דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה לג,ב)
דרש מרימר: קוניא, בין אוכמא בין חיורא בין ירוקא – שרי.
מאי שנא מחמץ בפסח? דבעו מיניה ממרימר: הני מאני דקוניא - מהו לאשתמושי בהו
בפיסחא? ירוקא לא תיבעי לך: דמצרפי (שיש בהן צריף) ובלעי (ובלעי
טפי), ואסירי; כי תיבעי לך חיורי
ואוכמי: מאי? - כי אית בהו קרטופני לא תיבעי לך, דודאי בלעי ואסירי, כי תיבעי לך
דשיעי - מאי?
אמר
(עבודה זרה לד,א)
להו: אנא חזינא להו דמדייתי (מזיעין דֹפניהם מבחוץ מחמת בליעותן), וכיון דמדייתי - ודאי בלעי ואסירי; מאי טעמא? התורה
העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם (דכתיב [ויקרא ו,כא; טו,יב] 'ישבר':
דאין לו טהרה אלא שבירה).
מאי שנא מיין נסך, דדרש להו מרימר: כולהו מאני דקוניא שרי? וכי תימא: חמץ
דאורייתא, יין נסך דרבנן - והא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון?
זה תשמישו בחמין (לענין חמץ: נשתמשו כל ימות השנה חמין, ובלעי טפי) וזה תשמישו בצונן.
רבי עקיבא איקלע לגינזק; בעו מיניה: מתענין לשעות (כגון שקיבל עליו תענית משש שעות
ולמעלה, ומיהו לא טעם כלום מתחלה כל היום, אבל לא לשם תענית נתכוין בראשונה) או אין מתענין לשעות?
לא הוה בידיה.
קנקנים של עובדי כוכבים - אסורין או מותרין?
לא הוה בידיה.
במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים?
לא הוה בידיה.
אתא, שאל בי מדרשא. אמרי:
הלכתא: מתענין לשעות, ואם השלים - מתפלל תפלת תענית;
והלכתא: קנקנים של עובדי כוכבים לאחר י"ב חדש מותרין (מיד,
בלי תיקון; ואם רצה להשתמש קודם לכן - ממלאן במים, כדאמרן);
במה שימש משה שבעת ימי המלואים? בחלוק לבן (משה לא נשתמש בבגדי כהונה, דכתיב
'ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך' [שמות
כח,ב] והוא היה זר אצלן, ועל פי הדבור
שימש, ולא הוזכרו בגדים).
רב כהנא מתני: בחלוק לבן שאין בו אימרא (שפה; יש אומר שלא יחשדוהו ששם בה
מתרומת המשכן, ולאו מילתא: שהרי כבר נגמרה המלאכה, ובשעת עבודה מהיכן שקיל?).
החרצנים והזגים של עובדי כוכבים [אסורין
ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: לחין – אסורין, יבישין –
מותרין]:
תנו רבנן [במשנתנו]: החרצנים והזגים של
עובדי כוכבים: לחין אסורין, יבשים מותרים'.
הי נינהו 'לחין' והי נינהו 'יבשין'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: לחין - כל י"ב חדש; יבשים - לאחר י"ב
חדש.
אתמר: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כשהן אסורין - אסורין אפילו בהנאה;
כשהן מותרין - מותרין אפילו באכילה.
אמר רב זביד: האי דורדיא (שמרים) דחמרא דארמאי: בתר
תריסר ירחי שתא שרי.
אמר רב חביבא בריה דרבא: הני גולפי: בתר תריסר ירחי שתא שרי.
אמר רב חביבא: הני
(עבודה זרה לד,ב)
אבטא (חמת מעור עב, וקורין אותו 'בוטין') דטייעי: בתר תריסר ירחי שתא שרי (הולכי
דרכים נושאין אותו מלא יין למרחוק, והוי כמכניסו לקיום ומשום הכי בעי שהייה
י"ב חדש).
אמר רב אחא בריה דרב איקא: הני פורצני (פסולת של ענבים) דארמאי: בתר תריסר ירחי שתא שרי.
אמר רב אחא בריה דרבא: הני גולפי שחימי ואוכמי: בתר תריסר ירחי שתא שרי.
והמורייס [וגבינת בית אונייקי של עובדי
כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין איסורן
איסור הנאה.]:
תנו רבנן [תוספתא עבודה זרה
פ"ה מ"ה]: מורייס (של עובד כוכבים)
אומן מותר (מורייס לא עבדי מדגים טמאים, ומשום חמרא קאסרינן ליה,
ואומן לא רמי ביה חמרא, כדמפרש ואזיל: איידי דנפיש שומניה פעם ראשון ושני - מקלקל
להו חמרא); רבי יהודה בן גמליאל אומר
משום רבי חנינא בן גמליאל [בתוספתא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר]: אף חילק אומן מותר (חילק = מין דגים טהורים וסולתנית
שמן, כדמפרש לקמן בפרקין; ובקטנותו - אין לו סנפיר וקשקשת, ועתיד לגדל לאחר זמן,
ואמרינן לקמן (דף לט.) 'חילק של עובדי כוכבים אסור': אותו מין דגים קטנים,
ונמכר הרבה ביחד, ומפני מה אסורה? - מפני שעירבונה עולה עמה: דגים טמאים דומין לה,
ועולין עמה; והאי 'חילק אומן' - כיון
דאומן הוא ובקי בדבר - מבדילן הימנה, משום דלא חשיב טעמא ומקלקלי ליה לסולתנית,
ומרע ליה לכולי ארביה).
תני אבימי בריה דרבי אבהו: מורייס אומן מותר. הוא תני לה והוא אמר ליה: פעם
ראשון ושני (שכן דרכן: נותנים מים ומלח על שומן הדגים, ומוצצות
שומנו, וכשכלות - חוזר ונותן אחרים) מותר, שלישי אסור;
מאי טעמא? פעם ראשון ושני דנפיש שומנייהו לא צריך למירמי בהו חמרא, מכאן ואילך רמו
בהו חמרא.
ההוא ארבא דמורייסא דאתי לנמילא דעכו ('פור"ט' בלע"ז: מקום
שהספינות עולות בו ביבשה); אותיב רבי אבא דמן עכו
נטורי בהדה.
אמר ליה רבא: עד האידנא מאן נטרה?
אמר ליה: עד האידנא למאי ניחוש לה? אי משום דמערבי ביה חמרא, קיסתא (שם
המדה) דמורייס בלומא (בזוזא), קיסתא דחמרא בארבעה לומי (במדינתו של עובד כוכבים זה - היין
נמכר ביוקר והמורייס בזול)! (אבל
כאן היין בזול והמורייס ביוקר וחיישינן לערובי.)
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: דלמא איידי דצור (דרך שפת הים הסמוכה לצור) אתו (אתא האי ארבא) דשוי חמרא (כלומר:
שהיין בזול; 'שוי' לשון 'זול', כדאמרינן בעלמא (בבא מציעא נב.) 'עשיק לגבך ושוי לכריסך')?
אמר ליה: התם - עיקולי ופשורי איכא (מים שהולכין עקלתון, ו'פשורי': מי שלגין נפשרים על
שפת המים, ואין מושכי הספינה יכולין לבא באותו הדרך).
וגבינת בית אונייקי [של עובדי
כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין איסורן
איסור הנאה.]:
אמר רבי שמעון בן לקיש: מפני מה אסרו גבינת אונייקי (לרבי מאיר, דאסר ליה בהנאה)? מפני שרוב עגלים (מעמידין את החלב בקיבתן) של אותה עיר נשחטין העובדי כוכבים.
מאי איריא 'רוב עגלים'? אפילו מיעוט נמי, דהא רבי מאיר חייש למיעוטא (בפרק
בתרא דיבמות (דף קיט.) 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין: קטן - שמא ימצא
סריס, קטנה - שמא תמצא איילונית')!?
אי אמרת 'רוב' (רוב עגלים נשחטין לעבודת כוכבים)
- איכא מיעוט (איכא למיסר גבינה משום חששא דמיעוט קיבות האסורות
בהנאה, דרוב עגלים הוה מיעוט לגבי שאר בהמה שמעמידין בהן בקיבותיהן); אלא אי אמרת 'מיעוט', כיון דאיכא רוב עגלים דאין
נשחטין העובדי כוכבים, ואיכא נמי שאר בהמות דאין נשחטין העובדי כוכבים - הוה ליה
'מיעוטא דמיעוטא', ומיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר.
אמר ליה רבי שמעון בר אליקים לרבי שמעון בן לקיש: כי נשחטין העובדי כוכבים
- מאי הוי? והא את הוא דשרי, דאתמר: השוחט את הבהמה לזרוק דמה העובדי כוכבים (שלא
שחט הבהמה לשם עבודת כוכבים שיהא עובדה בשחיטה, אלא חשב בשחיטה על מנת לזרוק), להקטיר חלבה העובדי כוכבים: רבי יוחנן אמר: אסורה (קסבר
מחשבין מעבודה לעבודה דילפינן חוץ מפנים), קסבר מחשבין מעבודה
לעבודה, וילפינן חוץ מפנים; ורבי שמעון בן לקיש אמר: מותרת (לריש לקיש לא ילפינן, דפְנִים הוא
דאמר רחמנא 'השוחט על מנת לזרוק את הדם פיגול - ואף על גב דלא זרק', דהוי 'מחשב
מעבודה לעבודה': מעבודה זו על חבירתה; אבל לענין עבודת כוכבים - לא)!
אמר ליה: תרמינך שעתך (ירום מזלך)! באומר "בגמר
זביחה הוא עובדה" (שחשב על השחיטה עצמה לעבודת כוכבים, ואמר בלבו:
"בזביחה זו עובדה לעבודת כוכבים", ובהא מודינא דמיתסר: דזביחה הויא
עבודה חשובה, כזריקה; ולהכי נקט 'גמר זביחה': דקסבר ריש לקיש (בבא קמא עב. חולין כט:) 'אינה לשחיטה אלא לבסוף').
אמר רבי יהודה: שאל רבי ישמעאל [את
רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו את גבינת הגויים (באכילה; ולרבנן קבעי לה, דהא משום חלב של בהמה טמאה -
ליכא למיחש, דקיימא לן 'חלב טמא אינו עומד', כלומר: אינה נקפת). אמר לו:
מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה. אמר לו:
והלוא קיבת העולה חמורה מקיבת הנבילה, ואמרו 'כל כהן שדעתו יפה שורפה חיה' ולא
הודו לו, אלא אמרו לא נהנין ולא מועלין.
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עבודה זרה. אמר לו: אם כן למה לא אסרוה בהניה!?]:
אמר רב אחדבוי (שם חכם) אמר רב: המקדש בפרש
שור הנסקל (שור הנסקל אסור בהנאה הוא)
- מקודשת; בפרש עגלי עבודת כוכבים אינה מקודשת; איבעית אימא סברא, ואיבעית אימא
קרא:
איבעית אימא סברא: גבי עגלי עבודת כוכבים ניחא ליה בנפחיה (שיהא
נראה שמן, לכך חייל שם איסור עבודת כוכבים על הפרש),
אבל גבי שור הנסקל לא ניחא ליה בנפחיה (הלכך לא חשיב פירשא למיחל עליו איסור);
איבעית אימא קרא: כתיב הכא (דברים
יג,יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה [ואפילו פרש] [מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע
לאבתיך],
וכתיב התם (שמות כא,כח) [וכי יגח שור את איש או את אשה ומת] סקול יסקל השור
ולא יאכל את בשרו [ובעל השור נקי]; בשרו אסור, הא פרשו
מותרת.
אמר רבא: תרוייהו תננהי: מדקאמר ליה 'מפני שמעמידין בקיבת נבילה', וקא מהדר
ליה 'והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה' -
(עבודה זרה לה,א)
מכלל דאיסורי הנאה (כי עולה, והוא הדין לשור הנסקל)
- שרו פרשייהו; ומדקאמר ליה 'מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים', וקא
מהדר ליה 'אם כן למה לא אסרוה בהנאה' - מכלל דעבודת כוכבים אסור פרשייהו.
ולהדר ליה משום דליתיה לאיסורא בעיניה, דהא מורייס לרבנן, דלא אסרוהו בהנאה
- מאי טעמא? לאו משום דליתיה לאיסורא בעיניה?
אמרי: הכא, כיון דאוקמיה קא מוקים - חשיב ליה כמאן דאיתיה לאיסוריה בעיניה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@barak-online.net.