דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
לח,ב)
אמר חזקיה: לא שנו [שאסורים
באכילה ומותרין בהנאה] אלא 'שדרכן', אבל בידוע - אסור אפילו בהנאה.
ומאי שנא ממורייס (דרובא דעלמא שדו ביה חמרא, והוי 'בידוע') דשרו רבנן בהנאה?
התם לעבורי זוהמא (דדגים, והוי כמאן דאזיל לאיבוד),
הכא למתוקי טעמא.
ורבי יוחנן אמר: אפילו בידוע נמי מותר; ומאי שנא ממורייס לרבי מאיר, דאסיר
בהנאה?
(עבודה זרה לט,א)
התם ידיע ממשו (שהרי מטבילין בו, והרוטב נאכל, והיין נאכל עמו), הכא לא ידיע ממשן (שאין אוכלין הרוטב, אלא הירק, ולא
הכניסו הירק לתוכו אלא להתקיים).
וטרית טרופה וציר שאין בה דגה [כלבית
שוטטת בו, והחילק, וקורט של חלתית, ומלח שלקונדית - הרי אלו אסורין ואין איסורן
איסור הנאה.]:
מאי 'חילק'?
אמר רב נחמן בר אבא אמר רב: זו סולתנית; ומפני מה אסורה? - מפני שערבונה עולה
עמה.
תנו רבנן: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיץ - הרי זה
מותר; יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס כטספטייס ואכספטייס
ואוטנס – מותר.
אכריז רבי אבהו בקיסרי: קירבי דגים (שומנן) ועוברן (הן ביצים
של דגים) ניקחין מכל אדם: חזקתן אינן באים
אלא מפלוסא ואספמיא (ואין דגים טמאים מצויין שם).
כי הא דאמר אביי: האי צחנתא דבב נהרא ('דבב' שם הנהר) – שריא; מאי טעמא? אילימא משום דרדיפי מיא (בכח
מקלחין; דבדב"ש בלע"ז), והאי דג טמא, כיון
דלית ליה חוט השדרה - בדוכתא דרדיפי מיא לא מצי קאי - והא קא חזינן דקאי? אלא משום
דמליחי מיא, והאי דג טמא, כיון דלית ליה קלפי - בדוכתא דמליחי מיא לא מצי קאי? והא
קחזינן דקאי?
אלא משום דלא מרבה טינא דג טמא (קרקעית של אותו הנהר אין מגדל דגים טמאים).
אמר רבינא: האידנא, דקא שפכי ביה נהר גוזא ונהר גמדא - אסירי.
אמר אביי: האי חמרא דימא שרי, תורא דימא אסיר; וסימניך 'טמא טהור (טמא ביבשה
טהור בים), טהור טמא' ('חמרא דימא'
ו'תורא דימא': דקיימא לן במסכת חולין (דף
קכז.) 'כל שיש בים יש ביבשה חוץ מן
החולדה').
אמר רב אשי: שפר נונא שרי, קדש נונא (שם דגים שבים) אסיר, וסימניך 'קדש לה'' (סתם קדש
אסור). [בגמרות צויין פסוק שמות טז,כג; אך אין לפסוק זה שייכות
לענין יותר מפסוקים רבים אחרים שבהם מופיע צירוף מילים זה, ולפיכך לא נראה לנכון
לציין פסוק מסוים.]
איכא דאמרי: קבר נונא אסור, וסימניך 'קברי עובדי כוכבים'.
רבי עקיבא איקלע לגינזק; אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לחיפושא (דג טמא); חפייה בדיקולא (כיסהו בסל ופירכס בתוכו, ונשרו קליפין), חזא ביה קלפי (ונראו בדפניהם קשקשים דקים) – ושרייה.
רב אשי איקלע לטמדוריא; אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לצלופחא (דג ושמו
אנגילי"א); נקטיה להדי יומא (נגד השמש), חזא דהוה ביה צימחי (קשקשים
דקים) – ושרייה.
רב אשי איקלע לההוא אתרא; אייתו לקמיה נונא דהוי דמי לשפרנונא; חפייה במשיכלי
חיורי (מתוך שהן לבנות נראין בהן קשקשים שהן שחורין), חזא ביה קלפי [קשקשים כהים] – ושרייה.
רבה בר בר חנה איקלע לאקרא דאגמא; קריבו ליה צחנתא (חילק);
שמעיה לההוא גברא דהוה קרי ליה (דהוה קרי לההוא מינא)
'באטי' (והוא שם דג טמא)
[יש אומרים לא דג אלא מקק]; אמר: מדקא קרי ליה
'באטי' שמע מינה דבר טמא אית ביה; לא אכל מיניה. לצפרא עיין בה, אשכח ביה דבר טמא,
קרי אנפשיה (משלי יב,כא) לא יאונה לצדיק כל
און [ורשעים מלאו רע].
והקורט של חילתית:
מאי טעמא? משום דמפסקי ליה בסכינא; אע"ג דאמר מר 'נותן טעם לפגם מותר',
אגב חורפיה דחילתיתא - מחליא ליה (ממתקו) שמנוניתא, והוה ליה כנותן
טעם לשבח, ואסור.
עבדיה דרבי לוי הוה קא מזבין חילתיתא; כי נח נפשיה דרבי לוי, אתו לקמיה דרבי
יוחנן, אמרו ליה: מהו למיזבן מיניה?
אמר להו: עבדו של חבר הרי הוא כחבר.
רב הונא בר מניומי זבן תכילתא מאנשי דביתיה (אשתו)
דרב עמרם חסידא (ודרך הרמאים למכור קלא אילן בשם תכלת); אתא לקמיה דרב יוסף, לא הוה בידיה; פגע ביה חנן חייטא,
אמר ליה: יוסף עניא, מנא ליה? בדידי הוה עובדא: דזביני תכילתא מאנשי דביתיה דרבנאה
- אחוה דר' חייא בר אבא, ואתאי לקמיה דרב מתנא; לא הוה בידיה; אתאי לקמיה דרב
יהודה מהגרוניא, אמר לי נפלת ליד (נפלת לידי כלומר עכשיו אתה צריך לי)! הכי אמר שמואל: אשת חבר הרי היא כחבר, דתנו רבנן: אשת
חבר הרי היא כחבר, עבדו של חבר הרי הוא כחבר, חבר שמת, אשתו ובניו ובני ביתו הרי
הן בחזקתן עד שיחשדו; וכן חצר שמוכרין בה תכלת: הרי היא בחזקתה עד שתיפסל.
תנו רבנן [תוספתא דמאי פ"ב מ"יב,
בשנויים]:
אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ
שנמכר לחבר - כולן צריכין לקבל דברי חברות (מתחלה, קודם שיהו נאמנין לכל דברי חברות: שיאכלו
בטהרה, ושיעשרו פירות, וכיוצא בהן); אבל אשת חבר שנשאת
לעם הארץ, וכן בתו של חבר שנשאת לעם הארץ, וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ - אינן
צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אף הן צריכין לקבל
דברי חברות לכתחלה; וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: מעשה באשה אחת שנשאת לחבר,
והיתה קושרת לו תפילין על ידו; נשאת למוכס ('מוכס' סתמא - גזלן)
- והיתה קושרת לו קשרי מוכס (חותמות לנותני המכס, כדי שלא יתבעום חביריו ומשרתיו
פעם אחרת) על ידו.
אמר רב: חבי"ת (סימן הוא: חלב בשר יין תכלת) - אסור בחותם אחד, חמפ"ג
- מותר בחותם אחד
(עבודה זרה לט,ב)
אסורין בחותם אחד (לשגר ביד עובד כוכבים, דכיון דבשר ותכלת - דמיהן יקרים,
טרח ומזייף להחליפם; ועל היין – לנסכו; ואחלב - פריך לקמן);
חילתית
(להחליף זה בזה - פורתא הוא דמהני, ולא טרח ומזייף), מורייס, פת, גבינה - מותרין בחותם אחד.
פת - למאי ניחוש לה (פת למאי ניחוש לה - כלל לא גרסינן הכא, אלא במלתיה דשמואל
גרסינן לה, והכא גרסינן 'מאי שנא גבינה כו', הכי גרסינן: ושמואל חתיכת דג היינו
בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו' [ולמרות זאת לא סידרו את הגמרא לפי הוראות רש"י,
ולכן השארתי את הקטע הזה במקומו והעברתי לכאן את פירוש רש"י:] ופת למאי ניחוש לה דניתב לה סימנא להתיר ולמיתני
'חמפ"ג')? אי משום איחלופי קרירא בחמימא
- (מאי איכא למיחש?)
מידע ידיע; דחיטי בדשערי - נמי מידע ידיע; אי כי הדדי (שמא יש עמו הדומה לו), (פשיטא לן:) כיון דאיכא חותם אחד
לא טרח ומזייף (לא טרח ומזייף במידי דלית ליה רווחא).
ורב, מאי שנא גבינה דלא טרח ומזייף - חלב נמי לא טרח ומזייף?
אמר רב כהנא: אפיק 'חלב' ועייל 'חתיכת דג שאין בה סימן' (חתיכות
דג - דמיהן יקרים, ומזייף).
היינו בשר?!
תרי גווני בשר.
ושמואל אומר: בי"ת אסור בחותם אחד מח"ג מותר בחותם אחד: בשר יין תכלת אסורין בחותם אחד,
מורייס
חילתית
גבינה
מותרין בחותם אחד (שמואל לא פליג אדרב, אלא קסבר: לא צריך לאתנוחי סימנא
למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להתיר, כדמפרש ואזיל).
לשמואל - חתיכת דג שאין בה סימן היינו 'בשר'; תרי גווני בשר לא אמרינן (ושמואל
אמר לך חתיכת דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן הרי דגים בכלל).
תנו רבנן: אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא (שחנוונים שבסוריא חשידי דלא קפדי א'לפני עור לא תתן מכשול' [ויקרא
יט,יד], ומזבני לישראל דברים שלקחו מן העובד
כוכבים): לא יין
ולא מורייס ולא חלב ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה אלא מן המומחה, וכולן,
אם נתארח אצל בעל הבית – מותר (מיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא; הלכך אם נתארח אצלו
מותר לאכול עמו).
מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: שגר לו בעל הבית (במתנה) לביתו – מותר; מאי טעמא? בעל הבית לא שביק היתירא ואכל
איסורא, וכי משגר ליה - ממאי דאכיל משדר ליה.
ומלח סלקונדרית:
מאי 'מלח סלקונדרית'? אמר רב יהודה אמר שמואל: מלח שכל סלקונדרי רומי (נחתומין
שברומי) אוכלין אותה (ואסור משום
שמערבין בה קירבי דגים טמאים, וחתיכות גדולות עושין ממנה).
תנו רבנן: מלח סלקונדרית: שחורה אסורה, לבנה מותרת - דברי רבי מאיר; רבי יהודה
אומר: לבנה אסורה, שחורה מותרת; רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנינא בן גמליאל
אומר: זו וזו אסורה.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לדברי האומר 'לבנה אסורה' - קירבי דגים לבנים
טמאים מעורבין בה; לדברי האומר 'שחורה אסורה' - קירבי דגים שחורים טמאים מעורבין
בה; לדברי האומר 'זו וזו אסורה' - זה וזה מעורבין בה.
אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: זקן אחד היה בשכונתנו (עובד כוכבים
היה) שהיה מחליק פניה בשומן חזיר.
הרי אלו אסורים [ואין איסורן איסור הנאה]:
למעוטי מאי?
לחזקיה למעוטי בידוע (גבי כבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ, ואם בידוע שנתן
יין שם - אסורין אפילו בהנאה), לרבי יוחנן למעוטי מורייס
(דאסור אפילו בהנאה)
וגבינת בית אונייקי, וסתמא - כרבי מאיר (והך סתמא - רבי מאיר היא).
משנה:
ואלו מותרין באכילה: חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו, והדבש, והדבדבניות
(אשכולות של ענבים) - אף על פי שמנטפין אין בהן משום הכשר משקה, וכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין
וחומץ, וטרית שאינה טרופה (שניכרין חתיכות דגים),
וציר שיש בה דגה, ועלה של חילתית (דהא לא מפסקו לה בסכינא),
וזיתי גלוסקאות המגולגלין (זיתים הכנוסין בכלי עגול, ומתחממין, ונעצרין מאיליהן,
כעין גלוסקא; 'מגולגלין' כמו 'מגולגלת': שנתחממו ונרפו מחמת שמנן, ובלע"ז
'מול"ש', ובגמרא (דף מ:) פריך: פשיטא! למאי ניחוש לה?);
רבי יוסי אומר: השלחין אסורין (אזיתים קמהדר; ובגמרא (דף מ:) מפרש לה), החגבים הבאים מן הסלולה (הנמכרין בסל לפני החנוני) אסורין (בגמרא מפרש: מפני שמזלף עליהן יין), מן ההפתק (מקום כינוסן של חגבים מלוחין)
– מותרין (דאין מזלף עליהן עד שנותנו לפניו למכור); וכן לתרומה (מפרש בגמרא).
גמרא:
תנינא להא, דתנו רבנן: 'יושב ישראל בצד עדרו של עובד כוכבים (ואפילו
אין רואהו) ועובד כוכבים חולב לו ומביא לו
ואינו חושש.' היכי דמי? אי דליכא דבר טמא בעדרו – פשיטא! ואי דאיכא דבר טמא בעדרו
– אמאי?
לעולם דאיכא דבר טמא, וכי קאי חזי ליה, וכי יתיב לא חזי ליה; מהו דתימא כיון
דיתיב לא חזי ליה - ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה? - קא משמע לן: כיון דכי קאי חזי
ליה אירתותי מירתת ולא מיערב ביה.
והדבש: דבש - למאי ניחוש לה? אי משום
איערובי (שמא עירב בו יין)
- מיסרא סרי! אי משום בישולי עובדי כוכבים - נאכל כמו שהוא חי! אי משום גיעולי
עובדי כוכבים - נותן טעם לפגם הוא, ומותר.
והדבדבניות אף על פי שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה: ורמינהי: 'הבוצר לגת (לדרכן בגת ולעשות מהן יין): שמאי אומר: הוכשר (לענין טומאה במשקה הנזלף, הואיל ולכך
הן עומדין, ניחא ליה במאי דנפיק מינייהו; ודבדבניות עצמן הן לאכילה), הלל אומר: לא הוכשר' ואודי ליה הלל לשמאי!?
התם קא בעי ליה למשקה, הכא לא קא בעי ליה למשקה.
וטרית שאינה טרופה:
תנו רבנן: איזו היא 'טרית שאינה טרופה'. כל שראש ושדרה ניכר (של כל דג
ודג: שהדגים ניכרין בראשן, בין טמא לטהור: שהטמאים ראשיהן חדים, ואין להן חוט השדרה); ואיזו 'ציר שיש בה דגה' כל שכילבית אחת (כילבית
גדילה מאיליה בציר דגים טהורים, ואם יש שם ציר דגים טמא - אין כילבית גדילה בו) או שתי כילביות
(עבודה זרה מ,א)
שוטטות בו (לשון 'שטין על המים')';
השתא כילבית אחת אמרת שרי, שתי כילביות מבעיא? לא קשיא: כאן בפתוחות (חביות פתוחות
לא סגי בחדא, דאיכא למימר מעלמא נפל ביה), כאן בסתומות.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.