דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה מו,ב)
בעי רמי בר חמא: המשתחוה לקמת חטים - מהו למנחות (להדיוט מישרא שרי, דאין מחובר
נאסר להדיוט, וכי קמיבעיא ליה לגבוה: אם
תמצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה, הכא מאי)?
יש שינוי בנעבד (כיון דהדר טחין להו יש שינוי בנעבד, דלא מיתסר לגבוה
אלא בעיניה, אבל היכא דאישתני שפיר דמי)? או אין שינוי בנעבד
(ואסיר: דלא מהני ליה שינוי)?
(אית דגרס 'המשתחוה לחטין
- קמחן מהו למנחות?' ואי אפשר לומר כן: דכיון דתלוש נינהו - נאסרו בהנאה להדיוט
אפילו למאן דבעי תפיסת ידי אדם בתלוש, דהא איכא תפיסה טובא: קצירה ועימור ודישה,
וכל שכן לגבוה דאסור, וכיון דנעשה עבודת כוכבים - תו מאי מהני להו שינוי? לא
מיבעיא עבודת כוכבים, דכתיב 'והיית
חרם כמוהו' (דברים ז,כו): כל שאתה מהייה ממנו הרי
הוא כמוהו; אלא אפילו כל איסורי הנאה כן, וכל הנעשה מהן נאסר, דהא הנאה היא.)
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תא שמע: [תמורה פ"ד מ"ג] 'כל האסורין (כגון מוקצה ונעבד)
לגבי מזבח - ולדותיהן מותרים' ותני עלה 'רבי אליעזר אוסר' (וקסלקא דעתא השתא דבבהמה מעוברת
שרבעה או השתחוה לה עסקינן, וביש שינוי בנעבד קמיפלגי: דתנא קמא סבר יש שינוי
בנעבד, הלכך ולדותיהן מותרין: דמעיקרא עובר והשתא בהמה; ורבי אליעזר סבר אין שינוי
בנעבד, אלמא פלוגתא היא)!
ולאו אתמר עלה 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה (גירסת רש"י: אמר רבא אמר רב
נחמן): מחלוקת כשנרבעו ולבסוף
עיברו (וכדמפרש בתמורה בפרק 'כל האסורין' דתנא קמא סבר 'זה
וזה גורם מותר' ורבי אליעזר סבר 'זה וזה גורם אסור'),
(עבודה זרה מז,א)
אבל עיברו ולבסוף נרבעו – דברי הכל אסורין (דהיא וולדה נרבעו! וגבי נעבד נמי:
היא וולדה נעבדו, ואסורים, ואף על גב דחזר ונשתנה - אין שינוי בנעבד להוציאו
מאיסורו)'? והני נמי: כעיברו ולבסוף
נרבעו דמי.
איכא דאמרי (רב זוטרא גופיה לאיסורא הוה פשט, והכי קאמר ואתמר עלה
אמר רבא אמר רב נחמן): מחלוקת כשנרבעו ולבסוף
עיברו, אבל עיברו ולבסוף נרבעו - דברי הכל אסור; והני נמי כי עיברו ולבסוף נרבעו
דמי (ואסירי לדברי הכל: דאין שינוי בנעבד).
(ומהדר ליה תלמודא:)
הכי? השתא: התם (לא אישתני) מעיקרא בהמה והשתא
בהמה (דמעיקרא במעי אמו היה קרוי 'בהמה' והשתא קרוי 'בהמה'): דשא הוא דאחיזא באנפה (דלתי הרחם היו סגורין בפניו); הכא מעיקרא חיטי והשתא קמחא.
בעי ריש לקיש: המשתחוה לדקל - לולבו מהו למצוה (אם תימצי לומר יש נעבד במחובר אצל
גבוה - הכא לענין מצות לולב מאי)?
באילן שנטעו מתחלה לכך לא תיבעי לך: דאפילו להדיוט נמי אסור; כי תיבעי לך
באילן שנטעו ולבסוף עבדו; ואליבא דרבי יוסי בר יהודה לא תיבעי לך: דאפילו להדיוט
נמי אסור; כי תיבעי לך אליבא דרבנן: לענין מצוה מאי? מי מאיס כלפי גבוה? או לא?
כי אתא רב דימי אמר: באשירה שביטלה קמבעיא ליה (אשירה שנאסרה אף להדיוט וביטלה,
כדאמרינן במתניתין: 'נוטל מה שהחליף' וקמיבעיא ליה אם ראויה שוב למצוה אם לאו): יש דחוי אצל מצות (מי הוי שייכא תורת דחוי במצות,
דנימא 'הואיל ונדחה בעודו אשירה ידחה עולמית')
או אין דחוי אצל מצות (ומשתריא)?
תפשוט ליה מדתנן [חולין פ"ו מ"ד]: 'כיסהו ונתגלה -
פטור מלכסות; כיסהו הרוח - חייב לכסות', ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו
אלא שחזר ונתגלה (לאחר שכיסתו הרוח),
אבל לא חזר ונתגלה - פטור מלכסות; והוינן בה: כי חזר ונתגלה מאי הוי? הואיל ואידחי
אידחי (הא אידחי ליה כשכיסתו הרוח: כיון דכל זמן דלא נתגלה
פטור מלכסות - אידחי ליה מכיסוי)!? ואמר רב פפא: זאת
אומרת אין דיחוי אצל מצות!
דרב פפא גופיה איבעיא ליה: מפשט פשיטא ליה לרב פפא דאין דיחוי אצל מצות, לא
שנא לקולא (כגון גבי אשירה שבטלה: למיהדר לאישתרויי לולבו למצוה) ולא שנא לחומרא (כגון גבי כיסוי: דמחייבינן למיהדר
ולכסויי)? או דלמא ספוקי מספקא ליה (אי יש
דחוי אי אין דחוי), ולחומרא אמרינן ('אין
דחוי', הלכך גבי כיסוי חייב לכסות), (אבל) לקולא (כגון הכא) לא אמרינן (לא
אמרינן 'אין דחוי' למישרא)?
תיקו.
בעי רב פפא: המשתחוה לבהמה - צמרה מהו לתכלת?
תכלת דמאי: אי תכלת לכהנים (דבגדי כהונה לצורך עבודה, וקמיבעיא לן: מכשירי קרבן
כקרבן דמו או לא? ואם תימצי לומר כקרבן דמו, היכא דנשתנה כשצובעין אותו יש שינוי
בנעבד להתירו לגבוה או לא) - היינו בעיא דרמי
בר חמא (דהנך תרתי בעיי בעא רמי בר חמא לעיל בשמעתין)! ואי תכלת לציצית (וקמבעיא: הואיל דבר מצוה הוא, מי
מאיס נעבד כלגבוה או לא?) - היינו בעיא דריש לקיש (דבעי
בלולב)!?
אין הכי נמי, דלא הוה למיבעי ליה; והאי דקא בעי ליה הא - משום דאיכא מילי
אחרנייתא: צמרה מהו לתכלת? קרניה מהו לחצוצרות (לשיר של קרבן: דקיימא לן ב'החליל'
דשיר מעכב את הקרבן)? שוקיה מהו לחלילין (לשיל"ש
בלע"ז)? בני מעיה מהו לפארות (נימין
של כינור קורד"ש בלע"ז)?
אליבא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי (פלוגתא היא בפרק החליל (סוכה דף נ:)) לא תיבעי לך, דודאי אסיר; כי
תיבעי לך אליבא דמאן דאמר עיקר שירה בפה: בסומי קלא בעלמא הוא, ומייתינן? או דלמא
אפילו הכי אסיר (מאיסי, ואפילו אם תימצי לומר לענין דקל דמותר לולבו,
הכא - כיון דצורך קרבן מאיס טפי)?
תיקו.
בעי רבה: המשתחוה למעין (מעין אינו נאסר להדיוט, דמחובר הוא) - מימיו מהו לנסכים?
מאי קא מיבעיא ליה? אילימא לבבואה (דידיה: פרצוף שלו)
קא סגיד או דלמא למיא קא סגיד - ותיבעי ליה ספל להדיוט (מדאיבעיא ליה במחובר ולגבוה, מכלל
דפשיטא ליה דבתלוש כהאי גוונא אסירי להדיוט; והא בתלוש נמי איכא למיבעיא)?
לעולם למיא קא סגיד, והכי קמבעיא ליה: למיא דקמיה (למים שהוא רואה עכשיו לפניו) קא סגיד (השתחוה, והרי הלכו להם),
וקמאי קמאי אזדו (כלומר: מעין המקלח, כל זמן שהמים באים ראשון ראשון
והולכין להם, והבאים אחריהן מותרים)? או דלמא לדברונא
דמיא קא סגיד (לקילוח של נהר והילוכו השתחוה, והרי כל הנהר נעבד,
ואי יש נעבד במחובר - אסירי)?
ומי מיתסרי? והא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: 'מים של רבים אין
נאסרין'!?
לא צריכא דקא נבעי מארעא.
משנה:
מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים (שהיה אחד מכותלי עבודת כוכבים, והבית עצמו נעבד) ונפל - אסור לבנותו (שבונה כותל לעבודת כוכבים);
כיצד יעשה?
כונס בתוך שלו (לתוך קרקעו) ארבע אמות ובונה;
(היה) שלו ושל עבודת
כוכבים (שמקום עובי הכותל חציו שלו)
-
(עבודה זרה מז,ב)
[המשך המשנה]
נידון מחצה על מחצה (אותו חלק של עבודת כוכבים אינו עולה לו בכניסת ארבע
אמות, אבל חלקו עולה לו: שאם היה עביו שתי אמות - מונה האמה שלו וכונס עוד שלש
אמות לתוך שלו);
אבניו עציו (של אותו כותל) ועפרו מטמאין כשרץ (אפילו
חלקו, לפי שאין ברירה), שנאמר (דברים ז,כו) [ולא
תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו [ותעב תתעבנו כי חרם הוא] (שרץ אין מטמא במשא)
('שקץ' - לשון שרץ);
רבי עקיבא אומר: כנדה (נדה מטמאה במשא דכתיב 'וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו' [ויקרא
טו,כב], אלמא טמיתיה לכלי אשר נשא אותה
ואף על פי שלא נגעה; שאפילו היו עשרה כלים זה על זה - כולן בכלל 'אשר תשב עליו'
הן), שנאמר (ישעיהו ל,כב) [וטמאתם
את צפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך] תזרם כמו דוה צא תאמר לו (בעבודת
כוכבים מישתעי): מה נדה מטמאה במשא - אף
עבודת כוכבים מטמאה במשא.
גמרא:
והא קא מרווח העובדי כוכבים?
אמר רבי חנינא מסורא: דעבד ליה בית הכסא (שנפנה שם).
והא בעי צניעותא (ואנן תנן דאסור לבנות כותל להפסיק בינו ובין עבודת
כוכבים, לפי שבונהו לעבודת כוכבים)?
דעבד ליה בית הכסא דלילה.
והא אמר מר 'איזהו צנוע? - הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום (שצריך
צניעות)' (ואף על גב דשנינו בפרק 'הרואה'
(ברכות סב.) 'לא תימא 'במקום': שיהא צריך להתרחק בלילה כביום, אלא אימא 'כדרך
שנפנה ביום': שיהא נפרע מיושב, וכשיעור שנתנו חכמים: טפח וטפחיים), ואף על גב
דאוקימנא ב'כדרך' - מיהו צניעותא בעי למעבד (מכל מקום שמע מינה דבעינן נמי
בלילה צניעות, והכא ליכא צניעות: דחזו ליה בני עבודת כוכבים)!?
דעבד ליה לתינוקות; אי נמי דגדיר ליה בהיזמי והינגי (קוצים וברקנים).
משנה:
שלשה בתים הן (לענין ביטול עבודת כוכבים):
בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים (והיו עובדין את הבית עצמו)
- הרי זה אסור (דכל הבית הוי עבודת כוכבים; ואם העובד כוכבים בנאו -
אסור עד שיבטלנו: שיתוץ ממנו קצת; ואם של ישראל הוא - אסור עולמית: אבניו עציו
ועפרו);
סיידו וכיידו לעבודת כוכבים (שהיה בית בנוי לדירת אדם, והקצהו לעבודת כוכבים, וטחו
בסיד, ועשה בו ציורין לעבודת כוכבים) וחידש - (אם בא
ישראל לבטלו) נוטל מה שחידש (ומותר
הבית; ואף על פי שלא ביטלו עובד כוכבים; או אפילו היתה של ישראל מומר - שאין עבודת
כוכבים שלו בטילה - הכא בטיל, שאין נאסר אלא חידוש, וההוא חידוש שבטל אסור בהנאה
לעולם; ובגמרא מוקי לה [לפי רב, בתחילת
בגמרא] כגון שלא נעבד הבית מעולם, אבל
אם השתחוה לה עובד כוכבים אחרי כן - נאסר כל הבית, ובעי עובד כוכבים לבטלו; ואם
השתחוה לה ישראל - אסורה עולמית);
הכניס לתוכה עבודת כוכבים (ואת הבית עצמו לא נתכוין לעבוד, ולא הקצהו לתשמיש
עבודת כוכבים, אלא לפי שעה הכניס לתוכו עבודת כוכבים)
והוציאה - הרי זה מותר.
גמרא:
אמר רב: 'המשתחוה לבית – אסרו'; אלמא קסבר 'תלוש ולבסוף חברו (אבני
בית תלושין ובנאן וחברן בקרקע) - כתלוש דמי'! והאנן
'בנאו' תנן?
בנאו אף על פי שלא השתחוה לו (וקסבר תנא דידן: עבודת כוכבים אסורה מיד, ואף על פי שלא
נעבדה), השתחוה אף על פי שלא בנאו.
אי הכי, הני 'שלשה' - ארבעה הוו!?
כיון דלענין ביטול 'בנה' ו'השתחוה' חד (דבין בנה בין השתחוה כולו אסור:
אם של עובד כוכבים היא - צריך עובד כוכבים לבטלו, ואם של ישראל היא - אין לה בטילה
עולמית) – [חד] קא חשיב ליה.
משנה:
שלש אבנים הן (לענין ביטול עבודת כוכבים):
אבן שחצבה (מן ההר) מתחלה לבימוס (מקום
מושב עבודת כוכבים: שמושיב הצלם עליה, ועובדין את הבימוס כעבודת כוכבים עצמו) - הרי זו אסורה (ואפילו לא העמיד עליה; ואם עובד
כוכבים חצבה - צריך עובד כוכבים לבטלה ולחסר ממנה מעט, עד שתפגום; ואם ישראל חצבה
לעבוד עליה עבודת כוכבים - אסורה עולמית);
סיידה וכיידה לשם עבודת כוכבים (והיא היתה חצובה ועומדת)
- נוטל (ישראל) מה שסייד וכייד (מה
שחידש העובד כוכבים וזורה לרוח) ומותרת (והאבן
מותרת שלא נעשה עבודת כוכבים אלא החידוש);
העמיד עליה עבודת כוכבים (לפי שעה ולא הקצה את האבן לבימוס) וסילקה - הרי זו מותרת (ואין צריכה ביטול).
גמרא:
אמר רבי אמי: והוא שסייד וכייד בגופה של אבן (שחקק בה צורה בברזל; אבל סייד
וכייד עליה על ידי טיח - מותרת בלא ביטול, הואיל ולא עבדה עובד כוכבים).
והא דומיא דבית תנן, ובית לאו בגופיה הוא (והא בית - סיוד וכיוד שלה אינה
נעשה על ידי חקיקה, אלא טח על הכותל), ומיתסר!?
בית נמי איכא ביני אורבי (בין לבינה ללבינה מכניסו, והוה ליה 'בגופה').
מי לא עסקינן דשייע והדר שייעיה (כלומר: מתניתין 'סייד וכייד' סתמא קתני, ומי לא משתמע
נמי דאי הוה בית שיע מתחלה קודם איסור, והדר האי ושייעיה לשם עבודת כוכבים, וקתני
'נוטל' דלא סגי בלא נטילת חידוש)?!
אלא כי אתמר דרבי אמי - לענין ביטול אתמר (ולא לענין תחלת איסור, למימרא דלא
ניתסר אלא אם כן סייד בגופיה, אלא ודאי בלא גופיה נמי אסירא, ורבי אמי - אביטול
קאי, והכי קאמר): ואף על גב דסייד וכייד
בגופה של אבן, כי נטל מה שחידש - שפיר דמי (אפילו סייד בגופיה - סגי לה בהא ביטולא דמתניתין ולא
בעי ביטול דעובד כוכבים): דמהו דתימא כיון שסייד
וכייד בגופה של אבן כאבן שחצבה מתחלה העובדי כוכבים דמיא ותיתסר כולה (ותיבעי
עובד כוכבים לבטלה? או אם היתה של ישראל תאסר עולמית)?
- קא משמע לן (דלא חייל שם עבודת כוכבים אלא אחידוש).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.