דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
כט,ב)
אמר רבי אילעא: שנינו: 'יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין – אסור'
('יין מבושל' משמע שהיה מתחלתו יין ביד עובד כוכבים ובשלו
אסור בהנאה משום תחילתו);
פשיטא: משום דאיבשיל פקע ליה איסורא?
אמר רב אשי: הא אתא לאשמועינן (טעמא - דהעובד כוכבים בשלו, הא בשלו
ישראל בהיתר - תו לא מיתסר בהנאה; וקמשמע לן דלא מנסכי עובדי כוכבים יין מבושל): (הלכך) יין מבושל שלנו ביד
עובדי כוכבים - אין צריך חותם בתוך חותם: אי משום אינסוכי - לא מנסכי ואי משום
(עבודה זרה ל,א)
איחלופי (לשתות) - כיון דאיכא חותם אחד
לא טרח ומזייף.
תנו רבנן: יין מבושל ואלונתית (פושו"ן) של עובדי כוכבים – אסורין
(שהרי תחלתו יין);
אלונתית כברייתא (שלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים, אלא לקחה עשויה מיד
ישראל) – מותרת (בהנאה:
דתו לא מנסך ליה).
ואיזו היא אלונתית?
כדתניא גבי שבת: עושין אנומלין (בשבת, שהוא לשתות),
ואין עושין אלונתית (שהוא לרפואה: להצטנן כשיוצאין מבית המרחץ, כדמפרש); ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונתית? – אנומלין: יין
ודבש ופלפלין; אלונתית: יין ישן ומים צלולין (שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות
צלולין, ושופין העליונים בנחת במסננת) ואפרסמון, דעבדי לבי
מסותא.
רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: יין מזוג (שני חלקי מים ואחד יין) - אין בו משום גילוי (שאין נחש שותה הימנו); יין מבושל - אין בו משום ניסוך.
איבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?
תא שמע: העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי.
רבי ינאי בר ישמעאל חלש; על לגביה רבי ישמעאל בן זירוד ורבנן לשיולי ביה; יתבי
וקא מבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?
אמר להו רבי ישמעאל בן זירוד: הכי אמר רבי שמעון בן לקיש משום גברא רבה, ומנו?
- רבי חייא: יין מבושל אין בו משום גילוי.
אמרו ליה: נסמוך?
מחוי להו רבי ינאי בר ישמעאל: עלי ועל צוארי.
שמואל ואבלט (עובד כוכבים היה)
הוו יתבי; אייתו לקמייהו חמרא מבשלא - משכיה [אבלט] לידיה (שלא יגע בו ויאסרנו);
אמר ליה שמואל: "הרי אמרו 'יין מבושל אין בו משום יין נסך' (ושמעינן
מהכא דאף בשתיה מותר) [ואינך צריך למשוך ידך מיין זה]".
אמתיה דרבי חייא - איגלויי לה ההוא חמרא מבשלא; אתיא לקמיה דרבי חייא; אמר לה
'הרי אמרו יין מבושל אין בו משום גילוי'.
שמעיה דרב אדא בר אהבה איגלי ליה חמרא מזיגא; אמר ליה: הרי אמרו 'יין מזוג אין
בו משום גילוי'.
אמר רב פפא: לא אמרן אלא דמזיג טובא אבל מזיג ולא מזיג (שאין בו
מים הרבה) – שתי (שותה הנחש).
ומזיג ולא מזיג מי שתי? והא רבה בר רב הונא הוה קאזיל בארבא, והוה נקיט חמרא
בהדיה, וחזייה לההוא חיויא דצרי ואתי (מבקע במים ובא, כמו (פסחים דף מ.) (צריא דחיטי) ביקוע, כמו
'דמצרי זיקי' לקמן); אמר ליה לשמעיה: סמי עיניה דדין
(הראה לו לנחש דבר שיקוץ ביין זה וישוב)!
שקיל קלי מיא (מעט מים), שדא ביה - וסר לאחוריה!
אחייא מסר נפשיה (למות ובא ושותה לעין כל),
אמזיגא לא מסר נפשיה (ומיהו כי לא חזו ליה - שתי).
ואמזיגא לא מסר נפשיה? והא רבי ינאי הוה בי עכבורי (מקום),
ואמרי ליה בר הדיא הוה בי עכבורי - הוו יתבי, והוו קא שתו חמרא מזיגא; פש להו חמרא
בכובא (בלע"ז: קובא)
וצרונהי בפרונקא (כיסוי של בגד קשרו על פיהן),
וחזיא לההוא חיויא דשקיל מיא ורמא בכובא עד דמלא בכובא וסליק חמרא עילויה פרונקא ושתי!?
אמרי: דמזיג איהו - שתי, דמזיגי אחריני - לא שתי.
אמר רב אשי ואיתימא רב משרשיא: פירוקא לסכנתא (לדבר שיש בו סכנה אתה בא לתרץ ולסתור
ראיות שאנו מביאין? ואנן נסמוך אהני שינויי דליתו)?
(אלא ודאי לא שנא הכי ולא שנא הכי אסור)!
אמר רבא: הלכתא: יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך; יין מבושל
אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך.
שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא קיסתא (שם מדת יין שבעיר) דמיא, והוה ניים גבה; אתא לגביה דרב חלקיה בר טובי, אמר
ליה: הרי אמרו 'אימת ישן עליהן (אימת אדם הישן על הנחש, ולא מסר נפשיה משום מיא, ואיהו
הוה ניים אגבייהו)' והני מילי ביממא, אבל בליליא
לא - ולא היא: לא שנא ביממא ולא שנא בליליא, 'אימת ישן עליהן' לא אמרינן.
רב לא שתי מבי ארמאה, אמר: לא זהירי בגילוי; מבי ארמלתא (ישראל) שתי (ואף על גב דלא בקיאי בהלכות גילוי), אמר: סירכא דגברא (ומנהגא דגברא) נקיטא (ואתיא).
שמואל לא שתי מיא מבי ארמלתא; אמר: לית לה אימתא דגברא ולא מיכסיא מיא, אבל
מבי ארמאה שתי: נהי דאגילויא לא קפדי אמנקרותא (נקיון)
מיהא קפדי (ומכסין המים שלא תפול בהן פסולת);
איכא דאמרי: רב לא שתי מיא מבי ארמאה, אבל מבי ארמלתא שתי; שמואל לא שתי מיא:
לא מבי ארמאה ולא מבי ארמלתא.
אמר רבי יהושע בן לוי: שלש יינות הן, ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר,
מתוק: 'חד' - טילא חריפא (מין יין חזק, ואין טעמו טוב ומתוק אלא כחומץ, ומתוך חזקו
אין נחש שותהו) דמצרי זיקי (מבקע נודות
מחזקו); 'מר' - ירנקא (רע ומר); 'מתוק' - חוליא (מחמת השמש בתוך הענבים, ושוב אינו
הגון).
רב חמא מתני (להנך שלש יינות)
לעילויא (שינוי שלהן לשבח):
'חד' = חמר ופלפלין ('חד' = חריף מחמת פלפלין וסממנים הנתונין בו); 'מר' = אפסינתין (אולישנ"א בלע"ז); 'מתוק' =
מי בארג (משקה משובח; 'בארג' לשון פרס 'משובח', כמו 'סוסיא בארג'
ב'חלק', וכולן - אין נחש שותה מהן)
אמר רבי שמעון בן לקיש: קרינא - אין בו משום גילוי.
מאי 'קרינא'?
אמר רבי אבהו: חמרא חליא (מתוק) דאתי מעסיא.
אמר רבא: ובמקומו (במדינתו) יש בו משום גילוי; מאי
טעמא? - חמר מדינה הוא (והנחשים רגילין בו).
אמר רבא: האי חמרא דאקרים (החמיץ ולא חומץ הגון):
עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ומשום יין נסך,
(עבודה זרה ל,ב)
מכאן ואילך (נתקלקל הרבה ו)אין בו משום גילוי ואין
בו משום יין נסך;
ונהרדעי אמרי: אפילו לבתר תלתא יומי - חיישינן משום גילוי; מאי טעמא? - זימנין
מיקרי שתי.
תנו רבנן: 'יין תוסס (יין חדש מגיתו: עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה
'תוסס') - אין בו משום גילוי; וכמה תסיסתו?
- שלשה ימים;
השחלים (קרשי"ן טרוף בכלי, ושחוק, ויין או מים נתונין בו) - אין בהם משום גילוי, ובני גולה נהגו בהן איסור;
ולא אמרן
אלא דלית בהו חלא (חומץ), אבל אית בהו חלא - מיגרי בהו (החומץ מתגרה ונלחם
בחכן של נחשים, ואין שותין בו ממנו);
כותח הבבלי (חזק הוא כחומץ, כדמפרש ב'אלו עוברין' (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא: משג"א בלע"ז) - אין בו משום גילוי, ובני גולה נהגו בו איסור.'
אמר רב מנשי: אי אית ביה נקורי (כמין מקום נשיכת הנחש)
– חיישינן;
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: מי טיף טיף (כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף) - אין בו משום גילוי.
אמר רב אשי: והוא דעביד טיף להדי טיף טיף (שמטפטף תדיר, והטיפים רודפות זו את
זו, ותכופות, והנחש שומע ובורח).
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: פי תאנה (כשתולשין אותה - נעשה לה פה קצר במקום
עוקצה) [פירוש אחר: בקצה התחתון של התאנה שנפתח – עפ"ר על
ידי חרק או כשמתבקע מבשלות] - אין בו משום גילוי; כמאן? כי האי תנא, דתניא: רבי
אליעזר אומר: אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה, ואינו חושש, משום שנאמר (תהלים קטז,ו) שומר פתאים ה' [דלתי ולי יהושיע].
אמר רב ספרא משום רבי יהושע דרומא: 'שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע (לפי שחזק
הוא וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי), של בינוני מפעפע (בינתיים), ושל זקן צף'.
למימרא דכמה דקשיש - כחוש חיליה? והתניא: 'שלשה, כל זמן שמזקינין - גבורה מתוספת
בהן; אלו הן: דג, נחש, וחזיר'!
כח אוסופי הוא דקא מוסיף, זיהריה (ארס שלו) קליש.
'של בחור שוקע' - למאי הלכתא?
דתניא: חבית שנתגלה, אף על פי ששתו ממנה תשעה ולא מתו - לא ישתה ממנה עשירי
(שהארס שוקע למטה וישתהו וימות);
מעשה היה ששתו ממנו תשעה ולא מתו, ושתה עשירי ומת.
אמר רבי ירמיה: זהו 'שוקע';
וכן אבטיח שנתגלתה, אף על פי שאכלו ממנה תשעה בני אדם ולא מתו - לא יאכל ממנה
עשירי (מלפפון; 'מלון' בלע"ז, וגסה היא; וכשפותחין אותה
לאכול קצת, ועומדת מגולה - אוכל נחש ממנה, והיא רכה, והארס שוקע בה; הלכך שמעינן מרב
ספרא טובא: ראשון לא ישתה - שמא נחש זקן שתה שם, וצף הארס למעלה; אמצעיים - שמא
נחש בינוני היה, ומפעפע; שתו תשעה - לא ישתה עשירי, שמא בחור היה); מעשה היה ואכלו ממנה תשעה ולא מתו, ואכל עשירי ומת.
אמר רבי: זהו 'שוקע'.
תנו רבנן: 'מים שנתגלו - הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים (שמא יעבור
אדם יחף, ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו, וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר - שוב אין לו
רפואה); ולא ירביץ בהן את הבית (להשכיב
את האפר ואבק שלא יעלה), ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה
מהן: לא בהמתו, ולא בהמת חבירו; ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו; אחרים אומרים:
מקום שיש סירטא (סדק שהארס מתעכב שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר) – אסור; אין סירטא – מותר.'
'אחרים' היינו תנא קמא (דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע
לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים)!?
איכא בינייהו גב היד וגב הרגל ורומני דאפי (פומיל"א של פנים אשר אצל העין,
ואין שם סדק; ולאחרים שרי).
אמר מר: 'לא ישקה מהן: לא בהמתו, ולא בהמת חבירו' – והתניא: 'אבל משקהו לבהמת
עצמו'!?
כי תניא ההיא - לשונרא (דלא מזיק ליה ארס, דשונרא אכיל ליה לחיויא, כדאמרינן ב'ערבי
פסחים' (פסחים דף קיב:)).
אי הכי - דחבריה נמי?
דחבריה כחיש.
דידיה נמי כחיש.
הדר בריא.
דחבריה נמי הדר בריא.
זימנין דבעי לזבונא, ומפסיד ליה מיניה.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא: שלשה יינות הן: יין נסך
(שנתנסך לעבודת כוכבים)
אסור בהנאה, ומטמא טומאה חמורה (משא ואהל) בכזית (כמת: איתקש
תקרובת עבודת כוכבים למת);
(עבודה זרה לא,א)
סתם יינם אסור בהנאה (משום גזירת יין נסך),
ומִטּמא טומאת משקין ברביעית (מטמא טומאת אוכלין ומשקין כתורת משקין טומאת שרץ שאינו
מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין, ושיעורן לקבל טומאה ברביעית הלוג, ככל טומאת
משקין); המפקיד יינו אצל עובד כוכבים
אסור בשתיה ומותר בהנאה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות
CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.