דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קי,ב)
תנא משום רבי מאיר: משעה שיאמר 'אמן', שנאמר (ישעיהו כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים - אל תקרי
'שומר אמונים' אלא שאומר אמן.
(סנהדרין קיא,א)
מאי 'אמן' (כשעונין על כל ברכה וברכה אמן - היאך משמע קבלת יראת
שמים)?
אמר רבי חנינא: אל מלך נאמן (בנוטריקון;
שמאמין עליו הקב"ה).
(ישעיהו ה,יד) לכן הרחיבה שאול
נפשה ופערה פיה לבלי חוק [וירד
הדרה והמונה ושאונה ועלז בה]; אמר ריש לקיש: למי שמשייר אפילו חוק אחד (מלשמרו
- נידון בגיהנם).
אמר רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי (אין הקב"ה רוצה שתהא דן את
ישראל כל כך לכף חובה), אלא אפילו לא למד אלא חוק
אחד <שנאמר> (זכריה יג,ח) והיה בכל הארץ
נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה; אמר ריש לקיש: שלישי של
שֵׁם (ששני חלקים של כל העולם יהיו נכרתים, וחלק שלישי יותר בה;
ואיזה חלק שלישי? כל שלישיות שיש - לשלש אנו משלשין: שמנח נפרדו כל העולם, ושלשה
בנים היו לו - הרי שליש בניו שֵׁם, ושלישי של שם - הוא ארפכשד, כדכתיב: 'בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם' [בראשית
י,כב], ומסתמא בזרעו של ארפכשד יהיה
שארית, הואיל וישראל יוצאים ממנו; ושלישי של ארפכשד, שהוא שלישי של שם, שהוא שלישי
של נח - יוותר, וכל העולם יכרת; ולדברי ריש לקיש נמצאו ישראל
מתמעטין ביותר: שמארפכשד יצאו ישראל, כדכתיב בפרשת נח 'ארפכשד הוליד [בתורה בגירסתנו כתוב: 'ילד'] את שלח ושלח הוליד את עבר ועבר הוליד את פלג - עד
אברהם; וכשאתה מחלק לשלשה חלקים זרעו של ארפכשד, כגון: בני ישראל וישמעאל שהן בני
אברהם, ובני לוט ובני הרן, וכן שאר האומות שיצאו ממנו, לשלשה חלקים - שמא ישראל
יהיו מרובין וקרובין להיות כנגד כולם, ולא יגיעו כל זרע ארפכשד להיות פי שנים אלא
אם כן ישראל משלימין רובן או חציין, ונמצאו ישראל מתמעטין בתוך פי שנים).
אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו (להקב"ה)
דאמרת להו הכי (שאתה ממעט אותן כל כך),
אלא אפילו שלישי של נח (כלומר: מכל בני נח, דהיינו: מכל העולם כולו - יותר השליש;
ומסתמא אותו חלק השלישי שישראל בו יהיה שארית, ואם אין ישראל מרובין כל כך להיות אחד
משלשה שבעולם - יהיו הגרים וחסידי עובדי כוכבים להשלים לשליש; ואם הם מרובין להיות
יותר מחלק השלישית - יתמעטו קצת; ומכל מקום לרבי יוחנן אין ישראל מתמעטין כל כך
כמו לדברי רבי שמעון בן לקיש; [מ"ר]; לישנא אחרינא: 'שלישי של שם' ו'השלישית'
- משמע שני שליש; לכך נאמר 'שלישית': שלישית של שלישי לשֵׁם, וכתיב 'ובני שם עילם ואשור וארפכשד', וישראל - מארכפכשד הוו; ושלישית מארפכשד - שהוא שלישי
לשם - יותר; היינו שלישית מישראל; אלא 'שלישי' - שלישי של נח,
כלומר: כולו ארפכשד יותר בה, שהוא שלישי: שלישי של נח, דשֵׁם היה בן שלישי של
נח, דכתיב (בראשית י,א) ובני נח שם חם ויפת; וארפכשד שלישי לשם, ועיקר).
(ירמיהו ג,יד) [שובו בנים שובבים נאם ה'] כי אנכי בעלתי בכם
ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה [והאתי
אתכם ציון] - אמר ריש לקיש: דברים ככתבן (שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה).
אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי, אלא אחד מעיר מזכה
כל העיר כולה (בשביל חסיד אחד שבעיר - אקח את כל העיר כולה), ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה.
יתיב רב כהנא קמיה דרב, ויתיב וקאמר: דברים ככתבן.
אמר ליה רב: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי, אלא אחד מעיר מזכה כל
העיר, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה.
חזייה (רב לרב כהנא) דהוה קא חייף רישיה (חופף
ראשו ומעדן בעצמו בשעה שהיה לו ללמוד תורה) וסליק ויתיב קמיה
דרב; אמר ליה: (איוב כח,יג) [לא ידע אנוש ערכה] ולא תמצא בארץ החיים (משמע
שמקללו "לא תבוא לעולם הבא")!
אמר ליה: מילט קא לייטת לי?
אמר ליה: קרא קאמינא: לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה.
תניא: רבי סימאי אומר: נאמר (בפרשת
וארא: שמות ו,ז) ולקחתי אתכם לי לעם [והייתי
לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים], ונאמר [וכתיב בתריה [פסוק
ח]] והבאתי אתכם [אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק
וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה']: מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ: מה ביאתן לארץ
שנים מששים ריבוא (שלא נשתיירו מששים רבוא שיצאו ממצרים אלא שני אנשים:
יהושע וכלב, כדאמרינן בבבא בתרא בפרק 'יש נוחלין' (קכא.) לא נגזרה גזרה לא בפחות
מעשרים ולא ביותר מששים שנה בהנך נמי ששים רבוא שנמנו במדבר לא אחשוב לא פחות מבן
עשרים שנה ויותר מששים) - אף יציאתן ממצרים שנים
מששים ריבוא (שמכל ששים רבוא שהיו במצרים - לא נשתייר מהם אלא שנים
בלבד; ואותם שנים של ששים רבוא עלו לששים רבואות: שיצאו אחד מששים רבוא שהיו בהם]
והשאר מתו כולם בשלשת ימי אפילה, שלא יהיו מצרים רואין במפלתן של ישראל).
אמר רבא וכן לימות המשיח (שלא ישארו מכל ששים רבוא אלא שנים), שנאמר: (הושע
ב, יז) [ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה] וענתה שמה (עניים
ושפלים יהיו) כימי נעוריה וכיום עלותה
מארץ מצרים.
תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאתי
זקן אחד ואמר לי: בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך: מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב,
מהם מעכו בבנין (היו בונין אותם במקום לבנים);
ועל דבר זה נענש משה רבינו (שכשראה שנעשה לישראל כך - התחיל להתרעם ולהרהר לפני
הקב"ה), שנאמר (אמר
משה לפני הקב"ה): (שמות ה,כג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה [והצל לא הצלת את עמך]! אמר לו הקב"ה: חבל על
דאבדין ולא משתכחין (הפסד גדול יש על גדולים שאבדו ואיני יכול למצוא
חסידים אחרים כמותם): הרי כמה פעמים נגליתי על
אברהם יצחק ויעקב באל שדי (שאמרתי לו 'אני אל שדי פרה ורבה וגו'
(בראשית לה,יא); 'אני אל שדי התהלך לפני
והיה תמים' (שם יז,א) והייתי מבטיחו שכל
ארץ ישראל לו ולבניו), ולא הרהרו על מדותי, ולא
אמרו לי ((כמו שעשית אתה)) 'מה שמך' (שאין
אתה כאברהם ויצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי מדותי):
אמרתי לאברהם (בראשית יג,יז) קום התהלך בארץ
לארכה ולרחבה כי לך אתננה; בקש מקום לקבור את שרה - ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר
על מדותי;
אמרתי ליצחק (בראשית כו,ג) גור בארץ הזאת
ואהיה עמך ואברכך [כי לך ולזרעך אתן את כל
הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך] - בקשו עבדיו מים לשתות ולא
מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר (בראשית
כו,כ) ויריבו רועי גרר
עם רועי יצחק לאמר לנו המים [ויקרא
שם הבאר עשק כי התעשקו עמו] - ולא הרהר אחר מדותי;
אמרתי ליעקב (בראשית כח,יג) [והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך
ואלקי יצחק] הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה [ולזרעך] - ביקש מקום לנטוע אהלו (כמו 'ויטע
אהלי אפדנו' (דניאל יא,מה) ולשון 'נטיעה'
שייך באהל) ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה,
ולא הרהר אחר מדותי, ולא אמרו לי "מה שמך", ואתה אמרת לי "מה
שמך" בתחלה, ועכשיו אתה (ועכשיו הרהרת על מדותי ו)אומר
לי (שמות ה,כג) [ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה] והצל לא הצלת
את עמך –
[הפסוק הבא: שמות ו,א:] [ויאמר ה' אל משה] עתה תראה אשר אעשה
לפרעה [כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה
יגרשם מארצו] - ('עתה
תראה': הפעם)
במלחמת פרעה אתה רואה (תראה נפלאות שאני עושה להם),
ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים.
(שמות לד,ח) וימהר משה ויקוד
ארצה וישתחו: מה ראה משה (על איזה מדה של י"ג מדות ראה והשתחוה)?
רבי חנינא בן גמלא אמר: ארך אפים ראה; ורבנן אמרי: אמת ראה (במדותיו שנקרא 'אמת', ונתיירא אם נתחייבו כלייה: אם
הוא דן אותן בדין גמור, ומיהר והתפלל עליהם שלא יהא דן אותן לפי מעשיהם).
תניא כמאן דאמר 'ארך אפים ראה', דתניא: כשעלה משה למרום - מצאו להקב"ה
שיושב וכותב 'ארך אפים'; אמר לפניו: רבונו של עולם! ארך אפים לצדיקים!
אמר ליה: אף לרשעים.
אמר ליה: רשעים – יאבדו (ולא יהיה לך ארך אפים עליהם)!
אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך!
כשחטאו ישראל - אמר לו (הקב"ה): לא כך אמרת לי: ארך
אפים לצדיקים (ולא לרשעים)?!
(סנהדרין קיא,ב)
אמר לפניו: ריבונו של עולם! ולא כך אמרת לי: אף לרשעים?
והיינו דכתיב (במדבר יד,יז) ועתה יגדל נא כח
ה' כאשר דברת לאמר (והשתא [מסתברא] כמאן דאמר 'ארך אפים ראה': שכיון שראה
[מדה זו] בהקב"ה שהוא ארך אפים אף לרשעים - שמח).
רבי חגא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא; שמעיה לההוא ינוקא דאמר (תהלים צג,ה) עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים (היינו
מדת ארך אפים, ועליה אמר משה 'עדותיך
נאמנו מאד': שראה אותו בחורב; ופסוק זה משה
רבנו עליו השלום אמרו) וסמיך ליה (דכתיב
לעיל מיניה) (תהלים צ,א) תפלה למשה [איש האלקים ה' מעון אתה היית לנו בדר ודר] – אמר: שמע מינה ארך אפים
ראה.
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק
וצדיק, שנאמר (ישעיהו כח,ה) ביום ההוא יהיה
ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו;
מאי 'לעטרת צבי ולצפירת תפארה'? - לעושים רצונו ומצפים לישועתו; יכול לכל (למי
שעושין צביונו, אף על פי שמתגאה)? תלמוד לומר 'לשאר עמו': למי שמשים עצמו
כשִירַיִּם (שיריים שאין נחשבין - כך אינו חשוב בעיניו, ואינו
מתגאה);
(ישעיהו כח,ו) ולרוח משפט
ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה:
'ולרוח משפט' (שופט את רוחו) - זה הרודה את יצרו (שבועט
ביצרו וחוזר בתשובה מן העבירה שעבר);
'וליושב על המשפט' - זה הדן דין אמת לאמיתו;
'ולגבורה' זה המתגבר ביצרו (מרגיז יצר הטוב על יצר הרע: אם היצה"ר אמר לו
"עשה עבירה זו" לא דיו שנמנע מן העבירה, אלא הולך ועושה מצוה; ומתגבר
עדיף מרודה);
'משיבי מלחמה' זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה;
'שערה' - אלו שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובתי מדרשות (גירסת רש"י: 'שערה' אלו
בתי כנסיות).
אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מה נשתנו אלו (שיש
בהם מדות הללו) מאלו (מן השאר)?
אמר לה (הקב"ה): (ישעיהו כח,ז) וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו [כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו
בראה] פקו פליליה; ואין 'פוקה' אלא גיהנם, שנאמר (שמואל
א כה,לא)
לא
תהיה זאת לך לפוקה [ולמכשול לב לאדני ולשפך
דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב ה' לאדני וזכרת את אמתך], ואין 'פלילה' אלא דיינין,
שנאמר (שמות כא,כב) [וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה
אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה] ונתן בפלילים.
משנה:
אנשי עיר הנדחת - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: (דברים יג,יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך (שאין להם חלק לעולם הבא) וידיחו את יושבי עירם [לאמר נלכה
ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם]; ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר, ומאותו
השבט (דכתיב 'מקרבך': מקרב אותו שבט עצמו),
ועד שיודח רובה (דכתיב ויושבי העיר [?? אולי צ”ל 'יושבי עירם'], משמע: ישובה של עיר, היינו רובה; לישנא אחרינא: עד
שיודח רובה, דכתיב 'מקרבך' קרי ביה 'מרובך'),
ועד שידיחוה אנשים; הדיחוה נשים וקטנים, או שהודח מיעוטה, או שהיה מדיחיה חוצה לה (שלא
היו מאותה העיר) - הרי אלו כיחידים (שהן
בסקילה וממונן פלט), וצריכין שני עדים והתראה
לכל אחד ואחד (כדיליף בגמרא).
זה חומר ביחידים מבמרובים: שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט (ומתוך
שהחמרת עליו במיתתו הקלת עליו בממונו); והמרובין בסייף
לפיכך ממונם אבד.
(דברים יג,טז) הכה תכה את
יושבי העיר הזאת לפי חרב [החרם
אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב] - החֲמֶרֶת והַגַּמֶּלֶת העוברת ממקום למקום -
הרי אלו מצילין אותה (מדכתיב 'יושבי' - מכלל דשיירה של חמרים וגמלים שנשתהו בעיר שלשים
יום, כדמפרש בגמרא, דהוו להו 'יושבי העיר' - הרי אלו מצילין: אם רוב אנשי העיר
הודחו, וחמרים וגמלים משלימין המיעוט ועושה אותם רוב - מצילין עליהם שאין ממונם
אבד אלא נדונים כיחידים; וגורמין נמי לעשות אותה עיר הנדחת אם משלימים לעיר הנדחת
לעשות רוב; אלא הא פסיקא טפי דחמרת וגמלת - אין דעתם מעורבת עם בני העיר להיות
נדונין עמהן), שנאמר 'החרם אותה ואת
כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב'; מכאן אמרו: נכסי צדיקים: שבתוכה - אובדין, שבחוצה
לה – פליטין; ושל רשעים: בין שבתוכה בין שבחוצה לה - הרי אלו אובדין, שנאמר (דברים יג,יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה [ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך והיתה
תל עולם לא תבנה עוד] (בגמרא מפרש לה מדכתיב 'כל').
אם אין לה רחוב - עושין לה רחוב (ורחובה דהשתא - נמי משמע);
היתה רחבה חוצה לה (שמקום קבוץ בני העיר היה חוץ לעיר) - כונסין אותה לתוכה (כונסין אותה לעיר: שצריך לעשות לה
רחוב בתוכה: 'רחוב' = סרטיא גדולה), שנאמר (דברים יג,יז) [ואת
כל שללה תקבץ אל תוך רחבה] ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך [והיתה תל עולם לא תבנה עוד];
'שללה' - ולא שלל שמים (דשלל שמים פלט); מכאן אמרו: ההקדשות
שבה – יפדו (כלומר: אין נשרפין, אלא הרי הם כשאר הקדש, שצריך
פדייה - כל שכן דשלל שמים הם), ותרומות – ירקבו (ובגמרא
מוקמי לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא, וחל עליה איסור דעיר הנדחת; דנהי דבשריפה
לא הויא עם שאר שללה, ד'קדש' אקרי, ולא מזלזלינן ביה כולי האי); מעשר שני וכתבי הקדש – יגנזו (מעשר שני, אף על פי שהוא נאכל לישראל,
הואיל ו'קדש' איקרי - לא אמרינן ישרף אלא יגנזו);
'כליל לה' אלהיך' - אמר רבי שמעון: אמר הקב"ה: אם אתם עושין דין בעיר הנדחת - מעלה
אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני;
'והיתה תל עולם': לא תעשה גנות ופרדסים - דברי רבי יוסי הגלילי;
רבי עקיבא אומר: 'לא תבנה עוד' - לכמות שהיתה (ביישוב בתים)
אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים (בגמרא מפרש במאי פליגי);
(דברים יג,יח) ולא ידבק בידך
מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך] - שכל זמן שהרשעים בעולם -
חרון אף בעולם; אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם.
גמרא:
תנו רבנן: [(דברים יג,יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם
לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם] 'יצאו' - הן ולא שלוחין (אם
המדיחין עצמן יצאו והדיחן, והרי הם מרובים, ודנין בסייף; אבל אם הדיחו על ידי שליח
- כיחידים הם, בסקילה, וממונם פלט); 'אנשים' – אין אנשים פחות משנים
(דעל ידי מדיח אחד - אין נעשית עיר הנדחת);
דבר אחר: 'אנשים' - ולא נשים; 'אנשים' - ולא קטנים;
'בני בליעל' - בנים שפרקו עול שמים מצואריהם;
'מקרבך' - (משמע באמצע) ולא מן הספר (שאם
היתה עיר של ספר: בין מחוז נכרים למחוז ישראל - אינה נעשית עיר הנדחת, דגזירת
הכתוב היא שלא תעשה עיר הנדחת);
'יושבי עירם' - ולא יושבי עיר אחרת (דהיינו: מדיחיה מחוצה לה);
'לאמר (נלכה ונעבדה)' - (משמע
שצריך להיות לפנינו שכך אומרים "נלכה ונעבדה", ואין אמירה אלא בעדים) שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד (אלמא
צריך עדים לכל אחד ואחד: שיעידו עליהם מה שאמרו; והכי נמי צריך התראה לכל אחד ואחד
מהם).
איתמר: רבי יוחנן אמר: חולקין עיר אחת לשני שבטים (בתחלה כשחלקו ישראל את הארץ - היו
רשאין ליתן ולחלוק עיר אחת לשני שבטים, כגון אם אירע להם עיר בתחום ומקצת מושכת
לתחום אחר, שבט אחד נוטל חלק באותו קצת הארץ; על פי הגורל נחלקה הארץ: אם נפתלי
עולה תחום גינוסר עולה עמו, דהכי אמרינן בבבא בתרא בפרק 'יש נוחלין ומנחילין' (דף
קכב.)), וריש לקיש אמר: אין חולקין
עיר אחת לשני שבטים (אלא כולה של אותו השבט שרובה בתחומיה).
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'עד שיהו מדיחיה מאותה העיר ומאותו שבט' –
מאי? לאו אף על גב דמדיחיה מאותה העיר, אי איכא מאותו שבט (אם יהיו מאותו שבט) – אִין (נעשית עיר הנדחת),
אי לא (שאם אינו מאותו שבט שהודחו, אלא משבט אחר שבעיר) – לא (אינו בסייף אלא בסקילה),
שמע מינה חולקין עיר אחת לשני שבטים (אלמא אפשר שיהו מן אותה העיר ולא מאותו שבט! והיכי דמי?
כגון שחלקו עיר אחת לשני שבטים)?
לא (לעולם אימא לך דאין חולקין),
(והיכי משכחת לה מאותה עיר ולא מאותו שבט? כגון) דנפלה ליה בירושה (דנפלה למדיחיה בירושה מקצת העיר על
ידי בת יורשת נחלה); אי נמי דיהבוה ניהליה
במתנה.
איתיביה: (יהושע כא,טז) [ואת עין ואת מגרשה ואת יטה ואת מגרשה את בית שמש ואת
מגרשה] ערים תשע מאת שני השבטים האלה (ממטה יהודה וממטה שמעון נטלו תשעה ערים ונתנום ללוים) – מאי? לאו ארבע ופלגא מהאי וארבע ופלגא מהאי (שהיתה
עיר אחת של יהודה ושמעון, ונטלו מהם), ושמע מינה חולקין
עיר אחת לשני שבטים (אלמא חולקין עיר אחת לשני שבטים)?
לא: ארבעה מהאי וחמש מהאי.
אי הכי לפרוש פרושי (הי נינהו שבט דשקיל מיניה חמשה והי נינהו דשקיל מיניה
ארבעה, ואמאי כתיב 'ערים תשע מאת שני השבטים' - משמע דבשוה שקל)?
א"ה לפרוש פרושי.:
(סנהדרין קיב,א)
קשיא (לשון הפסוק קשה לתרץ למאן דאמר '[צ"ל: אין] חולקין', אבל לא מיתותב).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות
CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.