דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
לה,ב)
והשמן שלהן:
שמן: רב אמר: דניאל גזר עליו! ושמואל אמר:
(עבודה זרה לו,א)
זליפתן (פליטתן: שפולטין ומזיעין שמנונית איסור שבלעו) של כלים טמאים אוסרתן.
אטו כולי עלמא אוכלי טהרות נינהו? אלא 'זליפתן של כלים אסורין אוסרתן'.
אמר ליה שמואל לרב: בשלמא לדידי, דאמינא 'זליפתן של כלים אסורין אוסרתן' - היינו
דכי אתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא ואמר: דריש רבי שמלאי בנציבין: שמן - רבי יהודה
ובית דינו נמנו עליו והתירוהו'; קסבר: נותן טעם לפגם – מותר; אלא לדידך, דאמרת
דניאל גזר עליו - דניאל גזר ואתא רבי יהודה הנשיא ומבטל ליה? והתנן [עדויות פ"א מ"ה]: 'אין בית דין יכול לבטל דברי
בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין'?
אמר ליה: שמלאי - לודאה קא אמרת? שאני לודאי דמזלזלו (מזלזלי במידי דרבנן)!
אמר ליה: אשלח ליה?
איכסיף.
אמר רב: אם הם לא דרשו (אם רבי יהודה הנשיא לא דרש את המקרא להבין שדניאל גזר
עליו, וסבר דבי דינא אחרינא גזר עליו משום זליפת כלים ושרייה)
- אנן לא דרשינן
ושמן - דניאל גזר? והאמר באלי אבימי נותאה משמיה דרב: פיתן ושמנן יינן ובנותיהן
- כולן משמנה עשר דבר הן (בית שמאי ובית הלל יחד נמנו וגזרו עליהם, בפרק קמא דשבת
(דף יג:); ולקמן פריך: בנותיהן - דאורייתא היא!?)!? וכי תימא אתא דניאל גזר ולא קיבל, ואתו תלמידי דהלל
ושמאי וגזור וקיבל - אם כן מאי אסהדותיה דרב (דאמר דדניאל גזר עליו: כיון דדריה
לא קביל מיניה - לאו גזרה היא!)? אלא דניאל גזר עליו
בעיר (משום חתנות), ואתו אינהו וגזור אפילו
בשדה.
ורבי יהודה הנשיא - היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל? והתנן [עדויות פ"א מ"ה] 'אין בית דין יכול לבטל דברי
בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין'? ועוד: הא אמר רבה בר בר חנה אמר
רבי יוחנן: בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו (שגזר על דבר המותר ובלבד שיהא גדול
ממנו) חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא
אליהו ובית דינו אין שומעין לו!?
אמר רב משרשיא: מה טעם? הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל; שמן - לא פשט איסורו
ברוב ישראל (עדיין לא החזיקו רובם באותה הגזירה לנהוג בו איסור), דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן: ישבו רבותינו
(רבי יהודה הנשיא)
ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל, וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל
ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים 'אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב
צבור יכולין לעמוד בה', דאמר רב אדא בר אהבה: מאי קרא? -
(עבודה זרה לו,ב)
(מלאכי ג,ט) במארה אתם נארים (אתם
מקבלים עליכם גזירה בארור ובקללה, ונאסר עליכם, ואחר כך)
ואותי
אתם קובעים (גוזלים, שאתם נהנים שוב מן הארורים) הגוי כולו: אי איכא גוי כולו – אִין, אי לא – לא.
גופא: אמר באלי אמר אבימי נותאה משמיה דרב: פיתן, ושמנן, יינן, ובנותיהן - כולן
משמונה עשר דבר הן.
'בנותיהן' מאי היא?
אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על בנותיהן נידות מעריסותן (מקטנותן:
שהן שוכבות בעריסה, שקורין בריי"ץ);
וגניבא משמיה דרב אמר: כולן משום עבודת כוכבים גזרו בהן, דכי אתא רב אחא בר
אדא אמר רבי יצחק: 'גזרו על פיתן משום שמנן'.
מאי אולמיה דשמן מפת? אלא 'על פיתן ושמנן משום יינן (שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן), ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר (עבודת
אלילים), ועל דבר אחר (שלא הוזכר
כאן גזרו) משום דבר אחר (ולא משום
עבודת אלילים; לקמן מפרש לה).
'בנותיהן'? דאורייתא היא, דכתיב (דברים
ז,ג) [ו]לא תתחתן בם [בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך]!?
דאורייתא שבע אומות, אבל שאר עובדי כוכבים – לא, ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר
עובדי כוכבים.
ולרבי שמעון בן יוחי, דאמר (דברים
ז,ד) 'כי יסיר את בנך מאחרי
[ועבדו אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם
והשמידך מהר] - לרבות כל המסירות' מאי איכא למימר?
אלא דאורייתא אישות דרך חתנות, ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות.
זנות נמי בבית דינו של שם גזרו, דכתיב (בראשית לח,כד) [ויהי כמשלש חדשים, ויגד ליהודה
לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים] ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף!
אלא דאורייתא עובד כוכבים הבא על בת ישראל, דמשכה בתריה, אבל ישראל הבא על העובדת
כוכבים – לא, ואתו אינהו גזור אפילו ישראל הבא על העובדת כוכבים.
'ישראל הבא על העובדת כוכבים'? הלכה למשה מסיני היא, דאמר מר: 'הבועל ארמית
קנאין (בני אדם המקנאין קנאתו של מקום לנקום נקמותיו) פוגעין בו (בשעת בעילה לפי שאינו במיתת ב"ד וכמעשה שהיה דזמרי
וכזבי)'!?
אלא דאורייתא בפרהסיא, וכמעשה שהיה, ואתו אינהו גזור אפילו בצינעא.
בצינעא נמי בית דינו של חשמונאי גזרו, דכי אתא רב דימי אמר: בית דין של חשמונאי
גזרו: ישראל הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"א (גזרו עליהן משום נדה דרבנן, ואף על גב דעובדת כוכבים - אין דמה מטמאה
מן התורה, שהרי היא כבהמה - חכמים גזרו עליה; ומשום שפחה, משום עובדת כוכבים [גויה] כאילו מתחתן בה דרך אישות, ומשום אשת איש: דבעולת בעל יש להן לבני נח, דכתיב 'והיא בעולת בעל' [בראשית
כ,ג] , וישראל הרגיל בכך, הואיל ובא עליה
בנדתה - אתי למיבעל נמי נדה ישראלית, ואתי למינסב שפחה, ועבר משום 'לא יהיה קדש'
[דברים כג,יח] ואתי למנסבה לעובדת כוכבים, ועבר א'לא תתחתן' [דברים ז,ג],
ואתי למיבעל אשת איש ישראל); כי אתא רבין אמר משום
נשג"ז (נדה שפחה עובדת
כוכבים [גויה] זונה: שאם כהן הוא - יש כאן משום לאו דזונה; ולא לאו ממש,
אלא גזירה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה)!?
('דמייחדא בהדיה כו' לא גרסינן, והכי גרסינן:) כי גזרו בית דינו של חשמונאי – ביאה, אבל ייחוד – לא,
ואתו אינהו (תלמידי שמאי והלל)
גזור אפילו ייחוד.
ייחוד נמי בית דינו של דוד גזרו, דאמר רב יהודה: באותה שעה גזרו (מעשה אמנון
ותמר; והא דרב יהודה - בסנהדרין בפרק 'כהן גדול')
על ייחוד!
אמרי: התם - ייחוד דבת ישראל, אבל ייחוד דעובדת כוכבים – לא, ואתו אינהו גזרו
אפילו אייחוד דעובדת כוכבים.
ייחוד דבת ישראל - דאורייתא היא, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק:
רמז לייחוד מן התורה מנין? - שנאמר (דברים
יג,ז) כי יסיתך אחיך בן
אמך [או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך
אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך] - וכי בן אם מסית, בן
אב אינו מסית? אלא בן מתייחד עם אמו - ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה!? ייחוד
דאורייתא - דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי
ובית הלל גזור אפילו אייחוד דעובדת כוכבים.
מאי 'על דבר אחר משום דבר אחר'?
אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על תינוק עובד כוכבים שיטמא בזיבה (אפילו לא
ראה - גזרו עליו להיות כזב), שלא יהא תינוק ישראל
רגיל אצלו במשכב זכור, דאמר רבי זירא: צער גדול היה לי אצל רבי אסי (כלומר:
טורח גדול היה לי אצלו בשאילה זו: ששאלתיה ממנו כמה פעמים ולא היה בידו), ורבי אסי אצל רבי יוחנן ורבי יוחנן אצל רבי ינאי ורבי
ינאי אצל רבי נתן בן עמרם ורבי נתן בן עמרם אצל רבי: תינוק עובד כוכבים - מאימתי
מטמא בזיבה? ואמר לי: בן יומו; וכשבאתי אצל רבי חייא אמר לי: בן תשע שנים ויום
אחד, וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי - אמר לי: הנח דברי ואחוז דברי רבי חייא, דאמר
תינוק עובד כוכבים אימתי מטמא בזיבה? בן תשע שנים ויום אחד!?
(עבודה זרה לז,א)
הואיל וראוי לביאה מטמא נמי בזיבה (דטעמא דגזירת זיבה - משום ביאה הואי, כדאמרן: שלא יהא
תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור; הלכך לא גזרו עליה עד דחזי לביאה).
אמר רבינא הלכך הא תינוקת עובדת כוכבים בת שלש שנים ויום אחד, הואיל וראויה
לביאה - מטמאה נמי בזיבה!
פשיטא (כיון דתינוק משעה שראוי - הוא הדין לתינוקת)!?
מהו דתימא: האי (תינוק כשראוי לביאה)
- (הוא) ידע (ערום) לארגולי (להמשיך ישראל אצלו),
והא (אבל תינוקת בת שלש, אף על גב דבת ביאה היא) לא ידעה לארגולי (אין בה ערמומית דלא ידעה לארגולי
- עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה?) - קא משמע לן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.