דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה מה,א)
משנה:
הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות, הן (ההרים עצמן)
מותרין (לחצוב אבנים מהן, ולזריעה; דמחובר לא מתסר, כדנפקא לן
(לקמן) מ'אלהיהם
על ההרים' [דברים יב,ב] ולא ההרים אלהיהם, כדדריש
רבי יוסי הגלילי (ואף על גב דאינהו - לאו 'עבודת כוכבים' מקרו, ולא מתסרי, גזירת הכתוב
היא (שהרים וגבעות שהן קרקע עולם - אין בהן כח לאסרן, אבל עבודת כוכבים מיהא הוי)), ומה שעליהן (כגון אם ציפום זהב וכסף)
אסורין, שנאמר (דברים ז,כה) [פסילי אלהיהם תשרפון באש] לא תחמוד כסף וזהב
עליהם [ולקחת לך פן תוקש בו כי
תועבת ה' אלקיך הוא] (דתלוש שעליהם כתלוש של שאר עבודת כוכבים שנאמר 'לא תחמוד [כסף
וזהב] עליהם' [דברים
ז,כה] על כל שהן נעבדין משמע, ועל
כרחנו אנו צריכין לפרש דלאו עבודת כוכבים מיקרו, דאמרינן ב'השוחט' (חולין דף מ.)
'הא דאמר להר והא דאמר לגדא דהר': שהשוחט לשם הר לא מיקרי 'זבחי מתים'; והא דתניא לקמן
'ועובדיהם בסייף' משום האי טעמא הוא דאף על גב דלאו עבודת כוכבים נינהו, לענין
איתסורי, עובדיהם מיהא לשם עבודת כוכבים עבדי להו, ולעבודת כוכבים מיכווני – חייב,
דהוא דומיא דמחובר (בפרק בתרא (דף נד)));
רבי יוסי הגלילי אומר: (הרי המקרא מלמדנו שהמחובר אינו נאסר שנאמר) (דברים
יב,ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים
אתם (ומה תאבדו? - ) את] אלהיהם על ההרים
[הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] - (משמע
צלמים ופסיליהם שעל ההרים קרויים 'אלהיהם' ולא ההרים)
ולא ההרים (קרויים) אלהיהם; 'אלהיהם ... על
הגבעות'
ולא הגבעות אלהיהם; (ומאחר שהוא כן) ומפני מה אשירה
אסורה (ולא דרשינן נמי 'תחת כל עץ רענן' אלהיהם, ולא 'עץ רענן אלהיהם'? והלא אילן מחובר הוא,
ולמה אסָרוֹ הכתוב, דכתיב 'ואשריהם
תגדעון' [דברים ז,ה])? - מפני שיש בה תפיסת ידי אדם
(שאדם נטעו), וכל שיש בה תפיסת ידי
אדם – אסור.
אמר רבי עקיבא: אני אובין (אפרש) ואדון לפניך (שאין לנו
לדרוש מיעוטא מתחת עץ רענן, שלא נאמר אלא למסור להם סימני מקום שרגילין אמוריים
לעבוד שם עבודת כוכבים, כדי שיחפשו ישראל שם ויבערום):
כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים (ומיעוטא
דהרים וגבעות - מיהא מינה ממעטינן ממשמעותיה דקרא: שלא צוה לאבד את ההרים, אבל כל עץ
רענן צוה לנו לאבד, במקום אחר 'ואשריהם
תשרפון באש' [דברים ז,כה], והכא לא נקיט ליה אלא משום
סימנא).
גמרא:
ורבי יוסי הגלילי - היינו תנא קמא (בין למר בין למר הרים וגבעות שרו)?
אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש: צפוי הר כהר איכא בינייהו: תנא קמא סבר צפוי הר
אינו כהר, ומיתסר (דכתיב 'לא תחמוד
[כסף] עליהם' [דברים ז,כה]: כל שעליהם), ורבי יוסי הגלילי סבר צפוי הר הרי הוא כהר (ציפוי הר
בטל לגבי הר; וכיון דהר - לאו עבודת כוכבים, ציפוי נמי לא מיתסר, ו'עליהם' – א'פסילי אלפיהם'
תלושין קאי).
רב ששת אמר: דכולי עלמא צפוי הר אינו כהר (ואסור, ורבי יוסי - לטפויי אתנא קמא
קאתי למיתסר),
(עבודה זרה מה,ב)
והכא באילן שנטעו (שלא לשם אשרה) ולבסוף עבדו קמיפלגי:
תנא קמא סבר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר, ורבי יוסי הגלילי סבר: אילן שנטעו
ולבסוף עבדו אסור (דשמעיה לתנא קמא, דאמר הרים וגבעות שרו - הוא הדין כל
כיוצא בהן שמחוברין ולא היתה תחילתו לעבודת כוכבים, ואיזו היא אשירה אסורה? - שנטעו
מתחילה לכך, דתפיסת יד אדם אינו כלום אלא אם כן היא לשם עבודת כוכבים, אבל נטעו
גרעין שלא לשם אשירה - אין זו 'תפיסת ידי אדם' הואיל וההיא שעתא - לאו דעתיה לעבודת
כוכבים היה; וממעטי ליה מ'תחת כל
עץ רענן' [דבריםיב,ב] - ולא עץ עצמו; ואתא רבי יוסי
הגלילי למימר: אילן שנטעו גרעין - אפילו שלא לשם אשירה, ולבסוף עבדו – אסור, דלא
דמי להר: שהרי יש בה תפיסת ידי אדם בנטיעה, הילכך תוספתו אסור! אבל עיקרו - קודם שהשתחוה
לו - מודה דשרי, כדלקמן (דף מח.)); ממאי (שמעינן דרבי יוסי אסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו)? - מדקתני סיפא: 'מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה
תפיסת ידי אדם, וכל שיש בו תפיסת ידי אדם אסור'; (הא דמיהדר ותני) 'וכל שיש בו תפיסת אדם' לאתויי מאי? לאו לאתויי אילן
שנטעו ולבסוף עבדו? ואף רבי יוסי ברבי יהודה סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור,
דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מתוך שנאמר (דברים יב,ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר
עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את] אלהיהם על ההרים [הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] ולא 'ההרים אלהיהם',
'אלהיהם
... על הגבעות' ולא גבעות אלהיהם - שומע אני 'תחת כל עץ רענן' אלהיהם, ולא רענן אלהיהם!
תלמוד לומר: (דברים יב,ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון
באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם
את שמם מן המקום ההוא] (ולקמן (דף
מח.) מפרש ממאי דבנטעו ולבסוף עבדו
קאי). (רבי יוסי ברבי יהודה סבר: אילן שנטעו
ולבסוף עבדו אסור, מדקאמר דלא דרשינן 'ולא עץ רענן אלהיהם'; דאי קסבר אילן שנטעו
ולבסוף עבדו שרי - לדרוש 'תחת כל
עץ רענן' ולמישרייה, והכי איבעי ליה למיתני:
'מתוך שנאמר 'ולא עץ רענן אלהיהם' שומע אני כל האשרות מותרות? - תלמוד לומר:
ואשריהם תשרפון וגו'.)
אלא 'תחת כל עץ רענן' למה לי?
ההוא – לכדרבי עקיבא הוא דאתא (דכיון דלא מצינן למידרשיה, דהא כתיב 'ואשריהם תשרפון' - מוקמינן ליה לסימנא, אבל קמאי - למיעוטא דרשינן), דאמר רבי עקיבא: אני אובין ואדון לפניך: כל מקום שאתה
מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים.
ורבנן - האי 'ואשריהם תשרפון באש' מאי עבדי ליה?
מיבעי ליה לאילן שנטעו מתחילה לכך;
ורבי יוסי ברבי יהודה נמי מיבעי ליה להכי?
הכי נמי.
אלא אילן שנטעו ולבסוף עבדו מנא ליה?
נפקא ליה מ'ואשריהם תגדעון' [דברים ז,ה: כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם
תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש]; איזהו עץ שגידועו אסור
ועיקרו מותר? הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו (גידועו = מה שהחליף אחרי כן; דקאמר
'תגדעון' - מכלל דעיקרו עוזב בקרקע ויהנה ממנה).
והא 'ואשריהם תשרפון באש' קא נסיב לה (רבי יוסי ברבי יהודה)
תלמודא (למלתיה ולמיסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו)!?
'אילו לא נאמר' קאמר (בלשון 'אילו לא נאמר' קא נסיב לה למלתיה, למיסר אילן שנטעו
ולבסוף עבדו, והכי קאמר): אילו לא נאמר 'תשרפון באש' (לאילן שנטעו
מתחלה) הייתי אומר 'ואשריהם תגדעון' - באילן שנטעו מתחילה
לכך (למיסריה הוא דאתי, אבל אילן שנטעו ולבסוף עבדו שרי); השתא דכתיב 'ואשריהם תשרפון באש' (תלמוד לומר
'ואשריהם תשרפון באש' לאילן שנטעו מתחלה לכך)
- אייתר ליה 'ואשריהם תגדעון' לאילן שנטעו ולבסוף עבדו.
ורבנן (דאמרי כל האילן מותר)
- האי 'ואשריהם תגדעון' (שעיקרו מונח בארץ)
מאי עבדי ליה (אי באילן שנטעו מתחלה לכך - כולה אסור)?
לכדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש
ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים (גידוע זה - לא להתיר עיקרו, אלא
שיגדעו מיד בכניסתם, ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם לשרשם ולבערם),
דתני רב יוסף: (דברים יב,ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון
באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא] 'ונתצתם את מזבחותם' – והנח, 'ושברתם את
מצבותם'
– והנח;
'והנח' ('והנח'- מדלא כתב 'ישרוף') סלקא דעתא? שריפה בעי (דהא אתי לידי תקלה!? ועוד כתיב אחרינא:
'פסילי אלהיהם תשרפון')!?
אמר רב הונא: רדוף ואחר כך שרוף
(הנח עד שתרדוף ותכלה את העובדי כוכבים, ואחר כך שרוף).
ורבי יוסי ברבי יהודה - האי סברא מנא ליה (מדרב יוסף לא נפקא, דהוא גופיה א'תגדעון' וא'תשרפון' קא סמיך,
דאי מ'ונתצתם' - הוה אמינא הנח דוקא: דגזירת הכתוב היא שאין צריך לבער,
מדלא כתב בהו שריפה; אבל באשרה - כיון דחזינן בה שני ביטולין - אמרינן נמי התם ד'ונתצתם' קודם
לכיבוש כתיב, ולאחר כיבוש בעי שריפה)?
נפקא ליה מ'אבד תאבדון' [דברים יב,ב: אבד תאבדון את כל המקמות
אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל
עץ רענן]:
'אבד' - ואחר כך 'תאבדון' (אלמא יש
שהות הפסק בינתיים).
ורבנן?
הא מיבעי ליה לעוקר עבודת כוכבים: שצריך לשרש אחריה.
ורבי יוסי ברבי יהודה, לשרש אחריה מנא ליה?
נפקא ליה מ'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' (סוף דברים יב,ג)
ורבנן?
ההוא - לכנות לה שם, דתניא: רבי אליעזר אומר: מנין לעוקר עבודת כוכבים שצריך
לשרש אחריה? תלמוד לומר: (דברים יב,ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש
ופסילי אלהיהם תגדעון] ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא]
(עבודה זרה מו,א)
אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר אבד תאבדון [את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את
אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] (דברים יב,ב), אם כן מה תלמוד לומר 'ואבדתם את שמם מן
המקום ההוא'? - לכנות לה שם; יכול לשבח?
לשבח סלקא דעתא? אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי? - תלמוד לומר: (דברים ז,כו) [ולא
תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא; הא כיצד? היו קורין
אותה 'בית גליא' (לשון גובה גלי) - קורין אותה 'בית כריא'
(לשון חפירה ושפלות);
{פני מלך פני כלב} 'עין כל' – 'עין קוץ '.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.