דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(סנהדרין צח,ב)
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב (עמוס
ה,יח) הוי המתאוים את
יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור - משל לתרנגול ועטלף (קלבא שורי"ץ בלע"ז ואין
לה עינים) שהיו מצפין לאור; אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא (שיש לי
עינים לראות, ונמצאתי נהנית בה - כך ישראל מצפין לגאולה: שיום ה' יהיה להם אור), ואתה למה לך אורה (אבל העובדי כוכבים - למה מקוים
אותו? הרי הוא להם חשך ולא אור)?
(סנהדרין צט,א)
והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אימתי אתי משיח?
אמר ליה: לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי
אמר ליה: מילט קא לייטת לי?
אמר ליה: קרא כתיב! (ישעיהו
ס,ב) כי הנה החשך
יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.
תניא: רבי אליעזר אומר: ימות המשיח - ארבעים שנה, שנאמר (תהלים צה,י) ארבעים שנה אקוט בדור [ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי] ('אקוט
בדור' - אקח ישראל ואמלוך עליהם; כמו 'נקטיה ארבעים שנה'; אקוט בְּדוֹר' -
בדור קטן של ארבעים שנה, שהוא משונה מדורות שלפניו; ומסתמא היינו משיח, ששינוין
גדולים יהיו בדורו; ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר, אבל מדכתיב 'אקוט' משמע
אף להבא היה מתנבא);
רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר (ישעיהו כג,טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צוֹר
שבעים שנה כימי מלך אחד [מקץ שבעים שנה יהיה לצר
כשירת הזונה] - איזהו 'מלך מיוחד'? - הוי אומר זה משיח.
רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר (תהלים
עב,ה) ייראוך עם שמש
ולפני ירח דור דורים (כלומר: בהדי משיח, שכתב בו (תהלים עב,יז) לפני שמש ינון שמו - ייראוך ישראל, ולפני
ירח: לפני מלכות בית דוד, שנמשל
כירח, כדכתיב (שם פט,לח) 'כירח
יכון עולם וגו' - כמו כן ייראוך דור דורים:
דור אחד דורים שנים - הרי שלשה).
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה (אלא
הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו).
אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל (ימחול לו הקב"ה שאמר דברים
אשר לא כן): חזקיה - אימת הוה? - בבית
ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי (על משיח) בבית שני, ואמר (בתרי
עשר) (זכריה ט,ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא
לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות (ולאו היינו זכריה בן יהוידע הכהן
שניבא בבית ראשון, אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות דריוש).
תניא אידך: רבי אליעזר: אומר ימות המשיח ארבעים שנה: כתיב הכא (דברים ח,ג) ויענך וירעיבך ויאכילך [את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי
לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם [פסוק ד] שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה
ארבעים שנה]; וכתיב התם (תהלים צ,טו) שמחנו כימות
עניתנו שנות ראינו רעה.
רבי דוסא אומר: ארבע מאות שנה! כתיב הכא (בראשית טו,יג) [ויאמר לאברם ידע תדע כי גר
יהיה זרעך בארץ לא להם] ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתיב התם (תהלים צ,טו) שמחנו כימות עניתנו [שנות ראינו רעה].
[## נראה לי שהביאו
את הפסוק 'שמחנו' בדברי רבי אליעזר מדברי רבי דוסא, כי בהמשך הפסוק שביא רבי
אליעזר כתוב גם ארבעים שנה ולא היה צריך פסוק מתהלים.]
רבי אומר: שלש מאות וששים וחמש שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר (ישעיהו סג,ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה ([ליום נקם של מרגלים - ארבעים
יום: מה יום נקם של מרגלים] שנה אחת בכל יום, כדכתיב (במדבר יד,לד) 'יום לשנה יום לשנה וגו' - כך שנת גאולי באה: שנה ליום, שנה ליום:
שלכל יום ויום של שנה זו הכתובה: שנת
גאולי במקרא זה - נותנים שנה אחת; ואית דגרסי 'רבי אומר שס"ה אלפים שנה,
דכתיב שנת גאולי באה, ושנה של הקב"ה הכי הוי, דכתיב (תהלים צ,ד) כי אלף שנים בעיניך כיום).
מאי 'יום נקם בלבי'?
אמר רבי יוחנן: ללבי גליתי, לאֵבָרַיי לא גליתי (שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי
יכולין לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר).
רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.
תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל - שבעת אלפים שנה, שנאמר (ישעיהו סב,ה) [כי
יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך] ומשוש חתן על כלה (שבעת ימי המשתה - כן) ישיש עליך אלהיך (שבעת ימים; ויומו של הקב"ה
אלף שנה).
אמר רב יהודה אמר שמואל: ימות המשיח: כמיום שנברא העולם ועד עכשיו (ימות
המשיח [כנראה בגירסת רש"י
הבאת דברי שמואל התחילו 'כמיום']), שנאמר (דברים יא,כא) [למען
ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם] כימי השמים על
הארץ (ולא
עמדו בארצם כל כך, אבל עתידין לעמוד כשיבא משיח).
רב נחמן בר יצחק אמר: כימי נח עד עכשיו, שנאמר (ישעיהו נד,ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי [מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער
בך] (כמו
כימי נח: כחשבון השנים שנמצא בידו לאותו זמן שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על הארץ - כן
נשבעתי כפי אותו חשבון נשבעתי מקצף עליך ומגער בך: שלא אחריב את עולמי לאחר שיבא משיח עד שיכלה זה
הזמן).
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו (טובה
לישראל) אלא לימות המשיח, אבל לעולם
הבא (ישעיהו סד,ג) [ומעולם לא שמעו לא האזינו] עין לא ראתה אלהים
זולתך יעשה למחכה לו ('עין לא ראתה' - דאין קץ לדבר).
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד
מלכיות בלבד.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי
תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה אלהים זולתך
ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: <א"ר [כנראה גירסה נכונה, שהרי רבי אבהו תלמיד רבי יוחנן,
וצ"ל: 'ופליגא דרבי אבהו א"ר, דאמר רבי אבהו א"ר'; השאלה היא אם
הכוונה ל'אמר רב' או ל'אמר רבי']>: מקום שבעלי תשובה עומדין שם - צדיקים אינן
עומדין שם (דגדול כחן של בעלי תשובה: שאין בריה יכולה לעמוד (לפניהם)
[במחיצתם]), שנאמר (ישעיהו נז,יט) [בורא נוב שפתים] שלום שלום לרחוק ולקרוב
[אמר ה' ורפאתיו]: ברישא רחוק (שנתרחק
מן הקב"ה) והדר קרוב (ואחר
כך שב אליו בתשובה): מאי 'רחוק'? - רחוק דמעיקרא,
ומאי (והדר) '[שלום] קרוב'? - קרוב דמעיקרא ודהשתא (צדיק גמור, דגדול כחן של בעלי
תשובה);
ורבי יוחנן אמר: 'לרחוק' - שהוא רחוק מעבירה (כל ימיו דהיינו צדיק גמור), 'קרוב' - שהוא קרוב מעבירה ונתרחק ממנה.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא
בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו; אבל תלמידי
חכמים עצמן - עין לא ראתה אלהים זולתך.
מאי 'עין לא ראתה'?
אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.
ריש לקיש אמר: זה 'עדן'- לא ראתה
עין מעולם; ואם תאמר: אדם היכן דר? – בגן; ואם תאמר 'גן הוא עדן' - תלמוד לומר (בראשית ב,י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן [ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים].
והאומר אין תורה מן השמים וכו':
תנו רבנן: (במדבר טו,לא) כי דבר ה' בזה
ומצותו הפר הכרת תכרת [הנפש ההוא עונה בה] - זה האומר 'אין
תורה מן השמים';
דבר אחר: 'כי דבר ה' בזה' - זה אפיקורוס
דבר אחר: 'כי דבר ה' בזה' - זה המגלה פנים בתורה (אפיקורוס ומגלה פנים מפורש לקמן);
'ואת
מצותו הפר'
- זה המפר ברית בשר >(מילה); 'הכרת תכרת': הכרת בעולם הזה,
תכרת לעולם הבא; מכאן (מן הפסוק הזה שכתוב 'כי דבר ה' בזה') אמר רבי אלעזר המודעי: המחלל את הקדשים, והמבזה את
המועדות (חולו של מועד), והמפר בריתו של
אברהם אבינו (היינו 'את
בריתי הפר'),
והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים - אף על פי שיש בידו תורה
ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא (מחלל את הקדשים דמחלל קדשים ומבזה מועדות ומגלה פנים
כו' היינו דבר ה' בזה, דבזיון הוא).
תניא אידך: 'כי דבר ה' בזה' - זה האומר 'אין תורה מן השמים'; ואפילו אמר 'כל התורה כולה מן השמים חוץ
מפסוק זה, שלא אֲמָרוֹ הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו' - זהו 'כי דבר ה' בזה'; ואפילו אמר 'כל
התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה (חסרות ויתרות), מקל וחומר זה,
מגזרה שוה זו (לא גמר מרבו)' - זה הוא 'כי דבר ה' בזה'!
תניא: היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה ואינו מלמדה - זה הוא 'דבר ה' בזה'.
רבי נתן אומר: כל מי שאינו משגיח על המשנה (זה שעושה כמו שאינה עיקר).:
רבי נהוראי אומר: כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק.
רבי ישמעאל אומר: זה העובד עבודה זרה (היינו 'דבר ה'':
דבור שדבר הקב"ה בעצמו לישראל: ד'אנכי' ו'לא יהיה לך'
- מפי הגבורה שמענום).
מאי משמעה?
דתנא דבי רבי ישמעאל: (במדבר
טו,לא) כי דבר ה' בזה [ומצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה] - זה המבזה דבור
שנאמר לו למשה מסיני: (שמות כ,ב) אנכי ה' אלהיך [אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים] [פסוק ג] לא יהיה לך אלהים אחרים [על פני].
רבי יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה (לשנותה) - דומה לאדם שזורע ואינו קוצר.
רבי יהושע אומר: כל הלומד תורה ומשכחה - דומה לאשה שיולדת וקוברת,
רבי עקיבא אומר:
(סנהדרין צט,ב)
זמר בכל יום זמר בכל יום (היה מסדר למודך אף על פי שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום
לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים).
אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא? - שנאמר (משלי טז,כו) נפש עָמֵל עָמְלָה לו (מפני שעמל בתורה - תורה עומלת לו) כי אָכַף עליו פיהו (מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד,
כאוכף שעל החמור; לישנא אחרינא 'זמר': כלומר: שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר
נעשה זַמָּר - כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו)
- הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר (שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה
למסור לו טעמי תורה וסדריה; וכל כך למה? - מפני ש'אכף':
שכפף פיהו על דברי תורה).
אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא, שנאמר (איוב ה,ז) כי אדם לעמל יולד [ובני רשף יגביהו עוף]; איני יודע אם לעמל פֶּה
נברא, אם לעמל מלאכה נברא; כשהוא אומר 'כי אכף עליו פיהו' - הוי אומר לעמל פֶּה נברא;
ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה? כשהוא אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל
תורה נברא,
והיינו דאמר רבא: כולהו גופי - דרופתקי נינהו (טרחנין; כלומר: כל הגופין לעמל
נבראו) טובי לדזכי דהוי דרופתקי
דאורייתא (אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה; לשון אחר
'דרפתקי': כיס ארוך שמשימין בו מעות; כל הגופין נרתקין הם לקבל ולהכניס דברים;
אשריו למי שזכה ונעשה נרתק לתורה).
(משלי ו,לב) ונואף אשה חסר לב
[משחית נפשו הוא יעשנה] - אמר ריש לקיש: זה
הלומד תורה לפרקים (ואינו לומד תדיר תדיר - כמי שאין לו אשה ובועל פעמים
זו פעמים זו), שנאמר (משלי כב,יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך (אימתי
'תשמרם בבטנך'? - [בזמן] שיכונו יחדיו על שפתיך).
תנו רבנן: (במדבר טו,ל) והנפש אשר תעשה
ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא
מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] - זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי;
אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית
לו,כב) [ויהיו בני לוטן חרי והימם] ואחות לוטן תמנע (בתמיה:
דבר שאינו צריך הוא!)? (וכן היה מלגלג ואומר שכתבו משה
שלא לצורך ולקמיה מפרש דהיינו 'מגלה פנים בתורה');
(בראשית לו,יב) ותמנע היתה פלגש
לאליפז [בן עשו ותלד לאליפז את עמלק
אלה בני עדה אשת עשו]? (בראשית ל,יד) וילך ראובן בימי
קציר חטים וימצא דודאים בשדה [ויבא
אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך [פסוק טו] ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך
הלילה תחת דודאי בנך] (והיינו נמי שלא לצורך)?
יצאה בת קול ואמרה לו (תהלים
נ,כ) תשב באחיך תדבר
בבן אמך תתן דופי [פסוק כא] אלה עשית והחרשתי דמית
היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך; ועליו מפורש בקבלה (ישעיהו ה,יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה ('בחבלי השוא':
בחנם, בלא שום הנאה היה חוטא); מאי 'כעבות העגלה'? - אמר רב אסי: יצר
הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא, ולבסוף דומה לעבות העגלה דאתן עלה.
מיהת 'אחות לוטן תמנע' - מאי היא?
תמנע - בת מלכים הואי, דכתיב (בראשית
לו,כט) [אלה אלופי החרי] אלוף לוטן [אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה] (בראשית
לו,מ) [ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם] אלוף תמנע [אלוף עלוה אלוף יתת]; וכל 'אלוף' = מלכותא בלא
תאגא היא (שר גדול, אלא שאינו מעוטר; וכיון דתמנע היתה אחות מלך
- ודאי בת מלך היא
בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש
לאליפז בן עשו, אמרה: "מוטב תהא שפחה לאומה זו (לבני אברהם יצחק שהן יראי שמים) ולא תהא גבירה לאומה אחרת" (ולכך
נעשית פילגש לאליפז בן עשו שהיה מזרע יצחק)! נפק מינה עמלק,
דצערינהו לישראל.
מאי טעמא?
דלא איבעי להו לרחקה (מתחת כנפי השכינה: שהיה להם לגיירה).
(בראשית ל,יד) [וילך
ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני
נא לי מדודאי בנך]
'וילך ראובן בימי קציר חטים' - אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין
פושטין ידיהן בגזל ('בימי קציר חטים' - לאחר שקצרו השדה: שהכל רשאין
ליכנס בתוך שדה חבריהן);
'וימצא דודאים בשדה' - מאי דודאים?
אמר רב: יברוחי (כדמתרגמינן, ולא איתפרש מאי היא);
לוי אמר: סיגלי
רבי יונתן אמר: <סיבסוך> [סביסקי] (סיגלי וסביסקי [וסבסוך] - מינין
אחרים: סיגלי = עיקרי עשבים, והוא ממיני בשמים; ואמהות של אותן עשבים קרי 'סגלי';
(וסבסך) [וסביסקי] נמי מין בשמים).
אמר רבי אלכסנדרי: כל העוסק בתורה לשמה - משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא
של מטה, שנאמר (ישעיהו כז,ה) או יחזק במעוזי
יעשה שלום לי שלום יעשה לי (מעוזי = תורה; 'שלום' 'שלום' תרתי זימני: אחד למעלה
ואחד למטה);
רב אמר: כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה, שנאמר (ישעיהו נא,טז) ואשים דברי בפיך
ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ [ולאמר לציון עמי אתה] (פלטירין של מעלה ושלמטה - כדכתיב 'לנטוע שמים וליסוד ארץ').
<אמר ריש לקיש> רבי יוחנן אמר: אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר 'ובצל ידי כסיתיך'
ולוי אמר: אף מקרב את הגאולה, שנאמר 'ולאמר לציון עמי אתה'.
אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו,
שנאמר (בראשית יב,ה) [ויקח
אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו]
ואת
הנפש אשר עשו בחרן [ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו
ארצה כנען] ('אשר עשו בחרן'
דמתרגמינן 'דשעבידו לאורייתא בחרן', וקרי להו 'עשייה' [עשו בחרן] )
רבי <אליעזר> [אלעזר] אומר: כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר (דברים כט,ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם [למען תשכילו את כל אשר תעשון].
רבא אמר: כאילו עשאו לעצמו, שנאמר 'ועשיתם אותם' אל תקרי 'אותם' אלא 'אתם'.
אמר רבי אבהו: כל המעשה את חבירו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (לאותו
דבר מצוה), שנאמר (שמות יז) ומטך אשר הכית בו את היאר וכי משה הכהו? והלא
אהרן הכהו (דכתיב (שמות ז,יט) 'אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך')!? - אלא לומר לך: כל
המעשה את חבירו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
אפיקורוס: רבי ורבי חנינא אמרי תרוייהו: זה המבזה תלמיד חכם!
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם.
בשלמא למאן דאמר 'המבזה חבירו בפני תלמיד חכם' אפיקורוס הוי, 'מבזה תלמיד
חכם עצמו' 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה' הוי (מעיז פנים כלפי עוסקי תורה = מגלה פנים - משתמע לן
דחמיר מאפיקורוס: דאפירוקוס היינו דאית ביה אפקירותא בעלמא),
אלא למאן דאמר 'מבזה תלמיד חכם עצמו' אפיקורוס הוי (כל שכן דמבזה חברו בפני תלמידי
חכמים - לאו מגלה פנים הוא) – 'מגלה פנים בתורה'
כגון מאי (והשתא מאי נינהו 'מגלה פנים בתורה')?
כגון מנשה בן חזקיה (שהיה דורש באגדות של דופי).
ואיכא דמתני לה אסיפא (דברייתא דקתני 'מכאן אמר רבי אלעזר וכו'): מגלה פנים בתורה: רב ורבי חנינא אמרי: זה המבזה
תלמיד חכם; רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם;
בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו - מגלה פנים בתורה הוי, 'מבזה חבירו
בפני תלמיד חכם' - אפיקורוס הוי; אלא למאן דאמר מבזה חבירו בפני תלמיד חכם - מגלה
פנים בתורה הוי, אפיקורוס כגון מאן?
אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי: מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו! (והם
אינן יודעין שעולם מתקיים עליהם.)
אמר ליה אביי: האי 'מגלה פנים בתורה' נמי הוא (שכופר במה שכתוב בתורה), דכתיב (ירמיהו
לג,כה) אם לא בריתי
יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (שמהנין לעולם, ומקיימין [אותו] והוא אומר דלא מהני
מידי!).
אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא נמי שמע מינה (שהצדיקים מהנין לאחרים), שנאמר (בראשית
יח,כו) [ויאמר ה' אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר] ונשאתי לכל
המקום בעבורם; אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי, ואמר:
"הכי אמרינן התם", ולא אמר "הכי אמר מר"
רבא אמר: כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי "מאי אהני לן רבנן מעולם
(סנהדרין ק,א)
לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה (לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה).
רבא, כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה, כי הוה חזי בה טעמא להיתירא -
אמר להו: "תחזו דקא שרינא לכו עורבא" (שהיתר זה אינו מצוי בתורה, אלא
סופרים אמרוהו); כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא
- אמר להו "תחזו דקא אסרנא לכו יונה"!
רב פפא אמר: כגון דאמר "הני רבנן"!? (כאדם שאומר: אותו תלמיד חכם?
דלשון בזוי הוא זה, שהיה לו לומר 'רבותינו שבמקום פלוני'; לישנא אחרינא 'כגון דאמר
הני רבנן': דכשהוא מספר שום דבר מרבנן - אומר "הני", ולשון גנאי הוא
"הני"; אבל 'הנהו רבנן' אינו גנאי.)
רב פפא אישתלי, ואמר: כגון הני רבנן - ואיתיב בתעניתא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך:
(תענית ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2002 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.