דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין קיב,ב)
תנן התם [מהרש"ל: אין
זו משנה אלא ברייתא בפרק 'כל שעה' [פסחים
לז,ב] והכי מפרש 'תנן התם':
כלומר: שנינו לשם']: עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה, דברי רבי מאיר; וחכמים
מחייבין.
אמר רב חסדא: מחלוקת במעשר שני בירושלים: דרבי מאיר סבר מעשר שני - ממון
גבוה הוא, ורבנן סברי: ממון הדיוט הוא; אבל בגבולין (שאין לה היתר אכילה אלא בפדייה) - דברי הכל פטור (מן החלה, דממון גבוה הוא; לישנא
אחרינא: אבל בגבולין - דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה, דהיינו בשעת גלגול העיסה
- לא קרינא ביה 'ראשית עריסותיכם' (במדבר טו,כ), ואפילו פדאה לאחר מיכן - פטור מן
החלה).
מתיב רב יוסף: 'מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו'; במאי עסקינן? אילימא בירושלים
- מי הויא עיר הנדחת? והתניא: 'עשרה דברים נאמרו בירושלים' (בפרק 'מרובה' (בבא קמא פב:) חשיב
להו) וזו אחת מהן: אינה נעשית עיר
הנדחת!? ואלא בעיר אחרת (שהיה אותו מעשר שני של אחד מבני עיר הנדחת), ואסקוהו לגוה (והעלו אותו לירושלים קודם שהודחה,
ואחר כך הודחו) - הא קלטוהו מחיצות (אם כן
אמאי יגנזו? לשתרו נמי באכילה, דהא 'קלטינהו מחיצות' דהיינו חומה)!? אלא - לאו בגבולין (ולא מטו ליה),
וקתני 'יגנזו' (ואינו יוצא לישרף - בתמיה)?!
(ואם איתא דבגבולין לדברי הכל ממון גבוה הוא - לשתרי
נמי באכילה! אלא לאו - ממון הדיוט הוא; ונהי דבשריפה לא, משום זילותא.)
לא, לעולם דעיר אחרת (הנדחת), ואסקוהו לגוה, (ודקאמרת
'לשתרו נמי באכילה', דהא קלטוהו מחיצות?) [ו]הכא במאי עסקינן?
– שנטמא (דלאו בר אכולי בטומאה הוא, דכתיב (דברים כו,יד) 'לא בערתי ממנו בטמא'! ולקמן פריך: מאי איריא עיר הנדחת? אפילו בחוצה
לה!?).
ולפרקיה, דאמר רבי אלעזר: מניין למעשר שני שנטמא - שפודין אותו אפילו
בירושלים (לאחר שנכנס, ואף על גב דדרשינן (דברים יד,כד) 'כי ירחק ממך המקום וצרת הכסף בידך': ברחוק מקום אתה פודה וצר, ולא בקרוב מקום)? תלמוד לומר: (דברים יד,כד) [וכי
ירבה ממך הדרך] לא תוכל שאתו [כי ירחק ממך המקום אשר
יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלקיך] ואין 'שאת' אלא אכילה, שנאמר
(בראשית מג,לד) וישא משאת מאת
פניו [אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת
כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו] (והכי קאמר קרא: 'כי ירחק ממך המקום - או כי לא תוכל לאוכלו, שנטמא – 'וצרת הכסף בידך').
הכא במאי עסקינן? – בלקוח (שכבר הוציאה בהוצאה לכסף מעשר, ונתנוהו ביין ושכר
ובשר, ונטמא אותו לקוח: דההוא לית ליה פדייה; וכי קאמר רבי אלעזר במע"ש גופיה
שהעלה פירות מע"ש לירושלים ונטמאו).
(סנהדרין קיג,א)
וליפרקיה (לכוליה)? דתנן [מעשר שני פ"ג מ"י]: 'הלקוח בכסף מעשר שנטמא
יפדה'?
(ומשני:) כרבי יהודה, דאמר
'יקבר' (לא אלים למתפס פדיונו בההיא מנה גופא [במסכת מעשר שני
(פ"ג מ"י)] והיינו נמי מעשר שני דקאמר 'יגנז' - בקבורה).
אי הכי מאי איריא עיר הנדחת? אפילו דעלמא נמי!?
אלא לעולם (במעשר שני דעיר הנדחת)
בטהור (ואסקוה לגוה; ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות
אחר שנכנס לחומת ירושלים) - וכגון דנפול מחיצות,
וכדרבא, דאמר רבא (בבא מציעא נג,ב): מחיצה: לאכול –
דאורייתא (מן התורה מצוה לאכול לפנים מן החומה), (אבל) לקלוט (שיהיו
מחיצות קולטות בין לענין פדייה בין לכל ענין)
– דרבנן (- מדרבנן הוא), וכי גזור רבנן (דתיהני
קליטת מחיצות למעשר דשוב אינו יכול לפדותו ולענין עיר הנדחת נמי שלא יהא בשריפה) - כי אתנהו למחיצה, כי ליתנהו למחיצה – לא.
כתבי הקדש יגנזו:
מתניתין דלא כר"א, דתניא: ר"א אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה
אחת - אינה נעשית עיר הנדחת, שנאמר (דברים
יג,יז) [ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה] ושרפת באש את העיר ואת
כל שללה כליל [לה' אלקיך והיתה תל
עולם לא תבנה עוד] והיכא דאיכא מזוזה - לא אפשר, דכתיב ('ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' [דברים יב,ג] וסמיך ליה)
(דברים יב,ד) לא תעשון כן לה'
אלהיכם (ובמזוזה,
הואיל וכתיב בה אזכרות - אי אפשר לשריפה משום קרא ד'לא תעשון כן'
ואנן בעינן 'שללה' וליכא, דהאי - שלל שמים הוא)!
רבי שמעון אומר: אמר הקב"ה וכו' [אם אתם עושין דין בעיר הנדחת - מעלה אני עליכם כאילו אתם
מעלים עולה כליל לפני; 'והיתה תל עולם':
לא תעשה גנות ופרדסים - דברי רבי יוסי הגלילי;
רבי עקיבא אומר: 'לא תבנה עוד'
- לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים]
לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל
מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה - אין דנין אותו בכלל ופרט (כגון 'והיתה תל עולם'
כלל: דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה, אלא תהיה תל עולם, שהוא עשה; 'לא תבנה עוד'
בנין בתים, והוא לא תעשה; אין דנין אותו בכלל ופרט לומר 'אין בכלל אלא מה שבפרט':
דלא תעשה - פירוש הוא, כלומר: והיתה
תל עולם לבנין קאמר, אבל לגנות ופרדסים –
שרי [לא אומרים כך]; אלא תרי מילי קאמר קרא: דלא אמרינן 'פירושי קמפרש',
אלא מילי מילי קאמר:' והיתה תל עולם' - לגנות ופרדסים, 'לא תבנה עוד'
- כל בנינין שבעולם, ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה עוד; ודרשינן ליה ל'דבר שהיה
בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא', ולומר:
בנין בכלל היה, ולמה יצא? להקיש לך: מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם - אף כל
בנין, כגון גנות ופרדסים לא; ורבי יוסי הגלילי סבר: אין דנין, כרבי אבין, ודריש
הכי: 'והיתה תל עולם' מכל מילי: שלא יעשה בה שום דבר; 'ולא תבנה עוד'
דמשמע בנין בתים - אשמועינן לאו בבנין בתים, וגנות ופרדסים - איסור עשה הוא דאיכא;
כך שמעתי): דמר אית ליה דרבי אבין, ומר
(רבי עקיבא סבר דנין)
לית ליה דרבי אבין?
לא, דכולי עלמא אית להו דרבי אבין (ואפילו רבי עקיבא!),
והכא בהא קמיפלגי: מר סבר 'עוד' לגמרי משמע (כגון דאמר 'לעולם וָעד': ו'עוד' -
לשון וָעֶד הוא: שלא תבנה לעולם לשום דבר, לא לבנין בתים, ולא לגנות ופרדסים לא
תבנה עוד), ומר סבר 'עוד' לכמה שהיתה
אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים (והא דקאמר דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים - לאו משום
דבעלמא לית ליה דרבי אבין, דודאי מלתא קא מפרשי: 'והיתה תל עולם'
בבנין בתים, ד'לא תבנה עוד' לא משמע ליה בכל בנינין, דקסבר 'עוד' -
לכמו שהיתה משמע, כלומר: לא תחזור ולא תבנה; 'עוד' משמע: כגון שהיתה מתחלה - לא
תבנה עוד, אבל נעשה גנות ופרדסים).
תנו רבנן: היו בה אילנות תלושין – אסורין; מחוברין – מותרין (ד'תקבוץ ושרפת'
אמרה רחמנא: מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה, יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה
ושריפה); של עיר אחרת, בין תלושין
בין מחוברין – אסור.
מאי 'עיר אחרת'?
אמר רב חסדא: יריחו - דכתיב (יהושע
ו,יז) והיתה העיר חרם [היא וכל אשר בה] לה' (אפילו
אילנות מחוברין אשר בה נאסרין) [רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה
את המלאכים אשר שלחנו] (יהושע ו,כו) וישבע יהושע בעת
ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה
ובצעירו יציב דלתיה (וקרא קדריש ואזיל: בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה: וכשיעמיד דלתיה - ימות בנו הקטן).
תניא: לא יריחו על שם עיר אחרת (שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר אחרת), ולא עיר אחרת על שם 'יריחו' (שאפילו בנה עיר אחרת וקראה
'יריחו' - אסור לבנותה: שאפילו שם 'יריחו' ימחה לעולם),
דכתיב (מלכים א יז,לד) [בימיו] בנה חיאל בית האלי את יריחו (של
אחאב) באבירם בכורו יסדה
ובשגוב צעירו הציב דלתיה [כדבר
ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון] (ועל שעבר על האלה קרי ליה 'בית האלי'; 'את יריחו' -
ולא יריחו עצמו בנה, אלא עיר אחרת על שם יריחו: שקראה לה 'יריחו' ולא אתפרש הא
מנלן).
תניא: באבירם בכורו – רשע (אבירם רשע), לא היה לו ללמוד (כשמת
אבירם הרשע - לא היה לו לחיאל ללמוד שלא לבנות את יריחו);
בשגוב צעירו היה לו ללמוד.
אבירם ושגוב - מאי עבוד (דקרי להו 'רשעים')?
הכי קאמר: באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו.
(מילתא באנפי נפשיה הוא, ולמדרשא:) ממשמע שנאמר 'באבירם בכורו' - איני יודע ששגוב
צעירו? (אלא) מה תלמוד לומר 'שגוב
צעירו'? מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב (שהוא צעיר מכלם).
אחאב - שושביניה הוה (אוהבו של חיאל היה אחאב);
אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא (וי"א בי טעמא = בית האבל, שמטעימים אותו בדברים
לנחמו, ובכמה דוכתין כתיב בבראשית רבה 'טמיא' בלא עיי"ן - לשון אבל); יתיב וקאמר: דילמא כי מילט יהושע הכי לט: לא יריחו
על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו?
אמר ליה אליהו: אִין!
אמר ליה: השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא, דכתיב (דברים יא,טז) [השמרו
לכם פן יפתה לבבכם] וסרתם ועבדתם [אלהים אחרים והשתחויתם
להם],
וכתיב [פסוק יז] וחרה אף ה' בכם ועצר את
השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את
יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יה' נתן לכם], וההוא גברא אוקים ליה עבודה
זרה על כל תלם ותלם (שורה וערוגה, ומקום גבוה הוא)
ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה (שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבאין לעולם: שאין
מניחין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים מלוכלכות בטיט) - לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא!?
מיד (מלכים א יז,א) ויאמר אליהו
התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל [אשר
עמדתי לפניו] אם יהיה [השנים האלה] טל ומטר [כי אם לפי דברי] (האי קרא סמוך לקרא דחיאל בית האלי); בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא (מפתח
של מטר), וקם ואזל.
(מלכים א יז,ב) ויהי דבר ה' אליו
לאמר [פסוק ג] לך מזה ופנית לך קדמה
ונסתרת בנחל כרית [אשר על פני הירדן]
(מלכים א יז,ו) והעורבים מביאים
לו לחם ובשר בבקר [בערב ומן הנחל ישתה] – מהיכא?
אמר רב יהודה אמר רב: מבי טבחי דאחאב.
(מלכים א יז,ז) ויהי מקץ ימים
וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ: כיון דחזא (הקב"ה) דאיכא צערא בעלמא (אמר
ליה הקב"ה לאליהו לך
צרפתה לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא מפרש ואזיל)
- כתיב (פסוק ח) ויהי דבר ה' אליו לאמר (אמר
ליה הקב"ה לאליהו): [פסוק ט] קום לך צרפתה [אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך].
וכתיב (מלכים א יז,יז) ויהי אחר הדברים
האלה חלה בן האשה בעלת הבית [ויהי
חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה]; בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים; אמרי
ליה: שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים (על
אוצרו של הקב"ה יש מפתחות, ומסרם ליד שלוחים הממונים; אבל שלש מפתחות יש לו
בידו שלא מינה שליח עליהם: מבראשית אלא בידו הם, ולא רצה למסור שליח עליהם; וקאמר
הקב"ה לאליהו: אותם שלש מפתחות עכבתי בידי מבראשית, ולא מניתי שליח עליהם אלא
אותך שעשיתי ממונה על אחת מהם, ועתה תשאל מפתח שני?);
יאמרו: 'שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב'?
אייתי הא ושקיל האי, דכתיב (מלכים
א יח,א)
[ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל
אליהו בשנה השלישית לאמר] לך הראה אל אחאב ואתנה מטר [על פני האדמה].
דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא: משל דאליהו למה הדבר דומה? לגברא דטרקיה
לגליה (שסתם שער שלו) ואבדיה למפתחיה (כך עשה
אליהו: נעל לשערי מטר, ולבסוף אבד המפתח של גשמים: שלא נפתח השער של מטר על ידו,
דכתב 'לך הראה אל אחאב ואתנה מטר' - ולא כתיב 'ותן מטר')!
דרש רבי יוסי בצפורי: אבא אליהו (חביבי וגדולי) -
(סנהדרין קיג,ב)
קפדן (שכעס על אחאב ואמר 'חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר' [מלכים א יז,א]);
הוה רגיל למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא (שהיה רגיל למיתי לבי מדרשו כל
יומא ולא אתא בתלתא יומא); כי אתא - אמר ליה: אמאי לא
אתא מר?
אמר ליה: 'קפדן' קרית לי!
אמר ליה: הא דקמן דקא קפיד מר (הרי על דבר זה שאמרתי עליך קפיד שלא באת אלי שלשה
ימים מקפדנות שקצפת עלי)!
(דברים יג,יח) ולא ידבק בידך
מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך]: כל זמן שרשעים בעולם - חרון
אף בעולם וכו': מאן 'רשעים'?
אמר רב יוסף: גנבי.
תנו רבנן: רשע בא לעולם - חרון בא לעולם, שנאמר (משלי יח,ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה;
רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, שנאמר (משלי יא,י) [בטוב
צדיקים תעלץ קריה] ובאבוד רשעים רנה;
צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם, שנאמר (ישעיהו נז,א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין
מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ('מפני
הרעה' = קודם שתבא הרעה - הצדיק נאסף;
מכלל: דכיון שמת - הרעה באה);
(אבל) צדיק בא לעולם -
טובה באה לעולם (פָסקה הרעה), שנאמר (בראשית א,כט) [ויקרא
את שמו נח לאמר] זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו [מן האדמה אשר אררה ה'].
הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק וסליק לה מסכת סנהדרין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.