דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין צה,ב)
אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאמרו (שהקדוש ב"ה בעצמו גלחו לסנחריב), דכתיב (ישעיהו
ז,כ) ביום ההוא יגלח
ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה: אתא קודשא בריך הוא
ואדמי ליה כגברא סבא; אמר ליה: כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב - דאייתיתינהו
לבנייהו (כדאמרינן: שהביא עמו ארבעים וחמשה אלף בני מלכים) וקטלתינהו - מאי אמרת להו?
אמר ליה: ההוא גברא - בההוא פחדא נמי יתיב; אמר ליה: היכי נעביד?
אמר ליה: זיל
(סנהדרין צו,א)
ושני נפשך (שנה עצמך כדי שלא יכירוך).
במאי אישני?
אמר ליה: זיל אייתי לי מספרא ואיגזייך אנא (אני אגלחך).
מהיכא אייתי?
אמר ליה: עול לההוא ביתא ואייתי.
אזל, אשכחינהו. אתו מלאכי שרת, ואידמו ליה כגברי, והוו קא טחני קשייתא (גרעיני
תמרים). אמר להו: הבו לי מספרא!
אמר ליה: טחון חד גריוא דקשייתא (טחון אלו גרעינין [סאה אחת של גרעיני תמרים, שקשים לטחון]) - וניתן לך (מספרים).
טחן חד גריוא דקשייתא (והיינו דכתיב 'בתער השכירה'
על שם שטרח נתנו לו תער לגלח; ואיזהו שכר נתנו לו 'בעברי נהר'?
דברים שדרכן לעשות על ידי נהר, דהיינו טחינת ריחים),
ויהבו ליה מספרתא; עד דאתא – איחשך. אמר ליה: זיל אייתי נורא!
אזל ואייתי נורא; בהדי דקא נפח ליה - אתלי ביה נורא בדיקניה!
אזל, גזייה לרישיה ודיקניה.
אמרו: היינו דכתיב (ישעיהו
ז,כ) [ביום
ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים] וגם את הזקן תספה (דלא כתיב
'גלוח' אלא אראש, אבל אזקן כתיב 'תספה', לשון כלוי על ידי אור: שכלתה לגמרי).
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי:
גרירתיה לארמאה שפיר ליה (אם אתה מחרך את הארמאי, והוטב בעיניו) - איתלי ליה נורא בדיקניה (הבער לו אש בזקנו) ולא שבעת חוכא מיניה [## ?? לכאורה נראה שהמספר את הארמי עושה פעולה זו
באונס, והארמי לועג ליהודי, ואם יעשה כך היהודי – לא יהיה עוד לעג לארמי];
אזל, אשכח דפא מתיבותא דנחַ [מתיבת
נח], אמר:
היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא [מהמבול]!
אמר: אי אזיל ההוא גברא ומצלח [אם
אצליח]
- מקרב להו לתרין בנוהי קמך [אקריב
לך את שני בני]! שמעו בנוהי - וקטלוהו; היינו דכתיב (מלכים ב יט,לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך (לשון
'נסר' - שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה) אלהיו, ואדרמלך ושראצר
בניו הכהו בחרב [והמה נמלטו ארץ אררט וימלך
אסר חדן בנו תחתיו] (היינו דכתיב 'ויהי הוא משתחוה': משמע מפני שמשתחוה לשם הכוהו).
(איידי דאיירי במלאכים איירי
נמי בהאי קרא דכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגו' - נקט ויחלק עליהם לילה
וגו'): (בראשית יד,טו) ויחלק עליהם לילה הוא
ועבדיו ויכם [וירדפם עד חובה אשר משמאל
לדמשק];
אמר רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם – 'לילה' שמו (והוא סייעו),
שנאמר (איוב ג,ג) [יאבד יום אולד בו] והלילה אמר הורה גבר;
ורבי יצחק נפחא אמר: שעשה עמו מעשה לילה, שנאמר (שופטים ה,כ) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שנלחמו
בשבילו כוכבי לילה, כמו שעשו בשביל ברק).
אמר ריש לקיש: טבא דנפחא (דרבי יצחק נפחא)
מדבר נפחא (רבי יוחנן דמקרי 'בר נפחא' בכולא הש"ס, כמו (בבא
מציעא פה:) 'מאן עייל בר נפחא'; נראה למורי דאביו של רבי יוחנן הוי נפחא, ולהכי מיקרי 'בר נפחא'; ואית דמפרשי 'בר נפחא' על שם יופיו).
(בראשית יד,יד) [וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את
חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות] וירדף עד דן; - אמר רבי יוחנן: כיון שבא אותו
צדיק עד דן - תשש כחו: ראה בני בניו שעתידין לעבוד עבודה זרה בדן, שנאמר (מלכים א יב,כט) וישם את האחד בבית אל ואת
האחד נתן בדן; ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר (ירמיהו ח,טז) מדן נשמע נחרת סוסיו [מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה
עיר וישבי בה].
אמר רבי זירא: אף על גב דשלח <ר' יהודה בן בתירא מנציבין> [רבי יהושע
בן לוי]: הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו (אף על פי ששכח תלמודו, הואיל ומחמת
אונסו הוא), והזהרו בוורידין כרבי יהודה
(דאמר בשחיטת חולין (דף כז.): 'עד שישחוט את הורידין של
עוף'; הואיל וצולהו כולו כאחד - אינו חותכו ומולחו כבשר חיה ובהמה), והזהרו בבני עמי הארץ (שנעשו תלמידי חכמים לעשות להם כבוד), שמהן תצא תורה (שמהם תצא תורה לישראל: שהרי יצאו
שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב, ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק,
כדלקמן; ואף על גב דאמר רבי יהודה הכי 'הזהרו בבני עמי הארץ')
- כי הא מילתא (דלקמן) מודעינן להו (כי
היכי דחזינן לקמן דלא זכה נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ארבע פסיעות,
כדאמרינן לקמן - הכי נמי אמרינן לבני עמי הארץ דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות
מעט שהיה באביהם [מ"ר=מדרש רבה?]. ואית דאמרי דרבי זירא - אדלעיל קאי, אבני
סנחריב: אף על גב דשלח רבי יהודה 'הזהרו בבני ע"ה לכבדן שמהם תצא תורה' כי
היכי דנפקו מסנחריב כי הא מילתא - מודיעים להו לבני עמי הארץ דהא דמוקרין להו לאו
משום אביהם, אלא משום תורה שבהם, שלא תזוח דעתם עליהם ויאמרו "אבותיהם צדיקים
היו"):
(ירמיהו יב,א) צדיק אתה ה' כי אריב
אליך אך משפטים אדבר אותך: מדוע דרך רשעים צלחה (מפני מה
הצליח נבוכדנצר וכבש ירושלים) שלו כל בוגדי בגד [פסוק ב] נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי [קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם]; מאי אהדרו ליה (לירמיה)? - (ירמיהו
יב,ה) כי את רגלים רצתה
וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן - משל לאדם אחד שאמר:
יכול אני לרוץ שלשה פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים (מרש"קו בלעז:); נזדמן לו רגלי אחד - רץ לפניו שלשה מילין ביבשה
ונלאה; אמר ליה: ומה לפני רגלי כך - לפני הסוסים על אחת כמה וכמה; ומה שלשת מילין
כך - שלשה פרסאות על אחת כמה וכמה; ומה ביבשה כך - בין בצעי המים על אחת כמה וכמה;
אף אתה: ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי (מפורש
לקמן) - אתה תמיה כשאני משלם שכר
לאברהם יצחק ויעקב, שרצו לפני כסוסים? על אחת כמה וכמה (שיהו כל אדם יכולין לתמוה על מתן
שכר גדול שישתלם עליהם)! היינו דכתיב (ירמיהו כג,ט) לנביאים (אברהם יצחק ויעקב): נשבר לבי בקרבי (כלומר:
תמהתי על מתן שכרן), רחפו כל עצמותי הייתי כאיש
שכור וכגבר עברו יין מפני ה' ומפני דברי קדשו.
הני 'ארבע פסיעות' - מאי היא?
דכתיב (ישעיהו לט,א) בעת ההיא שלח מרודך
בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים [ומנחה
אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו ויחזק]; משום 'כי חלה חזקיהו ויחזק' שדר ליה ספרים
ומנחה? אִין! (דברי הימים ב לב,לא) [וכן במליצי שרי בבל, המשלחים עליו] לדרוש המופת
אשר היה בארץ [עזבו האלקים לנסותו
לדעת כל בלבבו], דאמר רבי יוחנן: אותו היום שמת בו אחז - שתי שעות היה (כדי
שלא יהא פנאי לספדו ולקברו), וכי חלה חזקיהו
ואיתפח (נתרפא) - אהדרינהו קודשא בריך
הוא להנך עשר שעי ניהליה (לחזקיהו; דאותו היום שנתרפא חזקיה היה של כ"ב שעות), דכתב (ישעיהו
לח,ח) הנני משיב את צל
המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות
אשר ירדה
אמר [מרודך בלאדן] להו [ליועציו]: מאי האי?
אמרו ליה: חזקיהו חלש ואיתפח
אמר: איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא? כתבו ליה "שלמא למלכא
חזקיה! שלם לקרתא דירושלם! שלם לאלהא רבא"!
נבוכדנאצר - ספריה דבלאדן הוה; ההיא שעתא לא הוה התם; כי אתא - אמר להו: היכי
כתביתו? אמרו ליה: הכי כתבינן. אמר להו: קריתו ליה 'אלהא רבא' וכתביתו ליה לבסוף?
אמר: אלא הכי כתובו: "שלם לאלהא רבא1 שלם לקרתא דירושלם! שלם למלכא חזקיה"!
אמרי ליה: קריינא דאיגרתא - איהו ליהוי פרוונקא! רהט בתריה (דשליח);
כדרהיט ארבע פסיעות - אתא גבריאל ואוקמיה.
אמר רבי יוחנן: אילמלא בא גבריאל והעמידו
- לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל (שהיה שכרו מרובה, והיה לו רשות לאבד שאריתנו).
מאי 'בלאדן בן בלאדן'?
אמרי: בלאדן - מלכא הוה, ואישתני אפיה והוה כי דכלבא; הוה יתיב בריה על מלכותא;
כי הוה כתיב - הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה: 'בלאדן מלכא' (כדי שיתכבד אביו; לכך נקרא שם
אביו עליו: שנקרא 'מרודך בלאדן'; דאי לא כתיב אלא 'מרודך בן בלאדן' - לא הוי
מיתקרי עליה שמיה דאבוה, דהכי כתבי כולהו אינשי: 'פלוני בן פלוני'; להכי כתיב
'מרודך בלאדן'); היינו דכתיב (מלאכי א,ו) בן יכבד אב ועבד אדניו [ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר ה'
צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך]. 'בן יכבד אב' - הא דאמרן;
'ועבד אדוניו' - דכתיב (ירמיהו נב,יב) ובחודש החמישי בעשור
לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני
מלך בבל בירושלם (אלמא נבוכדנצר סליק לירושלם)
[פסוק יג] וישרף את בית ה' ואת בית
המלך [ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול
שרף באש]
(סנהדרין צו,ב)
ומי סליק נבוכד נצר לירושלים? והכתיב (בההיא פרשתא):
(מלכים ב כה,ו) [ויתפשו את המלך] ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה
[וידברו אתו משפט] (אלמא ברבלה
הוה); ואמר רבי אבהו: זו אנטוכיא (ואנטוכיא
קיימא לן דאינה מארץ ישראל)!
רב חסדא ורב יצחק בר אבודימי: חד אמר דמות דיוקנו (של נבוכדנצר)
היתה חקוקה לו על מרכבתו (של נבוזראדן, ודומה לו כמו שעומד לפניו, ולכך כתיב
'בא נבוכדנצר' - והיינו כבוד), וחד אמר: אימה יתירה
היתה לו ממנו, ודומה כמי שעומד לפניו.
אמר רבא: טעין תלת מאה כודנייתא (משאוי שלש מאות פרדות)
נרגא דפרזלא (פטישי ברזל) דשליט בפרזלא (ברזל חדוד
הקוצץ ברזל אחר); שדר ליה נבוכדנצר לנבוזראדן:
כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם (לא בליעה
ממש, אלא שיברם: שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה),
שנאמר (תהלים עד,ו) פתוחיה יחד בכשיל
וכילפות יהלומון (משמע: על פתח אחד הלמו כל הכשילים וכילפות יחד, ולא הועיל
כלום); בעי למיהדר – אמר: מסתפינא דלא
ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב; נפקא קלא ואמר: "שוור בר שוור (דולג בר
דולג קום וכבש ירושלים - לנבוזראדן קאמר; לישנא אחרינא 'שוור בר שוור': מדלג בר מדלג:
קפצת פעם אחת עם סנחריב, ועכשיו פעם שניה)! נבוזראדן שוור!
דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי"! פש ליה חד נרגא, אתא מחייה בקופא (מגב
הפטיש, ולא מחודו; כמו 'קופא דמחטא' (בבא מציעא לח:))
– ואיפתח, שנאמר (תהלים עדה) יודע כמביא
למעלה בסבך עץ קרדומות ('יודע
כמביא למעלה' תפלה היא: יודע לפניך
אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד).
הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא, אדליק ביה נורא; גבה היכלא (ובקש לעלות
לרקיע) - דרכו ביה (והשפילוהו) מן שמיא, שנאמר (איכה א,) [סלה
כל אבירי ד' בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי] גת דרך ה' לבתולת בת יהודה.
קא זיחא דעתיה (מתגאה על שהיה מצליח)!
נפקא בת קלא ואמרה ליה: "עמא קטילא (שכבר נגזר עליהם על כך) קטלת, היכלא קליא קלית, קימחא טחינא טחינת", שנאמר
(ישעיהו מז,ב) קחי רחים וטחני קמח
גלי צמתך (מקום שהקלעים צומתין בצד הראש) חשפי שובל (קלע הראש שדומין לשבלים) גלי שוק עברי נהרות (פורענות
זה היה הקב"ה אומר לישראל: לכו וטחנו קמח, כלומר: טחונים אתם כבר לקמח, ותחזרו
ותטחן; עדיין תגלי קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות); 'חטים' לא נאמר אלא 'קמח' (שאין צריך טחינה).
חזא דמיה דזכריה דהוה קא רתח, אמר להו: מאי האי? אמרו ליה: דם זבחים הוא דאישתפיך.
אמר להו: אייתי ואנסי (ואנסה) אי מדמו (אם דם זבחים
הוא).
כסי (שחט בהמות) ולא אידמו (הדם).
אמר להו: גלו לי - ואי לא סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא!
אמרו ליה: האי - כהן ונביא הוא, דאינבי להו לישראל בחורבנא דירושלם וקטלוהו.
אמר להו: אנא מפייסנא ליה. אייתי רבנן - קטיל עילויה, ולא נח; אייתי דרדקי דבי
רב, קטיל עילויה ולא נח; אייתי פרחי כהונה, קטיל עילויה ולא נח עד די קטל עילויה
תשעין וארבעה ריבוא ולא נח. קרב לגביה, אמר: זכריה זכריה! טובים שבהן איבדתים,
ניחא לך דאיקטלינהו לכולהו!? מיד נח.
הרהר תשובה בדעתיה, אמר: מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת כך, ההוא גברא - מה תיהוי
עליה?
ערק, שדר פורטיתא (שטר צוואה)
לביתיה – ואיתגייר (נבוזראדן).
תנו רבנן: נעמן - גר תושב היה (שלא קבל עליו שאר, מצות וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים); נבוזר אדן - גר צדק היה; מבני בניו של סיסרא למדו תורה
בירושלים; מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים;
ומאן נינהו - שמעיה ואבטליון;
מבני בניו של המן [הרב
ראובן מרגליות: לא 'המן' אלא 'נעמן'] למדו תורה בבני ברק; ואף מבני בניו של אותו רשע (נבוכדנצר) - ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה; אמרו מלאכי
השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך - תכניס תחת
כנפי השכינה? היינו דכתיב (ירמיהו
נא,ט) רפינו [בתנ"ך
שלנו: רפאנו] את בבל ולא נרפתה [עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד
שחקים] ('רפינו ולא נרפתה': שהיה הקב"ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת
כנפי השכינה).
עולא אמר: זה נבוכדנצר;
רבי שמואל בר נחמני אמר: אלו נהרות בבל (שהם רעים לשתות), ותרגמה דצינייתא דבבלאי (דקלים מרים הם, שעומדים בנהרות;
לישנא אחרינא 'צינונייתא דבבל': דקלים רעים של נהרות בבל, שאין נושאים פירות לפי
שהמים רעים הן לגדל פירות; בסוטה (דף מו:) אמרינן: קושטא הוא דאמריתו: הני צנייתא
דבבל - מששת ימי בראשית איתנהו, ונהר שתחת הני צינונייתא - מי מרים נינהו).
אמר עולא: עמון ומואב - שיבבי (שכנים) בישי דירושלם הוו; כיון
דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם - שלחו לנבוכדנצר: פוק ותא (צא ממקומך
ובא אל ארץ ישראל ותכבשנה)!
אמר: מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי!
שלחו ליה: (משלי ז,יט) כי אין האיש בביתו
הלך בדרך מרחוק (מקרא הוא במשלי),
ואין 'איש' אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות
טו,ג) ה' איש מלחמה [ה' שמו].
שלח להו: בקריבא הוא ואתי (ויבא בעת דוחקם לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו -
שומעים אנו שהוא אַכָּל מילתא דהוה אמרי ליה - הוה משיב דבר זה).
שלחו ליה: 'הלך בדרך מרחוק';
שלח להו: אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה?
שלחו ליה (משלי ז,כ) צרור הכסף לקח בידו
[ליום הכסא יבא ביתו] (צדיקים שבהן מתו), ואין 'כסף' אלא צדיקים, שנאמר (הושע ג,ב) ואכרה לי בחמשה עשר (פדיתי אותה
במצרים בט"ו בניסן) כסף וחומר שעורים ולתך
שעורים (בזכות
צדיקים שנקראו כסף - חומר שעורים: שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין: אלו ארבעים
וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק 'גיד הנשה' (דף צב.): פעמים ששלשים
כאן, ט"ו בארץ ישראל, ופעמים שט"ו כאן ושלשים בארץ ישראל; ובמסכת חולין,
היכא דקא מפרש האי קרא - בצדיקיא אמרי)[1]
(וכן הוא אומר 'צרור הכסף לקח בידו');
שלח להו: הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה.
שלחו ליה: כבר קבע להן זמן (שלא יבא עד ע' שנה שתשלים גלות בבל), שנאמר (משלי ז,יט) ליום הכסא יבא לביתו: אין 'כסא' אלא זמן,
שנאמר (תהלים פא,ד) [תקעו בחדש שופר] בכסה ליום חגנו.
שלח להו: סיתווא הוא, ולא מצינא דאתי, מתלגא וממיטרא (מחמת שלגים ומטרים).
שלחו ליה: תא אשינא דטורא (בא דרך תחתית ההרים, וההרים יגֵינו עליך מן השלגים ומן
המטרים), שנאמר (ישעיהו טז,א) שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון (שלחו שליח
אל נבוכדנצר, שהיה מושל ארץ שיבא אל הר
בת ציון דרך הסלעים וההרים).
שלח להו: אי אתינא - לית לי דוכתא דיתיבנא ביה (לא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל
אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים)!
שלחו ליה: קברות שלהם (מערות שלהן סביב לירושלים)
מעולין מפלטירין שלך (ובהן אתה וחיילותיך יכולין לישב),
דכתיב (ירמיהו ח,א-ב) בעת ההיא נאום ה'
יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת
עצמות יושבי ירושלים מקבריהם (שעתידים להשליך מן הקברים העצמות שבקברים) (פסוק ב) ושטחום לשמש ולירח
ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם [אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו
לדמן על פני האדמה יהיו].
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי?
אמר ליה: מאן 'בר נפלי'?
אמר ליה: משיח.
משיח - בר נפלי קרית ליה?
אמר ליה: אִין, דכתיב (עמוס ט,יא) ביום ההוא אקים
(סנהדרין צז,א)
את סוכת דוד הנופלת [וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם] (מלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי).
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו - תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר
עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, עד שהראשונה פקודה (עד שלא
כלתה צרה ראשונה) - שניה ממהרת לבא ('פקודה' - כמו 'לא נפקד' (במדבר לא,מט)).
(איידי דאמרינן 'צרור הכסף לקח בידו': שנתמעטו הצדיקים
- קא מיירי הא נמי במשיח, וקאמרי 'תלמידים מתמעטין'; ואיידי דאמרי 'ותהי האמת נעדרת'
- אייתי הא, דההוא אתרא דשמיה – קושטא.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.