דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה לו,ב)
מאי 'על דבר אחר משום דבר אחר'?
אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על תינוק עובד כוכבים שיטמא בזיבה (אפילו
לא ראה - גזרו עליו להיות כזב), שלא יהא תינוק
ישראל רגיל אצלו במשכב זכור, דאמר רבי זירא: צער גדול היה לי אצל רבי אסי (כלומר:
טורח גדול היה לי אצלו בשאילה זו: ששאלתיה ממנו כמה פעמים ולא היה בידו), ורבי אסי אצל רבי יוחנן ורבי יוחנן אצל רבי ינאי
ורבי ינאי אצל רבי נתן בן עמרם ורבי נתן בן עמרם אצל רבי: תינוק עובד כוכבים -
מאימתי מטמא בזיבה? ואמר לי: בן יומו; וכשבאתי אצל רבי חייא אמר לי: בן תשע שנים
ויום אחד, וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי - אמר לי: הנח דברי ואחוז דברי רבי חייא,
דאמר תינוק עובד כוכבים אימתי מטמא בזיבה? - בן תשע שנים ויום אחד:
(עבודה זרה לז,א)
הואיל וראוי לביאה - מטמא נמי בזיבה (דטעמא דגזירת זיבה - משום ביאה הואי,
כדאמרן: שלא יהא תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור; הלכך לא גזרו עליה עד דחזי
לביאה).
אמר רבינא: הלכך הא תינוקת עובדת כוכבים בת שלש שנים ויום אחד, הואיל וראויה
לביאה - מטמאה נמי בזיבה!
פשיטא (כיון דתינוק משעה שראוי - הוא הדין לתינוקת)!?
מהו דתימא: האי (תינוק כשראוי לביאה)
- (הוא) ידע (ערום) לארגולי (להמשיך ישראל אצלו),
והא (אבל תינוקת בת שלש, אף על גב דבת ביאה היא) לא ידעה לארגולי (אין בה ערמומית דלא ידעה לארגולי
- עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה?) - קא משמע לן.
מיסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה אכתפיה דרבי שמלאי שמעיה, אמר ליה: שמלאי!
לא היית אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן!
אמר לו: בימינו תתיר אף את הפת.
אמר לו: אם כן קרו לן 'בית דינא שריא', דתנן [עדויות פ"ח מ"ד]: העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא (מין
חגב הוא) – דכן (שהוא טהור ומותר באכילה), ועל משקה בית מטבחיא (הדם והמים שהן בבית המטבחיים
שבעזרה) – דכן (לא גזרו עליהם טומאת משקין; ופלוגתא
היא לקמן: רב אמר דכן ממש: דסבר אין משקין מקבלין טומאה אלא מדרבנן, ובהני - לא
גזור; ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן; קסבר שמואל: יש
למשקין טומאה מן התורה להיטמא, ולא מצו רבנן לדכינהו),
ועל דיקרב למיתא (הנוגע במת) - מסאב (טמא; ולקמן
פריך: הא דאורייתא היא!?); וקרו ליה 'יוסף שריא' (ועוד: הא
- חומרא היא, ו'יוסף אסרא' מיבעי ליה)!?
אמר ליה: התם שרא תלת (דהא לקמן מפרש דהאי 'על דיקרב למיתא מסאב' - קולא היא), ומר שרא חדא, ואי שרי מר חדא אחריתי - אכתי תרתין
הוא דהויין!
אמר ליה: אנא שראי אחריתי.
מאי היא?
דתנן [גיטין פ"ז מ"ח]: 'זה גיטך אם לא
באתי מכאן עד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש - אינו גט (דהא לא
אמר שיהא גט אלא עד י"ב חודש, והוא כבר מת ואין יכול לגרש, וזקוקה ליבם אם
אין לו בן; אבל אי אמר "מעכשיו יהא גט אם לא באתי עד י"ב חודש", ומת
בתוך כך - הרי זה גט, ואינה זקוקה ליבם)', ותני עלה:
'ורבותינו התירוה לינשא' [ללא
יבום או חליצה], ואמרינן: מאן 'רבותינו'? אמר רב יהודה אמר שמואל: בית דינא דשרו משחא;
סברי לה כרבי יוסי, דאמר 'זמנו של שטר מוכיח עליו (בבבא בתרא בפרק 'יש נוחלין' (דף קלו.):
'הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו - צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה" דלהוי
משמע: גופא – מהיום: שלא אהא רשאי למכרם, ופירא - לאחר מיתה; ואם לא כתב "מהיום"
אלא "לאחר מיתה" - לא אמר כלום, ויירשו אחיו עמו; או אם היה עליו בעל
חוב מאוחר לאחר מתנה זו – בעל החוב גובה את חובו; רבי יוסי אמר: אינו צריך, דלהכי
כתיב זמן בשטר, לומר: מעכשיו תהא מתנה מגופה של קרקע, ופירות לאחר מיתה, דאי לא
בעי למיתב ליה אלא לאחר מיתה - למה כתב זמן בשטר? והכי נמי זמנו של גט מוכיח, דהכי קאמר ליה: "מעכשיו
יהא גט אם לא באתי", ותנאה בעלמא הוא, וכי לא אתא - איקיים תנאה)' ואמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: 'רבי יהודה
הנשיא (בן בנו של רבי היה)
הורה (שהיא מותרת לינשא),
ולא הודו לו כל שעתו (כל ימיו נחלקו עליו)'
- ואמרי לה 'כל סייעתו'.
אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא: כי שריתוה, לאלתר שריתוה (כששמעו
בו שמת), דלא אתי (הכי
גרסינן: לאלתר שריתוה, דודאי לא אתי עוד)? או דלמא לאחר שנים
עשר חודש, דהא איקיים ליה תנאיה?
ותיבעי לך אמתניתין, דתנן [גיטין
פ"ז מ"ח] '"הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש" ומת
בתוך שנים עשר חודש - הוי [במשנה:
הרי זה]
גט' דהא איקיים ליה תנאי; ותיבעי לך: לאלתר הוי גיטא, דהא לא אתא? או דלמא לאחר
י"ב חודש, דהא איקיים ליה תנאיה?
אין הכי נמי (דאיכא למיבעי אמתניתין),
אלא (להכי בעינן בעיין לה אקמייתא:)
משום דהוית בההוא מניינא (דרבי יהודה נשיאה, דשרייה, וידעת לאימת שרייה; ומדרבי
יהודה נשמע למתניתין להיכא דאמר לה מעכשיו)!
אמר אביי: הכל מודים (ואפילו רבי יוסי, היכא דאמר לה בהאי לישנא) "( הרי זה גיטך) לכשתצא חמה מנרתיקה"
– 'לכי נפקא' קאמר לה (דליהוי גיטא, ומקמי הכי לא ליהוי גיטא), וכי מיית בליליא – 'גט לאחר מיתה' הוא (לאו
גיטא הוא, ואף על גב דאמר רבי יוסי 'זמנו של שטר מוכיח עליו' וכמאן דכתיב ביה
'מהיום' דמי - הוה ליה כ'מהיום ולאחר מיתה', ותנן [גיטין, משנה פ"ז מ"ג, לפי גירסת הבבלי בדף עב,א]: '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט'
דמספקא האי 'לאחר מיתה' אי תנאה הוי, והכי משמע: 'מהיום יהא גט אם אמות'? אי חזרה
הוה: דהדר ביה ממאי דאמר 'מהיום'?; ולא דמי למתנה שכתוב בה "מהיום ולאחר
מיתה", דהתם הכי קאמר: גופא מהיום קני, ופירא לאחר מיתה; אבל גט - ליכא למימר
הכי; וכי האי גוונא מפרש לה ב'יש נוחלין' (בבא
בתרא קלו.)); "על מנת שתצא חמה
מנרתיקה" (ודכוותה הכא: "על מנת שלא אבוא כל שנים עשר חודש") – 'מעכשיו' קאמר לה (דליהוי גיטא על מנת שתתקיים תנאי
זה, וכי מקיים תנאי זה ונפקא חמה - איגלאי מילתא למפרע דבשעת מסירה הוי גט), וכי מיית בליליא - הא ודאי תנאה הוי, וגט מחיים הוא
(ודכוותיה מת בתוך י"ב חודש - הרי נתקיים התנאי
שלא בא, והוה ליה גט למפרע), כדרב הונא, דאמר רב
הונא: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי ('על
מנת' - ודאי תנאה משמע, והכי קאמר: 'מעכשיו יהא גט על מנת שיתקיים תנאי זה'; וכל
אימת דמתקיים תנאה - הוה ליה גט למפרע); לא נחלקו אלא
ב"אם תצא" (ומת בליליא, דכוותיה התם ב"אם לא באתי",
דאמרינן התם בפרק 'מי שאחזו קורדיקוס' (גיטין
עב. עז.) אם שתי לשונות משמע: משמע
'מעכשיו' ומשמע 'לכשיתקיים': אמר "מהיום" גלי דעתיה דמעכשיו; לא אמר
"מהיום" הוי משמע לכשיתקיים; הלכך):
רבי יהודה הנשיא סבר לה כרבי יוסי, דאמר (דאף על גב דלא כתב "מהיום") 'זמנו של שטר מוכיח עליו', והוה ליה כ"מהיום אם
מתי" כ"מעכשיו אם מתי" (כמאן דכתב "מהיום" דמי, והוה ליה כ"מהיום
אם מתי", דאמרינן במסכת גיטין (עב:) תנאה הוא, וכי מיית - הוי גיטא למפרע, מחיים); ורבנן לית להו דרבי יוסי, והוה ליה כ"זה גיטך אם
מתי" גרידא (דאמרינן התם דלשון "אם", כי לא אמר "מהיום"
- משמע "לכשאמות" קאמר; והכא נמי
משמע, ולכשתצא ולכשלא אבוא, והוה ליה גט לאחר מיתה).
גופא: העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא דכן, ועל משקה בי מטבחיא
דכן, ועל דיקרב למיתא מסאב, וקרו ליה יוסף שריא.
מאי 'אייל קמצא'?
רב פפא אמר: שושיבא (מין חגב וראשו ארוך);
ורב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר: סוסביל;
רב פפא אמר שושיבא, וקמיפלגי (יוסי בן יועזר ורבנן)
בראשו ארוך: מר סבר ראשו ארוך אסור, ומר סבר ראשו ארוך מותר (דסימני חגבים טהורים נפקא לן
מארבה, סלעם, חרגול, חגב, ופליגי תנאי ב'אלו טריפות' (חולין דף סו.): בראשו ארוך איכא דדאין
ליה בכלל ופרט: דאין בכלל אלא מה שבפרט: הני מיני שרי, אבל מין אחרינא לא, וכל
מינא דהני - אין ראשו ארוך; ואיכא דדאין בכלל ופרט וכלל, ומרבי 'כל כעין הפרט': לא
ראי ארבה כראי סלעם וכו', הצד השוה שבהן שיש להן ארבעה רגלים ארבעה כנפים ויש להן
קרסולין, וכנפיו חופין את רובו - אף אני אביא כל שיש לו ארבעה סימנים הללו').
רב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר
(עבודה זרה לז,ב)
'סוסביל' (סוסביל אין ראשו ארוך, אבל אין כנפיו חופין את רובו
לֵרָאות לעינים, אלא בצמצום על ידי מדידה): בראשו ארוך כולי עלמא
לא פליגי דאסור, והכא - בכנפיו חופין את רובו על ידי הדחק קמיפלגי (ולא
גרסינן 'וקרסולין', דהני קרסוליים - לא חפו מידי, שהן שתי רגלים ארוכין מן הארבעה,
ובהן הוא מדלג, והיינו 'כרעים ממעל לרגליו לנתר' [ויקרא יא,כא]):
מר [יוסי בן יועזר] סבר: רובא כל דהו בעינן,
ומר סבר: רובא דמנכר (רוב הנראה לעינים)
בעינן.
ועל משקה בי מטבחיא דכן:
מאי 'דכן'?
רב אמר: דכן ממש; ושמואל אמר: דכן מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן.
רב אמר: 'דכן ממש': קסבר טומאת משקין דרבנן (ובמסכת פסחים (דף טז.) פרכינן:
והכתיב [ויקרא יא,לד] '[מכל
האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא] וכל
משקה אשר ישתה [בכל
כלי יטמא] [ויקרא יא,לד]? ומשני: 'מאי 'יטמא'? –
הכשר'), וכי גזור רבנן טומאה -
במשקין דעלמא, אבל במשקה בי מטבחיא - לא גזרו רבנן;
ושמואל אמר: 'דכן מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן': קסבר טומאת משקין
דאורייתא (טומאת עצמן מדאורייתא רמיא עלייהו אם נטמא), לטמא אחרים – דרבנן,
וכי גזרו רבנן - במשקין דעלמא, במשקין בי מטבחיא לא גזרו.
ועל דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה יוסף שריא:
'יוסף אסרא' מיבעי ליה? ועוד: דאורייתא היא, דכתיב (במדבר יט,טז) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת [או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים]!?
דאורייתא דיקרב טמא, דיקרב בדיקרב טהור, ואתו אינהו וגזור אפילו דיקרב
בדיקרב, ואתא איהו (יוסף, ואסהיד על דיקרב למיתא מסאב - דהא דאורייתא
היא, אבל דיקרב בדיקרב - לא גזרינן עליה, והיינו 'יוסף שריא')
ואוקמה אדאורייתא.
דיקרב בדיקרב נמי דאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יט,כב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא [והנפש
הנגעת תטמא עד הערב] (אותו שנגע במת קרי 'טמא', וקאמר: כל מי שיגע בו אותו
טמא - יטמא)!?
אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן, דאמר משמיה דרב נחמן:
דאורייתא דיקרב בדיקרב בחיבורין (בשעה שהיה זה נוגע במת בא חבירו ונגע בו) - טומאת שבעה, שלא בחיבורין (לאחר שפירש מן המת בא חבירו ונגע
בו) - טומאת ערב, ואתו אינהו
וגזור אפילו שלא בחיבורין טומאת שבעה, ואתא איהו ואוקמה אדאורייתא (והכי
קאמר: על דיקרב למיתא - מסאב טומאת שבעה, אבל דיקרב בדיקרב - לא מסאב אלא טומאת
ערב).
דאורייתא מאי היא?
דכתיב (במדבר יט,יא) הנוגע במת לכל
נפש אדם וטמא שבעת ימים, וכתיב (במדבר יט,כב) וכל אשר יגע בו
הטמא יטמא וגו' (משמע שבעת ימים, כסתם טומאת מת)
וכתיב [סוף הפסוק] 'והנפש הנוגעת תטמא עד
הערב' -
הא כיצד? - כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין.
אמר להו רבא: לאו אמינא לכו 'לא תתלו ביה בוקי סריקי (כדים ריקים כלומר דברים שאינן טעם) ברב נחמן'? הכי אמר רב נחמן: ספק טומאה ברשות הרבים
התיר להן (שאינם נוהגין בה איסור, והכי קאמר: ועל דיקרב ודאי
למיתא – מסאב, אבל מספק - לא).
והא הלכתא (דטהור, דכל איסור ספק טומאה מהתם נפקא, דאפיק לה קרא
בלשון טומאה: 'ונסתרה והיא נטמאה' - מגיד לך הכתוב שעל הספק אסור; מכאן אתה דן לשרץ
לטמא מספק) - מסוטה גמרינן לה: מה סוטה
רשות היחיד (שהרי אין סתירה ברשות הרבים)
אף טומאה רשות היחיד (אף טומאת ספק בשרץ אינה אלא ברשות היחיד [במסכת סוטה (דף כח:)])!?
הא אמר רבי יוחנן: הלכה (דבספק טומאה ברשות הרבים - טהור)
ואין מורין כן (ברבים, דלא ליזלזלו בה טפי),
ואתא איהו ואורי ליה אורויי.
תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: קורות נעץ להם ואמר "עד כאן רשות
הרבים, עד כאן רשות היחיד" (קורות נעץ להן לסימנין בין רשות הרבים ובין שדות של
בקעה שהן רשות היחיד לטומאה: שבעל השדה מקפיד בדריסת הרגל; ועוד: דאמרינן
ב'השותפין' (בבא בתרא יב.) ארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים, כגון מקום פנוי
הסמוך לרשות הרבים, והוא ארוך הרבה לארבע אמות הראשונות - רשות הרבים לטומאה;
ובאותן מקומות נעץ להן קורות)!
כי אתו (מי שאירע בו ספק טומאה ברשות הרבים) לקמיה דרבי ינאי, אמר להו: הא מיא בשיקעתא דבנהרא,
זילו טבולו!
והשלקות:
מנהני מילי (דבישולי עובדי כוכבים אסירי)?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אמר קרא (דברים ב,כח) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי [רק אעברה ברגלי] – כמים: מה מים שלא נשתנו -
אף אוכל שלא נשתנה.
אלא מעתה חטין ועשאן קליות (יבשו בתנור) - הכי נמי דאסורין?
וכי תימא הכי נמי, והתניא: 'חיטין ועשאן קליות מותרין'!?
אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן - אף אוכל שלא נשתנה מברייתו.
אלא מעתה, חיטין וטחנן - הכי נמי דאסורין? וכי תימא הכי נמי, והתניא:
'חיטין ועשאן קליות, הקמחים והסלתות שלהן מותרין'!?
אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור - אף אוכל שלא נשתנה
מברייתו על ידי האור.
מידי אור כתיב?
(עבודה זרה לח,א)
אלא מדרבנן (שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר
טמא), וקרא אסמכתא בעלמא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.