דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
מג,ב)
משנה:
רבי יוסי אומר: שׁוֹחק וזורה לרוח (שלא יכשל בה ישראל ליהנות ממנה),
או מטיל לים;
אמרו לו: אף הוא (יזרנה לרוח - גם עתה יש הנאה ממנה:) נעשה זבל, שנאמר (דברים יג,יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן החרם
[למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן
לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך].
גמרא:
תניא: אמר להם רבי יוסי: והלא כבר נאמר (דברים ט,כא) ואת חטאתכם
(עבודה זרה מד,א)
אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון
היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר (מ'ואכות אותו טחון' קא מותיב, אבל מ'ואשרוף' - לאו
תיובתא היא: דכל כמה דלא שחיק ליה - מחובר בהדדי, ואינו נעשה זבל)!?
אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (שמות
לב,כ) [ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק] ויזר על פני המים
וישק את בני ישראל (דליכא למיחש לזבל; והאי דלא השליכו לים שלם - לא נתכוין
אלא לבדקן כסוטות) - לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות
(שהמים בודקין אותם שחטאו, והורגים אותם, כדאמרינן התם
(יומא סו:): 'זיבח וקיטר – בסייף; גיפף ונישק – באסכרה; שמח בלבו
– בהדרוקן')!
אמר להם רבי יוסי: והלא כבר נאמר (דברי
הימים ב טו,טז) וגם מעכה אֵם אסא המלך הסירהּ מגבירה (השפילה
ממלכות) אשר עשתה לאשרה מפלצת (לקמן מפרש) [ויכרת
אסא את מפלצתה] וידק וישרף בנחל קדרון (ולא חייש לזבל; מ'וידק' קא
מותיב)!?
אמרו לו: משם ראיה? נחל קדרון אינו מגדל צמחין.
ולא? והתניא: 'אלו ואלו (דמים החיצונים ודמים הפנימיים, ששיריהן נשפכין על יסוד
מזבח החיצון, והן יורדין מן היסוד לרצפה) מתערבין באמה (סילון
של מים שהיה בעזרה) ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין
לגננין (לזבל גנותיהן) לזבל ומועלין בהן (לאו קרבן
מעילה קאמר, דאין מעילה בדם קדשים, כדאמרינן בפרק 'הוציאו לו', אלא: אסור ליהנות
מהן אלא בדמים)'!
מקומות מקומות יש בו: יש מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין מגדל צמחין.
מאי 'מפלצתה'?
אמר רב יהודה: דהוה מפליא ליצנותא
(ליצנות מופלא), כדתני רב יוסף: כמין
זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום.
אמר להן רבי יוסי: והלא כבר נאמר (מלכים
ב יח,ד)
[הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבת
וכרת את האשרה] וכתת נחש נחשת אשר עשה משה [כי
עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן] (אלמא עבודת כוכבים הוה, וכתיב
'וכתת')!
אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (במדבר
כא,ח) ויאמר ה' אל משה
עשה לך שרף [ושים אתו על נס והיה כל
הנשוך וראה אתו וחי]; 'לך'
- משלך; ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו (אותן שהקטירו לו - לא היו יכולין לאסרו, שאין בהן כח להקצותו
לעבודת כוכבים)!
והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך
(דמותר ליהנות ממנו),
אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה - עמד וכיתתו (לפרסומי מילתא).
אמר להם: והלא כבר נאמר (שמואל
ב ה,כא)
ויעזבו
שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו!
ומאי משמע דהאי 'וישאם דוד' - לישנא דזרויי (לשון זורה
לרוח)הוא?
כדמתרגם רב יוסף (ישעיהו מא,טז) תזרם ורוח תשאם [וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל] ומתרגמינן ' (תזרם
=) תזרינון (ורוח
תשאם =) ורוח תטלטלינון' (אלמא
'וישאם' לשון זירוי וטלטול).
אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (דברי הימים א יד,יב)
'[ויעזבו שם את אלהיהם ויאמר דויד] וישרפו באש',
ומדלא כתיב (בחד קרא) 'וישרפם וישאם' - שמע מינה (לאו
תרוייהו כדקאמרת: ששרפם ואחר כך זורה לרוח, אלא)
וישאם ממש (נטלם עמו ונהנה מהם; ומתחלה אמר לעבדיו לשרפן, כדמפרש
ואזיל; מ'וישרפו' לא מצי לאותבינהו לרבנן, דכל זמן שאין נדוקין על ידי
כתישה - אינו נעשה זבל).
מכל מקום קשו קראי אהדדי ('וישרפו' משמע
אסור בהנאה, 'וישאם' משמע נהנה מהם)!
כדרב הונא, דרב הונא רמי: כתיב
(דברי הימים א יד,יב)
'[ויעזבו שם את אלהיהם] ויאמר דוד וישרפו
באש וכתיב
(שמואל ב ה,כא) [ויעזבו
שם את עצביהם] וישאם [דוד ואנשיו]! - לא קשיא: כאן קודם
שבא איתי הגיתי (וביטלה - אמר דוד לשרפם),
כאן לאחר שבא איתי הגיתי, דכתיב (שמואל
ב יב,ל)
ויקח
את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב [ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד] (בבני עמון
קאי, ועבודת כוכבים שלהם 'מלכם' שמה, על שם מלוכה, כדכתיב (מ"א יא,ז) 'ולמולך שקוץ בני עמון', והאי 'עטרת מלכם' - בעבודת כוכבים קאמר);
ומי שרי? איסורי הנאה נינהו!?
אמר רב נחמן: איתי הגיתי בא וביטלה
(והדר 'וישאם
דוד': איתי הגתי - עובד כוכבים היה).
'משקלה ככר זהב'! היכי מצי מנח לה (והלא כבד ששים מנה הוה, ומאד היא כבידה, וקרא כתיב 'ותהי על ראש דוד')!?
אמר רב יהודה אמר רב: ראויה לנוח על ראש דוד (האי 'ותהי על ראש דוד' - לאו דמנח לה, אלא הכי קאמר: חשובה וראויה לדוד: שעשוי
למדת ראשו והולמתו, כדלקמן).
רבי יוסי ברבי חנינא אמר: אבן שואבת היתה בה (דרך אותה האבן להגביה המתכת ולתלותה
באויר), דהות דרא לה (שהיתה נושאת
לעטרה, ומגביהתה).
רבי אלעזר אמר: אבן יקרה היתה בה, ששוה ככר זהב (והיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר
זהב)!
(תהלים קיט,נו) זאת היתה לי כי פקודיך
נצרתי -
מאי קאמר?
הכי קאמר: בשכר שפקודיך נצרתי - זאת היתה לי לעדות (עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות).
מאי עדותה?
אמר רבי יהושע בן לוי: שהיה מניחה במקום תפילין (חריץ שבראשו למעלה מן הפדחת: מקום
שמוחו של תינוק רופס) והולמתו (ויושבת
בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו).
והא בעי אנוחי תפילין?
אמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין (שרחב החריץ
מקום כרך שני רצועות, והיא היתה נוחה בחצי רחבו).
(דברי הימים ב כג,יא) ויוציאו את בן המלך
ויתנו עליו את הנזר ואת העדות [וימליכו
אתו וימשחהו יהוידע ובניו ויאמרו יחי המלך] (ביואש כתיב, בבן אמציה שהחביאה אותו אחותו כשהרגה עתליה
את כל זרע המלוכה, וכשגדל - הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות שהוא מזרע המלוכה): 'נזר' זו כלילא, 'עדות'? - אמר רב יהודה אמר רב: עדות הוא לבית דוד:
שכל הראוי למלכות הולמתו, וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו. (מלכים א א,ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך [ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו]; אמר רב יהודה אמר
רב: שמתנשא להולמו ולא הולמתו (שביקש להולמו ואף על גב דאמר רב יהודה לעיל 'ראויה
היתה לנוח' אבל אנוחי לא מנח לה - מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה אם הגון הוא
למלכות).
(שם) 'ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש
רצים לפניו' - מאי רבותייהו (דהנך חמשים איש, דכתיב 'ויעש לו' - דמשמע שהיו משונים)?
תנא: 'כולם נטולי טחול (הטחול מכביד) וחקוקי כפות הרגלים היו
(נטל הבשר מן העצם, ולא היו מרגישים בקוצים ובברקנים)'.
(עבודה זרה מד,ב)
משנה:
שאל פרוקלוס (מין עובד כוכבים היה)
בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי (שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה); אמר לו: כתוב בתורתכם (דברים יג,יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן
החרם [למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן
לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך] - מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?
אמר לו: אין משיבין במרחץ (אין משיבין דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום);
וכשיצא אמר לו:
1. אני לא באתי בגבולה, היא
באה בגבולי (שהמרחץ קודם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ, ולא כל הימנה
שתהא גוזלת את הרבים);
2.
(ועוד תשובה אחרת)
אין אומרים "נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי" (דמרחץ - לאו דבר נוי הוא) אלא אומר "נעשה אפרודיטי נוי למרחץ" (נמצא שהיא
משמשתו, והיא טפלה והוא עיקר)!
3.
דבר אחר: אם נותנים לך ממון הרבה - אי אתה נכנס לעובדת כוכבים שלך ערום ובעל
קרי ומשתין בפניה; זו עומדת על פי הביב (ביב = חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרשות הרבים), וכל העם משתינין לפניה;
4.
לא נאמר (בתורה לאיסור) אלא 'אלהיהם' (דכתיב
'אבד תאבדון ... [את אלהיהם]'
[דברים יב,ב]): את שנוהג בו משום אלוה אסור, את שאינו נוהג בו משום
אלוה - מותר.
גמרא:
והיכי עביד הכי (דאהדר ליה במרחץ 'והלא אין משיבין במרחץ')? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר
חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא? וכי תימא בלשון חול אמר ליה - והאמר אביי: דברים של
חול מותר לאומרן בלשון קדש, דברים של קדש אסור לאומרן בלשון חול (בבית המרחץ,
שאף על פי שאינה בלשון הקדש - לא נפקי מקדושתייהו)?
תנא 'כשיצא אמר לו: אין משיבין במרחץ'
אמר רבי חמא בר יוסף: אמר רבי אושעיא ברבי: תשובה גנובה השיבו (כלומר:
דחהו בקש) רבן גמליאל לאותו הגמון; ואני
אומר (רבי חמא קאמר לה, ופליגא אדרבי הושעיא רביה): אינה גנובה: מה גנובתיה? דקאמר לו 'זו עומדת על פי הביב
וכל אדם משתין בפניה', וכי משתין בפניה מאי הוי, והאמר רבא: פעור יוכיח שמפערין
לפניו בכל יום ואינו בטל!? ואני אומר: אינה גנובה: זו עבודתה בכך וזו אין עבודתה
בכך.
אמר אביי: גנובתה מהכא: דקאמר ליה 'אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי'; וכי
בא בגבולה מאי הוי (כלומר: ואפילו קדמה עבודת כוכבים למרחץ - מאי איכפת לן), והתנן [עבודה
זרה פ"ד מ"ג]: 'עבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה נהנין מהן שלא בטובה (שלא
יחזיק טובה לכומרים; ובהנאה לא מיתסר, כדאמרינן לקמן: 'אין הקדש לעבודת כוכבים עד
שיקריב לפניו*' - בתקרובת), ואין נהנין מהן
בטובה'?! ואני אומר: אינה גנובה: שלא בטובת רבן גמליאל - כבטובת אחרים דמי (שהיה
חשוב, וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן; הלכך אי לאו מרחץ קודם - הוה אסור כל הני).
[*## זו היא שיטת
רבי ישמעאל בברייתא בדף נא,ב, ורבי עקיבא חולק!]
רב שימי בר חייא אמר (מילתא דרבי חמא בר יוסף קא מפרשי): גנובתה מהכא: דקאמר לו 'זו עומדת על הביב וכל אדם משתינין
בפניה'; וכי משתינין בפניה מאי הוי, והתנן [עבודה
זרה פ"ד מ"ה]: 'רק בפניה, השתין בפניה, גיררה וזרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה' (גירסת
רש"י: גיררה בטיט ובצואה לא בטלה; לקמן (דף נג.) נפקא לן מ'והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו' [ישעיהו
ח,כא])'!? ואני אומר: אינה גנובה: התם
- לפי שעתא הוא רתח עלה והדר מפייס לה, הכא - כל שעתא ושעתא בזלזולה קיימא.
רבה בר עולא אמר: גנובתה מהכא: דקאמר ליה 'אין אומרין "נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי"
אלא "נעשה אפרודיטי נוי למרחץ"'; וכי אמר "נעשה מרחץ לאפרודיטי
נוי" - מאי הוי, והתניא: האומר "בית זה לעבודת כוכבים", "כוס
זה לעבודת כוכבים" - לא אמר כלום, שאין הקדש לעבודת כוכבים (באמירה,
עד שיקריבנה לפניה בתקרובת)'!? ואני אומר אינה
גנובה: נהי דאיתסורי לא מיתסרא, נוי מיהא איכא (אי הוה רחיצה נוי לעבודת כוכבים -
אסור לייפות עבודת כוכבים אף על גב דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.