דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
לב,ב)
ההולכין לתרפות - אסורין לשאת ולתת עמהם:
אמר שמואל: עובד כוכבים ההולך לתרפות (לבקש טעותן למקום אחר): בהליכה אסור, דאזיל ומודי קמי עבודת כוכבים; בחזרה מותר:
מאי דהוה הוה.
ישראל ההולך לתרפות - בהליכה מותר: דלמא הדר ביה ולא אזיל; בחזרה אסור: כיון
(עבודה זרה לג,א)
דאביק בה (לשון עניבה היא בכל התלמוד)
- מהדר הדר אזיל;
והתניא: 'ישראל ההולך לתרפות - בין בהליכה בין בחזרה – אסור'!?
אמר רב אשי: כי תניא ההיא - בישראל מומר, דודאי אזיל.
תנו רבנן: 'עובד כוכבים ההולך ליריד (שוק של עבודת כוכבים), בין בהליכה בין בחזרה מותר (מיהו עובד כוכבים כי אזיל לסחורה הוא
דאזיל); ישראל ההולך ליריד, בהליכה מותר,
בחזרה אסור.
מאי שנא ישראל דבחזרה אסור? דאמרי: עבודת כוכבים זבין (מכר צלמים
בשוק): דמי
עבודת כוכבים איכא בהדיה.
עובד כוכבים נמי נימא עבודת כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה?
אלא: עובד כוכבים - אמרינן גלימא זבין, חמרא זבין.
ישראל נמי נימא אימור 'גלימא זבין חמרא זבין'?
אי איתא דהוה ליה (להאי ישראל גלימא או חמרא)
- הכא (לדידן) הוה מזבין ליה [ולא היה צריך ללכת לשוק של עכו"ם].
והבאין מותרין:
אמר רבי שמעון בן לקיש: לא שנו אלא שאין קשורין זה בזה, אבל קשורין זה בזה (שחוזרין
חבורה חבורה יחד ולא בד בבד) – אסורין, אימא: דעתו
לחזור.
נודות העובדי כוכבים וקנקניהם (נודות של עור, קנקנים של חרס; כל המשנה פירשתי למעלה):
תנו רבנן [דומה לתוספתא עבודה זרה פ"ה
מ"ד]:
'נודות העובדי כוכבים גרודים [בתוספתא:
'גרורים'] (גרס בדל"ת, כמו (איוב ב,ח) 'להתגרד בו':
שאין בהן זפת) חדשים (והן חדשין)
- מותרין (דבכניסת יין זמן מועט - לא בלע עור; ו'נודות' דוקא, אבל
כלי חרס בלע לאלתר) ישנים ומזופפין (כלומר או
ישנים או מזופפין) – אסורין (ישנים
- איידי דכניס בהן יין נסך זמן מרובה בלע עור; ומזופפין - אפילו בחדא זימנא בלע זפת
ליין); עובד כוכבים ריבבן (ברי"ש,
כמו 'רבב', כלומר: התיך הזפת לתוכן) ועיבדן ונתן לתוכן יין
(כן דרכם: בעוד שהזפת חם - נותנין יין: ליטול טעם מרירתו
של זפת), וישראל עומד על גביו אינו חושש'.
וכי מאחר דעובד כוכבים נותן לתוכן יין - כי ישראל עומד [על] גביו מאי הוי?
אמר רב פפא: הכי קאמר: עובד כוכבים ריבבן ועיבדן, וישראל נותן לתוכן יין, וישראל
אחר עומד על גביו ואינו חושש'.
ומאחר דישראל נותן לתוכן יין, ישראל אחר עומד על גביו למה לי?
דלמא אגב טירדיה (דישראל זה שעסוק בנתינת יין לתקן הנוד) – מנסך (עובד כוכבים), ולאו אדעתיה (דישראל
להבין).
רב זביד אמר: לעולם כדקאמרת מעיקרא, והכא - בעידנא דקא שדי ליה נעשה כזורק מים
לטיט (שאותו יין הולך לאבוד בזפת, ובטל טעמו, כמים הניתנין בטיט:
שכלין מאיליהן כשמתייבש הטיט - הרי הן כאילו לא היו; אף יין זה כלה בליחלוחית הזפת,
וכשמתייבש הזפת - כלה מאליו ושוב אינו פולט).
אמר רב פפי: שמע מינה מדרב זביד: האי עובד כוכבים דשדא חמרא לבי מילחי (בכלי מלא
מלח שהיין נבלע וכלה במלח) דישראל – שרי.
מתקיף לה רב אשי: מי דמי? התם קאזיל לאיבוד , הכא לא קאזיל לאיבוד (שנתן טעם
במלח לעולם ואינו מתייבש)!?
בר עדי טייעא אנס [גזל] הנהו זיקי מרב יצחק בר
יוסף, רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה. אתא שאיל בי מדרשא; אמר ליה רבי ירמיה: כך
הורה רבי אמי הלכה למעשה: ממלאן מים שלשה ימים ומערן.
ואמר רבא: צריך לערן מעת לעת (בכל שלשה ימים מערן מעת לעת ונותן אחרים).
סבור מינה הני מילי דידן (כגון הני זיקי דרב יצחק, שנבלע בהן יין כשר תחלה, ולא
בלעי מיין נסך כל כך), אבל דידהו (שנבלע בהן
יין נסך מתחלתן) – לא (לא סגי בהכי);
כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש: אחד שלנו ואחד שלהם.
סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר: הני מילי נודות (הני זיקין
של עור הן), אבל קנקנים (של חרס
הן ובלעי טובא) – לא (לא סגי להו בהכי)!
אמר ליה רב אשי: לא שנא נודות ולא שנא קנקנים.
תנו רבנן: קנקנים של עובדי כוכבים חדשים גרודים (שלא נזפפו מעולם קרי 'גרודים') – מותרין; ישנים ומזופפין (או ישנים או מזופפין) – אסורין; עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן
מים (כלומר: נתן לתוכן עובד כוכבים יין - ישראל נותן לתוכן
שלשה ימים מים, ומערן מעת לעת, כדאמרינן, ומותרין);
עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס (מיד),
ואינו חושש (אף על פי שלא מילאהו מים; לפי שהציר ומורייס שורפין את
היין הנבלע, ומכלין אותו).
איבעיא להו:
(עבודה זרה לג,ב)
לכתחלה או דיעבד? (אציר ומורייס קאי: כל קנקנים מחרס נינהו.)
תא שמע דתני רב זביד בר אושעיא: הלוקח קנקנים מן העובדי כוכבים: חדשים - נותן
לתוכן יין; ישנים - נותן לתוכן ציר ומורייס לכתחלה.
בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי: החזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו?
אמר ליה: ציר שורף, אור לא כל שכן!
אתמר נמי אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: קנקנים של עובדי
כוכבים שהחזירן לכבשן האש - כיון שנשרה זיפתן מהן – מותרין.
אמר רב אשי: לא תימא 'עד דנתרן', אלא אפילו רפאי מירפא, אף על גב דלא נתר.
קינסא (הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו) - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; והלכתא כמאן
דאסר (ולא דמי להחזירן בכבשן: דהתם, כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה
זפתן - כבר נתלבן החרס, אבל הכא, כיון שהכניס האור - מיד זפתו נושר; ומהכא שמעינן
דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן לקיום - לא סגי בהכשר בפנים: בין לשרפן בין לתת
לתוכן מים חמין, מדאסיר בקינסא, דהיינו באור עצמו - כל שכן במה שהוחם ממנו; אבל אם
אפשר לשרפן מבחוץ – שרי; לפיכך צריך לערן מעת לעת, או להשהותם עד שנים עשר חדש).
איבעיא להו: מהו ליתן לתוכו שכר!?
רב נחמן ורב יהודה אסרי, ורבא שרי.
רבינא שרא ליה לרב חייא בריה דרב יצחק למירמא ביה שכרא. אזל, רמא ביה חמרא
- ואפילו הכי לא חש לה למילתא (למגזר שכרא אטו חמרא, דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא), אמר: אקראי בעלמא הוא.
רב יצחק בר ביסנא הוה ליה הנהו מאני דפקוסנא (של צפיעי בקר, ונִתן בהן יין נסך); מלינהו מיא, אנחינהו בשימשא – פקעו! אמר ליה רבי אבא:
אסרתינהו עלך איסורא דלעולם (כלומר איבדתם על חנם)?
אימור דאמור רבנן ממלינהו מיא, אנוחי בשימשא מי אמור?
אמר רבי יוסנא אמר רבי אמי: כלי נתר - אין לו טהרה עולמית (מיין נסך
הנבלע בהן, משום דבליעי טובא).
מאי 'כלי נתר'?
אמר רבי יוסי בר אבין: כלי מחפורת של צריף (קרקע שחופרין משם צריף; ובלע"ז
'אלום'; ובלשון אשכנז: 'בייס"א').
דבי פרזק (שם האיש) רופילא (שני למלך) אנס הני כובי מפומבדיתא, רמא בהו חמרא, אהדרינהו
ניהלייהו, אתו שיילוהו לרב יהודה, אמר: דבר שאין מכניסו לקיום הוא: משכשכן במים
והן מותרין.
אמר רב עוירא: הני חצבי שחימי (מקרקע שחמתית; 'רוש"א' בלע"ז) דארמאי, כיון דלא בלעי טובא - משכשכן במים ומותרין.
אמר רב פפי: הני פתוותא (כלי חרס) דבי מיכסי (מקום קרקעיתו
קשה), כיון דלא בלעי טובא - משכשכן
במים ומותרין.
כסי (כוסות של חרס, ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהם): רב אסי אסר ורב אשי שרי אי שתי בהו עובד כוכבים פעם
ראשון - כולי עלמא לא פליגי דאסור (דכולי עלמא אסור דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם
מים שלשה ימים וכדאמרן); כי פליגי בפעם שני:
איכא דאמרי: פעם ראשון ושני כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי בפעם שלישי.
והלכתא: פעם ראשון ושני אסור, שלישי מותר.
אמר רב זביד: האי מאני דקוניא (גירסת רש"י: קוניאס: כלי חרס מצופה באבר, וקורין
פולמי"ד): חיורא ואוכמא שרי, ירוקא אסור:
משום דמיצריף (שיש בו קרקע מחפורת של צריף, ובלעי טפי); ואי אית בהו קרטופני - כולהו אסירי (בקעים וסדקים).
דרש מרימר: קוניא, בין אוכמא בין חיורא בין ירוקא – שרי.
מאי שנא מחמץ בפסח? דבעו מיניה ממרימר: הני מאני דקוניא - מהו לאשתמושי בהו
בפיסחא? ירוקא לא תיבעי לך: דמצרפי (שיש בהן צריף) ובלעי (ובלעי טפי), ואסירי; כי תיבעי לך חיורי ואוכמי: מאי? - כי אית
בהו קרטופני לא תיבעי לך, דודאי בלעי ואסירי, כי תיבעי לך דשיעי - מאי?
אמר
(עבודה זרה לד,א)
להו: אנא חזינא להו דמדייתי (מזיעין דֹפניהם מבחוץ מחמת בליעותן), וכיון דמדייתי - ודאי בלעי ואסירי; מאי טעמא? התורה
העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם (דכתיב [ויקרא ו,כא; טו,יב] 'ישבר': דאין
לו טהרה אלא שבירה).
מאי שנא מיין נסך, דדרש להו מרימר: כולהו מאני דקוניא שרי? וכי תימא: חמץ דאורייתא,
יין נסך דרבנן - והא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון?
זה תשמישו בחמין (לענין חמץ: נשתמשו כל ימות השנה חמין, ובלעי טפי) וזה תשמישו בצונן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.