דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה מט,ב)
משנה:
רבי ישמעאל אומר: שלש אבנים זו בצד זו (וכל שכן אחת על גבי שתים, דזהו
עיקר מרקוליס ותחלתו) בצד מרקוליס (מרקוליס
גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה) אסורות, ושתים
מותרות (ובגמרא מפרש טעמא);
וחכמים אומרים: שנראות עמו (דנראה שנפלו משם)
אסורות (בין שלשה בין שתים),
ושאין נראות עמו (אין סמוכות לו) מותרות (ואפילו
שלשה).
גמרא:
בשלמא רבנן, קסברי עובדין לשברים (כל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה גדול
עבודת כוכבים, וכשהן נושרות - הוו שברי עבודת כוכבים; והשתא לא חשיב להו תקרובת
אלא עבודת כוכבים בפני עצמה): נראות עמו, דאיכא
למימר מיניה נפל – אסורות, שאין נראות עמו - מותרות; אלא רבי ישמעאל מאי קסבר? אי
עובדין לשברין - אפילו תרתי נמי ליתסר! אי אין עובדין לשברים – אפילו תלת נמי לא!?
אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בידוע שנשרו ממנו - דברי הכל אסורות,
ואפילו למאן דאמר אין עובדין לשברים; הני מילי עבודת כוכבים דלאו היינו אורחיה,
אבל הכא: דמעיקרא תבורי מיתברי (שאינן מחוברות ודרכן ליפול)
- היינו אורחיה! כי פליגי בסתמא:
(עבודה זרה נ,א)
במקורבות (כגון באמה וחצי אמה)
נמי דאיכא למימר מיניה נפל – דברי הכל אסורות; כי פליגי במרוחקות (בארבע
אמות, דודאי לאו מיניה נפול).
והא 'בצד מרקוליס' קתני?
מאי 'בצד'? - בצד ארבע אמות דידיה: רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן (כלומר:
דרכן לעשות כן) בצד מרקוליס גדול; שלש,
דדמיין למרקוליס – אסורות, שתים מותרות; רבנן סברי: אין עושין מרקוליס קטן בצד
מרקוליס גדול, לא שנא שלש ולא שנא שתים; נראות עמו (מקורבות מאד)
- אסורות, שאין נראות עמו – מותרות (דלאו מיניה נפול).
אמר מר: 'בידוע שנשרו ממנו דברי הכל אסורות' – ורמינהי: 'אבנים שנשרו מן
המרקוליס (היינו בידוע): נראות עמו (אכתי
הוה עבודת כוכבים) - אסורות, שאין נראות עמו (הוו
להו שברים) - מותרות; ורבי ישמעאל אומר:
שלש אסורות, שתים מותרות'!?
אמר רבא: לא תימא 'שנשרו' אלא אימא 'שנמצאו' (נראות עמו אסורות, שממנו נפול,
ושברים דמרקוליס ודאי - אסורין, כדאמרן).
וסבר רבי ישמעאל שתים (בתוך ארבע אמותיו)
מותרות? והתניא: רבי 'ישמעאל אומר: שתים בתפיסה לו (וסתם תפיסה ארבע אמות) אסורות, שלש אפילו מרוחקות אסורות' (וקתני
'אסורות')!?
אמר רבא: לא קשיא: כאן (הא דקתני 'אסורות')
- בתפיסה אחת (שאין הפסק בינם למרקוליס, ואסורה בין לרבי ישמעאל בין
לרבנן: דכל תוך ארבע אמות 'נראות עמו' קרי ליה; ובשלש מרוחקות הוא דפליגי; והא
דאוקימנא לעיל פלוגתייהו בתוך ארבע אמות ולרבי ישמעאל שתים מותרות ולרבנן שלש נמי
מותרות - בשתי תפיסות, כדמפרש), כאן בשתי תפיסות,
והיכי דמי? דאיכא גובהה ביני וביני (תל מפסיק בינם למרקוליס, דהוו להו כמרוחקות: דליכא
למימר 'מיניה נפלו'; הלכך לרבי ישמעאל שתים מותרות אבל שלש אסורות: דעושין מרקוליס
קטן בצד מרקוליס גדול).
ומרקוליס כהאי גוונא (זו בצד זו) מי הוי? והא תניא
'אלו הן אבני בית קוליס: אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן'?
אמר רבא: כי תניא ההיא - בעיקר מרקוליס (תחילתו; אבל קטן הנעשה בצד הגדול -
עובדין לו כל דהו).
בי ינאי מלכא חרוב; אתו עובדי כוכבים, אוקימו ביה מרקוליס; אתו עובדי
כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס, שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות; איכא רבנן
דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי.
אמר רבי יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן?
מאן ניהו 'בנן של קדושים'?
רבי מנחם ברבי סימאי;
ואמאי קרו ליה 'בנן של קדושים'? - דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל (הכי
גרסינן: אמאי קרי ליה בנן של קדושים? דלא איסתכל בצורתא דזוזא).
מאי טעמא דמאן דפריש?
סבר לה כי הא דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: מנין לתקרובת עבודת
כוכבים שאין לה בטילה עולמית? שנאמר (תהלים
קו,כח) ויצמדו לבעל
פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת אין לו בטילה לעולם - אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם (והני [אבנים שנזרקו למרקוליס] - תקרובת נינהו: דהזורק אבן למרקוליס - זו היא
עבודתו, הלכך לאו עבודת כוכבים עצמה היא דתיסגי להו בביטול).
ומאן דלא פריש – אמר: בעינא כעין פנים (זבחים שבמקדש - הוא דהוי
'תקרובת', כדכתיב [שמות כב,יט] 'זובח
לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו' אלמא
דומה כלפנים קרי 'זבח עבודת כוכבים') – וליכא (ואבנים
אין עובדין להם בפנים).
אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה:
'עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות -
(עבודה זרה נ,ב)
מותרות (דבטלינהו עובד כוכבים);
ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסרטיאות – אסורות' ולית נגר ולא
בר נגר (חכם בן חכם) דיפרקינה (שיוכל
לתרצה ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה)!
אמר רב ששת: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא - ופריקנא ליה: מאי קושיא
ליה, דרב גידל (דאין ביטול לתקרובת, והכא קתני 'מותרות')? - בעינא כעין פנים וליכא!
אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה:
'מתליעין (נוטלין תולעת שבאילן)
ומזהמין (כשיש מכה באילן, ונשרה קצת קליפתו - מדביקין שם זבל,
וקושרין, שלא ימות; ולא דמי האי ל'אין מזבלין' דמועד קטן (דף ג.): דהתם זבול דקרקע, והויא
'עבודה שבשדה ושבכרם') בשביעית, ואין מתליעין
ומזהמין במועד; כאן וכאן (שביעית ומועד) אין מגזמין (קוטע
את הנוף, כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום);
וסכין שמן לגזום (אבל סכין שמן לגיזום כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם
לכן) בין במועד בין בשביעית (מלאכה
שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא, והני - לאו מלאכת קרקע נינהו, דאוקומי אילנא בעלמא הוא
שלא ימות, ואין משביחו לאילן, אלא מעמידו בכמות שהוא)'
- ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה!
אמר רבינא: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא, ומפרקינא לה: מאי קא קשיא
ליה?
אילימא מועד אשביעית קא קשיא ליה: מאי שנא שביעית דשרי ומאי שנא מועד
דאסור? - מי דמי שביעית: מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי; מועד - אפילו טירחא נמי
אסור!
ואלא זיהום (דשביעית) אגיזום (דשביעית) קא קשיא ליה (דקתני 'כאן וכאן אין מגזמין'):
מאי שנא זיהום דשרי, ומאי שנא גיזום דאסור? - מי דמי? זיהום = אוקומי אילנא (שלא
יתקלקל מכמות שהוא, אבל אינו משביחו), ושרי; גיזום =
אברויי אילנא (מחזיקו ומשביחו),
ואסור!
ואלא זיהום אזיהום קא קשיא ליה, דקתני 'מתליעין ומזהמין בשביעית' ורמינהי [משנה שביעית פ"ב מ"ד] 'מזהמין את הנטיעות
וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים (גדר אמה גובה סביבותיו וממלאין
אותו עפר) ומשקין אותן עד ראש השנה (של ערב
שביעית)' (אף על פי שעבודת האילן אסור שלשים
יום לפני ראש השנה - הכא שרי: שלא ימותו הנטיעות, דהנך שלשים יום - מדרבנן הן,
והכא לא גזור); - 'עד ראש השנה' – אִין,
בשביעית לא -
ודלמא כדרב עוקבא בר חמא, דאמר רב עוקבא בר חמא (במסכת סוכה בפרק 'לולב וערבה'): 'תרי קשקושי (חפירה תחת הזיתים) הוו: חד לאברויי אילנא - ואסור, וחד לסתומי פילי (אם
נתגלו שרשי האילן) – ושרי (דאוקומי
הוא)'; הכי נמי תרי זיהמומי הוי:
חד לאוקומי אילני – ושרי, וחד לאברויי אילני – ואסור!
ואלא סיכה אסיכה קא קשיא ליה, דקתני: 'סכין שמן לגזום בין במועד ובין
בשביעית', ורמינהי [דומה למשנה שביעית
פ"ב מ"ה] 'סכין את הפגין (פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו
שמינות), ומנקבין, ומפטמין אותן (ממלאין
את הנקבין שמן; 'פגין' הוא פירי עצמו כשגדל מעט)
עד ראש השנה'; עד ראש השנה – אִין, בשביעית לא!? - מי דמי? הכא אוקומי אילנא,
ושרי, התם פטומי פירא – ואסור!?
אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא בר ירמיה: סיכה דמועד אזיהום דמועד קא
קשיא ליה: מכדי האי אוקומי והאי אוקומי (זיהום נמי אוקומי הוא, מדשרי ליה בשביעית, כדשנינן
לעיל), מאי שנא האי (סיכה) דשרי (דקתני סכין שמן לגיזום כו')
ומאי שנא האי דאסור? היינו דקאמר ליה 'לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה'.
אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל (שמקשקשין
לפניה במקל): שבר מקל בפניה חייב, זרק
מקל בפניה פטור (שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים - בין דרכה
בכך בין שאין דרכה בכך – חייב, דכתיב 'זובח לאלהים [יחרם בלתי לה' לבדו]' [שמות
כב,יט] אלא מידי דחזי לשם אסור לכל
עבודת כוכבים, ודבר שאינו כעין פנים: דרכה בכך – חייב, דנפקא לן מ'איכה יעבדו הגוים האלה וגו' [דברים
יב,ל]; אין דרכה בכך – פטור; וזו - אם
לא היו עובדין אותה במקל - לא מחייב בשבר מקל, דלא שייכא בפנים; ואם היו עובדין
אותה בזריקת מקל - לא מצי למידק 'זרק מקל בפניה פטור', ואם בשבירת מקל פלחי לה -
פשיטא דחייב, ואפילו לא דמי לפנים, אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין
אחר! הלכך: שבר מקל בפניה חייב - ואף על פי שאין עבודתה בכך, דכיון דדמי שבירה
לזביחת בהמה של פנים: ששובר מפרקתה [בזביחה
לעבודה זרה] - הרי זבח לפניה דבר
שרגילה בו, אבל זרק – פטור, הואיל ואין עבודתה בכך, והא - לא דמיא לעבודת פנים,
כדמפרש לקמן).
אמר ליה אביי לרבא: מאי שנא שבר, דהוה ליה כעין זביחה - זרק נמי: הוה ליה
כעין זריקה?
אמר ליה: בעינא זריקה משתברת (כגון זריקת דם של פנים, שאינה מחוברת, אלא משתבר
ונופל טיפים טיפים) – וליכא.
איתיביה: 'ספת לה צואה (האכילה צואה) או שנסך לפניה עביט
של מימי רגלים -
(עבודה זרה נא,א)
חייב (אפילו אין עבודתה בכך)':
בשלמא עביט של מימי רגלים - איכא 'זריקה משתברת', אלא צואה - מאי 'זריקה משתברת' איכא?
בצואה לחה.
לימא (מילתיה דרב) כתנאי: 'שחט לה (לכל
עבודת כוכבים שבעולם בין דרכה בין אין דרכה בכך)
חגב: רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים'; מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר (רבי
יהודה) סבר: אמרינן 'כעין זביחה' (ואף על
פי דלאו זביחה ממש היא, דהא אין שחיטת חגבים נוהגת, והויא כשבירת מקל: דחייב,
הואיל ואיכא למימר 'כעין זביחה', והוא הדין שבירת מקל: דהויא שבירה וחיתוך, מדלא
אשמעינן אווז ותרנגול, דשייכא ביה שחיטה ממש),
ומר סבר (ורבנן סברי): לא אמרינן (בשבירה) 'כעין זביחה', אלא 'כעין פנים'?
לא! דכולי עלמא לא אמרינן 'כעין זביחה' (ובמקל אפילו רבי יהודה פטר, וליתא
לדרב) אלא 'כעין פנים' בעינן (מידי
דדמי לזביחה, כגון חיה ועוף ובהמה - אפילו אין ראויין לקרבן),
ושאני חגב: הואיל וצוארו דומה לצואר בהמה (דיש לה צואר כבהמה; ולהכי מחייב רבי יהודה, ד'כעין
שחיטת פנים' הוא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.