דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קו,ב)
<סימן שלשה ראו וחצי וקראו>
אמר רבי יוחנן: שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג: אחד ששכח תלמודו, ואחד
ששרף נשמתו, ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
אמר רבי יוחנן: דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה: דואג בימי שאול, ואחיתופל
בימי דוד.
ואמר רבי יוחנן: דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם.
תניא נמי הכי: (תהלים נה,כד) [ואתה אלקים תורדם לבאר שחת] אנשי דמים ומרמה לא יחצו
ימיהם [ואני אבטח בך]: כל שנותיו של דואג לא
היו אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש.
ואמר רבי יוחנן: בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו, ולבסוף קראו חבירו, ולבסוף
קראו תלמידו: בתחילה קראו רבו (תהלים
נה,יד) ואתה אנוש כערכי
אלופי ומיודעי ('אלופי' היינו רבי),
ולבסוף קראו חבירו (תהלים נה,טו) אשר יחדו נמתיק סוד
בבית אלהים נהלך ברגש, ולבסוף קראו תלמידו (תהלים
מא,י) גם איש שלומי אשר
בטחתי בו
(סנהדרין קז,א)
אוכל לחמי (לומד תורתי) הגדיל עלי עקב.
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל
הביא עצמו לידי נסיון ונכשל: אמר לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה אומרים 'אלהי
אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב'. ואין אומרים 'אלהי דוד'?
אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי.
אמר לפניו" ריבונו של עולם! בחנני ונסני שנאמר (תהלים כו,ב) בחנני ה' ונסני [צרופה כליותי ולבי]! אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא
בהדך: דלדידהו לא הודעתינהו, ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה.
מיד (שמואל ב יא,ב) ויהי לעת הערב ויקם
דוד מעל משכבו [ויתהלך על גג בית המלך וירא
אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד].
אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום (שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע
מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום), ונתעלמה ממנו הלכה:
אבר קטן יש באדם: משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע (שהמשביע אברו בתשמיש רעב ומרבה תאוה).
(והכי גרסינן: 'מתהלך על גג המלך' ולא גרסינן והיינו) 'ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת
מראה מאד'
- בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא (כוורת); אתא שטן אידמי ליה
כציפרתא [עיין בדרוש להלן], פתק ביה (בכוורת) גירא [חץ] - פתקה לחלתא (כלומר: שהכה ושברה; לישנא אחרינא: פתחה שברה ונפתחה), איגליה וחזייה; מיד (פסוק ג) וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם
אשת אוריה החתי [פסוק ד] וישלח דוד מלאכים ויקחה
ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה (אותה שעה פסק טומאתה, ולא בא עליה כשהיא נדה) ותשב אל ביתה - והיינו דכתיב (תהלים יז,ג) בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא (חשבת לצרפני
ולא מצאתני נקי) זמותי בל יעבר פי ('פקדת לילה':
על מעשה לילה פקדתני: אם אוכל לעמוד בנסיון של דבר עבירה);
אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי (מי יתן והיה בפי רסן ואפשר לעכב את דברי) ולא אמר כי הא מילתא (שלא אומר דבר זה [של] בחנני).
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים
יא,א) 'למנצח לדוד בה' חסיתי
איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור'? - אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מחול
לי על אותו עון, שלא יאמרו הר שבכם (מלך שלכם) - צפור נדדתו (דעל ידי
צפור נטרד כדאמר אדמי ליה כצפור).
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים
נא,ו) 'לך לבדך חטאתי והרע
בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך'? - אמר דוד לפני הקב"ה: גליא וידיעא קמך
דאי בעיא למכפייה ליצרי - הוה כייפינא, אלא אמינא דלא לימרו 'עבדא זכי למריה (העבד
נצחו לאדוניו בתוכחתו)'.
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים
לח,יח)
'כי
אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד'? -( 'כי אני לצלע נכון' אותו צלע היה נכון לי:)
ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב.
וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלהּ פגה (שקפץ את
השעה ליזקק ע"י עבירה).
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים
לה,טו)
'ובצלעי
שמחו ונאספו נאספו עלי נכים (בעלי מומין כמו 'פרעה נכה' (מלכים ב כג,כט), והיו מלעיגים
עלי) ולא ידעתי (ואני כלא
יודע; לישנא אחרינא 'ולא ידעתי': לא הייתי יודע כשמלעיגים, כלומר: פתאום בא עלי
אותו עון, שלא ידעתי (עד) שניתן פתחון פה לביישני)
קרעו
ולא דמו'?
- אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי
- לא היה דמי שותת, ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות בית דין - פוסקין ממשנתן
ואומרים לי (הכי גרסינן: בשעה שעוסקין במיתות בית דין אומרים הבא על
אשת איש מיתתו וכו'): "דוד! הבא על אשת איש מיתתו
במה"? אמרתי להם: הבא על אשת איש מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא, אבל
המלבין פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא.
אמר רב יהודה אמר רב: אפילו בשעת חליו של דוד - קיים שמנה עשרה עונות (לי"ח
נשיו, שלא לעגנן), שנאמר (תהלים ו,ז) יגעתי באנחתי (אפילו בשעת אנחתי)
אשחה
בכל לילה מטתי (תשמיש המטה - ענין 'סחי ומאוס' (איכה ג) קרי ליה) בדמעתי ערשי אמסה (שבשעת דמעתי אני ממאיס את מטתי בתשמיש).
ואמר רב יהודה אמר רב: בקש דוד לעבוד עבודה זרה, שנאמר (שמואל ב טו,לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר
ישתחוה שם לאלהים [והנה לקראתו חושי הארכי
קרוע כתנתו ואדמה על ראשו], ואין 'ראש' אלא עבודה זרה, שנאמר (דניאל ב,לב) והוא צלמא רישיה די דהב טב [חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש].
(שמואל ב טו,לב) [ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים] והנה לקראתו חושי
הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו; אמר לו לדוד: יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה?
אמר לו: מלך (חסיד) שכמותי יהרגנו בנו (ויהו מתרעמין
על מדותיו של הקב"ה ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא)?
מוטב יעבוד עבודה זרה (ואחלל את השם אני לבדי),
ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא (ולא יחללו [אותו] כל העם).
אמר (חושי הארכי לדוד):
(הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא: שמעמיד בנך להרגך,
דאת) - מאי טעמא קנסיבת יפת תואר (דאמו של
אבשלום 'מעכה בת תלמי מלך גשור' (שמואל ב ג,ג), תפסהּ דוד במלחמה; דאין לומר בעבירה
באה לו, דהא כתיב (מלכים א טו,ה) 'רק בדבר
אוריה החתי')?
אמר ליה: יפת תואר? רחמנא שרייה [דברים כא,י: כי
תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו [פסוק יא] וראית
בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה - ולקחת לך לאשה]!
אמר ליה: לא דרשת סמוכין, דסמיך ליה (דברים כא,יח) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה [איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם]: כל הנושא יפת תואר
- יש לו בן סורר ומורה.
דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה? לסוחר כותי (דרכו לפנות את סחורתו מעט מעט, להעמידה
על דמים מועטים):
אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! (תהלים יט,יג) שגיאות מי יבין (מי יכול להשמר משגגות)? אמר ליה (הקב"ה): שביקי לך (מחול
לך).
ומנסתרות ([מזיד] של צנעה)
נקני? - שביקי לך;
[פסוק יד] גם מזדים (מזיד של
פרהסיא) חשוך עבדך? - שביקי לך;
[המשך הפסוק] אל ימשלו בי אז איתם: דלא לישתעו בי רבנן
(והיינו 'אל ימשלו' - לשון משל: שלא ידרשו בחטאתי חכמי הדורות, ואז איתם) - שביקי לך;
[סוף הפסוק] ונקיתי מפשע רב: שלא יכתב סרחוני (שתמחוק
אותה פרשה מן המקרא וישתכח הדבר לעולמים)?
אמר לו: אי אפשר: ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע
והוספתי לו, שנאמר (במדבר יג,טז) [אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ] ויקרא משה להושע
בן נון יהושע, כל הפרשה כולה (שכתובה
כבר שעשית אותו חטא) - על אחת כמה וכמה (שלא תעקור)!
ונקיתי מפשע רב: אמר לפניו: ריבונו של עולם!
מחול לי על אותו עון כולו!
אמר: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש
על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה
אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא?
אמר ליה: קבל עליך יסורין!
קבל עליו.
אמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו
סנהדרין נצטרע דכתיב (תהלים נא,ט) תחטאני באזוב (מכלל שהיה צריך טהרת אזוב כמצורע) ואטהר תכבסני ומשלג אלבין
נסתלקה הימנו שכינה, דכתיב (תהלים
נא,יד) השיבה לי ששון ישעך
ורוח נדיבה תסמכני - ופרשו ממנו סנהדרין, דכתיב (תהלים
קיט,עט)
ישובו
לי יראיך [וידעו עדתיך].
ששה חדשים מנלן?
דכתיב (מלכים א ב,יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל
ארבעים שנה
(סנהדרין קז,ב)
בחברון מלך שבע שנים ובירושלים
מלך שלשים ושלש שנים, וכתיב (שמואל ב ה,ה) בחברון מלך על יהודה
שבע שנים וששה חדשים [ובירושלם מלך שלשים
ושלש שנה על כל ישראל ויהודה], והני ששה חדשים לא קחשיב (- לא היה מלכותו שלימה)! שמע מינה: נצטרע (אותן ששה חדשים).
אמר לפניו: ריבונו של עולם! מחול לי על אותו עון!
מחול לך.
(תהלים פו,יז) עשה עמי אות לטובה
ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני!
אמר ליה: בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך (ה"ג
אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך).
בשעה שבנה שלמה את בית המקדש - ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים; דבקו שערים
זה בזה. אמר עשרים וארבעה רננות (בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד) - ולא נענה; אמר (תהלים כד,ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד [פסוק ח] מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, ונאמר [פסוק ט] שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' [פסוק י: מי הוא זה
מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה] - ולא נענה;
כיון שאמר (דברי הימים ב ו,מב) ה' אלהים אל תשב
פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך - מיד נענה; באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה,
וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון.
גחזי - דכתיב (מלכים ב ח,ז) ויבא אלישע דמשק
[ובן הדד מלך ארם חלה ויגד לו לאמר
בא איש האלקים עד הנה] - להיכא אזל?
אמר רבי יוחנן: שהלך להחזיר גחזי בתשובה - ולא חזר:
אמר לו: חזור בך!
אמר לו: כך מקובלני ממך: החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה
מאי עבד?
איכא דאמרי: אבן שואבת (מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה
בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר)
תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ (ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר),
ואיכא דאמרי: שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת: אנכי ולא יהיה לך
ואיכא דאמרי: רבנן דחה מקמיה (התלמידים דחה מישיבתו של אלישע),
שנאמר (מלכים ב ו,א) ויאמרו בני הנביאים
אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו - מכלל דעד השתא לא הוו
צר
תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע, שדחפו לגחזי בשתי ידים,
ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו ליש"ו הנוצרי בשתי ידים;
גחזי - דכתיב (מלכים ב ה,כג) ויאמר נעמן: הואל (השבע שאלישע
שלחך) וקח ככרים ויפרץ בו (ויפצר בו
גחזי) ויצר ככרים כסף [בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן אל שני נעריו
וישאו לפניו] [פסוק כה] [והוא בא ויעמד אל אדניו] ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה [פסוק כו] ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך
העת לקחת את הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים, וכרמים, וצאן, ובקר, ועבדים, ושפחות; (שמנה
דברים קא חשיב בהאי קרא).
ומי שקל (וגחזי) כולי האי (מנעמן)? כסף ובגדים הוא דשקל (דכתיב ויצר ככרים וגו')!
אמר רבי יצחק: באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים (היה אלישע
שמונה שרצים).
נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע; אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל:
אי אזלת לגבי אלישע - מסי לך.
כי אתא, אמר ליה: זיל טבול בירדן.
אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי?
אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה: מאי נפקא לך מינה? זיל נסי!
אזל וטבל בירדנא – ואיתסי.
אתא, אייתי ליה כל הני דנקיט; לא צבי לקבולי מיניה; גחזי איפטר מקמיה אלישע,
אזל, שקל מאי דשקל, ואפקיד.
כי אתא - חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה, אמר ליה: רשע! הגיע עת
ליטול שכר (פרק) שמנה שרצים (ולהכי כתב
בהאי קרא שמנה דברים: כנגד אותו פרק, כלומר: בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן - סבור
אתה לקנות דברים הללו, להיותם לך שכר 'שמונה שרצים')-
וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם!
ויצא מלפניו מצורע כשלג.
(מלכים ב ז,ג) וארבעה אנשים היו
מצורעים פתח השער [ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו
ישבים פה עד מתנו] - אמר רבי יוחנן: גחזי ושלשה בניו.
יהושע בן פרחיה - מאי הוא?
כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן, אזל יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריא של מצרים;
כי הוה שלמא - שלח ליה שמעון בן שטח 'מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדריה של
מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך, ואנכי יושבת שוממה' קם, אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא;
עבדו ליה יקרא טובא, אמר: כמה יפה אכסניא זו! אמר ליה: רבי - עיניה טרוטות! אמר
ליה: רשע - בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה.
אתא לקמיה כמה זמנין, אמר ליה: קבלן?
לא הוי קא משגח ביה.
יומא חד, הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה, סבר לקבולי; אחוי ליה בידיה. הוא
סבר מידחא דחי ליה – אזל, זקף לבינתא והשתחוה לה! אמר ליה: הדר בך! אמר ליה: כך
מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ואמר מר: יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל.
תניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת
(יצר = תאותו: אם מרחיקה ממנו לגמרי - ממעט ישיבת עולם,
ואם מקרבה לגמרי - בא לידי איסור, שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה; תינוק ואשה -
דעתן קלה, ואם תדחה אותם - מטרדן מן העולם).
תנו רבנן: שלשה חלאים חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי
בשתי ידים, ואחד שמת בו, שנאמר (מלכים
ב יג,יד)
ואלישע
חלה את חליו [אשר ימות בו וירד
אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו] ('חלה' – חד;
'חליו' – תרי; 'אשר ימות בו' - תלת).
עד אברהם לא היה זקנה: כל דחזי לאברהם אמר "האי יצחק"; כל דחזי ליצחק
- אמר האי אברהם"!
בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה, שנאמר (בראשית כד,א) ואברהם זקן בא בימים [וה' ברך את אברהם בכל].
עד יעקב לא הוה חולשא; בעא רחמי והוה חולשא (כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד
ממקומו להיות עליו בשעת מיתה: שכיון שרואין שנפל למטה - יודעין שימות, ומתקבצין
ובאין), שנאמר (בראשית מח,א) [ויהי
אחרי הדברים האלה] ויאמר ליוסף הנה אביך חולה [ויקח
את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים].
עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח (מתרפא), ואתא אלישע ובעא רחמי
ואיתפח, שנאמר (מלכים ב יג,יד) ואלישע חלה את חליו
אשר ימות בו [וירד אליו יואש מלך ישראל
ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו].
משנה:
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (בראשית ו,ג) [ויאמר
ה']
לא ידון רוחי באדם לעולם [בשגם
הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה] - לא דין ולא רוח (שאין עומדין בדין, ואין להם רוח
להיות עם הצדיקים שיש להם חלק).
דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יא,ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ [ויחדלו לבנת העיר]: 'ויפץ ה' אותם' - בעולם הזה, ו'משם' הפיצם ה' - לעולם הבא.
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יג,יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה'
מאד: 'רעים' - בעולם הזה, 'וחטאים' - לעולם הבא, אבל עומדין
בדין.
רבי נחמיה אומר: אלו ואלו (אנשי דור המבול ואנשי סדום; ובחדא פליג רבי נחמיה) אין עומדין בדין, שנאמר (תהלים א,ה) על כן לא יקומו
(סנהדרין קח,א)
[המשך המשנה]
רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים: 'על כן לא יקומו רשעים במשפט' - זה דור המבול (דכתיב
[בהו] 'כי רבה רעת האדם' (בראשית ו,ה)),
'וחטאים
בעדת צדיקים' - אלו אנשי סדום (דכתיב בהו 'רעים וחטאים' (שם
יג,יג)).
אמרו לו: אינם עומדין בעדת צדיקים, אבל עומדין (שחיין, ונדונים) בעדת רשעים!
[מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יד,לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' 'וימותו' בעולם הזה, 'במגפה' - לעולם הבא.]
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר (במדבר יד,לה) [אני
ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי] במדבר הזה יתמו ושם ימותו - דברי רבי עקיבא;
רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר (תהלים
נ,ה) אספו לי חסידי
כורתי בריתי עלי זבח.
עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר
טז,לג) [וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו
מתוך הקהל]: 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה, 'ויאבדו מתוך הקהל' לעולם הבא - דברי רבי
עקיבא; רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר (שמואל
א ב,ו) ה' ממית ומחיה מוריד
שאול ויעל.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.