דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין צז,ב)
כתנאי: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו - אין
נגאלין.
אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה, אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד
להן מלך שגזרותיו קשות כהמן - וישראל עושין תשובה, ומחזירן למוטב.
תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר (ירמיהו ג,כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם [הננו אתנו לך כי אתה ה' אלקינו].
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ישעיהו
נב,ג) [כי כה אמר ה'] חנם נמכרתם ולא בכסף
תגאלו:
'חנם
נמכרתם'
בעבודת כוכבים, 'ולא בכסף תגאלו' לא בתשובה ומעשים טובים (דאפילו אין עושין תשובה – נגאלין; משום דאמר 'חנם
נמכרתם' קרי 'כסף' בלשון תשובה).
אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר (מלאכי ג,ז) [למימי
אבתיכם סרתם מחקי ולא שמרתם] שובו אלי ואשובה אליכם [אמר ה' צבאות ואמרתם נמה נשוב]
אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ירמיהו
ג) [שובו בנים שובבים אמר ה'] כי אנכי בעלתי בכם ('בעלתי
אתכם' משמע) ולקחתי אתכם אחד מעיר
ושנים ממשפחה (אברור הצדיקים)
והבאתי
אתכם ציון
(ואביאם לציון אף על פי שאין כולם חוזרין)!?
אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו
ל,טו) [כה אמר ד' ה' קדוש ישראל] בשובה ונחת תושעון [בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם]!?
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו מט) כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד
מושלים (אותן הבזויין ומתועבין בעבירות) -
(סנהדרין צח,א)
(אעפ"כ יגאלו:) מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו [למען ה' אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך].
אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ירמיהו
ד,א) אם תשוב ישראל
נאום ה' אלי תשוב [ואם תסיר שקוציך מפני
ולא תנוד]!
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל
יב,ז) ואשמע את האיש
לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי
למועד מועדים וחצי (אלמא יש קץ בדבר) וככלות נפץ יד עם קדש (כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם -
שהיתה נפוצה אילך ואילך - גבורה ותועלת: לפשוט אנה ואנה, ואחר שתכלה גבורתם שיהיו
שפלים למאד) תכלינה כל אלה (תכלינה
אלו הצרות, ויבא משיח כדאמרינן 'כי
אזלת יד' (דברים לב,לו)) וגו'
[דניאל יב,ח ואני שמעתי ולא אבין ואמרה ד' מה אחרית אלה
דניאל יב,ט ויאמר לך
דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ
דניאל יב,י יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים
ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו
דניאל יב,יא ומעת הוסר
התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים
דניאל יב,יב אשרי
המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה
דניאל יב,יג ואתה לך
לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין]
ושתק רבי אליעזר.
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו,ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל
וגו' [כי קרבו לבוא] (כשתתן
ארץ ישראל פריה בעין יפה - אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר)!
רבי אלעזר [אליעזר? – כך ברש"י,
אך נראה שזו טעות גם בד"ה של רש"י] אומר: אף מזה (הפסוק): שנאמר (זכריה
ח,) כי לפני הימים
ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה (עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה)
איננה
וליוצא ולבא אין שלום מן הצר [ואשלח
את כל האדם איש ברעהו] (כשתראה דאין שום אדם משתכר, ואף שכר הבהמה לא נהיה;
והיינו כדאמרן: עד שתכלה פרוטה מן הכיס = אין מעות מצויות בכיס);
מאי 'ליוצא ולבא אין שלום מן הצר' (אז יבא משיח)?
רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם 'שלום' (והיינו 'וליוצא ולבא'
- אלו תלמידי חכמים: אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום),
דכתיב (תהלים קיט,קסה) שלום רב לאהבי
תורתך [ואין למו מכשול] - (אפילו
להנהו) אין שלום מפני צר [אולי צ"ל 'מן הצר'] (מרוב
הצרות; לישנא אחרינא: מיצר הרע);
ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין (שוין שער התבואה ויין רווחין,
כדאמרן 'חמישית שובע גדול'; לישנא אחרינא 'שקולין': שוין, שכולן יקרין).
אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא, שנאמר (יחזקאל לב,יד) אז אשקיע מימיהם ונהרותם
כשמן אוליך [נאם ד' ה'] (שיהיו
כולן קפויין; וכיון שהם קפויין - אין דגים נמצאין בחכה),
וכתב (יחזקאל כט,כא) ביום ההוא אצמיח
קרן לבית ישראל [ולך אתן פתחון פה בתוכם
וידעו כי אני ה'].
אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל (שלא
תהא להם שום שולטנות לישראל, אפילו שולטנות קלה ודלה),
שנאמר (ישעיהו יח,ה) [כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה] וכרת הזלזלים
במזמרות ואת הנטישות הסיר התז (נטישותיו = ענפים קטנים; כלומר: השרים והשופטים), וכתיב בתריה (ישעיהו יח,ז)
בעת
ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט [ומעם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל מקום שם
ה' צבאות הר ציון].
אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר (צפניה ג,יא-יב) [ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי] כי אז אסיר
מקרבך עליזי גאותך [ולא תוספי לגבהה עוד
בהר קדשי]
וכתיב (פסוק יב) והשארתי בקרבך עם עני
ודל וחסו בשם ה' (כלומר: שתבא להם גאולה, ויחסו בצל שדי).
אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא עד שיכלו כל
שופטים ושוטרים מישראל, שנאמר (ישעיהו
א,כה-כו)
ואשיבה
ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך (תערובות שבך) ואסירה כל בדיליך (המובדלים לראשי עם)
וגו' (פסוק כו) ואשיבה שופטיך [כבראשנה ויעציך כבתחלה
אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה].
אמר עולא: אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר (ישעיהו א,כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
אמר רב פפא: אי בטלי יהירי (גסי רוח מישראל)
- בטלי אמגושי (פרסיים מכשפין, שמצערין ישראל; במסכת שבת (דף עה.)
פלוגתא: איכא למאן דאמר אמגושי = חרשי, ואיכא מאן דאמר = גדופי עובדי כוכבים); אי בטלי דייני - בטלי גזירפטי (שופטים
עובדי כוכבים החובטין את ישראל במקלות):
אי בטלי יהירי בטלי אמגושי (הבדלים מיראת המקום),
דכתיב (ישעיהו א,כה) [ואשיבה
ידי עליך] ואצרוף כבור סיגיך ([סיגיך
- כמו 'רב' דמתרגמינן 'סגי':] רבים וגדולים בגסותם, כשאצרוף ואסלקם ממך) - (אזי) ואסירה כל
בדיליך;
ואי בטלי דייני - בטלי גזירפטי, דכתיב (צפניה ג,טו) הסיר ה' משפטיך (שופטיך)
פנה
אויבך (גזירפטי) [מלך
ישראל ה' בקרבך לא תיראי רע עוד]
אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך - חכה לו, שנאמר (שמואל ב כב,כח) ואת עם עני תושיע [ועיניך על רמים תשפיל]
אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר - חכה לו, שנאמר (ישעיהו נט,יט) [ויראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו] כי יבא כנהר צר
רוח ה' נוססה בו ('נוססה' - כמו (ישעיה י,יח) כמסוס נוסס
וכמו (שם נא,ח) 'יאכלם סס': רוח המקום נוקבת ומחרבת אותן עם הצרות הבאות, שאף
הוא מתכוין להשמידם), וסמיך ליה (ישעיהו
נט,כ) ובא לציון גואל [ולשבי פשע ביעקב נאם ה'].
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב: בדור
שכולו זכאי, דכתיב (ישעיהו ס,כא) ועמך כולם
צדיקים לעולם יירשו ארץ (היינו גאולה) [נצר מטעו מעשה ידי להתפאר]; בדור שכולו חייב - דכתיב (ישעיהו נט,טז) וירא כי אין איש וישתומם
כי אין מפגיע [ותושע לו זרעו וצדקתו
היא סמכתהו], וכתיב (ישעיהו מח,יא) [למעני] למעני אעשה [כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן].
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: (ישעיהו ס,כב) [הקטן
יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה] כתיב 'בעתה' וכתיב 'אחישנה'?
זכו – 'אחישנה', לא זכו – 'בעתה'.
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (דניאל ז,יג) [חזה
הוית בחזוי ליליא] וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה [הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי] (במהירות),
וכתיב (זכריה ט,ט) [גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך
צדיק ונושע הוא] עני ורוכב על חמור [ועל
עיר בן אתנות] (כעני הבא על חמורו בעצלות)?
זכו - עם ענני שמיא; לא זכו - עני רוכב על חמור.
אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו משיח על חמרא אתי? אישדר ליה סוסיא ברקא
דאית לי (סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי, דגנאי הוא שיבא על
חמור - מלגלג היה; לישנא אחרינא סוסיא בדקא: סוס בדוק לרוץ)!
אמר ליה: מי אית לך בר חיור ('חיור' = מאה בלשון פרסי)
גווני (כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא)? (במלתא בעלמא דחייה.)
רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן
יוחאי, אמר ליה: אתינא לעלמא דאתי?
אמר ליה: אם ירצה אדון הזה (שכינה היתה עמהם).
אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי וקול שלשה (דשכינה הוה בהדייהו) שמעתי.
אמר ליה: אימת אתי משיח?
אמר ליה: זיל שייליה לדידיה (למשיח).
והיכא יתיב?
אפיתחא דקרתא [דרומי] (נראה למורי: לא בפתח העיר ממש, אלא גן עדן הוא כנגד
כל העולם; וקאמר ליה: דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר משיח שרוי).
ומאי סימניה?
יתיב ביני עניי סובלי חלאים (מנוגעים, והוא נמי מנוגע, דכתיב (ישעיה נג,ה) והוא מחולל מפשעינו וכתיב (שם, פסוק ד) חליינו הוא נשא),
וכולן (מי שיש לו ארבע וחמש נגעים)
שרו ואסירי בחד זימנא (מתירין כל נגעתן ביחד, ומקנחין אותן וחוזרין וקושרין
אותן), איהו (משיח)
שרי חד (נגע ומקנחו וקושרו)
ואסיר חד (ואחר כך מתיר האחר ועושה כן, ואינו מתיר שני נגעים
יחד), אמר: דילמא מבעינא דלא
איעכב (דסבר: אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל - לא איתעכב
כדי קשירת שני נגעים).
אזל לגביה, אמר ליה (רבי יהושע למשיח):
שלום עליך רבי ומורי!
אמר ליה: שלום עליך בר ליואי.
אמר ליה: לאימת אתי מר?
אמר ליה: היום
אתא לגבי אליהו, אמר ליה: מאי אמר לך?
אמר ליה: שלום עליך בר ליואי.
אמר ליה: אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי (דאי לאו צדיקים גמורין אתם - לא
הוה יהיב לך שלמא, ולא הוה מדכר שמיה דאבוך).
אמר ליה: שקורי קא שקר בי, דאמר לי 'היום אתינא' - ולא אתא!
אמר ליה: הכי אמר לך: (תהלים
צה,ז) [כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו] היום אם בקולו (של
הקב"ה) תשמעו.
שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא?
אמר: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות.
אמרו לו: אין אנו מבקשין ממך אות.
אמר להו: לכשיפול השער הזה (של עיר רומי, שבעיר רומי היה אותו שער) ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו (פעם
שלישית) עד שבן דוד בא.
אמרו לו: רבינו! תן לנו אות!
אמר להם: ולא כך אמרתם לי: שאין אתם מבקשין ממני אות!?
אמרו לו: ואף על פי כן!
אמר להם: אם כך - יהפכו מי מערת פמייס (שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות
(דף נה א): 'ירדן יוצא ממערת פמייס' ומפרש התם שפיר)
לדם
ונהפכו לדם בשעת פטירתו!
אמר להן: העמיקו לי ארוני (עשו לי קבר בקרקע עמוק),
(סנהדרין צח,ב)
שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו (כלומר: עתידין פרס ומדי לבא על
בבל וללכדה, ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם),
(ומשם באים לא"י ולוכדים אותה) ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מדי
אוכל בו תבן (שמוציאין הארונות חוץ לקרקע, ועושין מהן אבוסים במלחמת
גוג ומגוג).
אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות {הרשעה} על ישראל תשעה חדשים,
שנאמר (מיכה ה,ב) לכן יתנם עד עת יולדה
ילדה (היינו
תשעה חדשים, כדמתרגמינן 'בכן יתמסרון כעידן דילדתא למילד'; וכתיב (מיכה ה,ג) 'ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו
כי עתה יגדל' ומתרגמינן 'ויתיבון
מביני גלוותהון') ויתר אחיו ישובון על בני
ישראל (היינו
כל העולם שישראל מפוזרים בו).
אמר עולא: ייתי (משיח) ולא איחמיניה.
וכן אמר רבה: ייתי ולא איחמיניה.
רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה (בצל
הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו; כופיתא = רעי, כמו 'רמא
כופתא וסכר ירדנא' בבבא בתרא (ד' עג:)).
אמר ליה אביי לרבה: מאי טעמא (אמר לא
אחמיניה)? אילימא משום חבלו של משיח (גורלו;
ולקמן בעי 'מאי היא?'; לישנא אחרינא 'חבלו' = פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל
האומות), והתניא: 'שאלו תלמידיו את
רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים', ומר הא
תורה והא גמילות חסדים!?
אמר ליה: שמא יגרום החטא,
כדרבי יעקב בר אידי: דרבי יעקב בר אידי רמי: כתיב (בראשית כח,טו) הנה אנכי עמך ושמרתיך
בכל אשר תלך [והשבתיך אל האדמה הזאת
כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך], וכתיב (בראשית לב,ח) ויירא יעקב מאד וייצר לו [ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני
מחנות]?
- שהיה מתיירא שמא יגרום החטא, כדתניא: (שמות
טו,טז) [תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן] עד יעבור עמך ה' - זו ביאה ראשונה - עד יעבור עם זו
קנית -
זו ביאה שניה; אמור מעתה: ראויים היו ישראל לעשות להם נס (לעלות בזרוע על כרחם של מלכי פרס) בביאה שניה (בימי עזרא) כביאה ראשונה (בימי
יהושע - מדהקישן הכתוב), אלא שגרם החטא.
וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה.
אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא (איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר "לא
אחמיניה")? אילימא משום דכתיב (עמוס ה,יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך
ידו אל הקיר ונשכו נחש - בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר (מפרש
בבבא בתרא (דף סח.): בר מחוזנייתא: שיודע מיצרי השדות וגבוליהן: עד כאן של פלוני
מכאן ואילך של פלוני, ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר; וכשפוגעו אותו סנטר - רוצה
למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות) - דומה כמי שפגע בו
ארי; נכנס לעיר - פגע בו גבאי (גובה מס המלך), דומה כמי שפגעו
דוב; נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב - דומה כמי שנשכו נחש! אלא משום
דכתיב (ירמיהו ל,ו) שאלו נא וראו אם
ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון;
מאי 'ראיתי כל גבר'? - אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו (הקב"ה);
ומאי 'ונהפכו כל פנים לירקון'?
אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה (מלאכים) ופמליא של מטה (וישראל;
'אפילו הגרים' לא גרסינן), בשעה שאמר הקב"ה
"הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו" (הקב"ה
מצטער בעצמו, כיולדה, ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל: היאך אאביד אלו
מפני אלו).
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא
באורייה (כשרץ השור ונפל - מעמידין סוס במקומו באבוסו, מה שלא
היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור, שהיה חביב עליו שורו ביותר; וכשמתרפא השור היום
או למחר ממפלתו - קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם; כך הקב"ה:
כיון שראה מפלתן של ישראל - נותן גדולתו לעובדי כוכבים, וכשחוזרים ישראל בתשובה
ונגאלין - קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל) ('אורייה' כמו (מלכים א ה,ו)
'ארוות סוסים').
אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח (שובע שיהיה באותן הימים - לישראל
יהיה).
אמר רב יוסף: פשיטא! ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו (כך היו
רגילין לומר כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (דף יט.): 'לא חילק
ידענא ולא בילק ידענא')?
(המשך דברי רש"י: ולי נראה דמשמעות לשון 'חילק' ו'בילק' - לשון חורבה,
כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב,יא) ואמרינן בחולין (שם): לא חילק – דרבנן:
דמצריכין לחלק הסימן: שמצריכין לחלק כל הטבעת, ולשייר על פני כולו; ולא בילק -
לרבי יוסי, שמחריב הסימן שחותך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת; ונראה למורי דאין
לו משמעות, לא הכא ולא התם; לישנא אחרינא חילק ובילק: שני דייני סדום שהיו שמותיהן
כך.)
לאפוקי מדרבי הילל, דאמר: אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה (שחזקיה
היה משיח, ועליו נאמרו כל הנבואות: 'אצמיח
קרן לבית ישראל' [יחזקאל כט,כא] 'ועמד ורעה בעוז ה'' [מיכה ה,ג]).
אמר רב: לא אברי עלמא אלא לדוד (בזכות דוד: שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות);
ושמואל אמר: למשה (בשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה).
ורבי יוחנן אמר: למשיח.
מה שמו (של משיח)?
דבי רבי שילא אמרי: 'שילה' שמו, שנאמר (בראשית מט,י) [לא
יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו] עד כי יבא שילה [ולו יקהת עמים];
דבי רבי ינאי אמרי: 'ינון' שמו ('ינון' כמו 'ינאי': כל אחד היה דורש אחר שמו), שנאמר (תהלים
עב,יז) יהי שמו לעולם
לפני שמש
(עד שלא נברא) ינון שמו [ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו] (היה שמו 'ינון', והיינו אחד משבעה
דברים שעלו במחשבה ליבראות);
דבי רבי חנינה אמר: 'חנינה' שמו, שנאמר (ירמיהו טז,יג) [והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על הארץ אשר לא ידעתם אתם
ואבותיכם ועבדתם שם את אלהים אחרים יומם ולילה] אשר לא אתן לכם חנינה (עדיין
לא יבא משיח);
ויש אומרים: 'מנחם בן חזקיה' שמו, שנאמר (איכה א,טז) [על
אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים] כי רחק ממני מנחם משיב נפשי [היו בני שוממים, כי גבר אויב];
ורבנן אמרי: 'חיוורא דבי רבי (מצורע של בית רבי)'
שמו, שנאמר (ישעיהו נג,ד) אכן חליינו הוא
נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה;
אמר רב נחמן: אי מן חייא הוא כגון אנא, שנאמר (ירמיהו ל,כא) והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא [והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי
נאם ה'];
אמר רב: אי מן חייא הוא (אם משיח מאותן שחיים עכשיו)
- כגון רבינו הקדוש (ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה
כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.)); אי מן מתיא הוא (ואם
היה מאותן שמתו כבר) - כגון דניאל איש חמודות (היה
דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא
לישנא אחרינא: כגון רבינו הקדוש כלומר: אם יש דוגמתו בחיים - היינו רבינו
הקדוש, ואם דוגמא הוא למתים - היינו כגון דניאל איש חמודות).
אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר (שעתיד
למלוך עליהם), שנאמר (ירמיהו ל,ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם; 'הקים' לא נאמר,
אלא 'אקים'. (אקים. הקים לא נאמר אלא אקים).
אמר ליה רב פפא לאביי: והכתיב (יחזקאל
לז,כה) [וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה
אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם] ודוד עבדי נשיא להם
לעולם!?
כגון קיסר ופלגי קיסר (מלך ושני לו - כן דוד החדש מלך, כדכתיב 'ודוד מלכם אשר אקים' ודוד המלך שני לו, כדכתיב 'נשיא להם' ולא
כתוב 'מלך').
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב (עמוס
ה,יח) הוי המתאוים את
יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור - משל לתרנגול ועטלף (קלבא שורי"ץ בלע"ז ואין
לה עינים) שהיו מצפין לאור; אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא (שיש לי
עינים לראות, ונמצאתי נהנית בה - כך ישראל מצפין לגאולה: שיום ה' יהיה להם אור), ואתה למה לך אורה (אבל העובדי כוכבים - למה מקוים
אותו? הרי הוא להם חשך ולא אור)?
(סנהדרין צט,א)
והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אימתי אתי משיח?
אמר ליה: לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי
אמר ליה: מילט קא לייטת לי?
אמר ליה: קרא כתיב! (ישעיהו
ס,ב) כי הנה החשך
יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.