דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
לט,ב)
וטרית שאינה טרופה:
תנו רבנן: איזו היא 'טרית שאינה טרופה'. כל שראש ושדרה ניכר (של כל דג
ודג: שהדגים ניכרין בראשן, בין טמא לטהור: שהטמאים ראשיהן חדים, ואין להן חוט השדרה); ואיזו 'ציר שיש בה דגה' כל שכילבית אחת (כילבית
גדילה מאיליה בציר דגים טהורים, ואם יש שם ציר דגים טמא - אין כילבית גדילה בו) או שתי כילביות
(עבודה זרה מ,א)
שוטטות בו (לשון 'שטין על המים')';
השתא כילבית אחת אמרת שרי, שתי כילביות מבעיא? לא קשיא: כאן בפתוחות (חביות פתוחות
לא סגי בחדא, דאיכא למימר מעלמא נפל ביה), כאן בסתומות.
איתמר: רב הונא אמר: עד שתהא ראש ושדרה ניכר;
רב נחמן אמר: או ראש או שדרה.
מתיב רב עוקבא בר חמא: 'ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת' (משנה היא
ב'אלו טרפות' (חולין פ"ג מ"ז;
דף נט.); אלמא אין סימן לדגים בדבר אחר, וקשיא
לתרוייהו)!?
אמר אביי: כי תניא ההיא - בארא' ופלמודא, דדמו רישייהו לטמאים.
אמר רב יהודה משמיה דעולא: מחלוקת לטבל בצירן, אבל בגופן (לאכול גופן
של דגים של טרית) - דברי הכל אסור עד שיהא ראש
ושדרה ניכר.
אמר רבי זירא: מריש הוה מטבילנא בצירן (בחד סימן: או בראש או בשדרה, דהוה
סלקא דעתא דכי פליגי רב הונא ורב נחמן - בגופן פליגי, אבל בצירן אפילו רב הונא מודה); כיון דשמענא להא דאמר רב יהודה משמיה דעולא 'מחלוקת
לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר' - בצירן נמי לא
מטבילנא (דסבירא לי כרב הונא).
אמר רב פפא: הלכתא עד שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחת ואחת.
מיתיבי: 'חתיכות שיש בהן סימן - בין בכולן בין במקצתן, ואפילו באחד ממאה שבהן
- כולן מותרות; ומעשה בעובד כוכבים אחד שהביא גרב של חתיכות, ונמצא סימן באחת מהן,
והתיר רבן שמעון בן גמליאל את הגרב כולו.'
תרגמה רב פפא: כשחתיכות שוות (כשמחברין אותן יחד מתחברות וניכרות ונראות שהיו כולן מדג
אחד).
אי הכי - מאי למימרא?
מהו דתימא ניחוש דלמא אתרמי - קא משמע לן.
ההוא ארבא דצחנתא דאתי לסיכרא; נפק רב הונא בר חיננא וחזא ביה קלפי ושרייה,
אמר ליה רבא: ומי איכא דשרי כהאי גוונא באתרא דשכיחי קלפי (דיש לומר שמא דגים טהורין וטמאין יש,
וקשקשים מן הטהורין באו)?" נפק שיפורי דרבא
ואסר, שיפורי דרב הונא בר חיננא ושרי.
אמר רב ירמיה מדפתי: לדידי אמר לי רב פפי: כי שרא רב הונא בר חיננא – בצירן,
אבל בגופן - לא.
אמר רב אשי: לדידי אמר לי רב פפא: כי שרא רב הונא בר חיננא - אפילו בגופן, ואנא
(רב אשי קאמר לה)
לא מיסר אסרינא (לאכול גופן, משום קליפי דמישתכחי בארבא), דקאמר לי רב פפא (דשרנהו רב הונא) ולא מישרא שרינא, דהא אמר <לי> רב יהודה משמיה
דעולא: מחלוקת לטבל בצירן, אבל בגופן דברי הכל עד שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחד ואחד.
יתיב רב חיננא בר אידי קמיה דרב אדא בר אהבה, ויתיב וקאמר: עובד כוכבים שהביא
עריבה (ספינה קטנה) מלאה חביות, ונמצאת כילבית
באחת מהן: פתוחות - כולן מותרות (דכי היכי דהואי בהך - הואי נמי בכולהו, ואזלו לעלמא); סתומות - היא מותרת וכולן אסורות.
אמר ליה: מנא לך הא?
מתלתא קראי שמיע לי (משלשה חכמים גדולים, שהם כדיי לסמוך עליהם כעל המקרא): מרב ושמואל ורבי יוחנן.
אמר רב ברונא אמר רב: קירבי דגים ועוברן (ביצים שלהן)
- אין נקחין אלא מן המומחה.
רמי ליה עולא לרבי דוסתאי דמן בירי (מקום): מדקאמר רב 'קירבי דגים
ועוברן אין נקחין אלא מן המומחה' - מכלל דדג טמא אית ליה עובר; ורמינהי 'דג טמא
משריץ (דג עצמו במעי אמו),
דג טהור מטיל ביצים'!?
סמי מכאן 'עוברן'.
אמר ליה רבי זירא: לא תיסמי: תרוייהו מטילי ביצים נינהו, אלא זה (דג טהור) משריץ מבחוץ (לאחר שהוטלה ביצתו משרצת ועומדת מאליה בחול) וזה משריץ מבפנים (אבל דג טמא משריץ מבפנים: במעי
האם, לאחר שנגמרין ביציו במעיו).
למה לי מומחה?
לבדוק בסימנין, דתניא: 'כסימני ביצים כך סימני דגים'.
'סימני דגים' סלקא דעתך? סימני דגים:
סנפיר וקשקשת כתיב בהו!?
אלא 'כסימני ביצים (של עוף טהור) - כך סימני עוברי דגים;
ואלו הן סימני ביצים: כל שכודרת (משוכה: שרחבה בראשה אחד, והולכת ומקצרת ונמשכת) ועגולגלת (עגולה מצידיה, ומגלגלת, דאין צידיה רחבים): ראשה אחד כד (רחב; פלטר"א בלע"ז; כלומר:
עשוי ככד, שרחב מתחתיו בית מושבו) וראשה אחד חד – טהורה;
שני ראשיה חדין, וב' ראשיה כדין – טמאה; חלמון (מויז"ל)
מבחוץ וחלבון (אלבוס"ל) מבפנים – טמאה; חלבון
מבחוץ וחלמון מבפנים – טהור; חלבון וחלמון מעורבין זה בזה זו - היא ביצת השרץ (צב
והלטאה - מטילי ביצים הן; צב הוא כוכורי"ל בלע"ז, הדומה לצפרדע; ונפקא
מיניה דאם ריקמה וניקבה - מטמא במגע, בשחיטת חולין (דף קכו:)).
אמר רבא: כשנימוחו; ולרבי
דוסתאי דמן בירי, דאמר "סמי מכאן עוברן"
(עבודה זרה מ,ב)
והתניא: 'כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים' (אלמא יש לדגים עוברין)!?
לאו תרוצי מתרצת לה: 'כך סימני קירבי דגים'!?
והיכי משכחת בסימני קירבי דגים שיהא כד וחד (ובבני מעיים עשוין כזה ענין)?
משכחת לה בשילפוחא (משיאה של דג שמליאה רוח).
אם אין שם מומחה מאי (כשנימוחו העוברין קבעי לה)?
אמר רב יהודה: כיון דאמר "אני מלחתים (הדגים, וראיתי שדגים טהורין הן, ומהן
הוצאתי קרביים הללו)" – מותרין.
רב נחמן אמר: עד (שיראה לו הדגים עצמן)
שיאמר "אלו דגים ואלו קירביהן" (אבל ב"אני מלחתים" לא מהימן, דשמא לא בקי בהן).
אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא (שמש, רגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתקן תבשילין): כיון דאמר "אני מלחתים" – מותרין.
ועלה של חילתית:
פשיטא!?
לא נצרכה אלא לקרטין שבו (הדבוקין בעליו או שנשרו בכלי):
מהו דתימא ניחוש דלמא מייתי (קרטין אחריני דאיפסיק בסכינא)
ומערב ביה (ועריב בהני)? - קא משמע לן דהא אישתרוקי
היא דאישתרוק (ומן העלין לכלי עצמן; 'אישתרוקי' = נשמטו) ואתא בהדה.
וזיתי גלוסקאות המגולגלין:
פשיטא!?
לא, נצרכא אף על גב דרפי טובא (מגולגלין ביותר ובלע"ז מול"ש, וגרעינתם נשמטת); מהו דתימא (דכיון דרפי כולי האי)
חמרא רמא בהו - קא משמע לן: הני - מחמת מישחא הוא דרפו.
ורבי יוסי אומר: שלחין אסורין:
היכי דמי 'שלחין'?
אמר רבי יוסי בר חנינא: כל שאוחזו בידו וגרעינתו נשמטת (שמשתלחין
גרעינין מעצמו).
החגבין הבאין [מן הסלולה אסורין, מן ההפתק
– מותרין; וכן לתרומה]:
תנו רבנן: החגבין, והקפריסין והקפלוטות (קפלוטות מבושלין וכבושין במכבש ומתקיימין,
ואין בהן משום בשולי עובדי כוכבים: דנאכלים חיין; ולא משום גיעול, דטעם הגיעול
פוגמו ולא משביחו) הבאין מן האוצר ומן ההפתק (מקום כינוסן
שהן עצורין שם זה על זה; ובלע"ז פיל"ח)
ומן הספינה – מותרין; הנמכרין בקטלוזא (שוק) לפני חנוני אסורין, מפני
שמזלף יין עליהן; וכן יין תפוחים של עובדי כוכבים הבאין מן האוצר ומן ההפתק ומן
הסלולה – מותרין; הנמכר בקטלוזא - אסור מפני שמערבין בו יין.
תנו רבנן: פעם אחת חש רבי במעיו, אמר: כלום יש אדם שיודע יין תפוחים של עובדי
כוכבים אסור או מותר?
אמר לפניו רבי ישמעאל ב"ר יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, והביאו לו יין תפוחים
של עובדי כוכבים של שבעים שנה ושתה ונתרפא.
אמר לו: כל כך היה בידך ואתה מצערני?
בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין של תפוחים של שבעים שנה,
ושתה ונתרפא. אמר: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים.
וכן לתרומה:
מאי 'וכן לתרומה' (אין דמיה יקרים, שאינה ראויה אלא לכהנים)?
אמר רב ששת: וכן לכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין: לפניו הוא דאסור, אבל הבא
מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה – מותר: אירתותי מירתת: סבר "שמעי ביה רבנן
ומפסדו ליה מינאי (יפקירו את כל האוצר)".
הדרן עלך אין מעמידין
מסכת עבודה זרה פרק שליש כל הצלמים מ,ב
משנה:
כל הצלמים אסורין (בהנאה) מפני שהן נעבדין פעם
אחת בשנה - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור (פילוט"א;
ובגמרא מפרש דהני ודאי נעבדין, דמשום חשיבותא אשקלוה להנך חפצי בידייהו);
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל שיש בידו כל דבר.
גמרא:
אי דנעבדין פעם אחת בשנה - מאי טעמא דרבנן (מדלא קתני 'וחכמים אומרים אינו נעבד
אלא מי שיש בידו וכו' - מכלל דסבירא להו דנעבדים)?
אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: במקומו של רבי מאיר היו עובדין אותה פעם
אחת בשנה, ורבי מאיר דחייש למיעוטא, גזר שאר מקומות אטו אותו מקום, ורבנן דלא חיישי
למיעוטא - לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום.
אמר רב יהודה אמר שמואל: באנדרטי של מלכים שנינו (כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון;
והתם קאסר רבי מאיר, דאגב חביבותא - פלחי ליה).
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ובעומדין על פתח מדינה שנינו (בהנהו קאסר
רבי מאיר דחשיבי להו).
(עבודה זרה מא,א)
אמר רבה: מחלוקת בשל כפרים, אבל בשל כרכים – דברי הכל מותרין; מאי טעמא? לנוי
עבדי להו,
ודכפרים מי איכא למאן דאמר לנוי קעבדי להו (מי שרו רבנן)?
דכפרים ודאי למיפלחינהו עבדי להו (דבני כפר לא עבדי לנוי)!?
אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רבה: מחלוקת בשל כרכים, אבל בשל כפרים – דברי
הכל אסורים.
וחכ"א אינן אסורין [אלא כל
שיש בידו מקל או צפור או כדור]:
מקל - שרודה את עצמו תחת כל העולם כולו (לשון גנאי נקיט כלומר שרודה על כל) כמקל.
צפור:
שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו כצפור.
כדור:
שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו ככדור.
תנא: הוסיפו עליהן סייף עטרה וטבעת;
סייף: מעיקרא סבור לסטים בעלמא, ולבסוף סבור שהורג את עצמו תחת כל העולם כולו;
עטרה: מעיקרא סבור גדיל כלילי בעלמא (אומן שם לי עטרה), ולבסוף סבור כעטרה <למלך> לכלב;
טבעת: מעיקרא סבור אישתיימא (שליח הנושא חותם המשלחו)
בעלמא, ולבסוף סבור שחותם את עצמו תחת כל העולם כולו למיתה.
רבן שמעון בן גמליאל [אומר: אף
כל שיש בידו כל דבר]:
תנא: אפילו צרור, אפילו קיסם.
בעי רב אשי: תפש בידו צואה מהו? מי אמרינן כולי עלמא זילו באפיה כי צואה?
או דלמא הוא מיהו דזיל באפי כולי עלמא כצואה?
תיקו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.