דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קז,ב)
משנה:
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (בראשית ו,ג) [ויאמר
ה']
לא ידון רוחי באדם לעולם [בשגם
הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה] - לא דין ולא רוח (שאין עומדין בדין, ואין להם רוח להיות
עם הצדיקים שיש להם חלק).
דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יא,ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ [ויחדלו לבנת העיר]: 'ויפץ ה' אותם' - בעולם הזה, ו'משם' הפיצם ה' - לעולם הבא.
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יג,יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה'
מאד: 'רעים' - בעולם הזה, 'וחטאים' - לעולם הבא, אבל עומדין
בדין.
רבי נחמיה אומר: אלו ואלו (אנשי דור המבול ואנשי סדום; ובחדא פליג רבי נחמיה) אין עומדין בדין, שנאמר (תהלים א,ה) על כן לא יקומו
(סנהדרין קח,א)
[המשך המשנה]
רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים: 'על כן לא יקומו רשעים במשפט' - זה דור המבול (דכתיב
[בהו] 'כי רבה רעת האדם' (בראשית ו,ה)),
'וחטאים
בעדת צדיקים' - אלו אנשי סדום (דכתיב בהו 'רעים וחטאים' (שם
יג,יג)).
אמרו לו: אינם עומדין בעדת צדיקים, אבל עומדין (שחיין, ונדונים) בעדת רשעים!
[מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יד,לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' 'וימותו' בעולם הזה, 'במגפה' - לעולם הבא.]
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר (במדבר יד,לה) [אני
ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי] במדבר הזה יתמו ושם ימותו - דברי רבי עקיבא;
רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר (תהלים
נ,ה) אספו לי חסידי
כורתי בריתי עלי זבח.
עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר
טז,לג) [וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו
מתוך הקהל]: 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה, 'ויאבדו מתוך הקהל' לעולם הבא - דברי רבי עקיבא;
רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר (שמואל
א ב,ו) ה' ממית ומחיה מוריד
שאול ויעל.
גמרא:
תנו רבנן [דומה לתוספתא סנהדרין פ"יג
מ"א]:
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית
ז,כג) וימח את כל
היקום אשר על פני האדמה [מאדם עד בהמה עד רמש
ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה]: 'וימח את כל היקום' בעולם הזה, 'וימחו מן הארץ' לעולם הבא - דברי רבי
עקיבא; רבי יהודה בן בתירא אומר: לא חיין ולא נדונין, שנאמר (בראשית ו,ג) [ויאמר
ה']
לא ידון רוחי באדם לעולם [בשגם
הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה] - לא דין ולא רוח; דבר אחר: 'לא ידון רוחי' - שלא תהא נשמתן חוזרת
לנדנה; רבי מנחם בר יוסף אומר: אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים -
נשמתן קשה להם בגיהנם (נשמת עצמן שרפתן),
שנאמר (ישעיהו לג,יא) תהרו חשש תלדו קש
רוחכם אש תאכלכם.
תנו רבנן:
דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה כתיב בהם? - (איוב כא,ט) בתיהם
שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, וכתיב (פסוק י) שורו
עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל, וכתיב (פסוק יא) ישלחו
כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון וכתיב (פסוק יב) ישאו
בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב וכתיב (פסוק יג) יבלו
בטוב ימיהם [וברגע שאול יחתו] {[וכתיב] (איוב לו,יא) [אם ישמעו ויעבדו]
יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים}.
והיא גרמה ש'[ו]אמרו לאל סור ממנו
ודעת דרכיך לא חפצנו' (איוב כא,יד); [פסוק טו] מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו; אמרו: כלום צריכין אנו
לו אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן!
אמר הקב"ה:
בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי!? ובה אני דן אותם, שנאמר (בראשית ו, יז) ואני הנני מביא את המבול מים [על הארץ לשחת כל בשר אשר
בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע].
רבי יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין (שרואין
טובתן שלימה והיו גובהין עיניהם ומנאפין אחר עיניהם)
שדומה למים, שנאמר (בראשית ו,ב) [ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה] ויקחו להם נשים
מכל אשר בחרו, לפיכך דן אותן במים שדומה לגלגל העין (שדומה לגלגל העין: מעינות שנובעין
ממקום קטן כמו עין), שנאמר (בראשית ז,יא) [בשנת
שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה] נבקעו כל מעינות תהום רבה
וארבות השמים נפתחו.
אמר רבי יוחנן: דור המבול ב'רבה' קלקלו וב'רבה' נידונו: ב'רבה' קלקלו, שנאמר
(בראשית ו,ה) וירא ה' כי רבה רעת
האדם [בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל
היום], וברבה
נידונו שנאמר (בראשית ז,יא) [בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש
ביום הזה נבקעו] כל מעינות תהום רבה [וארבות
השמים נפתחו].
אמר רבי יוחנן: שלשה נשתיירו מהם (מאותן מעינות של דור המבול, שהיו חמין, כדאמר לקמן: ברותחין
קלקלו ברותחין נדונו): בלועה דגדר, וחמי טבריא,
ועיניא רבתי דבירם.
(בראשית ו,יב) [וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה] כי השחית כל בשר
את דרכו על הארץ - אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם
על הכל.
אמר רבי אבא בר כהנא: וכולם חזרו (להזדווג עם מיניהם)
חוץ מתושלמי (עוף הוא, שאוחז עדיין תרבות רעה: שמזדווג עם הכל;
'תושלמי' - עוף אחד, ובמסכת חולין (דף סב), גבי שמונה ספיקות איתא: 'והרנוגא תושלמי ומרדא'; ודרכו של אותו עוף להרביע כל הבריות).
(בראשית ו,יג) ויאמר ה' לנח קץ
כל בשר בא לפני [כי מלאה הארץ חמס מפניהם
והנני משחיתם את הארץ] - אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס: שהרי דור המבול עברו על
הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם
והנני משחיתם את הארץ'; וכתיב (יחזקאל ז,יא) החמס קם למטה רשע
לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם (אשטרי"א בלע"ז) ולא נֹהַּ בהם - אמר רבי אלעזר: מלמד שזקף (החמס) עצמו כמקל (והיינו 'החמס
קם למטה רשע'),
ועמד לפני הקב"ה, ואמר לפניו: ריבונו של עולם! לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם
ולא נה בהם (אין תועלת לא בהם ולא בהמונם ולא במשאם).
<ואף על נח נחתם גזר דין, שנאמר 'ולא נח בהם'>
תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר (בראשית ו,ז) [ויאמר
ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי] נחמתי כי עשיתם [פסוק ח] ונח מצא חן בעיני ה' (סמוכין דריש).
(בראשית ו,ו) וינחם ה' כי עשה
את האדם בארץ [ויתעצב אל לבו] - כי אתא רב דימי, אמר:
אמר הקב"ה: יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ (שאיבדתי דרך רשעים כזה).
מאי משמע?
כתיב הכא 'וינחם ה'' וכתיב התם (בראשית נ,כא) [ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם] וינחם אותם וידבר
על לבם;
ואיכא דאמרי: לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ (דאפשר היו חוזרין): כתיב הכא 'וינחם', וכתיב התם (שמות לב,יד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
(בראשית ו,ט) אלה תולדות נח נח
איש צדיק תמים היה בדורותיו [את האלקים
התהלך נח];
אמר רבי יוחנן: 'בדורותיו' - ולא בדורות אחרים; וריש לקיש אמר: 'בדורותיו' - כל
שכן בדורות אחרים (אילו הוה בדורות אחרים היה צדיק יותר).
אמר רבי חנינא: משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה? - לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף
של חומץ: במקומה - ריחה נודף, שלא במקומה - אין ריחה נודף.
אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש למה הדבר דומה? - לצלוחית של פלייטון (בושם שריחו
נודף, ואינו אפרסמון) שהיתה מונחת במקום הטנופת:
במקומה - ריחה נודף, וכל שכן במקום הבוסם.
(בראשית ז,כג) וימח את כל היקום
אשר על פני האדמה [מאדם עד בהמה עד רמש ועד
עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה] - אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?
תנא משום רבי יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין מכל מיני
סעודה; לימים מת בנו; עמד ופזר את חופתו; אמר: כלום עשיתי אלא בשביל בני? עכשיו
שמת - חופה למה לי? - אף הקב"ה אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם?
עכשיו שאדם חוטא - בהמה וחיה למה לי?
(בראשית ז,כב) [כל אשר נשמת רוח חיים באפיו] מכל אשר בחרבה מתו - ולא דגים שבים.
דרש רבי יוסי דמן קסרי: מאי דכתיב (איוב
כד,יח) קל הוא על פני מים
תקולל חלקתם בארץ [לא יפנה דרך כרמים]; מלמד שהיה נח הצדיק
מוכיח בהם, ואומר להם: עשו תשובה! ואם לאו - הקב"ה מביא עליכם את המבול, ומקפה
(מציף כמו ויצף הברזל דמתרגמינן וקפא (מלכים ב ו,ו)) נבלתכם על המים כזיקין (נודות),
שנאמר 'קל הוא על פני מים'; ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שנאמר 'תקולל חלקתם בארץ'; 'לא יפנה דרך
כרמים'
- מלמד שהיו מפנים דרך כרמים.
אמר לו: ומי מעכב (שאינו עושה אם יש בידו כח לעשות כך)?
אמר להם: פרידה אחת יש לי להוציא מכם (מתושלח הצדיק ימות קודם, ולא יהיה
נדון עמכם)!
(סנהדרין קח,ב)
אם כן - לא נפנה דרך כרמים ([כלומר: לא נסור ולא נפנה את דרך הכרמים,] אלא כל שעה
נלך בהם; כלומר: אם כן לא נלך דרך כבושה, ולא נחזור מסורינו, אלא נלך ונקלקל השורה:
דרכים משובשים בקוצים וברקנים כעין שבילי כרמים).
דרש רבא: מאי דכתיב (איוב יב,ה) לפיד בוז לעשתות
שאנן נכון למועדי רגל? - מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו
מבזין אותו ('לעשתות' כמו' עשתונות': שיושבין שאנן וחושבין מחשבות רעות):
אמרו לו: זקן! תיבה זו למה?
אמר להם: הקב"ה מביא עליכם את המבול!
אמרו: מבול של מה? אם מבול של אש - יש לנו דבר אחר, ועליתה שמה (אין אש
שולט בה); ואם של מים הוא מביא, אם מן
הארץ הוא מביא - יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מן השמים הוא מביא
- יש לנו דבר, ו'עקב' שמו - ואמרי לה 'עקש' שמו.
אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם (בשכבת זרע שלכם יכול למחות אתכם! לישנא
אחרינא 'מבין עקבי רגליכם': מן הרגל יוציא ממש מים אם היה רוצה, ואי אפשר לכפות
רגליכם בעששיות), שנאמר 'נכון למועדי רגל'!
תניא: מימי המבול קשים כשכבת זרע, שנאמר 'נכון למועדי רגל'!
אמר רב חסדא: ברותחין (בשכבת זרע רותחין ועבין; 'היו עבין' לא גרסינן, ופ' הוא) קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו: כתיב הכא (בראשית ח,א) [ויזכר
אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלקים רוח על הארץ] וישכו המים, וכתיב התם (אסתר ז,י) [ויתלו
את המן על העץ אשר הכין למרדכי] וחמת המלך שככה (נחה מרתחו; הכא נמי מים נחו מרותחן).
(בראשית ז,י) ויהי לשבעת הימים
ומי המבול היו על הארץ - מה טיבם של שבעת הימים?
אמר רב: אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות
לבא;
דבר אחר: לשבעת ששינה עליהם הקב"ה סדר בראשית (והיינו 'לשבעת הימים':
סדר שבעת ימי בראשית שינה להם), שהיתה חמה יוצאת ממערב
ושוקעת במזרח;
דבר אחר: שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן (גירסת רש"י:
זמן קטן אחר זמן גדול: בתחילה אמר להן 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה'; כשעבר זמן זה
ולא שבו לטובה - חזר וקבע להם זמן קטן);
דבר אחר: לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהן.
(בראשית ז,ב) מכל הבהמה הטהורה
תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו [ומן
הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו] - אישות לבהמה מי אית לה (נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו
אישות)?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותם שלא נעבדה בהם עבירה (שלא נזקקו
אלא לבן זוגם [אולי צ"ל
'מינם'?]).
מנא ידע?
אמר רב חסדא: שהעבירן לפני התיבה: כל שהתיבה קולטתו - בידוע שלא נעבדה בהם עבירה,
וכל שאין התיבה קולטתו - בידוע שנעבדה בה עבירה.
בי אבהו אמר: מאותן הבאין מאיליהן.
(בראשית ז,יד) עשה לך תיבת עצי
גופר [קנים תעשה את התבה וכפרת אותה מבית
ומחוץ בכפר]; מאי 'גופר'?
אמר רב אדא: אמרי דבי רבי שילא: זו מבליגה (עץ הוא);
ואמרי לה גולמיש;
(בראשית ז,טו) 'צוהר תעשה לתיבה' - אמר רבי יוחנן: אמר
לו הקב"ה לנח: קבע בה אבנים טובות ומרגליות, כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים.
(המשך הפסוק) 'ואל אמה תכלנה מלמעלה' - דבהכי [הוא]
דקיימא
(סוף הפסוק) 'תחתיים שנים ושלישים
תעשה';
תנא: תחתיים לזבל, אמצעיים לבהמה, עליונים לאדם;
(בראשית ח,ז) וישלח את העורב [ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ]; אמר ריש לקיש: תשובה
ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני: רבך שונאני: מן הטהורין –
שבעה, מן הטמאים – שנים! ואתה שנאתני: שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים! אם
פוגע בי שר חמה או שר צנה - לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך?!
אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי (אפילו באשתי אני אסור),
בנאסר לי לא כל שכן!
ומנלן דנאסרו?
דכתיב (בראשית ו,יח) [והקמתי את בריתי אתך] ובאת אל התיבה אתה
ובניך ואשתך ונשי בניך אתך, וכתיב (בראשית
ח,טז) צא מן התיבה אתה
ואשתך ובניך ונשי בניך אתך, ואמר רבי יוחנן: מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה [ההיתר מיותר לכאורה; אם אינו ענין ליציאה – תנהו
ענין להיתר אחר].
תנו רבנן: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו: כלב ועורב וחם (בני
נח: שם חם ויפת): כלב נקשר, עורב רק (רוקק זרע
מפיו לפיה של נקבה), חם לקה בעורו (שיצא ממנו
כוש).
(בראשית ח,ח) וישלח את היונה מאתו
לראות הקלו המים [מעל פני האדמה]; אמר רבי ירמיה: מכאן
(גבי עורב לא כתיב 'מאתו')
שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים (כלומר: הנאה הוא שדרים אצלם: שמכירים בצדיקים, כדאמרינן
בדוכתי אחריתא).
(בראשית ח,יא) [ותבא אליו היונה לעת ערב] והנה עלה זית טרף בפיה
[וידע נח כי קלו המים מעל הארץ]; אמר רבי אלעזר: (בפיה היתה
שואלת מזון טרף של זית:) אמרה יונה לפני הקב"ה:
ריבונו של עולם! יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש
ומסורים ביד בשר ודם.
מאי משמע דהאי 'טרף' לישנא דמזוני הוא?
דכתיב (משלי ל,ח) [שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל
תתן לי] הטריפני לחם חוקי.
(בראשית ח,יט) [כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ] למשפחותיהם יצאו
מן התיבה
(אלמא כל חד וחד בפני עצמו היה ולא היו אוכלין כולם באבוס
אחד אלא משפחות [משפחות] היו שרויין); אמר רבי יוחנן: 'למשפחותם' - ולא הם [על פי מהרש"א: לא הם כיחידים, אלא למשפחותיהם:
שהותר התשמיש].
אמר רב חנא בר ביזנא: אמר ליה אליעזר (עבד אברהם)
לשם רבא (גדול; בנו של נח):
כתיב (בראשית ח,יט) [כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ] למשפחותיהם יצאו מן התיבה - אתון היכן הויתון (היאך הייתם יכולין להכין עניניהם בכך:
לעשות לכל בריה ובריה חפצה)?
אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה: בריה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום;
שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה; האי זקיתא (שם בריה)
לא הוה ידע אבא מה אכלה; יומא חד הוה יתיב וקא פאלי (מחתך; כמו 'פלי פלויי' במסכת נדה
(דף כא:)) רמונא; נפל תולעתא מינה – אכלה;
מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא כי מתלע – אכלה.
אריא - אישתא זינתיה (חמה אחזתו וזנהו, ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות), דאמר רב: לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא (אין לך
חמה קלה שלא תהא חמימותו יכולה לזונו ששת ימים: שלא ימות בלא מאכל, ואין לך חמה שיכולה
לזון יותר מי"ב ימים בלי מאכל, ומשתה כל שכן! ואית דגרסי 'לא פחות משיתא ירחי ולא טפי מתריסר' זנתא אשתא, ואארי קאי,
כלומר: לא פחות מששה חדשים ולא יותר מי"ב חדשים; ולא נהירא לי).
אורשינה (עוף, ושמו 'חול' בלשון המקרא, ואינו מת לעולם) - אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא (בחדר ספון
ומתוקן לו);
אמר ליה [נח לאורשינה]: לא בעית מזוני?
אמר ליה: חזיתיך דהות טרידא, אמינא לא אצערך.
אמר ליה: יהא רעוא דלא תמות, שנאמר (איוב
כט,יח) ואומר עם קני אגוע
וכחול ארבה ימים.
אמר רב חנה בר לואי: אמר שם רבא לאליעזר: כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב - אתון
היכי עבידיתו?
אמר ליה: אייתי הקב"ה לאברהם, ואותביה מימיניה, והוה שדינן עפרא - והוו
חרבי, גילי - והוי גירי, שנאמר (תהלים
קי,א) מזמור לדוד נאם ה'
לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך (אליעזר אמר פסוק זה נאם ה' לאדני:
אמר הקב"ה לאברהם: שב לימיני אדני וכו'),
וכתיב (ישעיהו מא,ב) מי העיר ממזרח צדק
יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו ('ממזרח'
זה אברהם, שבא מארם נהרים שהוא במזרח, דכתיב (במדבר כג,ז) 'מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו').
נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה (כל דבר המאורע ליה) - אמר "גם זו לטובה".
יומא חד בעו [ישראל] לשדורי דורון לקיסר, אמרי: בהדי
(סנהדרין קט,א)
מאן נשדר (ביד מי נשלח)? - נשדר בהדי נחום איש
גם זו, דמלומד בנסים הוא.
כי מטא לההוא דיורא (כשהגיע לאותו מלון)
- בעא למיבת (ללון); אמרי ליה: מאי איכא
בהדך? אמר להו: קא מובילנא כרגא לקיסר.
קמו בליליא שרינהו לסיפטיה (התירו הארגזים והמרצופין ופתחום)
ושקלו כל דהוה גביה (ונטלו כל מה שבתוכו)
ומלנהו עפרא.
כי מטא להתם - אישתכח עפרא! אמר: אחוכי (מצחקי)
קא מחייכי בי יהודאי! אפקוהו למקטליה; אמר: "גם זו לטובה"! אתא אליהו ואידמי
להו כחד מינייהו, אמר להו: דילמא האי עפרא - מעפרא דאברהם אבינו הוא, דהוה שדי
עפרא - הוו חרבי, גילי - הוו גירי!?
בדוק ואשכחו הכי הוה: מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה - שדו מההוא עפרא
עליה וכבשוה;
עיילוהו לבי גנזא, אמרי: שקול דניחא לך!
מלייה לסיפטא דהבא; כי הדר אתא - אמרו ליה הנך דיורי (אותן בני הכפרים): מאי אמטית לבי מלכא?
אמר להו: מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם!
שקלי אינהו, אמטו להתם [גם
לקחו עפר לקיסר] - קטלינהו [הקיסר] להנך דיורי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.