דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קח,ב)
נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה (כל דבר המאורע ליה) - אמר "גם זו לטובה".
יומא חד בעו [ישראל] לשדורי דורון לקיסר, אמרי: בהדי
(סנהדרין קט,א)
מאן נשדר (ביד מי נשלח)? - נשדר בהדי נחום
איש גם זו, דמלומד בנסים הוא.
כי מטא לההוא דיורא (כשהגיע לאותו מלון)
- בעא למיבת (ללון); אמרי ליה: מאי איכא
בהדך? אמר להו: קא מובילנא כרגא לקיסר.
קמו בליליא שרינהו לסיפטיה (התירו הארגזים והמרצופין ופתחום)
ושקלו כל דהוה גביה (ונטלו כל מה שבתוכו)
ומלנהו עפרא.
כי מטא להתם - אישתכח עפרא! אמר: אחוכי (מצחקי)
קא מחייכי בי יהודאי! אפקוהו למקטליה; אמר: "גם זו לטובה"! אתא אליהו
ואידמי להו כחד מינייהו, אמר להו: דילמא האי עפרא - מעפרא דאברהם אבינו הוא, דהוה
שדי עפרא - הוו חרבי, גילי - הוו גירי!?
בדוק ואשכחו הכי הוה: מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה - שדו מההוא עפרא
עליה וכבשוה;
עיילוהו לבי גנזא, אמרי: שקול דניחא לך!
מלייה לסיפטא דהבא; כי הדר אתא - אמרו ליה הנך דיורי (אותן בני הכפרים): מאי אמטית לבי מלכא?
אמר להו: מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם!
שקלי אינהו, אמטו להתם [גם
לקחו עפר לקיסר] - קטלינהו [הקיסר] להנך דיורי.
דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו':
מאי עבוד?
אמרי דבי רבי שילא: "נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי
שיזובו מימיו"!
מחכו עלה במערבא: אם כן (שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה?) ליבנו אחד בטורא (היה להם לבנות על אחד ההרים)!?
<אלא> אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות: אחת אומרת
"נעלה ונשב שם", ואחת אומרת "נעלה ונעבוד עבודת כוכבים", ואחת
אומרת "נעלה ונעשה מלחמה": זו שאומרת "נעלה ונשב שם" - הפיצם ה' (פיזרם
בכל העולם); וזו שאומרת "נעלה
ונעשה מלחמה" - נעשו קופים ורוחות (בלי גוף וצורה) ושידים (יש להם
צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם) ולילין (צורת
אדם, אלא שיש להם כנפים - במסכת נדה (דף נד:));
וזו שאומרת "נעלה ונעבוד עבודת כוכבים" - (בראשית יא,ט) [על
כן קרא שמה בבל] כי שם בלל ה' שפת כל הארץ [ומשם
הפיצם ה' על פני כל הארץ] (בלבל לשונם, כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד
עבודה זרה).
תניא: רבי נתן אומר: כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו: כתיב הכא (בראשית יא,ד) [ויאמרו
הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים] נעשה לנו שֵׁם [פן נפוץ על פני כל הארץ], וכתיב התם (שמות כג,יג) [ובכל
אשר אמרתי אליכם תשמרו] ושם אלהים אחרים לא תזכירו [לא ישמע על פיך]: מה להלן עבודת כוכבים - אף
כאן עבודת כוכבים.
אמר רבי יוחנן: מגדל שליש (של מעלה) נשרף, שליש נבלע (נבלעו
יסודותיה: משוקעת היא בקרקע עד שליש), שליש (אמצעי) קיים (בקרקע ולא שיהא עומד באויר).
אמר רב: אויר מגדל (מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב
למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו) משכח (שכן
נגזר על אותו מקום: שישכח; ולכך הם עצמם שכחו את לשונם).
אמר רב יוסף: בבל ובורסיף - סימן רע לתורה (שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר
המגדל; כלומר: שמם - סימן שכחה היא).
מאי (למה נקרא שמה) 'בורסיף'?
אמר רבי אסי: בור שאפי (בור שנתרוקן מימיו, כלומר: משכח האדם כל מה שלומד;
'שאפי' כמו (בבא מציעא ס. ) 'השופה את היין' לשון (ירמיהו מח,יא) 'הורק מכלי אל כלי'; ומפני מה שמה 'בבל'? אמר רב יוסף: 'כי שם בלל':
לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם - לשם לכך היא משכחת).
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא וכו':
תנו רבנן: אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג,יג) ואנשי סדום רעים וחטאים
לה' מאד:
'רעים' בעוה"ז 'וחטאים' לעולם הבא.
אמר רב יהודה: רעים בגופן וחטאים בממונם: רעים בגופן (שטופים בזימה), דכתיב (בראשית
לט,ט) [איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם
אותך באשר את אשתו] ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים; וחטאים בממונם, דכתיב (דברים טו,ט) [השמר
לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך
האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה'] והיה בך חטא (והיינו ממון); 'לה'' - זו ברכת השם; 'מאד' - שמתכוונים
וחוטאים.
במתניתא תנא: רעים בממונם וחטאים בגופן: רעים בממונם, דכתיב (דברים טו,ט) [השמר
לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה] ורעה עינך באחיך האביון
[ולא תתן לו וקרא עליך אל ה'
והיה בך חטא]; וחטאים בגופן, דכתיב (בראשית
לט,ט) [איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם
אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת]
וחטאתי
לאלהים;
'לה'' - זו ברכת השם; 'מאד' - זו שפיכות דמים,
שנאמר (מלכים ב כא, טז) גם דם נקי שפך
מנשה הרבה מאד [עד אשר מלא את ירושלם
פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'].
תנו רבנן: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה
כתיב בהם? - (איוב כח,ה) ארץ ממנה יצא
לחם (ארץ
שבעה וטובה היא) ותחתיה נהפך כמו אש (ואחר
כן נהפכה) [פסוק ו] מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו [פסוק ז] נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה [פסוק ח] לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל; אמרו: וכי מאחר שארץ ממנה יצא
לחם (שיש
לנו שיפוע לחם) ועפרות זהב לו - למה לנו עוברי
דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו]? בואו ונשכח תורת רגל מארצנו (שלא
יעברו עוברי דרכים בארצנו), שנאמר (איוב כח,ד) פרץ (הקב"ה) נחל (גפרית
ואש) מעִם גָּר (קוררט"ל
בלע"ז, כמו (שמואל ב יד,יד) כמים הנגרים) (ממקום הליכתו; שהיה הולך למעלה, והשליכו עליהם) הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו (ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו
לדראון).
דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים
סב,ד) עד אנה תהותתו (תבקשו
תרמיות ותואנות) על איש תרצחו כולכם כקיר (על ידי
קיר) נטוי (ו)גדר הדחויה? - מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון,
ומושיבין אותו אצל קיר נטוי, ודוחין אותו עליו, ובאים ונוטלין את ממונו.
דרש רבא: מאי דכתיב (איוב
כד,טז) חתר בחשך בתים
יומם חתמו למו לא ידעו אור? - (יומם חתמו למו:
היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור, כלומר: סותמין וחותמין) מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומפקידים אצלו
אפרסמון, ומניחים אותו בבית גנזיהם (אפרסמון שלהם להפקידו ביד בעלי ממון, כדי שיהו מניחין
פקדון שלהם בבית גנזיהם); לערב באים ומריחין אותו (האפרסמון) ככלב, שנאמר (תהלים
נט,ז) ישובו לערב יהמו
ככלב ויסובבו עיר, ובאים וחותרים שם (מנהגו של מפקיד: צורר וחותם),
ונוטלין אותו ממון [ועל ידי זה] (איוב כד,י) ערום הלכו מבלי
לבוש [ורעבים
נשאו עמר] (איוב כד,ז) [ערום ילינו מבלי לבוש] ואין כסות בקרה (איוב כד,ג) חמור יתומים
ינהגו יחבלו שור אלמנה (איוב כד,ב) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כא,לב) והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד.
דרש רבי יוסי (בי מדרשא) בציפורי ([את
הפסוק באיוב כד,טו הנזכר לעיל] חתר בחשך בתים); אחתרין ההיא ליליא
תלת מאה מחתרתא בציפורי (ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן
מניחין ממונם); אתו וקא מצערי ליה [לרבי יוסי]: אמרו ליה: יהבית אורחיה
לגנבי!?
אמר להו: מי הוה ידענא דאתו גנבי (לישנא אחרינא: מי הוה ידענא דגנבי אתון)?
כי קא נח נפשיה דרבי יוסי - שפעי מרזבי דציפורי דמא (דאדם גדול הוה; ואיידי דאמר לעיל
'איחתרו מחתרתי בציפורי' - דאתרא דרבי יוסי התם הוה - נקיט נמי הא מילתא: דכי נח
נפשיה כו' - לאשמועינן דמצפורי הוה)!
אמרי [אנשי סדום]: דאית ליה חד תורא -
מרעי חד יומא; דלית ליה - לירעי תרי יומי (כך היה מנהגם של אנשי סדום: מי שהיה לו שור אחד -
רועה כל בהמות העיר יום אחד, ומי שאין לו בהמה - מגלגלין עליו לרעות שני ימים).
ההוא יתמא בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעיה, אזל שקלינהו וקטלינהו.
אמר להו (יתמי למרי דתורא):
(סנהדרין קט,ב)
דאית ליה תורא נשקול חד משכא, דלית ליה תורא נשקול תרי משכי.
אמרו ליה: מאי האי?
אמר להו: סוף דינא כתחילת דינא: מה תחילת דינא: דאית ליה תורא מרעי חד
יומא, דלית ליה תורי מרעי תרי יומי - אף סוף דינא: דאית ליה חד תורא לשקול חד,
דלית ליה תורא לשקול תרי!
דעבר במברא (שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך) - ניתיב חד זוזא; דלא עבר במברא (אלא בא
דרך אחר) - ניתיב תרי;
דהוה ליה דרא דלבני (מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן) - אתי כל חד וחד שקלי חדא (היה בא כל חד וחד ונוטל אחת); אמר ליה: אנא [רק] חדא דשקלי.
דהוה שדי תומי או שמכי (מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן) - אתו כל חד וחד שקיל חדא (כל אחד ואחד היה נוטל אחת), אמר ליה (לנגזל): אנא חדא דשקלי (מה
חסרתי לך? לא לקחתי ממך אלא שום אחד)! (ונמצא
קרח מכאן ומכאן).
ארבע דייני היו בסדום: 1)שקראי 2)ושקרוראי 3)זייפי 4)ומצלי דינא; דמחי ליה
לאיתתא דחברי ומפלא ליה - אמרי ליה: יהבה ניהליה דניעברה ניהליך (וישכב
עמה עד שתהיה מעוברת);
דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה - אמרו ליה: הבה ניהליה עד דקדחא (עד
שתצמח אזנו);
דפדע ליה לחבריה (עשה לו פצע כמו 'פדעת' במסכת עבודה זרה (כח.)
כפרדור"א בלע"ז) - אמרי ליה: הב ליה
אגרא דשקל לך דמא.
דעבר במברא - יהיב ארבעה זוזי, דעבר במיא (עובר ברגליו במים) - יהיב תמני זוזי.
זימנא חדא אתא ההוא כובס, איקלע להתם; אמרו ליה: הב ארבעה זוזי! אמר להו:
אנא - במיא עברי! אמרו ליה: אם כן הב תמניא דעברת במיא!
לא יהיב; פדיוהו! אתא לקמיה דדיינא, אמר ליה: הב ליה אגרא דשקיל לך דמא,
ותמניא זוזי דעברת במיא!
אליעזר עבד אברהם איתרמי התם; פדיוהי. אתא לקמיה דיינא, אמר ליה: הב ליה
אגרא דשקל לך דמא! שקל גללא (מקל; לישנא אחרינא: אבן)
פדיוהי איהו לדיינא! אמר (דיינא לאליעזר): מאי האי?
אמר ליה (אליעזר): אגרא דנפק לי מינך (אגרא
דמחייבת לי דשקלי לך דמא) - הב ניהליה להאי (הב ליה
לההוא גברא דשקל לי דמא), וזוזי דידי כדקיימי קיימי (לישנא
אחרינא: הכי גרסינן: ולואי כדקאי קאי; כך אמר ליה דיין: מי יתן שהייתי כבתחילה).
הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין; כי מאריך (כשהאורח ארוך יותר מן המטה) - גייזי ליה (מקצרין אותו בסכין; 'גייצי' לשון 'גוץ'; כן שמעתי
ואית דגרסי 'גיידי ליה'), כי גוץ - מתחין ליה (עד
דמתפרקי אבריו).
אליעזר עבד אברהם אקלע להתם, אמרו ליה: קום גני אפוריא!
אמר להון: נדרא נדרי: מן יומא דמיתת אמא - לא גנינא אפוריא.
כי הוה מתרמי להו עניא - יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה (כדי
שיכיר כל אחד ואחד דינר שלו ויחזור ויטלנו), וריפתא לא הוו ממטי
ליה (התנו
ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב); כי הוה מית - אתי
כל חד וחד שקיל דידיה.
הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא (אכסניא)
לבי הילולא - לשלח גלימא (יפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו).
הוי האי הילולא, אקלע אליעזר (עבד אברהם) להתם, ולא יהבו ליה
נהמא. כי בעי למסעד - אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו (הלך וישב בסוף כולם).
אמרו ליה: מאן אזמנך להכא? אמר ליה לההוא דיתיב (גביה):
אתה זמנתן (את זמנתני להכא)!
אמר: דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה, ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא!
שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה , ורהט לברא (שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום
שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה), (הלך
וישב לו אצל השני ואמר כמו כן) וכן עבד לכולהו (וכן
לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו) - עד דנפקי כולהו
ואכלא איהו לסעודתא (ואכל אליעזר כל הסעודה).
הויא ההיא רביתא (נערה) דהות קא מפקא ריפתא
לעניא בחצבא (בתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים);
איגלאי מלתא שפיוה (סכו אותה) דובשא, ואוקמוה על
איגר שורא (על גג החומה); אתא זיבורי ואכלוה
והיינו דכתיב (בראשית יח,כ) ויאמר ה' זעקת
סדום ועמורה כי רבה [וחטאתם כי כבדה מאד], ואמר רב יהודה אמר
רב: ('כי
רבה' -)
על עיסקי ריבה.
מרגלים - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יד,לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה [לפני ה']: 'וימותו' בעולם הזה, 'במגפה' לעולם הבא.
עדת קרח - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר טז,לג) [וירדו
הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל] 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה 'ויאבדו מתוך
הקהל'
לעולם הבא - דברי רבי עקיבא; רבי אליעזר אומר: עליהם אמר הכתוב (שמואל א ב,ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.
תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר טז,לג) [וירדו
הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל] 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה 'ויאבדו מתוך
הקהל'
לעולם הבא - דברי רבי עקיבא;
רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הן כאבידה המתבקשת (ובאין לעולם הבא), שנאמר (שכך אמר דוד על בני קרח):
(תהלים קיט,קעו) תעיתי כשה אובד (הם תעו כשה אובד) בקש עבדך (ואתה
ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעולם הבא) כי מצותיך לא שכחתי (שקיימו
כל מצותיך, כדכתיב (במדבר טז,ג) 'כי
כל העדה כולם קדושים').
(במדבר טז,א) ויקח [קרח בן
יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן] - אמר ריש לקיש:
שלקח מקח רע לעצמו (התחיל בקטטה);
'קרח' - שנעשה קרחה בישראל (שנבלעו);
'בן יצהר' - בן שהרתיח (שהכעיס) עליו את כל העולם
כצהרים;
'בן קהת' - בן שהקהה שיני מולידיו (שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים);
'בן לוי' = בן שנעשה לויה בגיהנם.
וליחשוב נמי בן יעקב - בן
שעקב עצמו לגיהנם!?
אמר רב שמואל בר רב יצחק:
יעקב ביקש רחמים על עצמו (שלא יהא נמנה עמהם),
שנאמר (בראשית מט,ו) בסודם אל תבא
נפשי ובקהלם אל תחד כבודי [כי
באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור]: 'בסודם אל תבא נפשי' - אלו מרגלים (דלא
כתיב בהן פלוני בן יעקב);
'ובקהלם אל תחד כבודי' - זה עדת קרח;
'דתן' - שעבר על דת אל;
'אבירם' - שאיבר עצמו (חזק לבבו, כמו (ישעיהו מו) בירי לב) מעשות תשובה;
'ואון' - שישב באנינות (שעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה);
'פלת' - שנעשו לו פלאות ((שפירש) [שניצל] מהם)
'בן ראובן' - בן שראה והבין (שאין מנהגן כשורה ופירש מהם);
אמר רב: און בן פלת - אשתו הצילתו: אמרה ליה: מאי נפקא לך מינה (מה לך
בשררה זו)? אי מר רבה (אם
ינצח משה) - אנת תלמידא (מכל
מקום אתה תלמיד), ואי מר רבה (ואם
קרח מנצח) - אנת תלמידא (אתה
תלמיד)!
אמר לה: מאי אעביד? הואי בעצה (אני הייתי עמהן בעצה)
ואשתבעי לי בהדייהו (ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם)?
אמרה ליה: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו, דכתיב (במדבר טז,ג) 'כי כל העדה כולם קדושים'[1] (כולם
צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרועה); אמרה ליה: תוב דאנא
מצילנא לך! אשקיתיה חמרא, וארויתיה, ואגניתיה גואי [השקתה אותו יין עד ששבע מהיין ונרדם, והשכיבה אותו
בתוך האוהל]; אותבה על בבא (וישבה על פתח הבית)
(סנהדרין קי,א)
וסתרתה למזיה (שערה); כל דאתא (כל מי
שהיה בא לקרוא) חזיה (רואה ראשה פרוע) – הדר (וחוזר).
אדהכי והכי אבלעו להו [הצטרפה
אליהם – לקרח ועדתו] איתתיה דקרח, אמרה ליה: חזי מאי קעביד משה! איהו הוה מלכא, לאחוה שוויה
כהנא רבא, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא; אי אתיא תרומה – אמר: תיהוי לכהן; אי אתו
מעשר (ראשון) דשקילתו אתון – אמר:
הבו חד מעשרה לכהן; ועוד דגייז ליה למזייכו (דכתיב (במדבר ח,ז) והעבירו תער על [כל] בשרם)
ומיטלל לכו כי כופתא (ומשחק בכם כאילו אתם שוטים! כופתא=רעי, כמו 'בטולא
דכופתא' דאמרן לעיל (דף צח:): כגלל הזה אתם חשובים בעיניו);
עינא יהב במזייכו (עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו)!
אמר לה (קרח): הא איהו נמי קא
עביד (משה עצמו גלח כל שערו)?
אמרה ליה: כיון דכולהו רבותא דידיה ( - אינו חושש אם גילח עצמו),
אמר (דקאמר לנפשיה) איהו נמי (שופטים טז,ל)[2] 'תמות נפשי עם
פלשתים'
(אגזוז שערי כמותם, ומה לי בכך? שהם מקיימין אפילו מה
שאני מצוה לשחוק - אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם);
ועוד: דקאמר לכו עבדיתו תכלתא (עשו פתיל תכלת בארבע כנפות הבגד):
אי סלקא דעתא תכלתא חשיבא מצוה - אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך (מפני מה
לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת)? (קח לך
בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך, וכסה בהן בבית המדרש אתה וחברותך)!
היינו דכתיב (משלי יד,א) חכמות נשים בנתה
ביתה -
זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידה תהרסנה - זו אשתו של קרח.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.