דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
מה,ב)
ורבי יוסי ברבי יהודה - האי סברא [גידועי
עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים] מנא ליה (מדרב יוסף
לא נפקא, דהוא גופיה א'תגדעון' וא'תשרפון' קא סמיך, דאי מ'ונתצתם' - הוה
אמינא הנח דוקא: דגזירת הכתוב היא שאין צריך לבער, מדלא כתב בהו שריפה; אבל באשרה
- כיון דחזינן בה שני ביטולין - אמרינן נמי התם ד'ונתצתם' קודם
לכיבוש כתיב, ולאחר כיבוש בעי שריפה)?
נפקא ליה מ'אבד תאבדון' [דברים יב,ב: אבד תאבדון את כל המקמות
אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל
עץ רענן]:
'אבד' - ואחר כך 'תאבדון' (אלמא יש
שהות הפסק בינתיים).
ורבנן?
הא מיבעי ליה לעוקר עבודת כוכבים: שצריך לשרש אחריה.
ורבי יוסי ברבי יהודה, לשרש אחריה מנא ליה?
נפקא ליה מ'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' (סוף דברים יב,ג)
ורבנן?
ההוא - לכנות לה שם, דתניא: רבי אליעזר אומר: מנין לעוקר עבודת כוכבים שצריך
לשרש אחריה? תלמוד לומר: (דברים יב,ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש
ופסילי אלהיהם תגדעון] ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא]
(עבודה זרה מו,א)
אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר אבד תאבדון [את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את
אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] (דברים יב,ב), אם כן מה תלמוד לומר 'ואבדתם את שמם מן
המקום ההוא'? - לכנות לה שם; יכול לשבח?
לשבח סלקא דעתא? אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי? - תלמוד לומר: (דברים ז,כו) [ולא
תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא; הא כיצד? היו קורין
אותה 'בית גליא' (לשון גובה גלי) - קורין אותה 'בית כריא'
(לשון חפירה ושפלות);
{פני מלך פני כלב} 'עין כל' – 'עין קוץ '.
תני תנא קמיה דרב ששת: העכו"ם העובדים את ההרים ואת הגבעות - הן מותרין
ועובדיהן בסייף (דבני נח נצטוו על עבודת כוכבים בסנהדרין (דף נו.);
ואמרינן התם: כל מיתה האמורה לבני נח - אינה אלא סייף);
ואת הזרעים ואת הירקות - הן אסורין ועובדיהן בסייף.
אמר ליה: דאמר לך מני? - רבי יוסי בר יהודה היא, דאמר 'אילן שנטעו ולבסוף
עבדו אסור'.
ולוקמה בזרעים שזרען מתחלה לכך, ורבנן (דאסורין ואפילו לרבנן)?
לא סלקא דעתא, דקתני דומיא דהר: מה הר שלא נטעו מתחלה לכך - אף האי נמי שלא
נטעו מתחלה לכך.
איתמר: אבני הר שנדלדלו (נעקרו מאליהן, והשתחוה עכו"ם להם): בני רבי חייא ורבי יוחנן: חד אמר אסורות וחד אמר מותרות.
מאי טעמא דמאן דאמר מותרות? – כהר: מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם ומותר - אף
הני שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותרין.
מה להר שכן מחובר?
בהמה תוכיח (שאינה מחובר, ואינה נאסרת בהשתחויה: דמדאסר רחמנא נעבד
לגבוה, דכתיב 'מן הבקר' [ויקרא
א,ב] ולא כל הבקר: להוציא הנעבד [בפרק 'שור שנגח' (בבא קמא דף מ:)] - מכלל דלהדיוט שרי: דאי להדיוט אסור - למה לי קרא לגבוה?
הא מ'משקה ישראל' [יחזקאל
מה,טו] כתיב: מן המותר לישראל!?).
מה לבהמה שכן בעלת חיים?
הר יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן
שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר - אף כל שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר.
מה להצד השוה שבהן שכן לא נשתנו מברייתן?
אלא אתיא מבהמה בעלת מום (דאינה נאסרת נמי אם השתחוה לה)
ומהר (דכי פרכת 'מה לבהמה שכן בעלת חיים' הלכך חשיבא ולא מיתסרא
- הר יוכיח; מה להר שכן מחובר? - בהמה תוכיח, וחזר הדין כו', הצד השוה שבהן שאין
תפיסת יד אדם; וזהו טעם עצמו להתיר שאין יכולין לתלות טעם היתרן בטעם אחר: דאי
אמרת היתרן משום מחובר - הרי בהמה; ואי משום חיים - הרי הר! על כרחך טעם היתרן משום
דאין בהן תפיסת יד אדם: שבדבר זה הושוו שניהן - אף אני אביא כל השווין להן בדבר זה
שיהו מותרין; והשתא ליכא למיפרך 'שכן לא נשתנו מברייתן' דהא בהמה נשתנית במום!); ואי נמי מבהמה תמה ומאילן יבש (דנשתנה
מברייתו, ואפילו הכי לא מיתסר לרבנן, דפליגי עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, הצד השוה
שבהן שאין בהם תפיסת יד אדם לשם עבודת כוכבים, דתפיסה דנטיעה דמעיקרא - לא הויא
תפיסה לרבנן, דלאו אילן הוא ההוא שעתא: שנטעו גרעין!; ורבי יוסי ברבי יהודה, דחשיב
ליה תפיסה ואסר ליה - משכחת לה באילן שעלה מאליו: דאפילו לרבי יוסי לא מיתסר כל
זמן שלא עשה מעשה בגופו).
ומאן דאסר - להכי כתיב (בעבודת כוכבים) (דברים ז,כו) [ולא
תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו [כי חרם הוא]: (לאתויי הנך) דאף על גב דאתיא מדינא
(להצד השוה) להיתרא (כדאמרן) - לא תתיא (לא תייתינהו להיתרא; וממשמעותא דקרא נפקא, דמשמע: כל דרשות
שאתה דורש בעבודת כוכבים - לא תדרשם אלא לשקץ ולאסור, ואין לך להתיר בו אלא מה
שהתיר לך הכתוב בפירוש).
תסתיים דבני רבי חייא (יהודה וחזקיה שמן)
דשרו, דבעי חזקיה: 'זקף ביצה להשתחוות לה מהו?'
- קא סלקא דעתך להשתחוות לה והשתחוה לה, וקא מיבעיא ליה: האי זקיפתה אי הוי
מעשה (דאכתי איכא תפיסת יד אדם)
אי לא הוי מעשה, אבל לא זקף - לא מיתסרא (אלמא בני רבי חייא - תפיסת יד בעו); שמע מינה בני רבי חייא דשרו!
לא! לעולם אימא לך: בני רבי חייא דאסרי, דהשתחוה לה אף על גב דלא זקפה - אסורה
(הוא דאמרי דלא בעינן תפיסת יד בדבר תלוש, ולא בבעלי חיים,
בין בעובד כוכבים בין בישראל, ונאסרת מיד בהשתחואה);
והכא במאי עסקינן? - כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ; - ולמאן (אליבא דמאן קבעי חזקיה למילתיה)?
אי למאן דאמר 'עבודת כוכבים של ישראל (שהקים ישראל לעבדה)
אסורה מיד' (פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא [בפרק 'רבי ישמעאל' (לקמן נא:)]) אסורה (כיון דאיהו
- לא תפיסת ידי אדם בעי,, וזה - לשם עבודת כוכבים העמידה, בין הוי מעשה בין לא הוי
מעשה - הרי קראה 'עבודת כוכבים', ולמאן דאמר 'עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד' -
הא נמי אסורה מיד)! אי למאן דאמר 'עד שתיעבד' -
הא לא פלחה (ופשיטא דשריא)!?
לא, צריכא (לעולם אליבא דמאן דאמר 'עד שתיעבד' קבעי ליה, ו)כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה, ובא עובד כוכבים
והשתחוה לה (ולא אמרינן הא לאו דעובד כוכבים הוא, ואין יכול לאסור
בהשתחואה דבר שאינו שלו, וכדרב יהודה אמר שמואל כו'; והאי מעשה דבעינן - משום גילוי
דעתא: דאי לאו דגלי ישראל דעתיה - לא הוה מיתסרא בהשתחואה דעובד כוכבים) - כי הא: דאמר רב יהודה אמר שמואל: ישראל שזקף לבינה
להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסורה (אפילו למאן דאמר: עד שתיעבד, ולא אמרינן
'הא לאו דעובד כוכבים הוא ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו', דכיון דאוקמה
ישראל - גלי אדעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים, וכי פלח לה עובד כוכבים - שליחותיה
קא עביד; לבינה בידי אדם נעשית, ונאסרת לדעת הכל; והך זקיפה דנקט - משום גלויי
דעתא הוה, דאי לא זקפתו ישראל לשם עבודת כוכבים - לא מיתסרא: דכיון דשל ישראל הוא
- אינה נאסרת בהשתחוואתו של עובד כוכבים, שהרי אינה שלו! והאי טעמא מפרשינן במלתיה
דשמואל לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף
נג:)), וקא מיבעיא ליה (והכי נמי
לענין גלויי דעתא קבעי לה חזקיה, ולא משום מעשה: דבדבר תלוש ולאו בעלי חיים - לא
בעינא מעשה בגופו, ונאסר מיד בהשתחואה לבני רבי חייא; וקמיבעיא ליה לחזקיה דוקא לבינה): לבינה - הוא דמינכרא זקיפתה (שרחבה יותר על עביה, וכשהיא זקופה
נראית גבוה, ואיכא גלויי דעתא), אבל ביצה לא? או
דלמא לא שנא?
תיקו.
בעי רמי בר חמא: המשתחוה להר אבניו מהו למזבח (נעבד דבעלי חיים אסור לגבוה ואף על
גב דשרי להדיוט, וקמיבעיא ליה: מי חייל שם 'נעבד' על המחובר לאסרו לגבוה או לא)?
(עבודה זרה מו,ב)
יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה? אם תימצי לומר יש נעבד
במחובר אצל גבוה, (אכתי מיבעיא ליה הכי:)
מכשירי קרבן כקרבן דמו (: דמכשירי קרבן מי אמרינן כקרבן דמי, ונעבד אסור בהן) או לא?
אמר רבא: קל וחומר: ומה אתנן, שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה (ואפילו
למכשירי קרבן) דכתיב (דברים כג,יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב [בית
ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] ('בית ה'' דמשמע
אפילו לבנין הבית, וכתיב 'אתנן' סתמא:) לא שנא תלוש ולא שנא
במחובר – נעבד, שאסור בתלוש להדיוט, אינו דין שאסור במחובר לגבוה!
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: או חילוף (כיון דלא משכחת קרא בהדיא דאסר אתנן
במחובר לגבוה אלא משום דקרא סתמא כתיב אסרת ליה במחובר, והדר ילפת נעבד מיניה לאיסורא,
אימא איפכא, דהא קרא סתמא שרי נעבד במחובר): ומה נעבד שאסור
בתלוש אצל הדיוט מותר במחובר לגבוה, שנאמר (דברים
יב,ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם
ירשים אתם (ומה תאבדו? - ) את] אלהיהם על
ההרים [הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ
רענן] -
ולא ההרים אלהיהם, לא שנא להדיוט ולא שנא לגבוה (אימא אפילו לגבוה שריא, והדר נילף
אתנן מיניה למשרייה במחובר:) - אתנן, שמותר בתלוש
להדיוט, אינו דין שמותר במחובר לגבוה! ואי משום 'בית ה' אלהיך' (ובעית
למימר דבית הוי מחובר, וקאסר, ודרשת ליה הכי: לא תביא אתנן של בית: שאם נתן
לה בית באתננה - אסור להקדישו לצורך בנין הבית)
- (ההוא) מיבעי ליה לכדתניא:
'(דברים כג,יט) [לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב] בית ה' אלהיך [לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] - פרט לפרה, שאינה באה
לבית (פרה אדומה שאינה באה לבית: ששחיטתה בהר הזיתים, דכתיב
'והוציא אותה אל מחוץ למחנה' [במדבר
יט,ג]) - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים:
לרבות את הריקועים (רקועים = טסי זהב שעושין ציפוי לכותל היכל לבית קדשי הקדשים,
כדאמרינן בשקלים בפרק 'התרומה: דכיון דנוי הוא - מיתסר).'
אמר ליה: אנא קאמינא לחומרא ואת אמרת לקולא? קולא וחומרא - לחומרא פרכינן (פרכינן
= דיינינן; וכל דין קל וחומר קרי ליה 'פירכא' משום דבלשון תימה אתי).
אמר ליה רב פפא לרבא: וכל היכא דאיכא קולא וחומרא, לקולא לא פרכינן? והא הזאה
דפסח (טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת בערב הפסח), דפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא: דרבי אליעזר סבר לחומרא,
וקא מחייב ליה לגברא (דן קל וחומר לחומרא, דקתני [משנה פסחים פ"ו מ"ב, בשנוי לשון, ובתלמוד בבלי פסחים דף סו,א ובברייתא בדף סט,א]: אמר רבי אליעזר: ועליה אני דן: ומה שחיטה, שהיא משום
מלאכה - דוחה את השבת, זו שמשום שבות אינו דין שתדחה, ויזה עליו ויתחייב בפסח!), ורבי עקיבא לקולא, ופטר (מפסח)
וקא פריך רבי עקיבא לקולא, דתנן [פסחים
פ"ו מ"ב]: 'השיב רבי עקיבא (משום אתקפתיה דרישא דמילתא נקט ['השיב'], ואייתי לה
הכא; ומיהו אתקפתיה דרב פפא מ'או חילוף' דרבי עקיבא קאתי, ולסיועי לרב הונא ב'או
חילוף' דידיה): או חילוף: ומה הזאה שהיא
משום שבות אינה דוחה השבת, שחיטה שהיא דאורייתא (דמשום מלאכה היא) לא כל שכן (אינו דין שלא תדחה)!'
(אלמא קל וחומר לקולא פריך)!?
התם - רבי אליעזר גמריה (ההוא 'או חילוף' דרבי עקיבא - לא סלקא אדעתא דרבי עקיבא
למדייניה ולמימר לא תדחייה שחיטה את השבת, אלא משום דרבי עקיבא היה מקובל ובא מרבי
אליעזר עצמו, שהיה רבו, שהזאה אינה דוחה שבת)
ואייקר ליה תלמודא (דרבי אליעזר נשתכח הימנו הלכה, ובעי למידן מקל וחומר הזאה
משחיטה, דדחייא), ואתא רבי עקיבא לאדכוריה (ואתי רבי
עקיבא לאדכוריה גמריה, ואמרה למילתא בלשון 'או חילוף' ודאין קל וחומר שחיטה מהזאה
דלא תדחה, אף על פי שאי אפשר: דהא ודאי שחיטה דחייא, דכתיב 'במועדו' [במדבר כח,ב]
- ואפילו בשבת! אלא כי היכי דניתיב לרבי אליעזר לליביה למימר 'כיון דקא יליף האי שחיטה
מהזאה דלא תדחה - ודאי פשיטא ליה בהזאה דלא דחייא'; ומיהו לא איסתייעא מילתיה, ולא
אידכר, אלא הכי אהדר ליה: 'עקיבא: עקרת מה שכתוב בתורה: 'בין הערבים' 'במועדו' -
ואפילו בשבת! אמר לו רבי עקיבא: הבא לי מועד לאלו - להזאה ולהבאתו מחוץ לתחום - כמועד
לשחיטה; ונימא ליה מימר: כך מקובלני ממך: הזאה אינה דוחה' - לאו אורח ארעא דכסיפא
ליה מילתא לומר ששכח תלמודו), והיינו דאמר ליה:
'"רבי! אל תכפירני בשעת הדין: כך מקובל אני ממך: הזאה שבות ואינה דוחה את
השבת"' (כשאמר לו רבי עקיבא "הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה"
- כעס רבי אליעזר, ואמר לו: עקיבא! בשחיטה השבתני? בשחיטה תהא מיתתך! ואמר לו רבי
עקיבא: אל תכפירני בשעת דין זה שאנו חלוקין ודנין זה כנגד זה: אל תכחד דבריך
ראשונים וזכור מה שלמדתני: הזאה שבות כו' - אלמא מיניה גמר ליה)!
בעי רמי בר חמא: המשתחוה לקמת חטים - מהו למנחות (להדיוט מישרא שרי, דאין מחובר נאסר
להדיוט, וכי קמיבעיא ליה לגבוה: אם תמצי
לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה, הכא מאי)? יש שינוי בנעבד (כיון
דהדר טחין להו יש שינוי בנעבד, דלא מיתסר לגבוה אלא בעיניה, אבל היכא דאישתני שפיר
דמי)? או אין שינוי בנעבד (ואסיר:
דלא מהני ליה שינוי)?
(אית דגרס 'המשתחוה לחטין -
קמחן מהו למנחות?' ואי אפשר לומר כן: דכיון דתלוש נינהו - נאסרו בהנאה להדיוט אפילו
למאן דבעי תפיסת ידי אדם בתלוש, דהא איכא תפיסה טובא: קצירה ועימור ודישה, וכל שכן
לגבוה דאסור, וכיון דנעשה עבודת כוכבים - תו מאי מהני להו שינוי? לא מיבעיא עבודת
כוכבים, דכתיב 'והיית חרם כמוהו' (דברים
ז,כו): כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא
כמוהו; אלא אפילו כל איסורי הנאה כן, וכל הנעשה מהן נאסר, דהא הנאה היא.)
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תא שמע: [תמורה פ"ד מ"ג] 'כל האסורין (כגון מוקצה ונעבד)
לגבי מזבח - ולדותיהן מותרים' ותני עלה 'רבי אליעזר אוסר' (וקסלקא דעתא השתא דבבהמה מעוברת שרבעה
או השתחוה לה עסקינן, וביש שינוי בנעבד קמיפלגי: דתנא קמא סבר יש שינוי בנעבד,
הלכך ולדותיהן מותרין: דמעיקרא עובר והשתא בהמה; ורבי אליעזר סבר אין שינוי בנעבד,
אלמא פלוגתא היא)!
ולאו אתמר עלה 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה (גירסת רש"י: אמר רבא אמר רב נחמן): מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו (וכדמפרש בתמורה בפרק 'כל האסורין'
דתנא קמא סבר 'זה וזה גורם מותר' ורבי אליעזר סבר 'זה וזה גורם אסור'),
(עבודה זרה מז,א)
אבל עיברו ולבסוף נרבעו – דברי הכל אסורין (דהיא וולדה נרבעו! וגבי נעבד נמי:
היא וולדה נעבדו, ואסורים, ואף על גב דחזר ונשתנה - אין שינוי בנעבד להוציאו מאיסורו)'? והני נמי: כעיברו ולבסוף נרבעו דמי.
איכא דאמרי (רב זוטרא גופיה לאיסורא הוה פשט, והכי קאמר ואתמר עלה
אמר רבא אמר רב נחמן): מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו,
אבל עיברו ולבסוף נרבעו - דברי הכל אסור; והני נמי כי עיברו ולבסוף נרבעו דמי (ואסירי
לדברי הכל: דאין שינוי בנעבד).
(ומהדר ליה תלמודא:)
הכי? השתא: התם (לא אישתני) מעיקרא בהמה והשתא בהמה
(דמעיקרא במעי אמו היה קרוי 'בהמה' והשתא קרוי 'בהמה'): דשא הוא דאחיזא באנפה (דלתי הרחם היו סגורין בפניו); הכא מעיקרא חיטי והשתא קמחא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.