דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה כח,ב)
אמר רב יהודה: (מי שיש עליו אחת מאלה:)
זיבורא (שנשכתו צרעה), ודחרזיה סילוא (או
שנתחב קוץ בבשרו; 'דחרזיה' לשון 'מחרוזות של דגים' (בבא מציעא כא.); 'סילוא' = קוץ), וסמטא (או שיש
עליו סימטא = קלו"ג), ודכאיב ליה עינא, ואתי
עילויה אישתא - כולהו בי בני (ונכנס במרחץ באחת מכל אלה)
- סכנתא (היא);
חמה (צנון) לחמה (יפה
לחולי חמה), וסילקא (תרדין) לצינא (גירסת רש"י: לזיקא = לשחפת צוננת), וחילופא סכנתא (לפי שהצנון מוסיף עליו קור
והתרדין מחממין); חמימי לעקרבא וקרירי
לזיבורא, וחילופא סכנתא;
חמימי לסילוא (צריך לשרות המכה בחמין; והא דאמרינן לעיל 'סילוא בי
בני סכנתא' - היכא דרחיץ כל גופו בי בני: שמחמם כל גופו)
וקרירי
(עבודה זרה כט,א)
לחספניתא (סדקין שבפני האדם),
וחילופא סכנתא.
חלא לסיבורי (הקזת
דם מכתפיים), ומוניני (דגים
קטנים) לתעניתא, וחילופא סכנתא.
תחלי וסיבורא – סכנתא; אישתא וסיבורא – סכנתא;
כאיב עינא וסבורי – סכנתא;
שני לדג – דם (אכל ביום שלפני הקזה דגים);
שני לדם - דג (אם הקיז דם היום - אוכל דגים למחר); שלישי לו סכנתא.
תנו רבנן: המקיז דם לא יאכל חגב"ש: לא חלב ולא גבינה
ולא בצלים ולא שחלים.
אם אכל?
אמר אביי: נייתי רביעתא דחלא ורביעתא דחמרא, ונערבבינהו בהדי הדדי, ונישתי;
וכי מפנה (מאן דאכל הני בתר הקזה, ובא ליפנות חוץ לעיר) - לא מפנה אלא למזרחה של עיר משום דקשה ריחא (דברים
הללו, והרוח מביאתן לעיר). (הכי גרסינן לא יפנה אלא למזרחה של
עיר: שרוח מזרחית אינה חזקה, כדתנן ב'לא יחפור' (בבא בתרא דף כה.) 'אין
עושין בורסקי אלא למזרחה של עיר'; ובמסכת ברכות (דף מ.) 'הישן למזרח גורנו - דמו
בראשו' שרוח מערבית מביאה עליו ומסוכן הוא.)
אמר רבי יהושע בן לוי: מעלין אונקלי בשבת.
מאי 'אונקלי'?
אמר רבי אבא: איסתומכא דליבא (דופני
בשר שתחת הלב, והוא טרפשא; לישנא אחרינא: תנוך שכנגד הלב שקורין 'ניבלא', ופעמים
שנכפף לצד פנים ומעכב את הנשימה - וזהו עיקר).
מאי אסותא?
מייתי כמונא כרוייא (כעין כף אגרוף), וניניא (מינט"א) ואגדנא (עשב מר הוא, והוא מרובי"א לבן; 'לענה' מתרגמינן
'גידין'), וציתרי (שדריא"ה), ואבדתא (איזוב): לליבא (לאיסתומכא
דליבא) - בחמרא (ישתה
אלו ביין), וסימנך (תהלים קד,טו) ויין ישמח לבב אנוש [להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד];
לרוחא (לשחפתשמחמת רוח - ישתה אלו במים)
– במיא (שמחמת רוח ישתה אלו במים),
וסימנך (בראשית א,ב) [והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום] ורוח אלהים
מרחפת על פני המים;
לכודא (חולי אשה יולדת ומצטננת על המשבר) – בשיכרא, וסימנך (בראשית כד,טו) [ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה
רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם] וכדה על שכמה.
רב אחא בריה דרבא שחיק להו לכולהו בהדי הדדי, ושקיל ליה מלא חמש אצבעתיה (מלא
ידו), ושתי ליה.
רב אשי שחיק כל חד וחד לחודיה, ושקיל מלא אצבעיה רבתי ומלא אצבעיה זוטרתי (שיכול
לאחוז בזרת ואגודל יחד).
אמר רב פפא: אנא עבדי לכל הני - ולא איתסאי, עד דאמר לי ההוא טייעא:
"אייתי כוזא (כלי קטן) חדתא, ומלייה מיא,
ורמי ביה תרוודא (מלא כף) דדובשא דתלי לה בי
כוכבי (תחת הכוכבים, בחצר של בית),
ולמחר אישתי"; עבדי הכי ואיתסאי.
תנו רבנן: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו, ורפואתן רפואה, ואלו הן: כרוב
ותרדין ומי סיסין יבישה (פוליו"ל יבש שורה במים ושותה), וקיבת והרת (רחמה של בהמה) ויותרת הכבד (טרפשא
דכבדא שקורין אייבר"ש); ויש אומרים אף דגים
קטנים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם.
עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו, וחליו קשה; אלו הן: האוכל בשר שור,
שומן בשר, צלי בשר, ציפרים, וביצה צלויה, ושחלים, ותגלחת, ומרחץ, וגבינה, וכבד;
ויש אומרים אף אגוזים, ויש אומרים אף קשואין.
תנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמן 'קשואין'? - מפני שהן קשין לכל גופו של
אדם כחרבות.
ואין מסתפרין מהן בכל מקום:
תנו רבנן: ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה (מירדויי"ר: לראות אם מסתפר
יפה, באומנות, וסבר העובד כוכבים: כיון דקפיד אהכי - חשוב הוא, ומתיירא להורגו); ועובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו (שהוא
מגדל לעבודת כוכבים) - שומט את ידו (שומט
את ידו מקודם לכן שלשה אצבעות לכל רוח, כדלקמן: כדי שלא יהא מתקנה).
אמר מר: 'ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה' - היכי דמי? אי ברשות
הרבים – למה לי מראה? ואי ברשות היחיד - כי רואה מאי הוי?
לעולם ברשות היחיד, וכיון דאיכא מראה - מתחזי כאדם חשוב.
רב חנא בר ביזנא הוה מסתפר מעובד כוכבים בשבילי דנהרדעא (חוץ
לעיר); אמר ליה "חנא! חנא!
יאי קועיך (צוארך) לזוגא (לחתוך) [מילולית:
לַמִּסְפָּרַיִּם]".
אמר: "תיתי לי דעברי אדרבי מאיר".
ואדרבנן לא עבר? אימר דאמור רבנן ברשות הרבים, ברשות היחיד מי אמור?
והוא סבר: שבילי דנהרדעא - כיון דשכיחי רבים (ששם עוברים ושבים תדיר) - כרשות הרבים דמו.
ועובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו - שומט את ידו:
וכמה?
אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה: שלשה אצבעות לכל רוח ורוח;
אמר רב חנינא בריה דרב איקא: 'שפוד' (ב'אין צדין' במסכת ביצה), 'שפחות' (בכתובות ב'אף על פי'),
ו'גומות' (בנדה, ב'בא סימן')
- רב מלכיו (הני תלת שמעתא דרב מלכיו - אמרינהו משמיה דרב אדא בר
אהבה); 'בלורית' (דהכא), 'אפר מקלה' (דמכות פרק בתרא: 'לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו
מפני שנראית ככתובת קעקע'; 'אפר מקלה' = אפר הכירה: שקלוי ושרוף מאד, ושחור, ונראה
ככתובת קעקע), ו'גבינה' (הכא
בפירקא (דף לה:): 'אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה: מפני שמחליקין
פניה בשומן חזיר') - רב מלכיה.
אמר רב פפא: מתניתין ומתניתא (הנך דאיתמר אפירושא דמתניתין וברייתא) - רב מלכיה; שמעתתא (והנך דאיתמר שמעתתא באפי נפשייהו
ולא אפירושא דמתניתא) - רב מלכיו; וסימנא: מתניתא
מלכתא (מתניתא - היא דמותבינן מינה לאמורא, ורב מלכיה - שמו
דומה לנקבה).
מאי בינייהו (בין רב פפא לרב חנינא)?
איכא בינייהו 'שפחות' (דאוקי רב חנינא כרב מלכיו ורב פפא כרב מלכיה, ומעייל אפר
מקלה כרב מלכיו; דהנך תלת: 'שפוד' ו'אפר מקלה' ו'גומות' - שמעתא נינהו, ולא
אמתניתין קיימא; אבל 'שפחות' - אמר רב מלכיה הלכה כרבי אליעזר, דאמר במשנתינו:
'אפילו הכניסה לו מאה שפחות - כופה לעשות בצמר'.
.בלורית דהכא - אפירושא
דמתניתא קאי, דקתני לעיל 'שומט את ידו', ואתי איהו לפרושי שיעורה; וכן 'גבינה':
דקתני מתניתין: 'אלו דברים האסורים כו';
אמרינן: מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים? ופירש רב מלכיה; והא דנקיט תלמודא
'איכא בינייהו שפחות' ולא נקט 'שפחות ואפר מקלה' - אמילתיה דרב מלכיה דאתנח ביה רב
פפא סימן נקט).
(עבודה זרה כט,ב)
משנה:
אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין, ואיסורן איסור הנאה:
היין, והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין (ביד העובד כוכבים; לאפוקי היכא
דזבין עובד כוכבים חומץ מישראל, דלא מיתסר בהנאה; דטעמא דאסור בהנאה - משום דדלמא
נסכיה הוא, וחומץ לא מנסך), וחרס הדרייני (בגמרא
מפרש ששוריהו במים ויוצא יין הנבלע בו), ועורות לבובין (שקורעין
כנגד הלב: דרכן לעשות כן לעבודת כוכבים, ומוציאין את הלב דרך הנקב, ומיתסר משום
'זבחי מתים').
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזמן שהקרע שלו עגול – אסור; משוך – מותר (שאין
עושין כן לעבודת כוכבים).
בשר הנכנס העובדי כוכבים – מותר, והיוצא – אסור (בהנאה: דעושין תקרובת), מפני שהוא כזבחי מתים, דברי רבי עקיבא.
ההולכין לתרפות (לטעות עבודת כוכבים למרחוק)
– אסור לשאת ולתת עמהן (דאזיל ומודה לעבודת כוכבים; ועוד: דזבני מידי דאצטריך
לעבודת כוכבים לתקרובת), והבאין – מותרין.
נודות העובדי כוכבים (של עור), וקנקניהן (חרס), ויין של ישראל כנוס בהן (הכניס בהן יין לקיום) – אסורין, ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה.
החרצנים והזגין (פסולת של ענבים וגרעינין שבתוכן)
של עובדי כוכבים – אסורין, ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים:
לחין (כל שנים עשר חדש)
– אסורין (אף בהנאה), יבישין – מותרין.
המורייס (שמן של דגים, שמא עירב בו יין)
וגבינת בית אונייקי (שם הכפר) של עובדי כוכבים
אסורין ואיסורן איסור הנאה (אבל שאר גבינות - מותרין בהנאה; ובגמרא מפרש לה (דף לד:)) - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה.
אמר רבי יהודה: שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו:
מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים (לרבנן קבעי לה, דאסרו לה באכילה ולא בהנאה)?
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה.
אמר לו: והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה (שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה), אמרו: 'כהן שדעתו יפה (שאינו קץ ומואס בה) שורפה חיה (הומי"ר בלע"ז: גומעה),
ולא הודו לו (לאומרים כן: להיתירא לכתחלה),
אבל אמרו: אין נהנין ולא מועלין' (וכל היכא דתנן הכי - שרי מדאורייתא, אבל רבנן דגזרו
בה; והכי משמע 'לא נהנין מדרבנן, ואם נהנה - אין בה מעילה'; אלמא מדלית בה מעילה -
שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה - כפירשא בעלמא הוא)!?
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים (שנעשו לה תקרובת, וגבי עבודת
כוכבים - אפילו פרש אסור, דניחא ליה בנפחיה: שיראה יפה, כדאמרינן בגמרא).
אמר לו: אם כן - למה לא אסרוה בהנאה?
השיאו לדבר אחר (לא רצה לגלות דבר הברור, כדמפרש בגמרא טעמא), אמר לו: "ישמעאל, היאך אתה קורא (שיר
השירים א,ב): '[ישקני מנשיקות פיהו] כי טובים דודיךָ (לשון זכר) מיין' או 'כי טובים דודיִךְ (לשון
נקבה)' (והכי קאמרה כנסת ישראל: 'ישקני
הקב"ה מנשיקות פיהו, כי כך אמר לי 'טובים דודיך מיין')?
אמר לו: 'כי טובים דודיִךְ'.
אמר לו: אין הדבר כן, שהרי חבירו מלמד עליו (שיר השירים א,ג): לריח שמניךָ טובים [שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך] (שהוא
לשון זכר, וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה 'לריח שמניך טובים וגו': עלמות
אהבוך' לא שייך למימר לנקבה).
גמרא:
יין מנלן?
אמר רבה בר אבוה: אמר קרא: (דברים
לב,לח) אשר חלב זבחימו
יאכלו ישתו יין נסיכם [יקומו ויעזרכם יהי
עליכם סתרה]: מה זבח אסור בהנאה - אף יין נמי אסור (שנתנסך לעבודת כוכבים) בהנאה.
זבח גופיה מנלן?
דכתיב (תהלים קו,כח) ויצמדו לבעל
פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת אסור בהנאה - אף זבח נמי אסור בהנאה.
ומת גופיה מנלן?
אתיא 'שָׁם' ' שָׁם ' מעגלה ערופה: כתיב הכא (במדבר כ,א) [ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר
צן בחדש הראשון וישב העם בקדש] ותמת שם מרים [ותקבר שם], וכתיב התם (דברים כא,ד) [והורדו זקני העיר ההוא את
העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע] וערפו שם את העגלה בנחל: מה להלן אסור בהנאה
- אף כאן נמי אסור בהנאה.
והתם מנלן?
אמרי דבי רבי ינאי: 'כפרה' כתיב בה ('כפר
לעמך ישראל' (דברים כא,ח)), כקדשים (הלכך
אסור בהנאה כקדשים).
והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין:
פשיטא! משום דאחמיץ פקע ליה איסוריה?
אמר רב אשי: הא אתא לאשמועינן: חומץ שלנו (של ישראל)
(שהפקידו) ביד עובד כוכבים -
אין צריך חותם בתוך חותם (אינו צריך אלא חותם אחד: דהואיל ואשמועינן מתניתין
דלא מנסכי חומץ): אי משום אינסוכי - לא
מנסכי, ואי משום איחלופי (לצורכו: להחליפו ברע ממנו):
כיון דאיכא חותם לא טרח (לסתור חותמו של ישראל)
ומזייף (ולעשות חותם אחר מזוייף).
אמר רבי אילעא: שנינו: 'יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין – אסור'
('יין מבושל' משמע שהיה מתחלתו יין ביד עובד כוכבים
ובשלו אסור בהנאה משום תחילתו);
פשיטא: משום דאיבשיל פקע ליה איסורא?
אמר רב אשי: הא אתא לאשמועינן (טעמא - דהעובד כוכבים בשלו, הא
בשלו ישראל בהיתר - תו לא מיתסר בהנאה; וקמשמע לן דלא מנסכי עובדי כוכבים יין
מבושל): (הלכך)
יין מבושל שלנו ביד עובדי כוכבים - אין צריך חותם בתוך חותם: אי משום אינסוכי - לא
מנסכי ואי משום
(עבודה זרה ל,א)
איחלופי (לשתות) - כיון דאיכא חותם
אחד לא טרח ומזייף.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.