דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
מז,ב)
גמרא:
אמר רבי אמי: והוא שסייד וכייד בגופה של אבן (שחקק בה צורה בברזל; אבל סייד וכייד
עליה על ידי טיח - מותרת בלא ביטול, הואיל ולא עבדה עובד כוכבים).
והא דומיא דבית תנן, ובית לאו בגופיה הוא (והא בית - סיוד וכיוד שלה אינה נעשה
על ידי חקיקה, אלא טח על הכותל), ומיתסר!?
בית נמי איכא ביני אורבי (בין לבינה ללבינה מכניסו והוה ליה בגופה).
מי לא עסקינן דשייע והדר שייעיה (כלומר: מתניתין 'סייד וכייד' סתמא קתני, ומי לא משתמע
נמי דאי הוה בית שיע מתחלה קודם איסור, והדר האי ושייעיה לשם עבודת כוכבים, וקתני
'נוטל' דלא סגי בלא נטילת חידוש)?!
אלא כי אתמר דרבי אמי - לענין ביטול אתמר (ולא לענין תחלת איסור, למימרא דלא
ניתסר אלא אם כן סייד בגופיה, אלא ודאי בלא גופיה נמי אסירא, ורבי אמי - אביטול קאי,
והכי קאמר:): ואף על גב דסייד וכייד בגופה
של אבן, כי נטל מה שחידש - שפיר דמי (אפילו סייד בגופיה - סגי לה בהא ביטולא דמתניתין ולא בעי
ביטול דעובד כוכבים): דמהו דתימא כיון שסייד וכייד
בגופה של אבן כאבן שחצבה מתחלה העובדי כוכבים דמיא ותיתסר כולה (ותיבעי
עובד כוכבים לבטלה? או אם היתה של ישראל תאסר עולמית)?
- קא משמע לן (דלא חייל שם עבודת כוכבים אלא אחידוש).
(עבודה זרה מח,א)
משנה:
שלש אשרות הן: אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים - הרי זו אסורה (עד שיבטלנה
העובד כוכבים);
גידעו ופיסלו (עובד כוכבים או ישראל)
לשם עבודת כוכבים (לעבוד הגידולין שיגדלו בו מעתה, והוא כבר היה נטוע כשבא
ישראל ליהנות ממנו) והחליף - נוטל מה שהחליף (ושורפו
כדין אשרה, ועיקרו מותר בהנאה);
העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה - הרי זו מותרת.
גמרא:
אמרי דבי רבי ינאי: והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן (מאותה הברכה
והרכבה היו חליפותיו, דהוה ליה הנך גידולין הנטועין מתחלה לכך; דאי לאו הכי -
אפילו חידוש לא מיתסר).
והאנן 'גידעו ופיסלו' תנן (משום מעשה פורתא: שינוי בעלמא, להיכירא - מיתסר)!?
אלא כי איתמר דרבי ינאי - לענין ביטול איתמר (ולא לענין תחלת איסור לומר שאם לא
הבריך בגופו לא יהא צריך ביטול, אלא אביטול קאי):
דאף על גב דהבריך והרכיב בגופו של אילן, כי נטל מה שהחליף שפיר דמי (דכי מבטל
ליה ישראל - סגי בהכי, אף על גב דנעשה מעשה בגופו של אילן);
דמהו דתימא כיון דהבריך והרכיב בגופו של אילן - כאילן שנטעו מתחלה דמי, וליתסר
כולה - קא משמע לן.
אמר שמואל: המשתחוה לאילן - תוספתיה אסורה.
מתיב רבי אלעזר: 'גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף - נוטל מה שהחליף': גידעו
ופיסלו – אִין, לא גידעו ופיסלו – לא!?
אמר לך שמואל (תלמודא מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי): הא מני רבנן היא (דפליגי עליה דרבי יוסי בר יהודה, ואמרי:
אילן שנטעו ולבסוף עבדו – מותר, הלכך: גידעו ופיסלו הויא כנטוע מתחלה לכך, דמשום
גידוע מחליף טפי, ומיתסרא, אבל לא גידעו - לא),
ושמואל דאמר כרבי יוסי בר יהודה, דאמר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו – אסור.
מתקיף לה רב אשי (מאי דוחקיך לאוקמא לדשמואל אליבא דתנאי): ממאי דרבי יוסי בר יהודה ורבנן בתוספת פליגי (דלרבנן
שריא, ודשמואל תנאי היא)? דלמא תוספת לדברי הכל אסור (בהשתחואה,
ודשמואל - דברי הכל היא), ובעיקרו פליגי (ובעיקר
אילן פליגי): דרבי יוסי בר יהודה סבר עיקרו
(עיקר אילן) נמי אסור (אפילו היכא
דלא נטעו מתחלה לכך), דכתיב (דברים יב,ג) [ונתצתם
את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] ('אשריהם' - תרי
משמע: חד לנטוע מתחלה לכך, וחד לנטוע ולבסוף עבדו),
ורבנן סברי עיקר אילן (אילן שלא ניטע לכך)
שרי, דכתיב [דברים ז,ה: כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם
תתצו ומצבתם תשברו] ואשירהם תגדעון [ופסיליהם תשרפון באש]: איזהו אילן שגידועו
אסור ועיקרו שרי? - הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו ('ואשריהם תגדעון' משמע יש אשרה שאין עיקרה אסורה אלא גידועה, והעיקר תשאר
בארץ לצורך; ואי משום 'ואשריהם תשרפון' - דמשמע 'כל האילן' - בנטוע מתחלה לכך קאמר, והאי
לשון רבים דקרא - אכל אשרות שבארצכם הנטועות מתחלה לכך קאי);
וכי תימא הא דלא מתרצינן הכי (הא לא תרצינן בשמעתא דלעיל הכי: דהא אוקימנא דרבי
יוסי יליף טעמא לאילן שנטעו ולבסוף עבדו מ'ואשריהם תגדעון', אלמא מודה הוא דעיקרו
מותר, ובתוספת פליגי) - איפוך (תרוצא
ד)רבנן לדרבי יוסי בר יהודה
ודרבי יוסי בר יהודה לרבנן (דהא לא בהדיא שמעינן ליה לרבי יוסי דיליף טעמא מ'ואשריהם תגדעון': דהא רבי יוסי – 'ואשריהם תשרפון באש' נסב ליה תלמודא למילתיה, ואנן הוא דקשיא לן 'האי מיבעיא
ליה לשנטעו מתחלה לכך', ואוקימנא לטעמיה מ'ואשריהם תגדעון'; הלכך אפיך תרוצא דרבי
יוסי דתרצת, ואימא: רבי יוסי – מ'ואשריהם
תשרפון באש' דמשמע לשון רבים נפקא ליה
תרוייהו, ורבנן ילפי היתירא מ'ואשריהם
תגדעון'! ורבי יוסי - ההוא מיבעיא ליה
לגידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, ורבנן נפקא להו מ'אבד תאבדון'
וכן כולה תרצתא) - אם כן (דתוספתו
דברי הכל אסור) 'גידעו ופיסלו' (דמתניתין,
דמשמע דכי לא גידעו שרי) מאן קתני לה? לא רבנן ולא רבי
יוסי בר יהודה: אי רבנן - בלא גידעו ופיסלו נמי תוספת אסורה (הכי גרסינן: אי רבנן, למה לי
'גידעו ופיסלו'? בלא גידעו ופיסלו נמי, הא אמרינן תוספתו אסור), אי רבי יוסי בר יהודה - עיקר אילן נמי אסור (ומתניתין
תני מה שהחליף ותו לא)!? (הלכך על כרחך דשמואל - תנאי).
אי בעית אימא רבנן ואי בעית אימא רבי יוסי בר יהודה (ולעולם דשמואל דברי הכל): אי בעית אימא רבי יוסי בר יהודה (ודקשיא
לך: האמר עיקר אילן אסור, ומתניתין קתני מה שהחליף ותו לא - לא קשיא): כי קאמר רבי יוסי בר יהודה – '(עיקר אילן אסור) בלא גידעו ופיסלו, עיקר אילן אסור' - בסתמא, אבל גידעו
ופיסלו - גלי אדעתיה דבתוספת ניחא ליה, בעיקר אילן לא ניחא ליה;
איבעית אימא רבנן גידעו ופיסלו איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא כיון דעבד ליה
מעשה בגופיה עיקר אילן נמי ליתסר (הואיל ונעשה מעשה בגופו)
- קמשמע לן.
משנה:
איזו (היא) אשרה (בגמרא פריך:
והא אנן שלש אשרות תנן)?
- כל שיש תחתיה עבודת כוכבים;
רבי שמעון אומר: כל שעובדין אותה (את האילן עצמו; אבל אם עובדין את עבודת כוכבים שתחתיו
- האילן מותר);
ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו, ומצאו תחתיו גל; אמר להן רבי שמעון: בדקו
את הגל הזה! ובדקוהו, ומצאו בו צורה; אמר להן: הואיל ולצורה הן עובדין - נתיר להן
את האילן.
גמרא:
'איזהו אשרה'? והא אנן 'שלש אשרות' תנן (למה לי למיהדר ומיבעי 'איזו היא'?
ועוד: התם תני תלת והכא תני חדא)?
הכי קאמר: שתים לדברי הכל (שהרי אילן עצמו עבודת כוכבים),
ואחת מחלוקת דרבי שמעון ורבנן: איזו היא אשרה שנחלקו בה רבי שמעון וחכמים? כל שיש תחתיה
עבודת כוכבים; רבי שמעון אומר: כל שעובדים אותה.
איזו היא אשרה סתם (לאו אתירוצא דמתניתין קאי, אלא מילתא באפי נפשה קאמר תלמודא
דפליגי בה אמוראי: איזו היא אשרה סתם: אילן שלא הוברר לנו שהיא אשרה באיזה סימן
ניכר אם היא אשרה אם לאו)?
אמר רב: כל שכומרים יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה (ודאי פלחי
לה);
ושמואל אמר: אפילו אמרי "הני תמרי לבי נצרפי (שם עבודת כוכבים שלהם)" – אסור: דרמי בי שיכרא ושתי ליה ביום אידם.
אמר אמימר: אמרו לי סבי דפומבדיתא: הלכתא כשמואל.
(עבודה זרה מח,ב)
משנה:
לא ישב בצילה, ואם ישב – טהור;
ולא יעבור תחתיה ([תחת] נוף האילן: שהאהיל עליו האילן),
ואם עבר – טמא (כדמפרש בגמרא);
היתה גוזלת את הרבים (שהיה נופה נוטה לרשות הרבים)
ועבר תחתיה – טהור (דהך טומאה - דרבנן היא, וקרא דמייתינן בגמרא - אסמכתא
בעלמא היא; והכי נמי אמרינן בפרק רבי ישמעאל (לקמן נב:) דהך טומאה - דרבנן היא, והיכא
דגוזלת את הרבים לא גזור רבנן).
('לא ישב בצילה': האי צל - לאו תחת נוף האילן הוא, דאם
כן לא מתני ליה 'ואם ישב טהור', דהא קתני סיפא 'לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא'! אלא מן
האילן והלאה, הלכך לאו 'אהל' הוא: שכשהחמה במזרח או במערב - יש לכל אדם צל ארוך,
וכשהחמה עומדת באמצע הרקיע אין לכל דבר צל אלא תחתיו)
גמרא:
'לא ישב בצילה' פשיטא (דהא קא מיתהני מעבודת כוכבים)!?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא נצרכא אלא לצל צילה (שחרית וערבית,
שצל ארוך לכל דבר מאד, וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל את מדת גובה קומת האילן - הצל
עב וחשוך; מכאן ואילך - הצל דק וקלוש, והיא 'צל צלו'; ואצטריך לאשמועינן דאפילו
בצל צילה לא ישב).
מכלל דבצל קומתה אם ישב - טמא (בתמיהה! והלא אינו מן האילן היא, ולא תחת נופו)?
לא! דאפילו לצל קומתה נמי אם ישב טהור (ובלבד שלא ישב ממש תחתיה; ומשום רישא
נקט 'צל צילה', דקתני 'לא ישב' לכתחלה, ואשמעינן דאפילו בצל צילה לא ישב, אבל סיפא
'ישב טהור' - אפילו אצֵל קומתה קאי), והא קא משמע לן: דאפילו
לצל צילה לא ישב.
איכא דמתני לה אסיפא: ואם ישב טהור? פשיטא!
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא נצרכא אלא לצל קומתה.
מכלל דלצל צילה אפילו לכתחלה ישב (בתמיהה: כיון דאוקמת מתניתין אצֵל קומתה, ורישא נמי, דקתני
'לא ישב בצל קומתה' - מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב, והא קא מיתהני)?
לא, הא קא משמע לן: דאפילו לצל קומתה, אם ישב – טהור (ובלבד שלא יהא תחתיה, דהא קתני לקמן:
דאי עבר – טמא, וכל שכן ישב).
ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא:
מאי טעמא?
אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים (ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו).
מני [במשנה בדף מז,א-ב תנא
קמא סובר שע"ז מטמאה כשרץ, ורבי עקיבא סובר כדוה, ואין מטמא באוהל אלא מת!]?
רבי יהודה בן בתירא היא, דתניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודת
כוכבים שמטמאה באהל? - שנאמר (תהלים
קו,כח) ויצמדו לבעל פעור
ויאכלו זבחי מתים: מה מת מטמא באהל - אף תקרובת עבודת כוכבים מטמא באהל.
היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור:
איבעיא להו: 'עבר' (דאי עבר דיעבד) או 'עובר' (לכתחלה)?
רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר: עובר
ורבי יוחנן אמר: אם עבר
ולא פליגי: הא דאיכא דירכא אחרינא, הא דליכא דירכא אחרינא.
(רב ששת - סגי נהורא הוא, וזה מושכו, והיתה בעירו אשרה
גוזלת את הרבים;) אמר ליה רב ששת לשמעיה:
"כי מטית להתם - ארהיטני (משכני במרוצה)"; היכי דמי? אי
דליכא דירכא אחרינא – למה ליה 'ארהיטני'?
מישרא שרי!? ואי דאיכא דירכא אחרינא, כי אמר "ארהיטני" - מי שרי?
לעולם דליכא דירכא אחרינא, ואדם חשוב שאני.
משנה:
זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים (שהאילן גם הוא קשה להן: שמעכב החמה מלבא) אבל לא בימות החמה (שהצל יפה להן);
והחזירין (לטוג"א בלע"ז)
- לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (שהצל יפה לחזרת לעולם);
רבי יוסי אומר: אף לא ירקות בימות הגשמים, מפני שהנביה (עליו נושרין
בימות הגשמים מן האילן) נושרת עליהן והוה להן לזבל.
גמרא:
למימרא דרבי יוסי סבר זה וזה גורם (נבייה דאיסור, וקרקע עולם דהיתר - גורמין לירקות
שיגדלו) אסור, ורבנן אמרי זה וזה
גורם מותר? הא איפכא שמעינן להו, דתנן [דף
מג,ב]
'רבי יוסי אומר: שוחק וזורה לרוח (ולא חייש לזבל) או מטיל לים; אמרו לו:
אף היא נעשה זבל, ונאמר (דברים יג,יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר
נשבע לאבתיך]' - קשיא דרבנן אדרבנן קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי!?
בשלמא דרבי יוסי אדרבי יוסי לא קשיא: התם דקאזיל לאיבוד – מתיר (לאבדה הוא מתכוין, וכבר בטלה עבודת כוכבים, ולא גרעא מעבודת
כוכבים שנשתברה מאליה, הלכך ליכא 'זה וזה גורם': שהרי אין כאן איסור כל כך! דאפילו
רבנן לא אסרי אלא משום גזירה: דלמא מגבה ליה כו', כדאוקימנא בריש פירקין (דף מב.)); הכא דלא קאזיל לאיבוד
(שהרי דרכה בכך, ואין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה) – (הלכך) אסור (איסור הנאה
הוא זה, וזה גורם אסור);
אלא דרבנן אדרבנן קשיא!?
איפוך (כולה מתניתין, ולא תשני דרבי יוסי אדרבי יוסי כדשנית).
ואיבעית אימא לא תיפוך; דרבי יוסי – כדשנין (מעיקרא, ולעולם 'זה וזה גורם אסור'
סבירא ליה); דרבנן (דרבנן אדרבנן
לא קשיא: אינהו נמי 'זה וזה גורם אסור' סבירא להו, כדאמרינן 'אף היא נעשית זבל';
והכא - היינו טעמא דשרו: דליכא גורם איסור כלל)
- כדאמר רב מרי בריה דרב כהנא (ודרב מרי בתמורה (דף כד.) גבי 'אין מרגילין בפסולי מוקדשים':
להפשיט דרך הרגלים - כעין מפוח של נפחים - בעלי מומין שנפדו ושחטן לצרכו, ואף על
פי שהעור נמכר ביוקר - אסור להרגיל, לפי שבזיון קדשים הוא: שמקלקל הבשר; קשיא לן
התם: אמאי? הא פסידא דהקדש הוא: דאי הוה שרית ליה להרגיל ולמכור העור ביוקר - הוה
טפי פריק להו מעיקרא? ושני רב מרי: ליכא פסידא):
'מה שמשביח בעור - פוגם בבשר (דמה שמשביח בדמי העור - פוגם בדמי הבשר)' - הכא נמי: מה שמשביח בנביה (דמה שמשביח אילן את הירקות בעליו) - פוגם בצל.
וסבר רבי יוסי 'זה וזה גורם אסור'? והתנן [ערלה פ"א מ"ט] 'רבי יוסי אומר: נוטעין יחור (נוף)
של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי' (ערלה לא נאסר אלא הפירי; הלכך אגוז
איסור הנאה, דקא מתהני מיניה: שחוזר ונעשה אילן),
ואמר רב יהודה אמר רב: מודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב – מותר (שאם נטע
האגוז של ערלה – מותר; אלמא כי גדל האילן וטוען פירות - הוו להו הנך פירות בגרמא
דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר, וקתני 'מותר');
ותניא נמי הכי: 'מודה רבי יוסי
(עבודה זרה מט,א)
שאם נטע והבריך והרכיב מותר (אם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן - מותרים פירותיהן
מיד, אף על פי שלא מלאו להן שני ערלה, דזה וזה גורם מותר; והכי נמי אמרינן בעלמא:
'ילדה שסיבכה בזקנה – בטלה'; לשון אחר: אם
נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה, ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן
דהיתר – מותר: דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי על ידי האילן של היתר; וקשיא
לי: בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא 'זה וזה גורם': אגוז דאיסור וקרקע דהיתר)' וכי תימא שני ליה לרבי יוסי בין שאר איסורין לעבודת
כוכבים (דאף על גב דבשאר איסורין זה וזה גורם מותר, סבירא ליה
הכא אסור) - ומי שני ליה? והתניא: 'שדה
שנזדבלה בזבל עבודת כוכבים, וכן פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים (של תקרובת
עבודת כוכבים, או שעבדום)': תני חדא: 'שדה תזרע פרה
תשחט', ותניא אידך: 'שדה תבור (עד שתכלה ממנה כל שבח הזבל, ותהא בורה ולא יזרענה), ופרה תרזה (תכחש)'; מאי לאו הא (דקתני 'שדה
תזרע') רבי יוסי (דשמעינן
ליה דאמר גבי ערלה 'זה וזה גורם מותר', הכי נמי תזרע, והזרעים גדלים על ידי זבל דאיסור
וקרקע דהיתר, דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין, וקשיא אמתניתין; ופרה
תשחט ותאכל: שאף היא היתה גדילה קודם לכן על ידי שאר אכילות)
והא (דקתני 'שדה תבור')
רבנן (דאמרי: אף היא נעשית זבל כו')?
(והא דשרי מתניתין 'זורעין תחתיה ירקות' - הא שנינן ליה
'מה שמשביח בנבייה פוגם בצל'.)
לא, הא רבי אליעזר והא רבנן (אבל לרבי יוסי בעבודת כוכבים 'זה וזה גורם אסור'
סבירא ליה, כדקתני מתניתין; ואי משום שוחק וזורה - הא שנינן ליה לעיל, ואי משום
ערלה - שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.