשת ירק (בחומץ או בציר) בקדירה (טהורים: דאין מקבלין טומאה ע"י עוקצין: שאם נגע טומאה
בשרשיו - העלין טהורין, שאין נעשין יד לעלין מאחר שכבשם: שאין מניחין לשם אלא
למראה)' (לא אשכחתיה במסכת עוקצין) ואמרי לה 'זיתים שכבשן בטרפיהן (עלין שלהן) – טהורים (טהורין הזיתים שאין נעשין להם בית יד להכניס להם
טומאה)' (איתא במסכת עוקצין (פ"ב
מ"א)) – אמר: הויות דרב ושמואל קא
חזינא הכא (דלא הוה ידע מאי טעמא הן טהורין)!
ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא (י"ג ישיבות שאנו עוסקין כולן במסכת עוקצין, ויודעין
אותה יפה); (ואפי' הכי בהם היו חסידים יותר ממנו
דאלו) ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא,
ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן! אלא הקב"ה - ליבא בעי, דכתיב (שמואל א טז,ז) [ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי
מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים] וה' יראה ללבב.
אמר רב משרשיא: דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא (לא היו יודעין הלכה לפרשה כתקנה בטעמא).
מתקיף לה מר זוטרא: מאן דכתיב ביה 'איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים' ואת אמרת 'לא הוו סברי
שמעתא'? אלא: דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא (שלא זכו לקבוע הלכה כמותן), דכתיב (תהלים
כה,יד) סוד ה' ליראיו [ובריתו להודיעם].
אמר רבי אמי: לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר (משלי ה,כג) הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה
רב <אשי> אמר: נצטרע, שנאמר (תהלים
עג,כז) [כי הנה רחקיך יאבדו] הצמתה כל זונה ממך; כתיב התם (ויקרא כה,כג) לצמיתות [והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי], ומתרגמינן
'לחלוטין'; ותנן (ואנן תנן לשון חלוטין גבי מצורע):
'אין בין מוסגר ומוחלט אלא פריעה ופרימה'.
<סימן שלשה ראו וחצי וקראו>
אמר רבי יוחנן: שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג: אחד ששכח תלמודו, ואחד
ששרף נשמתו, ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
אמר רבי יוחנן: דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה: דואג בימי שאול, ואחיתופל
בימי דוד.
ואמר רבי יוחנן: דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם.
תניא נמי הכי: (תהלים נה,כד) [ואתה אלקים תורדם לבאר שחת] אנשי דמים ומרמה לא יחצו
ימיהם [ואני אבטח בך]: כל שנותיו של דואג לא
היו אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש.
ואמר רבי יוחנן: בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו, ולבסוף קראו חבירו, ולבסוף
קראו תלמידו: בתחילה קראו רבו (תהלים
נה,יד) ואתה אנוש כערכי
אלופי ומיודעי ('אלופי' היינו רבי),
ולבסוף קראו חבירו (תהלים נה,טו) אשר יחדו נמתיק סוד
בבית אלהים נהלך ברגש, ולבסוף קראו תלמידו (תהלים
מא,י) גם איש שלומי אשר
בטחתי בו
(סנהדרין קז,א)
אוכל לחמי (לומד תורתי) הגדיל עלי עקב.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.
[1] שמות יז,א: ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם
שמות יט,ב ויסעו
מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר