דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין צד,ב)
אמר רב הונא: עשר מסעות נסע אותו רשע [נבוכדנצר] באותו היום, שנאמר (ישעיהו י,כח) בא על עית (ומתרגמינן: ומני? רבני משרייתיה), עבר במגרון, למכמש יפקיד כליו (פסוק
כט) עברו מעברה, גבע
מלון לנו, חרדה הרמה, גבעת שאול נסה [פסוק
ל] צהלי קולך בת
גלים, הקשיבה לישה, עניה ענתות [פסוק
לא] נדדה מדמנה,
יושבי הגבים העיזו {[פסוק לב] עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון גבעת
ירושלם} (ולא קא חשיב 'עוד היום בנוב לעמוד', דההוא - לאו מסע הוא, אלא כדאמרינן לקמן: אותו
היום נשתייר מעונה של נוב); הני - טובא הויין (די"ב
הוא דאיכא)!?
צהלי קולך בת גלים - נביא הוא דקאמר לה לכנסת
ישראל: צהלי קולך בת גלים = בתו של אברהם יצחק ויעקב, שעשו מצות כגלי הים; הקשיבה לישה (דחשיבנא
ביה תלתא: בת גלים, לישה, ענתות - הנהו לאו מן חושבנא נינהו, דנביא הוא דקאמר להו
לישראל): מהאי לא תסתפי (שתנצל
מידו; היינו דכתיב צהלי קולך), אלא איסתפי מנבוכדנצר הרשע, דמתיל כאריה (שנמשל
לליש) שנאמר (דכתיב ביה)
(ירמיהו ד,ז) עלה אריה מסובכו
[ומשחית גוים, נסע יצא ממקמו
לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב] (והיינו דקאמר 'הקשיבי לישה').
מאי
(סנהדרין צה,א)
(ישעיהו י,ל) 'עניה ענתות'?
עתיד ירמיה בן חלקיה ומתנבא
עלה מענתות, דכתיב (ירמיהו א,א) דברי ירמיהו בן
חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין ('עניה
ענתות' - כמו עניה; כלומר: נביאות
ירמיה הענתותי - היא שעתידה לבא על נבוכד נצר: שתמסר ירושלים בידו).
מי דמי? התם ארי, הכא ליש!?
אמר רבי יוחנן: ששה שמות יש
לארי (ובדוכתא אחריתי מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו); אלו הן: (בראשית
מט,ט) ארי,
(שופטים יד,ה) כפיר, (בראשית מט,ט) לביא, (ישעיהו
ל,ו) ליש,
(תהלים צא,יג) שחל, (איוב כח,ח) שחץ.
אי הכי (דכולי קרא 'צהלי קולך' לא מחושבנא הוא) - (אם כן) בצרו להו (ליכא
אלא תשע מסעות, דהא 'עוד היום' - לאו מחושבנא [נמי הוא]!)!?
(ומתרץ:) 'עברו מעברה' - תרתי נינהו ('עברו' חד,
'מעברה' חד, ואיכא עשר מסעות).
מאי (ישעיהו י,לב) עוד היום בנוב
לעמוד [ינופף ידו הר בת ציון גבעת
ירושלם]?
אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעונה של נוב ([דמפני עון] שהיה להם לישראל על
שנהרגו כהני נוב - קבע הקב"ה העונש עד אותו היום, ואותו יום בלבד נשתייר מזמן
העונש, ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום - היה כובשה; והכי משמע קרא: 'עוד
היום' = אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב);
אמרי ליה: כלדאי! אי אזלת האידנא יכלת לה, ואי לא - לא יכלת לה; אורחא דבעא לסגויי
בעשרה יומא - סגא בחד יומא (והיינו עשר מסעות שנסע אותו היום); כי מטו לירושלם - שדי ליה (לסנחריב)
ביסתרקי (טפי"ט בלע"ז [מזרונים] תחתיו), עד דסליק ויתיב מעילוי שורה עד דחזיוה לכולה ירושלם
(עד שראה ירושלים כולה);
כי חזייה איזוטר בעיניה; אמר: הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגישית כל משיריתי,
ועלה כבשית כל מדינתא? הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי!?
עלה, וקם, ומניד ברישיה (עליה עמד והיה מניד בראשו),
מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלם. אמרי [יועציו]: "נישדי ביה ידא האידנא (נלחם
בה עתה)"! אמר להו: "תמהיתו
(תמה הוא להתחיל היום משום חולשא דאורחא; לישנא אחרינא
'תמהיתו' = נתיגעתם; ודומה ליה (בסנחריב) 'איתמה למיתב');
למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג מיניה (חתיכה של חומה - לשון פרסי; אבן
רעועה מן החומה, ונבקעה)"!
מיד (מלכים ב יט,לה) ויהי בלילה ההוא
ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים
מתים.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בת דינא - בטל דינא (כיון שלן דינא - בטל הריב; וכן
מפני שלא נכבשה בו ביום - לא הצליח ממחרת).
(שמואל ב כא,טז) וְיִשְבִּי
בנוֹב אשר בילידי הרפה (היינו ערפה) ומשקל קינו (מתרגמינן 'מתקל סופיניה') שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה (והוא
אסיר איספניקי חדתא) ויאמר להכות את דוד (איידי
דאיירי לעיל באותו יום שנשתייר מעונה של נוב - נקט הכא);
מאי ' וְיִשְבִּי בנוב'?
אמר רב יהודה אמר רב: איש שבא על עסקי נוב: אמר לו הקב"ה לדוד: עד מתי
יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי (שספר
לשון הרע על דוד שנתקנא בו שאול; ולפי שקבל אחימלך את דוד בנוב - אמר ליה שאול:
"סוב ופגע בכהני ה'"! נמצא, שעל ידך נהרגו, ואתה נכשל), ועל ידך (ובחטא זה) נהרגו שאול ושלשת
בניו (במלחמת פלשתים)! רצונך יכלו זרעך,
או תמסר ביד אויב?
אמר לפניו: רבונו של עולם! מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי.
יומא חד נפק לשכור בזאי (לשון פרסי: קריטא; לישנא אחרינא: כפר היא), אתא שטן ואדמי ליה כטביא [צבי]; פתק [העיף,
ירה] ביה
גירא [חץ]- ולא מטייה [הגיע אליו]; משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים; כדחזייה יִשבִּי
בנוֹב – אמר: היינו האי דקטליה לגלית אחי! כפתיה, קמטיה (הכניעו),
אותביה ושדייה תותי בי בדייא (תחת הבד של זיתים, ויתיב עלה למעכו). אתעביד ליה ניסא: מכא ליה ארעא מתותיה (נתרככה
הארץ מתחתיו ולא הזיקו; לישנא אחרינא: 'מכא' = נשפלת, כעין גומא, והיתה מגינה עליו)! היינו דכתיב (תהלים יח,לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי.
ההוא יומא - אפניא דמעלי שבתא הוה; אבישי בן צרויה הוה קא חייף [חפף] רישיה בארבע גרבי דמיא (בארבע
סאין של מים; לישנא אחרינא: בארבע כורא דמיא: בארבע נודות של מים); חזינהו כתמי דמא! איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה (היתה
טורפת ומחבטת עצמה וממרטת כנפיה והומה ומצערת);
אמר: כנסת ישראל - ליונה אימתילא [נמשלה], שנאמר (תהלים סח,יד) [אםתשכבון
בין שפתים] כנפי יונה נחפה בכסף [ואברותיה בירקרק חרוץ] - שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי! אתא לביתיה
ולא אשכחיה; אמר: תנן [סנהדרין פ"ב מ"ו]: 'אין רוכבין על סוסו
ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו'; בשעת הסכנה מאי? אתא שאיל בי מדרשא,
אמרו ליה: בשעת הסכנה שפיר דמי.
רכביה לפרדיה, וקם ואזל; קפצה ליה ארעא (כמו 'לא תקפוץ [את ידך מאחיך
האביון]' (דברים טו,ז): נתקצרה הארץ,
והגיע מהרה לארץ פלשתים); בהדי דקא מסגי - חזייה
לערפה אמיה (דישבי) דהוות נוולא (טווה); כי חזיתיה (ערפה לאבישי) - פסקתה לפילכה, שדתיה
עילויה: סברא למקטליה (באותו פלך שהיה בידה, ולא נגע בו); אמרה ליה (לאבישי): "עלם! אייתי
לי פלך (דנפל לפניך)"! פתקיה בריש
מוחה (השליך אבישי הפלך לראשה)
וקטלה (ומתה); כד חזייה יִשבִּי
בנוֹב – אמר: השתא הוו בי תרין [דוד
ואבישי]
וקטלין לי; פתקיה לדוד לעילא (זרקו כלפי מעלה),
ודץ ליה לרומחיה (נעץ תחתיו חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות), אמר: ניפול עלה [דוד] ונקטל! אמר אבישי שם - אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא.
ונימא ליה איהו (דוד
עצמו לימא שם)?
אין חבוש מוציא עצמו מבית
האסורין (אין דעתו מכוונת לומר השם).
(והשתא ניצל דוד והשליכו השם ברחוק, והלכו אבישי ודוד
וחזרו להם) אמר ליה (אבישי
לדוד): מאי בעית הכא (למה
באת כאן)?
אמר ליה: הכי אמר לי קודשא בריך הוא (הקב"ה אמר לי: רצונך שיכלה
זרעך או תמסר ביד אויביך?), והכי אהדרי ליה (מוטב
שאפול ביד אויב)!
אמר ליה: אפיך צלותיך (הפוך תפלתך ואמור לפניו)
בר ברך - קירא ליזבון [ימכור שעוה], ואת לא תצטער (משל
הוא שאומרים בני אדם: מוטב יכלה זרעך ולא תמסר ביד אויב, דמה לך בצער בניך?)!
אמר ליה: אי הכי - סייע בהדן (עזור בתפלתך להפכה)!
היינו דכתיב (שמואל ב כא,יז) ויעזור לו אבישי
בן צרויה [ויך את הפלשתי וימתהו אז
נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל];
אמר רב יהודה אמר רב: שעזרו
בתפלה.
אמר אבישי שם – ואחתיה [והוריד
את דוד שהיה תלוי באויר]; הוה קא רדיף [ישבי בנוב] בתרייהו (והם
בורחין, שהיה קרוב לארץ פלשתים); כי מטא (לאותו
כפר ששמו) קובי (שבין א"י לארץ פלשתים) - אמרי קום ביה (אמרו זה לזה: עמוד כנגדו, ואל
תברח, ונכנו, ולכך נקרא 'קובי'; אינהו הוו בקיאי בשמות הכפרים); (ועדיין היו מפחדין ובורחין)
כי מטא בי תרי [שם מקום;
אולי ביתר; ומשחק מילים הוא] – אמרי: בתרי גוריין קטלוה לאריא (בתמיהא)? אמרי ליה: "זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא (שהרגנוה)"! כי אדכרו ליה שמא דאימיה - כחש חיליה,
וקטליה; היינו דכתיב (שמואל ב כא,יז – סוף
הפסוק שהובא לעיל) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל
תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן
צרויה;
אבישי בן צרויה - הא דאמרן;
אליעזר עבד אברהם - דכתיב (בראשית
כד,מב) ואבוא היום אל
העין [ואמר ה' אלקי אדנִי אברהם אם
ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה] - למימרא דההוא יומא נפק;
יעקב אבינו -
(סנהדרין צה,ב)
דכתיב (בראשית כח,י) ויצא יעקב מבאר
שבע וילך חרנה (אלמא בא לחרן) וכתיב [פסוק יא] ויפגע במקום (שעדיין לא הגיע לחרן: שהיה עדיין
בבית אל) וילן שם כי בא השמש [ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא]!? [אלא] כי מטא לחרן, אמר: אפשר עברתי
על מקום שהתפללו בו אבותי (אברהם ויצחק: אברהם, דכתיב 'ויעתק משם'
[בראשית יב,ח]; יצחק - אין מקרא בידי)) ואני לא התפללתי בו?
בעי למיהדר (למקום: בית אל זה ירושלים; חרן - חוץ לארץ); כיון דהרהר בדעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא (והיה
שם) מיד;
'ויפגע במקום' (וקרא מוכיח דכתיב 'ויפגע במקום':
שהמקום פגעו, ושקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום);
(הכי גרסינן:)
דבר אחר: אין 'פגיעה' אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו
ז,טז) ואתה אל תתפלל
בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך] (ונראה למורי דהכא לא מיגרסא הך
מילתא);
'וילן שם כי בא השמש' ('ויבא השמש' לא נאמר, אלא 'כי בא השמש', דמשמע שהיה
דעתו לחזור כי עוד היום גדול; כיון שראה כי בא השמש - לן)
- בתר דצלי בעי למיהדר;; אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני, יפטר בלא לינה?
מיד בא השמש; והיינו דכתיב (בראשית לב,לב) ויזרח לו השמש [כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו] - וכי לו בלבד זרחה?
והלא לכל העולם כולו זרחה! אלא אמר רבי יצחק: שמש שבא בעבורו - זרחה בעבורו ('ויזרח לו השמש'
משמע השמש שהיה לו כבר: שבא בשבילו כבר).
ומנלן דכלה זרעיה דדוד (כדאפיך צלותיה)? דכתיב (מלכים ב יא,א) ועתליה אם אחזיהו ראתה
כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה.
והא אשתייר ליה יואש?
התם נמי אשתייר אביתר (מכהני נוב), דכתיב (שמואל א כב,כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן
אחיטוב ושמו אביתר [ויברח אחרי דוד].
אמר רב יהודה אמר רב: אלמלא
נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב - לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
אמר רב יהודה אמר רב: בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש - בני
מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות (מלכות)
וזונות, ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו,
והשאר פרשים; וכן באו על אברהם (כשנלחם בארבעה מלכים),
וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג
במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסי רחב, צואר סוסיו ארבעים פרסי, סך
מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים [2,600,000] חסר חד.
בעי אביי: (האי 'חסר חד' - היכי קאמר?)
חסר חד ריבויא? או חסר חד אלפא? או חסר מאה או חסר חד?
תיקו.
תנא: ראשונים (כת ראשונה מחיל של סנחריב)
עברו בשחי (כמו: 'שחו'; שטו הסוסים בירדן, ונתמעטו המים עד שעברו), שנאמר (ישעיהו
ח,ח) ([וחלף
ביהודה שטף ועבר, עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל]) 'וחלף ביהודה שטף ועבר'; אמצעיים עברו בקומה (זקופה
ולא היו המים מגיעין אלא עד הצואר), שנאמר 'עד צואר יגיע'; אחרונים העלו עפר
ברגליהם (שלא היה שם מים כל עיקר)
ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר (ישעיהו לז,כה) אני קרתי (לשון
מקור) ושתיתי מים [ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור].
והכתיב (ישעיהו לז,לו) [ויהי בלילה ההוא] ויצא מלאך ה' ויכה
במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים? (ולא
גרסינן 'והא כתיב ויצא מלאך ה'; אלמא כל המחנה אשור אינו אלא קפ"ה אלף, ולעיל
קתני מאתים וס' רבוא?)
אמר רבי אבהו: הללו (קפ"ה אלף) - ראשי גייסות הן (נגידי
החיל, שכן עולה לחשבון, לכדאמרינן: ארבעים וחמשה אלף בני מלכים, שמנים אלף גבורים,
ששים אלף אחוזי חרב - הרי קפ"ה אלף; אבל האחרים שמתו - אין מספר, כדאמר
'והשאר פרשים אין מספר').
אמר רב אשי: דיקא נמי דכתיב (ישעיהו
י,טז) [לכן ישלח האדון ה' צבאות] במשמניו רזון [ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש] - בשמינים דאית בהו.
אמר רבינא: דיקא נמי, דכתיב (דברי
הימים ב לב,כא) וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה [מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו] ויבא בית אלהיו
ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב - שמע מינה.
במה הכם (המלאך)?
רבי אליעזר: אומר ביד הכם, שנאמר (שמות
יד,לא) וירא ישראל את
היד הגדולה [אשר עשה ה' במצרים
וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו] - ('יד הגדולה' לא נאמר, אלא 'היד' - דמשמע) היד שעתידה ליפרע
מסנחריב;
רבי יהושע אומר: באצבע הכם, שנאמר (שמות
ח,טו) ויאמרו החרטמים
אל פרעה אצבע אלהים היא [ויחזק לב פרעה ולא שמע
אלהם כאשר דבר ה'] - היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב.
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אמר לו הקב"ה לגבריאל: מגלך
נטושה (שְׁחוּזָה מגלך להרוג את אלו)!
אמר לפניו: רבונו של עולם! נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר (ישעיהו כא,טו) [כי] מפני חרבות נדדו [מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד
מלחמה].
רבי שמעון בן יוחי אומר: אותו הפרק זמן בישול פירות היה; אמר לו הקב"ה
לגבריאל (גבריאל ממונה על בשול הפירות):
כשאתה יוצא לבשל פירות - הזקק להם (לחיל סנחריב להרגן),
שנאמר (ישעיהו כח,יט) מידי עברו יקח
אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה; אמר רב פפא: היינו
דאמרי אינשי: אגב אורחך (כשתלך לדרכך לפי תומך)
- לבעל דבבך אישתמע (לשונאך התראה והפחידו).
ויש אומרים: בחוטמן נשף (נפח) בהן ומתו, שנאמר (ישעיהו מ,כד) [אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם] וגם נשף בהם
ויבשו [וסערה כקש תשאם];
רבי ירמיה בר אבא אמר: כפיים ספק להם ומתו, שנאמר (יחזקאל כא,כב) וגם אני אכה כפי אל כפי
והניחותי חמתי [אני ה' דברתי];
רבי יצחק נפחא אמר: אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו, שנאמר (ישעיהו לג,ג) [מקול
המון נדדו עמים] מרוממתך נפצו גוים.
וכמה נשתייר מהם?
רב אמר: עשרה שנאמר (ישעיהו
י,יט) ושאר עץ יערו
מספר יהיו ונער יכתבם; כמה נער יכול לכתוב? - עשרה (שהנער יכול להטיף טיפה של דיו, והיינו יו"ד:
שנשארו עשרה).
ושמואל אמר: תשעה, שנאמר (ישעיהו
יז,) ונשאר בו עוללות
כנוקף זית
(שאין נשארין בו אלא דבר מועט):
שנים
שלשה גרגרים בראש אמיר (כן לא ישתייר במחנהו אלא דבר מועט); (וכמה) ארבעה חמשה
בסעיפיה [פריה, נאם ה' אלהי ישראל] (ארבעה
וחמשה - והיינו תשעה).
רבי יהושע בן לוי אמר: ארבעה עשר שנאמר [שם] שנים, שלשה, ארבעה, וחמשה.
רבי יוחנן (מקרא לא דייק להו)
אמר (אלא הכי קאמר): חמשה (הללו
חמשה נשתיירו מהן: סנחריב ושני בניו, וקרא משמע: כנוקף זית - דמשייר מעט בראש ענף:
שנים או שלשה
גרגרים - כך ישתייר לו מעט: ד' או ה'): סנחריב, ושני בניו, נבוכדנצר, ונבוזר אדן; נבוזר
אדן – גמרא;
נבוכדנצר - דכתיב (גבי [חנניה] מישאל ועזריה תוארו ורויה די רביעאה דמי
לבר אלהין אלמא דחזא גבריאל והכירו בכבשן) (דניאל ג,כה) [ענה
ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון] ורוה דרביעאה
דמי לבר אלהין - ואי לאו דחזייה, מנא הוה ידע?
סנחריב ושני בניו - דכתיב (מלכים
ב יט,לז)
ויהי
הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב [והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר חדן בנו תחתיו].
אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאמרו (שהקדוש ב"ה בעצמו גלחו
לסנחריב), דכתיב (ישעיהו ז,כ) ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור
את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה: אתא קודשא בריך הוא ואדמי ליה כגברא סבא; אמר
ליה: כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב - דאייתיתינהו לבנייהו (כדאמרינן: שהביא עמו ארבעים וחמשה
אלף בני מלכים) וקטלתינהו - מאי אמרת להו?
אמר ליה: ההוא גברא - בההוא פחדא נמי יתיב; אמר ליה: היכי נעביד?
אמר ליה: זיל
(סנהדרין צו,א)
ושני נפשך (שנה עצמך כדי שלא יכירוך).
במאי אישני?
אמר ליה: זיל אייתי לי מספרא ואיגזייך אנא (אני אגלחך).
מהיכא אייתי?
אמר ליה: עול לההוא ביתא ואייתי.
אזל, אשכחינהו. אתו מלאכי שרת, ואידמו ליה כגברי, והוו קא טחני קשייתא (גרעיני
תמרים). אמר להו: הבו לי מספרא!
אמר ליה: טחון חד גריוא דקשייתא (טחון אלו גרעינין [סאה אחת של גרעיני תמרים, שקשים לטחון]) - וניתן לך (מספרים).
טחן חד גריוא דקשייתא (והיינו דכתיב 'בתער השכירה'
על שם שטרח נתנו לו תער לגלח; ואיזהו שכר נתנו לו 'בעברי נהר'?
דברים שדרכן לעשות על ידי נהר, דהיינו טחינת ריחים),
ויהבו ליה מספרתא; עד דאתא – איחשך. אמר ליה: זיל אייתי נורא!
אזל ואייתי נורא; בהדי דקא נפח ליה - אתלי ביה נורא בדיקניה!
אזל, גזייה לרישיה ודיקניה.
אמרו: היינו דכתיב (ישעיהו
ז,כ) [ביום
ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים] וגם את הזקן
תספה (דלא
כתיב 'גלוח' אלא אראש, אבל אזקן כתיב 'תספה', לשון כלוי על ידי אור: שכלתה לגמרי).
אמר רב פפא: היינו דאמרי
אינשי: גרירתיה לארמאה שפיר ליה (אם אתה מחרך את הארמאי, והוטב בעיניו) - איתלי ליה נורא בדיקניה (הבער לו אש בזקנו) ולא שבעת חוכא מיניה [## ?? לכאורה נראה שהמספר את הארמי עושה פעולה זו
באונס, והארמי לועג ליהודי, ואם יעשה כך היהודי – לא יהיה עוד לעג לארמי];
אזל, אשכח דפא מתיבותא דנחַ [מתיבת
נח],
אמר: היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא [מהמבול]!
אמר: אי אזיל ההוא גברא ומצלח [אם
אצליח]
- מקרב להו לתרין בנוהי קמך [אקריב
לך את שני בני]! שמעו בנוהי - וקטלוהו; היינו דכתיב (מלכים ב יט,לז) ויהי הוא משתחוה בית
נסרוך (לשון
'נסר' - שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה) אלהיו, ואדרמלך
ושראצר בניו הכהו בחרב [והמה נמלטו ארץ אררט
וימלך אסר חדן בנו תחתיו] (היינו דכתיב 'ויהי הוא משתחוה': משמע מפני שמשתחוה לשם
הכוהו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.