דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה לז,ב)
והשלקות:
מנהני מילי (דבישולי עובדי כוכבים אסירי)?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אמר קרא (דברים ב,כח) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי [רק אעברה ברגלי] – כמים: מה מים שלא נשתנו -
אף אוכל שלא נשתנה.
אלא מעתה חטין ועשאן קליות (יבשו בתנור) - הכי נמי דאסורין?
וכי תימא הכי נמי, והתניא: 'חיטין ועשאן קליות מותרין'!?
אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן - אף אוכל שלא נשתנה מברייתו.
אלא מעתה, חיטין וטחנן - הכי נמי דאסורין? וכי תימא הכי נמי, והתניא:
'חיטין ועשאן קליות, הקמחים והסלתות שלהן מותרין'!?
אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור - אף אוכל שלא נשתנה
מברייתו על ידי האור.
מידי אור כתיב?
(עבודה זרה לח,א)
אלא מדרבנן (שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר
טמא), וקרא אסמכתא בעלמא.
אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום
בישולי עובדי כוכבים.
בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל
שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דגים קטנים וארדי (בולי"ץ), ודייסא (אין
נאכלין חיין, ואין עולין על שולחן מלכים; ללישנא קמא יש בהן משום בישולי עובדי
כוכבים, ללישנא בתרא - שרו).
אמר רב אסי אמר רב: דגים קטנים מלוחים (מלוחין נאכלין כמות שהן מחמת מלחן) - אין בהן משום בישולי עובדי כוכבים.
אמר רב יוסף: אם צלאן עובד כוכבים - סומך ישראל עליהם משום עירובי תבשילין,
ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא דהרסנא (טיגן במורייס שומן דגים עם קמח [רש"י במסכת שבת קיח,ב:
דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח:]) – אסור.
פשיטא!?
מהו דתימא הרסנא עיקר (ואותו מורייס נאכל כמות שהוא חי, ושרי) - קא משמע לן קימחא עיקר (ויש בו משום בישולי עובדי כוכבים:
שהקמח אינו נאכל חי).
אמר רב ברונא אמר רב: עובד כוכבים שהצית את האור באגם - כל החגבים שבאגם (שנחרכו
ונתבשלו מחמת האור; חגב אינו טעון שחיטה) אסורין.
היכי דמי? אילימא דלא ידע הי טהור והי טמא - מאי איריא עובד כוכבים? אפילו
ישראל נמי! אלא משום בישולי עובדי כוכבים.
כי האי גוונא - מי אסיר? והאמר רב חנן בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן:
'האי עובד כוכבים דחריך רישא - שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה (שהאוזן
רכה ונצלית בחריכתה - אפילו הכי שרי, הואיל ועובד כוכבים - לא לבשל נתכוין)' אלמא לעבורי שער קמיכוין - הכי נמי לגלויי אגמא קא
מיכוין!?
לעולם דלא ידע הי טהור והי טמא, ומעשה שהיה - בעובד כוכבים היה.
גופא אמר רבה בר בר חנה רב חנן בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן:
האי עובד כוכבים דחריך רישא - שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה.
אמר רבינא: הלכך האי עובד כוכבים דשדא סיכתא (קובליי"א בלע"ז) לאתונא (ליבשה בתנור), וקבר בה ישראל קרא
מעיקרא (והטמין ישראל בתנור דלעת חיה קודם שהוסק התנור, והעובד
כוכבים הסיקו ונתבשלה הדלעת) - שפיר דמי (הואיל
והעובד כוכבים - לא לבשל נתכוין).
פשיטא (היינו דרבי יוחנן)!?
מהו דתימא (האי עובד כוכבים)
לבשולי מנא (לבשולא להאי סיכתא)
קא מיכוין (והא לשם בישול הסיקו)
- קא משמע לן (דאין בישול בכלים):
לשרורי מנא (לשון שריר וקים; חזק)
קא מיכוין (להקשות את היתד, ואין דעתו לבישול).
אמר רב יהודה אמר שמואל: הניח ישראל בשר על גבי גחלים, ובא עובד כוכבים
והפך בו – מותר.
היכי דמי? אילימא דאי לא הפך ביה הוה בשיל – פשיטא!? אלא לאו דאי לא הפך לא
הוה בשיל? אמאי מותר? בישולי של עובדי כוכבים נינהו?
לא, צריכא דאי לא הפך - הוה בשיל בתרתי שעי, והשתא קא בשיל בחדא שעתא; מהו
דתימא קרובי בישולא - מילתא היא? - קא משמע לן.
והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'כל שהוא כמאכל בן דרוסאי (לסטים
היה, ואוכל כל דבר המבושל קצת) - אין בו משום
בישולי עובדי כוכבים', הא אינו כמאכל בן דרוסאי יש בו משום בשולי עובדי כוכבים!?
התם כגון דאותביה בסילתא (בסל), ושקליה עובד כוכבים
ואותביה בתנורא (אבל הכא - דמנחא אגומרי [בגחלים] בלאו
היסק דעובד כוכבים - הוה מבשל לה לזמן מרובה).
תניא נמי הכי: 'מניח ישראל בשר על גבי גחלים, ובא עובד כוכבים ומהפך בו עד
שיבא ישראל מבית הכנסת או מבית המדרש ואינו חושש; שופתת אשה קדירה (שפיתת
קדירה קרי כשנותנין אותה על האור) על גבי כירה ובאת
עובדת כוכבים
(עבודה זרה לח,ב)
ומגיסה (מהפכת בכף) עד שתבא מבית המרחץ
או מבית הכנסת ואינה חוששת'.
איבעיא להו: הניח עובד כוכבים והפך ישראל מהו?
אמר רב נחמן בר יצחק: קל וחומר: גמרו ביד עובד כוכבים מותר, גמרו ביד ישראל
לא כל שכן!
איתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רב אחא בר בר
חנה אמר רבי יוחנן: בין שהניח עובד כוכבים והפך ישראל, בין שהניח ישראל והפך עובד
כוכבים – מותר, ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עובד כוכבים.
אמר רבינא: הלכתא: הא ריפתא דשגר עובד כוכבים (הסיק בתנור)
ואפה ישראל, אי נמי שגר ישראל ואפה עובד כוכבים, אי נמי שגר עובד כוכבים ואפה עובד
כוכבים ואתא ישראל וחתה בה חתויי (חתיית גחלת מחממת ומוציאה חום הגחלים) - שפיר דמי.
דג מליח (שמלחו העובד כוכבים ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול): חזקיה שרי (דלאו הוא בישול)
ורבי יוחנן אסר (דזהו בישולו);
ביצה צלויה (שצלאה עובד כוכבים):
בר קפרא שרי (הואיל ובליע אוכל דידיה, ולא נגע עובד כוכבים באוכלא), ורבי יוחנן אסר.
כי אתא רב דימי – אמר: אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה - חזקיה ובר קפרא שרו,
ורבי יוחנן אסר.
רבי חייא פרוואה איקלע לבי ריש גלותא, אמרו ליה: ביצה צלויה מאי?
אמר להו: חזקיה ובר קפרא שרו, ורבי יוחנן אסר, ואין דבריו של אחד במקום
שנים.
אמר להו רב זביד: לא תציתו ליה! הכי אמר אביי: הלכתא כוותיה דרבי יוחנן.
אשקיוהו (אשקיוהו לרב זביד)
נגוטא דחלא (הנך דבי ריש גלותא, דלא הוו מעלו משום דאחמיר עלייהו) ונח נפשיה.
תנו רבנן: הקפריסין (שומר לפרי הן, ממין צלף, ודרך לאכלן חיין; ויש
ששולקין אותן), והקפלוטות (כרתי;
נאכלין כמות שהן חיין), והמטליא (לקמן
מפרש), והחמין (מים
חמין דהא אין משתנין מברייתם ע"י האור), והקליות שלהן (נמי לא
נשתנו) (ואם בישלן עובד כוכבים) מותרין; ביצה צלויה אסורה; שמן: רבי יהודה הנשיא
ובית דינו נמנו עליו והתירוהו.
תניא: היא המטליא, היא פשליא, היא שיעתא.
מאי 'שיעתא'?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הא ארבעין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים;
ורבה בר בר חנה דידיה אמר: הא שתין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים - ולא פליגי: מר
בשניה ומר בשניה; מייתו ביזרא דכרפסא (זרע של כרפס), וביזרא דכיתנא,
וביזרא דשבלילתא (פנגריי"א והוא תלתן),
ותרו להו בהדי הדדי בפשורי (שורין אותן במים),
ושבקו ליה עד דמקבל (שצומחין), ומייתי חצבי חדתי,
ומלו להו מיא, ותרו בהו גרגישתא (ארזיל"א), ומדבקין ביה (הנך
ביזרא) ועיילין לבי בני; אדנפקו
מלבלבי ואכלי מינייהו, וקיירי מבינתא דרישייהו (שיער ראשן; וקא משמע לן ברייתא:
דאי נמי תרו להו בחמימי - שרי) עד טופרא דכרעייהו [צפרני רגליהם].
אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא: מילין (דברי כזב הן דלא מלבלבי בחדא שעתא); ואמרי לה במילין (על ידי דברי לחש של כשפים הן
עושין).
תנו רבנן: הכוספן (פסולת של תמרים, שעשו מהן שכר וחולטין אותן) של עובדי כוכבים שהוחמו חמין: ביורה גדולה אסור,
ביורה קטנה מותר.
ואיזו היא 'יורה קטנה'?
אמר רבי ינאי: כל שאין צפור דרור יכול ליכנס בתוכה (שפיה קצר; דבהא ודאי לא איבשל דבר
טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים).
ודלמא אדמויי אדמוה ועיילוה (נתחוה לאברים והכניסוה, ונתבשלה בו, ועכשיו פלט הטעם
בחמין הללו)?
אלא: כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה (ואין לך חתיכת איסור קטנה מזו).
והתניא: 'אחת יורה גדולה ואחת יורה קטנה מותר'?
לא קשיא: הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם אסור', הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם
מותר'. (נותן טעם לפגם - פלוגתא היא בפרק בתרא (לקמן סז:),
וכל גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם, שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו
ונפסל בלינה - חוץ מקדירה בת יומא, דנותן טעם לשבח הוא, ואסור.)
אמר רב ששת: האי מישחא שליקא דארמאי – אסור.
אמר רב ספרא: למאי ניחוש לה? אי משום איערובי (שמא נתערב בו יין) - מיסרא סרי (מסריח)! אי משום בישולי
עובדי כוכבים - נאכל הוא כמו שהוא חי! אי משום גיעולי עובדי כוכבים - נותן טעם
לפגם הוא, ומותר!
בעו מיניה מרבי אסי: הני אהיני (תמרים) שליקי דארמאי – מאי?
חוליי (מתוקים ודאי שרו, דאי משום בישולי עובדי כוכבים - הרי
נאכלין חיין) לא תיבעי לך, דודאי שרו;
מרירי לא תיבעי לך, דודאי אסירי (אינן נאכלין, ובישולן ממתקן);
כי תיבעי לך מציעאי (נאכלין חיין על ידי הדחק):
מאי?
אמר להו: מאי תיבעי לכו? דרבי [הרבי
שלי] אסר!
ומנו [הרב שלך]?
לוי.
שתיתאה (תבשיל העשוי מקמח של קליות שייבשן בתנור, ויש שעושין
אותו מקמח עדשים; ולפי שהן מתוקין יותר מדאי - נותן שם חומץ):
רב שרי, אבוה דשמואל ולוי אסרי;
בחיטי ושערי (אין דרך לתת שם חומץ)
- כולי עלמא לא פליגי דשרי; בטלפחי (עדשים) דחלא - כולי עלמא לא
פליגי דאסיר; כי פליגי בטלפחי דמיא: מר סבר גזרינן הא אטו הא, ומר סבר לא גזרינן.
ואיכא דאמרי: בטלפחי דמיא כולי עלמא לא פליגי דאסיר (דמיחלף בטלופחי וחלא); כי פליגי בחיטי ושערי: מר סבר גזרינן הא אטו הא,
ומר סבר לא גזרינן.
אמר רב: תרי מיני שתיתאה שדר ברזילי הגלעדי לדוד, דכתיב (שמואל ב יז,כח) משכב וספות (כלים
להשתמש, כמו 'שומרי הסף' (אסתר
ב,כא)) וכלי יוצר חטים ושעורים
וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי (תרי זימני כתיב 'קלי'
בקרא, והיינו תרי מיני שתיתא).
והשתא הוא דקא מפקי צני צני לשוקי דנהרדעא, ולית דחייש להא דאבוה דשמואל
ולוי.
וכבשין שדרכן לתת בתוכן יין:
אמר חזקיה: לא שנו [שאסורים
באכילה ומותרין בהנאה] אלא 'שדרכן', אבל בידוע - אסור אפילו בהנאה.
ומאי שנא ממורייס (דרובא דעלמא שדו ביה חמרא, והוי 'בידוע') דשרו רבנן בהנאה?
התם לעבורי זוהמא (דדגים, והוי כמאן דאזיל לאיבוד),
הכא למתוקי טעמא.
ורבי יוחנן אמר: אפילו בידוע נמי מותר; ומאי שנא ממורייס לרבי מאיר, דאסיר
בהנאה?
(עבודה זרה לט,א)
התם ידיע ממשו (שהרי מטבילין בו, והרוטב נאכל, והיין נאכל עמו), הכא לא ידיע ממשן (שאין אוכלין הרוטב, אלא הירק, ולא
הכניסו הירק לתוכו אלא להתקיים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.