דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה מח,ב)
וסבר רבי יוסי 'זה וזה גורם אסור'? והתנן [ערלה פ"א מ"ט] 'רבי יוסי אומר: נוטעין יחור (נוף)
של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי' (ערלה לא נאסר אלא הפירי; הלכך
אגוז איסור הנאה, דקא מתהני מיניה: שחוזר ונעשה אילן),
ואמר רב יהודה אמר רב: מודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב – מותר (שאם
נטע האגוז של ערלה – מותר; אלמא כי גדל האילן וטוען פירות - הוו להו הנך
פירות בגרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר, וקתני 'מותר'); ותניא נמי הכי: 'מודה רבי יוסי
(עבודה זרה מט,א)
שאם נטע והבריך והרכיב מותר (אם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן - מותרים
פירותיהן מיד, אף על פי שלא מלאו להן שני ערלה, דזה וזה גורם מותר; והכי נמי
אמרינן בעלמא: 'ילדה שסיבכה בזקנה – בטלה'; לשון
אחר: אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה, ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה
באילן דהיתר – מותר: דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי על ידי האילן של היתר;
וקשיא לי: בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא 'זה וזה גורם': אגוז דאיסור וקרקע דהיתר)' וכי תימא שני ליה לרבי יוסי בין שאר איסורין לעבודת
כוכבים (דאף על גב דבשאר איסורין זה וזה גורם מותר, סבירא ליה
הכא אסור) - ומי שני ליה? והתניא: 'שדה
שנזדבלה בזבל עבודת כוכבים, וכן פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים (של
תקרובת עבודת כוכבים, או שעבדום)': תני חדא: 'שדה
תזרע פרה תשחט', ותניא אידך: 'שדה תבור (עד שתכלה ממנה כל שבח הזבל, ותהא בורה ולא יזרענה), ופרה תרזה (תכחש)'; מאי לאו הא (דקתני
'שדה תזרע') רבי יוסי (דשמעינן
ליה דאמר גבי ערלה 'זה וזה גורם מותר', הכי נמי תזרע, והזרעים גדלים על ידי זבל
דאיסור וקרקע דהיתר, דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין, וקשיא אמתניתין;
ופרה תשחט ותאכל: שאף היא היתה גדילה קודם לכן על ידי שאר אכילות) והא (דקתני 'שדה תבור')
רבנן (דאמרי: אף היא נעשית זבל כו')?
(והא דשרי מתניתין 'זורעין תחתיה ירקות' - הא שנינן
ליה 'מה שמשביח בנבייה פוגם בצל'.)
לא, הא רבי אליעזר והא רבנן (אבל לרבי יוסי בעבודת כוכבים 'זה וזה גורם אסור'
סבירא ליה, כדקתני מתניתין; ואי משום שוחק וזורה - הא שנינן ליה לעיל, ואי משום
ערלה - שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין).
הי רבי אליעזר ורבנן? אילימא רבי אליעזר ורבנן דשאור, דתנן [ערלה פ"ב מ"יא]: 'שאור של חולין ושל תרומה (ושאור
אחר של תרומה) שנפלו לתוך העיסה (של
חולין), לא בזה כדי לחמץ ולא בזה
כדי לחמץ, ונצטרפו וחימצו: רבי אליעזר אומר: אחר האחרון אני בא (אותו
שנפל אחרון: אם של חולין נפל אחרון - ביטל את הראשון, ומותר לזרים; ואם של תרומה
נפל אחרון - אסור לזרים); וחכמים אומרים: בין שנפל
איסור לכתחלה ובין שנפל איסור לבסוף - אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ' ואמר אביי:
לא שנו (דאמר רבי אליעזר אם אחרון חולין שמותר) אלא שקדם וסילק את האיסור (קודם נפילתו של זה: שכשנפל זה -
ליכא למימר 'היתר מצטרף לאיסור להיות שיעור ליאסר'; ואף על פי שכבר נתן כח איסור
בעיסה ולא היתה מחומצת על ידי אחר ואם לא בשביל ראשון, ואפילו הכי: כיון דלא הוה
בו מעולם שיעור חימוץ - ליכא למימר 'זה וזה גורם', וביטל שני את הראשון), אבל לא קדם וסילק את האיסור (שאף על פי שנפל היתר לבסוף) - אסור (דזה וזה גורם - אסור; ולרבנן זה וזה גורם מותר).
וממאי דטעמא דרבי אליעזר כדאביי? דלמא טעמא דרבי אליעזר משום ד'אחר אחרון
אני בא' (דקסבר: גמרו באיסור – אסור, גמרו בהיתר – מותר): אי גמיר באיסורא אסורה ואי גמיר בהיתירא מותרין,
בין סלקיה ובין לא סלקיה (אבל היכא דנפלו בבת אחת - לעולם קאמר לך 'זה וזה גורם
מותר' סבירא ליה)?
אלא רבי אליעזר ורבנן דעצים, דתנן [מתניתין
היא [להלן ע"ב]] 'נטל הימנה (מן האשרה) עצים - אסורה בהנאה;
הסיק בה את התנור: חדש יותץ (שהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה),
ישן (שכבר הוחזק ואין היסקו לחזקו אלא לאפות) יוצן (שלא יאפו בהיסק זה, ונמצא שלא נהנה); אפה בו את הפת (בין בחדש שצננו וחזר והסיקו בעצי
היתר, בין בישן בהיסק של עצי איסור) - (הוה
ליה בתרוייהו 'זה וזה גורם': שהפת שנאפית בו בחדש בהיסק שני באה על ידי גורם
דאיסור: שנתחזק בהן התנור מראשיתו, וגורם היתר: דהאי היסק)
אסורה בהנאה; נתערבה באחרים - כולן אסורות בהנאה;
רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח.
אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים.' (וקתני 'הפת אסורה': לרבי אליעזר
עד שיוליך הני דמי עצים דאיסור לים המלח, אלמא 'זה וזה גורם אסור'!)
רבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר - מאן נינהו? אילימא רבנן דעצים - אחמורי
מחמרי!? אלא רבנן דשאור (פליגי עלויה, ואמרי 'זה וזה גורם מותר', דקתני אפילו
נפל איסור בסוף, וכל שכן נפלו בבת אחת – מותר, עד שיהא באיסור לבדו כדי לחמץ)? - אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור, בעבודת
כוכבים מי מקילי?
אלא לעולם הא (דקתני 'שדה תזרע')
רבי יוסי (דשמעינן ליה גבי ערלה דאמר מותר, וגבי עבודת כוכבים
דקאמר 'שוחק וזורה לרוח', ולא שני בין עבודת כוכבים לשאר איסורין, וטעמא לאו
כדשנינן: משום דאזיל לאיבוד הוא) והא רבנן! (ודקשיא
לך: רבי יוסי דמתניתין דנבייה -) רבי יוסי - לדבריהם
דרבנן אמר להו: לדידי זה וזה גורם מותר; לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור (דקאמרי
'אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה להן') - אודו לי מיהת אף
ירקות בימות הגשמים (אודו לי נמי בימות הגשמים דאיכא נמי גורם דנבייה!)!?
ורבנן - כדאמר רב מרי בריה דרב כהנא (ורבנן אמרי: ליכא גורם דאיסור,
דמה שהשביחו בנבייה - פגמו בצל).
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.
ההוא גינתא דאיזדבל בזבלא דעבודת כוכבים (שבא מדם פרים ועגלים הנשחטים
לעבודת כוכבים: דתקרובת עבודת כוכבים הן, ואסורין בהנאה; אבל אמר "זבל זה
לעבודת כוכבים" - אינו נאסר, כדתניא (לעיל
מד:): אין הקדש לעבודת כוכבים); שלח רב עמרם קמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי אמר רב
יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי (דזה וזה גורם מותר).
(עבודה זרה מט,ב)
משנה:
נטל ממנה עצים - אסורין בהנאה;
הסיק בהן את התנור: אם חדש – יותץ, ואם ישן – יוצן;
אפה בו את הפת - אסורה בהנאה;
נתערבה באחרות - כולן אסורות בהנאה.
רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח.
אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים!
נטל הימנה כרכור (דויל"ו בלע"ז)
- אסור בהנאה;
ארג בו את הבגד - אסור בהנאה;
נתערב באחרים ואחרים באחרים - כולן אסורין בהנאה.
רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח.
אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים.
גמרא:
וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, בהא קאמר רבי אליעזר (דיש פדיון)
משום דבעידנא דקא גמרה פת - קלי לה איסורא, אבל כרכור - דאיתיה לאיסורא בעיניה -
אימא מודי לרבנן; ואי אשמעינן כרכור, בהא קאמרי רבנן, אבל פת - אימא מודו ליה לרבי
אליעזר; צריכא.
אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני, אמר רב חסדא, אמר זעירי: הלכה כרבי
אליעזר.
איכא דאמרי: אמר רב חסדא: אמר לי אבא בר רב חסדא: הכי אמר זעירי: הלכה כרבי
אליעזר.
אמר רב אדא בר אהבה: לא שנו (דיש פדיון) אלא פת (משום
דלא מנכרא ביה איסור ממש), אבל חבית (של יין
נסך שנתערבה בחביות של היתר) – לא (כולן
אסורות בהנאה, ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה, או
להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים, משום דאיתיה לאיסור בעיניה; אבל מוכרן כולן חוץ
מדמי יין נסך שבהן: דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא)!
ורב חסדא אמר: אפילו חבית מותרת.
ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה; אתא לקמיה דרב חסדא, אמר
שקול ארבע זוזי ושדי בנהרא ונשתרי לך (בהנאה למכרן לבד לבד, או לעשות מהן כביסה, או להשקות
מהן לעובדי כוכבים; ולא דמיא הך
מילתא לפלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן דפליגי בפרק בתרא (לקמן עד.) ביין נסך שנפל לבור -
כולו אסור בהנאה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין
נסך שבו: דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא: דאין פדיון ליין נסך, ומיהו כי מזבין
ליה חוץ מדמי יין נסך שבו - לא מיתהני מיין נסך מידי, משום דליתיה לאיסורא בעיניה).
משנה:
כיצד מבטלה (לאשירה)?
קירסם (קיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף), וזירד (זרודין לחין שבה),
נטל ממנה מקל או שרביט - אפילו עלה - הרי זה בטלה;
שיפה לצרכה (לייפותה) - אסורה, שלא לצרכה
- מותרת.
גמרא:
אותן שפאין (ששיפה לצרכה ולא בטלה)
- מה תהא עליהן (שפאין מי בטילי או לאו)?
פליגי בה רב הונא וחייא בר רב: חד אמר אסורין וחד אמר מותרין.
תניא כמאן דאמר מותרין, דתניא: 'עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצרכו -
היא ושפאיה מותרין; לצרכה - היא אסורה ושפאיה מותרין; וישראל ששיפה עבודת כוכבים,
בין לצרכה בין לצרכו - היא ושפאיה אסורין (שאין ישראל מבטל עבודת כוכבים)'.
איתמר: עבודת כוכבים שנשתברה: רב אמר: צריך לבטל כל קיסם וקיסם (אף על
פי שנשתברה מאליה - צריכה ביטול, וכל קיסם וקיסם נעשית עבודת כוכבים בפני עצמה;
הלכך לא סגי לחד בביטולא דחבריה);
ושמואל אמר: עבודת כוכבים אינה בטלה אלא דרך גדילתה.
אדרבה! דרך גדילתה מי מבטלא?
אלא הכי קאמר: אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא (אלא כשהיא) דרך גדילתה (אבל זו שנשתברה - בטלה מעצמה, דמימר אמר: איהי נפשה לא
מצלה, לההוא גברא מצלה ליה).
לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר: עובדין לשברין, ומר סבר: אין עובדין לשברין?
לא! דכולי עלמא עובדין לשברין (שנשתברו מאליהן; והא דאמר שמואל בריש פירקין (דף מא.) אפילו
שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן - התם הוא דלא חזינן לה דנשתברה מאיליה,
דאמרינן: עובד כוכבים שברן, ואזלינן בתר רובא: דהא עבודת כוכבים דנשתברה מאיליה לא
שכיחא), והכא (דקאמר רב 'כל קיסם וקיסם' - לשון
'שברי שברים') בשברי שברים (כגון
דנשתברו שברים לשברים) קמיפלגי (ובשברי
שברים הוא דפליג שמואל עילויה): מר [רב] סבר: שברי שברים אסורין, ומר [שמואל] סבר: שברי שברים מותרין;
ואיבעית אימא: דכולי עלמא שברי שברים – מותרין, והכא בעבודת כוכבים של
חליות ובהדיוט שיכול להחזירה (שאין צריכה אומן)
קמיפלגי (הכי גרסינן: ואיבעית אימא דכולי עלמא אין עובדין
לשברי שברים, והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין והרי הן כשברי שברים, ונפלה
ונתפרקו חליותיה עסקינן): מר סבר: כיון דהדיוט יכול להחזירה
- לא בטלה, ומר סבר: אין עבודת כוכבים (שנשתברה) בטלה (צריכה
לבטל) אלא דרך גדילתה (כשהיא
קיימא, כגון נבייה דמתניתין: דשברי שברים הן: שנופל עלה אחר עלה, אם כן העלה עצמו
משתבר לכמה שברים, ואפילו הכי אסור משום דדרך גדילתה היא),
דהיינו אורחיה (כל שתא), הא (אבל
הכא) - לאו גדילתה היא (לאו
היינו אורחיה ליפול ולהתפרק), ואין צריכה לבטל (הלכך
בטלה).
הדרן עלך כל הצלמים
====================================
עבודה זרה פרק רביעי רבי ישמעאל
משנה:
רבי ישמעאל אומר: שלש אבנים זו בצד זו (וכל שכן אחת על גבי שתים, דזהו
עיקר מרקוליס ותחלתו) בצד מרקוליס (מרקוליס
גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה) אסורות, ושתים
מותרות (ובגמרא מפרש טעמא);
וחכמים אומרים: שנראות עמו (דנראה שנפלו משם)
אסורות (בין שלשה בין שתים),
ושאין נראות עמו (אין סמוכות לו) מותרות (ואפילו
שלשה).
גמרא:
בשלמא רבנן, קסברי עובדין לשברים (כל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה גדול
עבודת כוכבים, וכשהן נושרות - הוו שברי עבודת כוכבים; והשתא לא חשיב להו תקרובת
אלא עבודת כוכבים בפני עצמה): נראות עמו, דאיכא
למימר מיניה נפל – אסורות, שאין נראות עמו - מותרות; אלא רבי ישמעאל מאי קסבר? אי
עובדין לשברין - אפילו תרתי נמי ליתסר! אי אין עובדין לשברים – אפילו תלת נמי לא!?
אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בידוע שנשרו ממנו - דברי הכל אסורות,
ואפילו למאן דאמר אין עובדין לשברים; הני מילי עבודת כוכבים דלאו היינו אורחיה,
אבל הכא: דמעיקרא תבורי מיתברי (שאינן מחוברות ודרכן ליפול)
- היינו אורחיה! כי פליגי בסתמא:
(עבודה זרה נ,א)
במקורבות (כגון באמה וחצי אמה)
נמי דאיכא למימר מיניה נפל – דברי הכל אסורות; כי פליגי במרוחקות (בארבע
אמות, דודאי לאו מיניה נפול).
והא 'בצד מרקוליס' קתני?
מאי 'בצד'? - בצד ארבע אמות דידיה: רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן (כלומר:
דרכן לעשות כן) בצד מרקוליס גדול; שלש,
דדמיין למרקוליס – אסורות, שתים מותרות; רבנן סברי: אין עושין מרקוליס קטן בצד
מרקוליס גדול, לא שנא שלש ולא שנא שתים; נראות עמו (מקורבות מאד)
- אסורות, שאין נראות עמו – מותרות (דלאו מיניה נפול).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.