דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה ל,ב)
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא: שלשה יינות הן: יין
נסך (שנתנסך לעבודת כוכבים)
אסור בהנאה, ומטמא טומאה חמורה (משא ואהל) בכזית (כמת:
איתקש תקרובת עבודת כוכבים למת);
(עבודה זרה לא,א)
סתם יינם אסור בהנאה (משום גזירת יין נסך),
ומִטּמא טומאת משקין ברביעית (מטמא טומאת אוכלין ומשקין כתורת משקין טומאת שרץ
שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין, ושיעורן לקבל טומאה ברביעית הלוג, ככל
טומאת משקין); המפקיד יינו אצל עובד
כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה.
והתנן [משנה דמאי פ"ג
מ"ד בשנוי לשון; וכן תוספתא פ"ד מ"טז] 'המפקיד פירותיו אצל עובד
כוכבים - הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים לשביעית ולמעשר (דחשידי לחלופי; והכא נמי דלמא חלפיה, והאי - חמרא דעובד כוכבים הוא)'?
כגון שייחד לו קרן זוית (ומסר לו מפתח או עשה חותם).
אי הכי - בשתיה נמי לישתרי, דהא רבי יוחנן אקלע לפרוד (מקום
של בר קפרא הוא ונפטר בר קפרא); אמר 'כלום יש משנת
בר קפרא'? תנא ליה רבי תנחום דמן פרוד 'המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - מותר
בשתיה'; קרי עליה (קהלת יא,ג) [אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום
ואם בצפון] מקום שיפול העץ (ששכן שם תלמידי חכמים) שם יהו - שם יהו סלקא דעתא (שהוא עצמו ימצא שם? והא שכיב ליה)? אלא שם יהו פירותיו (ימצאו פירות העץ שנשרו ממנו - אף
כאן: הצריך לדברי חכמים ישאל את בני העיר ששומעין ולמדין ממנו, ומלמדים אותן
לאחרים).
אמר רבי זירא: לא קשיא: הא רבי אליעזר הא רבנן, דתניא 'אחד הלוקח ואחד השוכר בית
בחצירו של עובד כוכבים, ומלאוהו יין ומפתח או חותם ביד ישראל: רבי אליעזר מתיר (אף
בשתיה) וחכמים אוסרין (לעשות
כן; ואי עבד - שרי בהנאה, כדאמרינן לעיל).'
אמר רבי חייא בריה דרבי חייא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב - ואמרי לה אמר
רב חסדא אמר זעירי, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר לי אבא בר חמא הכי אמר זעירי: הלכה
כרבי אליעזר.
אמר רבי אלעזר: הכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין, שאין משתמר בחותם אחד;
ורבי יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם אחד; ולא פליגי: הא כרבי אליעזר הא כרבנן.
איכא דאמרי: אמר רבי אלעזר: הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מן היין, שאין
משתמר בחותם בתוך חותם; ורבי יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם;
ותרוייהו כרבנן (דאי כרבי אליעזר - בחותם אחד נמי שרי): מר סבר: כי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר - בחותם
אחד, אבל בחותם בתוך חותם שרו; ומר סבר: אפילו חותם בתוך חותם אסרי.
היכי דמי 'חותם בתוך חותם'?
אמר רבא: אגנא דפומא דחביתא (כפה מזרק על פי החבית),
שריקא (טח בטיט ודיבק סביבות פי המזרק לדופני החבית), וחתימא - הוי 'חותם בתוך חותם'; ואי לא – לא;
דיקולא (כפה סל על פי חבית, והחבית מְגוּפה, דהיינו שתי
חותמות: מגופת החבית שדבוקה בחבית ונתייבשה, וסל כפוי עליה)
ומיהדק (נכנס בדוחק פי הסל לבלוע את החבית - הוי 'חותם בתוך
חותם', ולא טרח לזיופי כולי האי) - הוי 'חותם בתוך
חותם'; לא מיהדק (נוח ליטלו, הוי כמאן דליתיה)
- לא הוי חותם בתוך חותם;
נוד בדיסקיא (של עור מלא יין וקשור ומונח בתוך דיסקיא של עור), חתימת פיו (של נוד) למטה (בתוך
דיסקיא) - הוי 'חותם בתוך חותם' (דטורח
להפוך ולהתיר קשר הדיסקיא וקשר הנוד ולחזור ולקשרה - כולי האי לא טרח); פיו למעלה - לא הוי 'חותם בתוך חותם'; וכי כייף
פומיה (של נוד) לגיו וצייר וחתים (כעין שקושרין
נודות שלנו של שמן: שלאחר שקושרים אותו - מכניסין פי הנוד כשהוא קשור בתוכו, ועוד
קושרים אותה פעם אחרת: אפילו אין דיסקיא) - הוי 'חותם בתוך
חותם'.
תנו רבנן: 'בראשונה היו אומרים יין של עין כושי (מקום כותים)
אסור מפני בירת סריקא (עובדי כוכבים הן וסמוכין לעין כוש), ושל ברקתא (עיר של כותים) אסור מפני כפר פרשאי
(עובדי כוכבים), ושל זגדור (כותים) אסור מפני כפר שלים; חזרו לומר: חביות פתוחות
אסורות, סתומות מותרות.'
מעיקרא מאי סבור ולבסוף מאי סבור?
מעיקרא סבור: אין כותי מקפיד על מגע עובד כוכבים, לא שנא פתוחות ולא שנא
סתומות; ולבסוף סבור: כי לא קפיד – אפתוחות, אסתומות מקפיד קפיד.
וסתומות מותרות? ורמינהי:
(עבודה זרה לא,ב)
השולח חבית של יין ביד כותי, ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים: אם מכיר
חותמו וסתמו (שלא זייף סתימתו)
– מותר, אם לאו אסור (חבית של יין ביד כותי - וכל שכן ביד עובד כוכבים -
צריך הכרת חותם; ואף על פי דכותי אינו מנסך - מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים; ושל
ציר ומורייס ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם: ציר - אף על גב דלאו אורחא למירמי
ביה חמרא, דדמי היין יקרים משל ציר, מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים
טמאים; ומורייס חיישינן איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין - דלמא שקיל מורייס
ומעייל חמרא ומערב ביה; אבל כותי לא חשיד לאחלופי ציר מזיעה וזיבות של דגים
כשכובשין אותן במכבש, כדאמרינן במועד קטן (דף
יא), ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו;
מורייס: מערבין בו קרבי דגים, כדאמרינן לקמן בפרקין (דף לד:): דנפיש שומניה)!?
אמר רבי זירא: לא קשיא: כאן בעיר (בעיר קפיד כותי, דסבר: השתא נגע עובד כוכבים בייני,
ולא זבני מייני), כאן בדרך.
מתקיף לה רבי ירמיה: מידי הנך דעיר לא בדרך אתו (וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך!)?
אלא אמר רבי ירמיה: (הך דקתני סתומות מותרות -) בין הגיתות שנינו: כיון
דכולי עלמא אפכי (מצויין בדרכים) – מירתת, אמר: השתא
אי חזי לי מפסדו לי.
אתמר: מפני מה אסרו שֵׁכָר של עובדי כוכבים?
רמי בר חמא אמר רבי יצחק: משום חתנות (שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד
כוכבים, ויתן עיניו בבתו).
רב נחמן אמר: משום גילוי.
אגילוי דמאי? אילימא גילוי דנזייתא (בעוד שהשכר בגיגית שהיא נעשית)
- אנן נמי מגלינן!? ואלא דחביתא - אנן נמי מגלינן (דקיימא לן דשיכרא לא שתי חיויא
מיניה)!?
לא, צריכא באתרא דמצלו מיא (במקום שרגילין להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים, ומים
יש בהן משום גילוי).
אלא מעתה ישן תשתרי, דאמר רב: 'ישן (כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן -) מותר: (ד)אין מניחו (ארס של
נחש) ליישן (אם היה בתוכו); החמיץ (יין מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמיץ והחמיץ) - מותר: (בידוע שלא שתה בו נחש, דאילו שתה בו נחש) אין מניחו להחמיץ (לא היה מניחו להחמיץ)'!?
גזירה ישן אטו חדש.
רב פפא - מפיקין ליה לאבבא דחנותא ושתי; רב אחאי - מייתו ליה לביתיה ושתי;
ותרוייהו משום חתנות.
רב אחאי עביד הרחקה יתירתא;
רב שמואל בר ביסנא איקלע למרגואן (ישראל חשודין היו ולא היו מקפידין על יינם של עובדי
כוכבים), אייתו ליה חמרא ולא אשתי;
אייתו ליה שיכרא ולא אשתי. בשלמא חמרא - משום שימצא (חשד יין נסך);
שיכרא משום מאי? משום שימצא דשימצא (גזרה שיכרא אטו חמרא).
אמר רב: האי שיכרא דארמאה – שרי, וחייא ברי לא נישתי מיניה.
מה נפשך: אי שרי - לכולי עלמא שרי, אי אסיר - לכולי עלמא אסיר!?
אלא: רב סבר משום גילויא (ומיהו לכולי עלמא שרי: שאינן חוֹלין, והאי זיהרא לא
מלקי להו) ואזיל מרורא דכשותא (טעם
מרירות של כשות) וקלי ליה זיהריה (ואין
בו כח להלקות אדם בריא), ודלקי (אדם
שהוא חולה קודם לכן ושותהו) - מלקי (מזיק) ליה טפי (מזיקו ומכביד חליו),
וחייא ברי - הואיל ולקי - לא נישתי מיניה.
אמר שמואל: כל השרצים - יש להן ארס; של נחש ממית, של שרצים אינו ממית.
אמר ליה שמואל לחייא בר רב: בר אריא! תא ואימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר
רב אבוך: הכי אמר אבוך: הני ארמאי זוקאני (נפוחים) דהוו שתו גילויא ולא
מתו - איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו [גופם נתחסן?].
אמר רב יוסף:
(עבודה זרה לב,א)
האי חלא דשיכרא דארמאה – אסור, דמערבי ביה דורדיא (שמרים)
דיין נסך.
אמר רב אשי: ומאוצר (אם הביאו מן האוצר: מכלי העשוי לקיום) שרי: כיון דמערבי ביה - מסרא סרי (מסריח
כשמשהין אותו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.