דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה נ,ב)
אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל (שמקשקשין
לפניה במקל): שבר מקל בפניה חייב, זרק
מקל בפניה פטור (שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים - בין דרכה
בכך בין שאין דרכה בכך – חייב, דכתיב 'זובח לאלהים [יחרם בלתי לה' לבדו]' [שמות
כב,יט] אלא מידי דחזי לשם אסור לכל
עבודת כוכבים, ודבר שאינו כעין פנים: דרכה בכך – חייב, דנפקא לן מ'איכה יעבדו הגוים האלה וגו' [דברים
יב,ל]; אין דרכה בכך – פטור; וזו - אם
לא היו עובדין אותה במקל - לא מחייב בשבר מקל, דלא שייכא בפנים; ואם היו עובדין
אותה בזריקת מקל - לא מצי למידק 'זרק מקל בפניה פטור', ואם בשבירת מקל פלחי לה -
פשיטא דחייב, ואפילו לא דמי לפנים, אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין
אחר! הלכך: שבר מקל בפניה חייב - ואף על פי שאין עבודתה בכך, דכיון דדמי שבירה
לזביחת בהמה של פנים: ששובר מפרקתה - הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו, אבל זרק –
פטור, הואיל ואין עבודתה בכך, והא - לא דמיא לעבודת פנים, כדמפרש לקמן).
אמר ליה אביי לרבא: מאי שנא שבר, דהוה ליה כעין זביחה - זרק נמי: הוה ליה
כעין זריקה?
אמר ליה: בעינא זריקה משתברת (כגון זריקת דם של פנים, שאינה מחוברת, אלא משתבר
ונופל טיפים טיפים) – וליכא.
איתיביה: 'ספת לה צואה (האכילה צואה) או שנסך לפניה עביט
של מימי רגלים -
(עבודה זרה נא,א)
חייב (אפילו אין עבודתה בכך)':
בשלמא עביט של מימי רגלים - איכא 'זריקה משתברת', אלא צואה - מאי 'זריקה משתברת'
איכא?
בצואה לחה.
לימא (מילתיה דרב) כתנאי: 'שחט לה (לכל
עבודת כוכבים שבעולם בין דרכה בין אין דרכה בכך)
חגב: רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים'; מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר (רבי
יהודה) סבר: אמרינן 'כעין זביחה' (ואף על
פי דלאו זביחה ממש היא, דהא אין שחיטת חגבים נוהגת, והויא כשבירת מקל: דחייב,
הואיל ואיכא למימר 'כעין זביחה', והוא הדין שבירת מקל: דהויא שבירה וחיתוך, מדלא
אשמעינן אווז ותרנגול, דשייכא ביה שחיטה ממש),
ומר סבר (ורבנן סברי): לא אמרינן (בשבירה) 'כעין זביחה', אלא 'כעין פנים'?
לא! דכולי עלמא לא אמרינן 'כעין זביחה' (ובמקל אפילו רבי יהודה פטר, וליתא
לדרב) אלא 'כעין פנים' בעינן (מידי
דדמי לזביחה, כגון חיה ועוף ובהמה - אפילו אין ראויין לקרבן),
ושאני חגב: הואיל וצוארו דומה לצואר בהמה (דיש לה צואר כבהמה; ולהכי מחייב רבי יהודה, ד'כעין
שחיטת פנים' הוא).
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל: שבר
מקל בפניה - חייב ונאסרת (המקל, בין שעבודתה בשבירה בין שאין עבודתה בשבירה -
הויא עבודה להתחייב, והויא תקרובת ליאסר, כדאמרן: ד'כעין זביחה' היא); זרק מקל לפניה - חייב (וכגון שעבודתה בזריקת מקל, מ'איכה יעבדו'
[דברים יב,ל]) ואינה נאסרת (המקל, דלא הוי תקרובת אלא מידי ד'כעין פנים').
אמר ליה רבא לרב נחמן: מאי שנא שבר, דהויא ליה כעין זביחה? זרק נמי הויא
ליה כעין זריקה!?
אמר ליה: בעינן זריקה משתברת, וליכא.
אלא מעתה (דבעינן 'כעין פנים')
אבני בית מרקוליס (אבנים הנזרקות למרקוליס)
במה יאסרו?
אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאלתיה לרבה בר אבוה, ורבה בר אבוה לחייא בר
רב, וחייא בר רב לרב, ואמר ליה: נעשה כמגדל עבודת כוכבים (התוספת על המרקוליס קטן ליעשות
מרקוליס גדול, ואיסורו משום עבודת כוכבים עצמה ולא משום תקרובת; אבל מקל לא
איתעביד עבודת כוכבים, דעיקרה של עבודת כוכבים - לאו מקל נינהו).
הניחא למאן דאמר 'עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד', אלא למאן דאמר
'עד שתעבד' – תישתרי, דהא לא פלחה (דהא כולה 'גידול עבודת כוכבים' נינהו)!?
אמר ליה: כל אחת ואחת נעשית עבודת כוכבים ותקרובת לחברתה (לענין
שתהא חבירתה נעבדה ממנה, ונאסרה ממנה חבירתה משום עבודת כוכבים, וניתרת בביטול;
אבל תקרובת למהוי 'זבחי מתים' שאין בטלין עולמית - לא הוו, ד'כעין פנים' בעינן,
ומקל לא אתעביד עבודת כוכבים, ושרי לגמרי).
אי הכי - בתרייתא מיהא תשתרי (שהרי עבודת כוכבים נעשית, אבל לא נעבדה עדיין)?
אמר ליה: אי ידעת לה (אם אתה מכירה לאחרונה)
- זיל שקלה (כלומר: שאין לה היכר, לפיכך כולה אסורה).
רב אשי אמר: כל אחת ואחת נעשית תקרובת לעצמה (שהרי אין לה עבודה אחרת אלא
זריקה, ובזריקתה נעשית עבודת כוכבים, ונעבדת; ואפילו אחרונה נאסרת משום עבודת
כוכבים עצמה) ותקרובת לחברתה.
תנן: 'מצא בראשו כסות ומעות או כלים - הרי אלו מותרין (בגמרא
מפרש טעמא לקמן (עמוד ב)); פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות
וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח – אסור' בשלמא יינות שמנים וסלתות איכא 'כעין
פנים' ואיכא 'כעין זריקה משתברת', אלא פרכילי ענבים ועטרות של שבלים, לא 'כעין
פנים' איכא ולא 'כעין זריקה משתברת' איכא?
אמר רבא: אמר עולא: כגון שבצרן מתחלה לכך (לצורך עבודת כוכבים, ובבצירותן -
עבדה לעבודת כוכבים, דהוי כשבר מקל לפניה, דדמי לזביחה).
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מנין לזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים שהוא
פטור? - שנאמר [שמות כב,יט] זובח לאלהים
יחרם בלתי לה' לבדו ('בלתי
לה'' משמע שראוי לשם הכתוב מדבר): לא אסרה תורה אלא כעין פנים;
הוי בה רבא: במאי? אילימא בדוקין (טייל"א) שבעין, השתא: לבני
נח (כל זמן שלא ניתנה תורה - אף ישראל נקראו בני נח) חזיא לגבוה בבמה דידהו (דילפינן לקמן דמחוסר אבר נאסר
להן, ולא מום אחר), לעבודת כוכבים מיבעיא? אלא
במחוסר אבר (דלא אשכחן דליתחזי לגבוה),
וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'מנין למחוסר אבר שהוא אסור לבני נח? - שנאמר (בראשית ו,יט) ומכל החי מכל בשר שנים מכל [תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו]: אמרה תורה: הבא
בהמה שחיין ראשי אברין שלה (שגלוי וידוע לפניו שעתיד להקריב נח, כדכתיב 'ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' [בראשית
ח,כ])'.
האי 'ומכל החי' מיבעי ליה למעוטי טריפה!?
מ'לחיות זרע' [גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר
ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ] (בראשית
ז,ג) נפקא
(דבר שעושה פירות, וטריפה שניקב קרום של מוח או שחתכו
רגליה - שוב אינה יולדת).
הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טריפה יולדת (איצטריך
'מכל החי' למעוטה, דלא נפקא מ'להחיות זרע'!) - מאי איכא למימר?
אמר קרא: 'אתך' (בראשית ו,יט): אתך - בדומין לך (ולא
טרפה; הלכך 'מכל החי' - למחוסר אבר אתא).
ודלמא נח גופיה טריפה הוה (ואף על גב דחי כמה שנים - דלמא טריפה חיה סבירא ליה?
הלכך לא נפקא מ'אתך' למעוטי טריפה, ואתא 'מכל החי'
למעוטה, ולא ממשמעותא ד'החי', דהא טריפה חיה, אלא מריבויא, ומפרשים להאי 'החי' לשון
בריאות; וטריפה - הוא דאימעיט, אבל מחוסר אבר לא)?
'תמים' כתיב ביה [בראשית ו,ט: אלה תולדת נח נח איש צדיק
תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך
נח] .
דלמא תמים בדרכיו?
'צדיק' כתיב ביה!
דלמא תמים בדרכיו, וצדיק במעשיו?
לא מצית אמרת דנח גופיה טריפה הוה, דאי סלקא דעתא נח טריפה הוה - אמר ליה
רחמנא 'דכוותך עייל, שלמין לא תעייל'?
השתא דנפקא מ'אתך' – 'לחיות זרע' למה לי (הא אימעוט טריפה)?
אי מ'אתך' (טריפה הוא דממעיט, אבל זקן וסריס מחמת חולי, ד)הוה אמינא לצוותא בעלמא, (אמר רחמנא לעיילינהו, וטריפה לא
ניעול שתמות בתיבה, אבל לעשות פירות - לא איכפת)
ואפילו זקן ואפילו סריס (ליעול)! קא משמע לן 'לחיות זרע'.
אמר רבי אלעזר: מנין לשוחט בהמה למרקוליס (אף על פי שאין עבודתו בזביחה) שהוא חייב?
- שנאמר (ויקרא יז,ז) ולא יזבחו עוד
את זבחיהם לשעירים [אשר הם זנים אחריהם חקת
עולם תהיה זאת להם לדרתם]: אם אינו ענין לכדרכה (לעבודת כוכבים שעבודתה בזביחה),
(דהא נפקא לן מ'איכה יעבדו') דכתיב (דברים
יב,ל) [השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש
לאלהיהם לאמר] איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם [ואעשה כן גם אני] - תנהו ענין לשלא כדרכה.
והא [(ויקרא יז,ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זנים אחריהם
חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם] - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא:
(עבודה זרה נא,ב)
(האי 'ולא
יזבחו' - בפרשת שחוטי חוץ כתיב) עד כאן הוא מדבר (ועד פסוק זה הענין מדבר) בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות (לאחר
שהוקם המשכן) והקריבן בשעת איסור הבמות,
שהרי עונשן אמור (שגילה לך הענין את עונשן שהן בכרת), שנאמר (ויקרא
יז,ד) ואל פתח אהל
מועד לא הביאו [להקריב קרבן לה’ לפני
משכן ה’ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו]; עונש שמענו, אזהרה מנין? -
תלמוד לומר: (דברים יב,יג) [השמר לך] פן תעלה עולותיך [בכל מקום אשר תראה], וכדרבי אבין אמר רבי אילא, דאמר רבי אבין אמר רבי אילא: כל מקום
שנאמר 'השמר' ו'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה; מכאן ואילך (האי 'ולא יזבחו עוד') הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות (קודם
שהוקם המשכן והזהיר הכתוב) והקריבן בשעת איסור
הבמות (שאף על פי שהיו מוקדשין לשם הקרבת במה - לא יקריבום
עוד בבמה לגבוה), שנאמר (ויקרא יז,ה) [למען
אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאם לה’ אל פתח אהל מועד אל הכהן
וזבחו זבחי שלמים לה’ אותם:] למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים (זבחים
העומדים קודם לכן) - שהתרתי לך כבר (שהתרתי
בבמה לגבוה) – על פני השדה - מלמד שכל הזובח
בבמה בשעת איסור הבמות מעלה עליו הכתוב כאילו הוא זובח על פני השדה (לעבודת
כוכבים); והביאום לה' זו מצות עשה (כָּאֵלו
שהוקדשו קודם הקמת המשכן והקריבן אחרי כן בבמה - שעובר בעשה);
ומצות לא תעשה מנין? - תלמוד לומר: (ויקרא
יז,ז) ולא יזבחו עוד
את זבחיהם [אשר הם זנים אחריהם חקת עולם
תהיה זאת להם לדרתם]; יכול יהא ענוש כרת (כאילו הקדישן בשעת איסור והקריבן - דענוש בהן כרת,
לעיל)? - תלמוד לומר: חקת עולם תהיה
זאת להם:
זאת
להם (עשה
ולא תעשה) - ולא אחרת (כרת) להם' (אלמא לאזהרת שוחטי חוץ קדשים שהוקדשו בשעת היתר הבמות
אתא, ואזהרת מרקוליס מנלן)?
אמר רבא: קרי ביה 'ולא יזבחו' וקרי ביה 'ולא עוד' (והאי 'עוד' לא
איצטריך, שדי אזהרה אתרוייהו, ותחשביה תרי לאוי).
משנה:
מצא בראשו (של מרקוליס) מעות, כסות או כלים
- הרי אלו מותרין
פרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, ויינות ושמנים וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו
קרב על גבי המזבח – אסור.
גמרא:
מנהני מילי?
אמר רבי חייא בר יוסף אמר רבי אושעיא: כתוב אחד אומר (דברים כט,טז) ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם (משמע
שהיו מקריבין עץ ואבן וכסף וזהב, וקרי ליה קרא 'שקוצים'! אלמא כל מה דמקריבין קמיה
מיתסר), וכתוב אחד אומר (דברים ז,כה) [פסילי
אלהיהם תשרפון באש] לא תחמוד כסף וזהב עליהם [ולקחת
לך פן תוקש בו כי תועבת ה' אלקיך הוא] (אבל עץ ואבן לא כתיב);
הא כיצד? 'עמהם' דומיא ד'עליהם': מה עליהם דבר של נוי אסור (דהא 'כסף וזהב' הוא), שאינו של נוי מותר - אף עמהם (דכתיב
'עץ ואבן') - דבר של נוי אסור
ושאינו של נוי מותר (אם של נוי הוא אסור ואם לאו מותר); (ולקמן פריך: הא מעות - דבר של נוי הוא!?)
ואימא 'עליהם' דומיא ד'עמהם': מה עמהם = כל מה שעמהם (דהא כתיב נמי 'עץ ואבן', וסתם
עץ ואבן לאו דנוי נינהו), אף עליהם = כל שעליהם?
אם כן - לא יאמר עליהם (כוליה קרא לא איצטריך, דהשתא: מה שעמהן: דאינו עליו
ממש אשמועינן קרא דשקוצים נינהו, ואסירי, שעליהן מיבעיא לך? לשון אחר: כל שעמהן,
ד'אשר' - ריבויא הוא).
מעות - דבר של נוי הוא (ואמאי קתני מתניתין דמותר)!?
אמרי דבי רבי ינאי: בכיס קשור ותלוי לו בצוארו.
כסות - דבר של נוי הוא!?
אמרי דבי רבי ינאי: בכסות מקופלת (מכופלת פלייד"א בלע"ז)
ומונחת לו על ראשו.
כלי - דבר של נוי הוא!?
אמר רב פפא: דסחיפא ליה משכילתא ארישיה (כפויה לו גביע ארישיה, ואינה
עשויה כמין כובע, אלא כלי ארוך; ובלשון כנען 'אקדון'; ונותנין בו מים, כדאמרינן (שבת דף עז:)
'משיכלא משי כולה': שמכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידיהן).
אמר רב אסי בר חייא: כל שהוא לפנים מן הקלקלין (קלקלין מחיצה היא, פרוסה לפני
עבודת כוכבים, ו'קלקלין' הוא כינוי של קלעים)
- אפילו מים ומלח
אמר רבי יוסי בר חנינא: נקטינן: אין קלקלין (אין תורת קלקלין), לא לפעור ולא למרקוליס.
למאי (הלכתא 'אין לו קלקלין')?
- אילימא דאפילו פנים כחוץ דמי, ושרי (אי נימא דלא מיתסר דבר שאין של נוי לפנים מקלקלין
דידיה, כשאר עבודת כוכבים) - השתא פעורי מפערין קמיה (מתריזין לפניו), מים ומלח לא מקרבין ליה? אלא אפילו חוץ כבפנים דמי,
ואסור (שהרי כל עבודתו דרך בזיון, וקלקלין הוי צניעות,
ולכבוד, הלכך לא שייכי ביה, ולא מפסקי).
משנה:
עבודת כוכבים שהיה לה גינה או מרחץ - נהנין מהן שלא בטובה (שלא
יעלו שכר לכומרים; דאין הקדש לעבודת כוכבים, כדאמרן בפרק 'כל הצלמים' (לעיל דף מד:)) ואין נהנין מהן
בטובה;
היה שלה ושל אחרים - נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה;
עבודת כוכבים של עובד כוכבים - אסורה מיד, ושל ישראל אין אסורה עד שתיעבד.
גמרא:
אמר אביי: 'בטובה' = בטובת כומרין; 'שלא בטובה' = שלא בטובת כומרין, לאפוקי
טובת עובדיה (עובדי כוכבים העובדין אותה - לא איכפת לן אי יהבינן
להו שאר טובת הנאה פורתא), דשרי.
איכא דמתני לה אסיפא: 'היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה'; אמר
אביי: 'בטובה' = בטובת אחרים, 'שלא בטובה' = שלא בטובת כומרין.
מאן דמתני אסיפא - כל שכן ארישא (דכיון דכולה דעבודת כוכבים אסור לתת שכר), ומאן דמתני ארישא, אבל אסיפא - כיון דאיכא אחרים
בהדה - אפילו בטובת כומרין נמי שפיר דמי.
עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד:
מתניתין מני?
רבי עקיבא היא, דתניא: '(דברים
יב,ב) אבד תאבדון את
כל המקומות אשר עבדו שם הגוים [אשר
אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] - בכלים שנשתמשו בהן
לעבודת כוכבים הכתוב מדבר (ולקמן פריך: הא 'מקומות' כתיב);
יכול עשאום ולא גמרום, גמרום ולא הביאום, הביאום ולא נשתמשו בהן - יכול יהו
אסורים? - תלמוד לומר: 'אשר עבדו שם הגוים' שאין אסורין עד שיעבדו;
מכאן אמרו: עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד, ושל ישראל אסורה
מיד (ולקמן פריך: הא בכלים אוקימתה! עבודת כוכבים מנלן דעד
שתיעבד?) - דברי רבי ישמעאל;
רבי עקיבא אומר: חילוף הדברים (ולקמן מפרש טעמא):
עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד, ושל ישראל - עד שתיעבד.'
אמר מר: 'בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר' - הא 'מקומות' כתיב?
אם אינו ענין למקומות, דלא מיתסרי, דכתיב 'אלהיהם על ההרים' ('את אלהיהם'
בההיא קרא כתיב) ולא ההרים אלהיהם -
(עבודה זרה נב,א)
תנהו ענין לכלים;
'מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה אלא עד שתעבד ושל ישראל
מיד' - והא בכלים אוקימנא לה?
אמר קרא (שם) 'אשר אתם יורשים אותם את
אלהיהם'
מקיש אלהיהם לכלים (מקיש אלהות למקומות, דאוקמינן בכלים): מה כלים עד שיעבדו (דכתיב 'אשר עבדו שם') - אף אלהיהם נמי עד שיעבדו.
ורבי עקיבא, דלא מקיש - אמר לך: 'את' הפסיק הענין.
ורבי ישמעאל: אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאין אסורה עד שתעבד,
דישראל דאסורה מיד מנא ליה?
סברא הוא: מדעובד כוכבים עד שתעבד, דישראל אסורה מיד.
אימא דישראל כלל וכלל לא?
השתא גניזה בעיא (דילפינן לקמן מ'ושם בסתר' [דברים כז,טו]), איתסורי לא מיתסרא?
ואימא כדעובד כוכבים (עד שתעבד)?
אמר קרא (דברים ט,כא) ואת חטאתכם אשר
עשיתם את העגל [לקחתי ואשרף אתו באש
ואכת אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר] - משעת עשייה קם ליה
בחטא.
אימא הני מילי למיקם גברא בחטא, איתסורי לא מיתסרא?
אמר קרא (דברים כז,טו) ארור האיש אשר
יעשה פסל ומסכה [תועבת ה' מעשה
ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן] - משעת עשייה קם ליה בארור.
אימא הני מילי למיקם גברא בארור, איתסורי לא מיתסרא?
'תועבת ה'' כתיב.
ורבי עקיבא (דאמר: בשל ישראל עד שתעבד, האי 'תועבת ה'' לאו
דמיתסר משעת עשייתה, אלא הכי קאמר:) דבר המביא לידי
תועבה (ארור משעת עשייה, דעשייה מביאתו לידי תועבה: שעובדה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.