דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה נב,ב)
משנה:
עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, וישראל אין מבטל עבודת
כוכבים של עובד כוכבים (דעובד כוכבים פוסל אלוהו – ילפינן, ולא ישראל; וכל
שכן דישראל אינו מבטל עבודת כוכבים דישראל: דאין לה בטילה עולמית, דהא 'ושם בסתר' כתיב
(דברים כז,טו));
המבטל עבודת כוכבים מבטל משמשיה; ביטל משמשיה: משמשין מותרין, והיא אסורה.
גמרא:
מתני ליה רבי לרבי שמעון ברבי: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל
חבירו'; אמר ליה: רבי! שנית לנו בילדותך 'עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל
ישראל' (ועכשיו אתה שונה לנו 'ושל חבירו, אבל של ישראל לא)!?;
(ומקשי תלמודא:) דישראל מי קא מבטלה? והא (דברים כז,טו) [ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש] ושם בסתר [וענו כל העם ואמרו אמן] כתיב!?
אמר רב הילל בריה דרבי וולס: לא!
נצרכה שיש לו בה שותפות (ובזקנותו חזר בו: דאף על גב שיש לו שותפות - אינו יכול
לבטל חלקו של ישראל).
בילדותו מאי קסבר ובזקנותו מאי קסבר?
בילדותו סבר: ישראל - אדעתא דעובד כוכבים פלח: כיון דעובד כוכבים מבטל דנפשיה
- דישראל נמי מבטלה; ובזקנותו סבר: ישראל - אדעתא דנפשיה פלח; כי מבטל עובד כוכבים
– דנפשיה, דישראל לא בטיל.
איכא דמתני לה (לרבי הילל בריה דרבי וולס)
אסיפא (דמתניתין): 'ישראל אינו מבטל
עבודת כוכבים של עובד כוכבים'; פשיטא? אמר רבי הילל בריה
(עבודה זרה נג,א)
דרבי וולס: 'לא נצרכה שיש לו (לישראל) בה שותפות' (והא
גופה לא אצטריך לאשמועינן, דהא נמי פשיטא שאינו יכול לבטל חלקו של עובד כוכבים:
שאפילו שלו אין יכול לבטל!); וקא משמע לן (אלא
למידק מינה): ישראל הוא דלא מבטל דעובד
כוכבים (חלק העובד כוכבים),
אבל עובד כוכבים דנפשיה מבטל (אבל עובד כוכבים יכול לבטל חלק עצמו, ולא אמרינן 'כי
היכי דחלקו של ישראל לא בטיל - חלק של עובד כוכבים נמי לא בטיל').
איכא דמתני לה אברייתא: 'רבי שמעון בן מנסיא אומר: עבודת כוכבים של ישראל
אין לה בטילה עולמית'; מאי 'עולמית'? אמר רבי הילל בריה דרבי וולס: לא נצרכה אלא
שיש לו לעובד כוכבים בה שותפות (אפילו ביטל עובד כוכבים חלקו - ההוא דישראל לא בטיל), וקא משמע לן דישראל - אדעתא דנפשיה פלח (ולא
תלי בדעת עובד כוכבים).
משנה:
כיצד מבטלה*?
קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה;
פחסה (מיעכה בקורנס) אף על פי שלא חיסרה –
ביטלה;
רקק בפניה, השתין בפניה, גררה (בטיט סחוב והשלך),
זרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה (דלפום שעתא רתח עלה, והדר פלח לה! כל הני ביטולי
בעובד כוכבים קמיירי);
מכרה או משכנה: רבי אומר: ביטל, וחכמים אומרים: לא ביטל.
[*## לפי שראינו
במשנה הבאה [נג,ב] שהניחוה בשעת שלום מותרת – משמע שאין צריך העכו"ם לעשות
פעולה כלשהיא בפסל – די שישכח אותו! לפיכך נראה שהכוונה כאן: אם מצא ישראל פסל –
מתי אסורה ומתי מותרת? אומרת משנתנו: אם יש בפסל הסימנים: קטוע ראש אזנה וכו' –
הרי היא מותרת.]
גמרא:
כי לא חיסרה - במאי ביטלה?
אמר רבי זירא: שפחסה בפניה (וקלקל צורתה).
רקק בפניה והשתין בפניה [השתין בפניה,
גררה, זרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה]:
מנא הני מילי (דהדר פלח לה)?
אמר חזקיה: דאמר קרא: (ישעיהו
ח,כא) [ועבר בה נקשה ורעב] והיה כי ירעב והתקצף
וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, וכתיב בתריה [פסוק כב] ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה [מעוף
צוקה ואפלה מנדח]: דאף על גב דקלל מלכו ואלהיו (מקלל
את עבודת כוכבים שלו ומבזה אותה) ופנה למעלה (לבו
למעלה לשמים) - אל ארץ יביט (חוזר
ועובד עבודת כוכבים שלו).
מכרה או משכנה: רבי אומר ביטל [וחכמים
אומרים: לא ביטל]:
[בענין 'מכרה'] זעירי אמר רבי
יוחנן, ורבי ירמיה בר אבא אמר רב (פליגי בטעמא דמתניתין):
חד אמר: מחלוקת בצורף (סתם לוקחי מתכת - צורפים הן)
עובד כוכבים (שמכרה עובד כוכבים לצורף חבירו; התם קאמרי רבנן דלא
בטלה, דסבר המוכר: כיון דלוקח זה עובד כוכבים הוא - פלח לה, ולא תבר לה), אבל בצורף ישראל - דברי הכל ביטל (מסתמא
בטלה מדעתיה, דמידע ידע דהאי תבר לה), וחד אמר: בצורף
ישראל מחלוקת.
איבעיא להו: בצורף ישראל מחלוקת, אבל צורף עובד כוכבים דברי הכל לא ביטל?
או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת?
תא שמע: דאמר רבי: 'נראין דבריי כשמכרה לחבלה (דביטל),
ודברי חביריי (דלא ביטל) שמכרה לעובדה' (ומדקתני
'נראין דברי בהא' [מכאן ניתן לדייק:] אבל דברי חביריי אין נראין בה - מכלל דחבריה נמי
בלחבלה פליגי; ומדקאמר 'נראין דברי חביריי בלעובדה, אבל דבריי אין נראין בה' -
מכלל דאיהו נמי עלה פליג, והכי קאמר: אני שמעתי בשתיהן 'ביטל' והן שמעו בשתיהן 'לא
ביטל', ונראית שמועתי משמועת חביריי בלחבלה, ושמועת חביריי משמועתי בלעובדה); מאי 'לחבלה' ומאי 'לעובדה'? אילימא 'לחבלה' = לחבלה
ממש (שנתנה על מנת לחבלה),
'לעובדה' = לעובדה ממש, מאי טעמא דמאן דאמר ביטל (בלעובדה? הא בהדיא אמר ליה 'לשם
עבודת כוכבים'!? אלמא לא אפקיה מוכר מכלל עבודת כוכבים),
ומאי טעמא דמאן דאמר לא ביטל (בלחבלה? הא ודאי בטלה מדעתיה)?
אלא - לאו 'לחבלה' = למי שעתיד לחבלה, ומנו? - צורף ישראל (והאי סתמא זבין ליה; ודקאמרי רבנן
דלא ביטל - מימר אמר: האי צורף ישראל - הדר מזבין לה לעובד כוכבים, ופלח לה; ורבי
סבר: כיון דצורף ישראל הוא - מידע ידע האי עובד כוכבים דסתמא חבולי מחביל לה,
ומתיכה בכור), 'לעובדה' = למי שעתיד
לעובדה, ומנו? - צורף עובד כוכבים, ושמע מינה: בין בזה ובין בזה מחלוקת!?
לא, (לעולם בצורף ישראל אפילו לרבנן ביטל, והאי דקאמר רבי
'נראין דבריי כשמכרה לחבלה' - לאו דפליגי רבנן עליה דנימא 'נראין דבריי לשומעי
מחלוקתינו מדברי חביריי', אלא רבי לפרושי פלוגתייהו אתא, ולאשמועינן דבצורף עובד
כוכבים הוא דפליגי, ו)הכי קאמר: אמר רבי: נראין
דבריי לחביריי (ומודים הם לי) כשמכרה לחבלה (כשמכרה
למי שעתיד לחבלה), ומנו? - צורף ישראל, שאף
חביריי לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לעובדה, אבל לחבלה - מודו לי (שדברי
חביריי - כשמכרה לעובדה הן; ולישנא דמלתא דיקא הכי: מדלא קתני 'ונראין דברי
חביריי' אלא 'ודברי חביריי' - מכלל ד'נראין' דרישא - לחביריו קאמר דנראין, הלכך:
אי הוה תני סיפא 'ונראין' הוה משמע 'ונראין דברי חביריי לי בלעובדה', ואם כן במאי
פליגי).
מיתיבי: 'הלוקח גרוטאות (שברי כספים) מן העובדי כוכבים
ומצא בהן עבודת כוכבים: אם עד שלא נתן מעות משך – יחזיר (לעובד כוכבים, ויבטלנה, ואחר כך
אם ירצה - יקחנה ממנו; ואף על גב דמשך - לא אמרינן 'עבודת כוכבים של ישראל היא
ואינה בטילה': דהא משיכה בטעות הואי, דלא ידע שיש בהן עבודת כוכבים); אם משנתן מעות משך - יוליך (הנאה)
לים המלח' (ואין רשאי להחזירה לעובד כוכבים וליטול מעותיו, ואף
על גב דמשיכה בטעות הואי: כיון דיהב דמי, כי הדר שקלינהו - מיחזי כמאן דמזבן; אלמא
אף על גב דזבין עובד כוכבים לישראל קתני 'אסורה', דלא בטלה)
אי אמרת בשלמא 'בצורף ישראל מחלוקת' - הא מני? - רבנן היא; אלא אי אמרת 'בצורף
עובד כוכבים מחלוקת, אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל' - הא (מתניתין, דישראל הוי לוקח, וקתני
'יוליך לים המלח') - מני?
שאני התם, (דהאי עובד כוכבים:)
דאדעתא דגרוטאות זבין, אדעתא דעבודת כוכבים לא זבין (לא ידע שיש שם עבודת כוכבים, אבל
היכא דזבין עבודת כוכבים לבדה לצורף ישראל - דברי הכל ביטלה מדעתו).
תנו רבנן [תוספתא עבודה זרה פרק ו מ"ב]: לוה עליה (עובד
כוכבים אפילו מצורף ישראל), או שנפלה עליה
מפולת (ואינו חש לפנותה),
או שגנבוה ליסטין (ואינו מחזר אחריה)
או שהניחוה הבעלים והלכו למדינת הים:
(עבודה זרה נג,ב)
אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע (לקמיה פריך: הא לא הדור אמוריים שיצאו להלחם עם יהושע) - אינה בטילה.
וצריכא: דאי תנא 'לוה עליה' - מדלא זבנה לא בטלה, אבל נפלה עליה מפולת -
מדלא קא מפני לה - אימא בטולי בטלה? צריכא; ואי תנא 'נפלה עליה מפולת' - משום
דסבר: "הא מנחת, כל אימת דבעינא לה שקילנא לה", אבל גנבוה לסטים - מדלא
קא מהדר אבתרה - בטולי בטלה? צריכא; ואי תנא 'גנבוה לסטין' - משום דסבר "אי
עובד כוכבים שקיל לה - מפלח פלח לה, אי ישראל שקלה - איידי דדמיה יקרין מזבין לה
לעובד כוכבים ופלח לה", אבל הניחוה הבעלים והלכו למדינת הים, מדלא שקלו
בהדייהו - בטולי בטלוה? צריכא.
'אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטילה' - מידי מלחמת יהושע מיהדר הדור?
הכי קאמר: אם עתידין לחזור - הרי הוא כמלחמת יהושע, ואין לה בטילה (הרי
היא אסורה כאותה עבודת כוכבים של אמוריים שיצאו למלחמה ודימו לחזור, לפיכך נאסרו
עבודת כוכבים שלהם בהנאה, דכתיב 'לא
ידבק בידך מאומה מן החרם' (דברים יג,יח) שהרי לא ביטלום מדעתם
ביציאתם).
ולמה לי למיתלייה במלחמת יהושע (ליתני 'אינה בטילה')?
מלתא אגב אורחא קא משמע לן (לפי דרכו: שהיה צריך ללמדינו שלא בטל - נתן סימן
לדבריו ללמדנו מתוך הסימן מילתא אחריתי): כי הא דאמר רב
יהודה אמר רב (לסיוע לרב יהודה, דאמר דילפינן איסור דעבודת כוכבים
מאותן שבימי יהושע לכל דבריה): 'ישראל שזקף לבינה
להשתחות לה (ולא השתחוה לה), ובא עובד כוכבים
והשתחוה לה – אֲסָרָהּ (אף על פי שאינה שלו)'.
- מנלן דאֲסָרָהּ (אף על פי שאינה שלו)?
- אמר רבי אלעזר: כתחילה של ארץ ישראל (אלמא ממלחמת יהושע יליף),
דאמר רחמנא (דברים יב,ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון
באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם
את שמם מן המקום ההוא] (אלמא אילנות נמי אסירי);
מכדי (הארץ וכל המחובר לה)
ירושה היא להם (לישראל) מאבותיהם (שהרי
לאברהם נאמר 'כי לך אתננה' [בראשית
יג,יז]), ואין אדם אוסר דבר שאינו
שלו (וגוים שבאו אחרי כן לא יכלו לאסרן בהשתחואה)! ואי משום הנך (אשירות)
דמעיקרא (היו קודם שניתנו לאברהם, ולא ידעינן הי נינהו) - בביטולא בעלמא סגי להו (וקיימא לן (לקמן דף סד) 'עובד כוכבים מבטל עבודת
כוכבים על כרחו' - ליכפינהו לעובדי כוכבים וליבטלינהו)!?
אלא: מדפלחו ישראל לעגל - גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים, וכי אתו עובדי
כוכבים - שליחותא דידהו עבדי (הלכך הויא עבודת כוכבים של ישראל ואינה בטילה עולמית)! הכי נמי: ישראל שזקף לבינה - גליא דעתיה דניחא ליה
בעבודת כוכבים, וכי אתא עובד כוכבים ופלח לה - שליחותא דידיה קעביד.
ודלמא בעגל הוא דניחא להו, במידי אחרינא לא (ולא אסרי אשירות, דהא לאו שליחותייהו
הוה)? אמר קרא (שמות לב,ד) [ויקח
מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו] אלה אלהיך ישראל [אשר העלוך מארץ מצרים] - מלמד שאיוו לאלוהות הרבה!
אימא כל דבהדי עגל (אותן אשירות שהיו באותו הזמן אסרו דשליחותייהו הוה
אבל הנעבדות מכאן ואילך שחזרו בתשובה לאו שליחותייהו הוה)
ניתסרו, מכאן ואילך נישתרי!
מאן מוכח (מי יודע איזו היתה באותה שעה ואיזהו נעבדה אחרי כן)?
משנה:
עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה (דאין דעתם לחזור)
בשעת שלום – מותרת (הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם - ביטלוה); בשעת מלחמה – אסורה;
בימוסיאות של מלכים (אבני גזית המתוקנין בדרך מהלך המלך וכשהמלך עובר
מושיבין שם עבודת כוכבים והוא משתחוה לה) - הרי אלו מותרות, מפני
שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים (כלומר: מפני שצריך להעמידה בשעה שהמלכים עוברים:
שאינן וכנות למושב עבודת כוכבים כל שעה, אלא לאותה שעה; ולקמן פריך: ומשום הכי
מותרין? בתמיה!).
[תוי"ט: מפני
שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים - פי' הר"ב: ופעמים שהמלכים עוברים בדרך
אחרת, ואין חוששין להם, הלכך לאו 'משמשי עבודה זרה' חשיבי. וכן ל' רש"י.
וז"ל הר"ן: כיון שלפעמים וכו' לא קביעי למחשבינהו משמשי עבודה זרה,
ולאלתר מייאשי מינייהו, והוי ליה כע"ז שהניחו עובדיה דשריא. ע"כ. והתוס'
כתבו: והכומרים שעבדום - לא עשאום ע"ז אלא לצורך המלכים, וכשרואין שאין
המלכים חוששין בהם - גם הם מבטלים אותה. ע"כ. והרמב"ם מפרש בענין אחר:
שכשמולך מלך אחר - מקימין בימוס אחרת, וזהו 'כשהמלכים עוברים': ר"ל ממלכותן;
ולא ידעתי למה הרמב"ם בחבורו, וכן הטור לא העתיקו בבא ז]
גמרא:
אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בית נמרוד (מגדל שבנו דור הפלגה לעבודת
כוכבים, ונמרוד היה מלך עליהם) - הרי היא כעבודת
כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום, ומותר: אף על גב דכי בדרינהו רחמנא (שנאמר
'ויפץ ה' אותם' [בראשית
יא,ח]) כשעת מלחמה דמי, אי בעיא
למיהדר – הדור; מדלא הדור - בטולי בטלה.
בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות [מפני
שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים]:
וכי מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין – מותרין?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכי קאמר: מפני שמעמידין אותן בשעה
שהמלכים עוברין, ומלכים מניחין דרך זו והולכין בדרך אחרת (ואין חוששין להן; הלכך לאו משמשי
עבודת כוכבים חשיבי).
כי אתא עולא, יתיב אבימסא פגימא; אמר ליה רב יהודה לעולא: והא רב ושמואל
דאמרי תרוייהו 'בימוס שנפגם אסור', ואפילו למאן דאמר 'אין עובדים לשברים' - הני
מילי עבודת כוכבים, דזילא ביה מלתא למפלח לשברים, אבל האי [בימוס] - לא איכפת ליה (לעובד כוכבים אי נשבר, דאכתי חזי למושב
עבודת כוכבים)?
אמר ליה: מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל ומלאינן עיינין! הא רבי יוחנן וריש
לקיש, דאמרי
תרוייהו 'בימוס שנפגם מותר, ואפילו למאן דאמר 'עובדין לשברים' - הני מילי עבודת כוכבים:
דכיון דפלחה זילא ביה מילתא לבטולה, אבל הני - שקלי להאי (בימוס, מאחר שנפגם, ושדו ליה לבראי) ומייתו בימוס אחרינא!
תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש: 'בימוס שנפגם מותר; מזבח (שמקריבין
עליו זבח לעבודת כוכבים) שנפגם אסור עד שינתץ רובו'.
היכי דמי 'בימוס' היכי דמי 'מזבח' (מנא ידוע לן הי הוה בימוס למושב, והי הוה מזבח
שמקריבין עליו, דנפרוש מיניה)?
אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: בימוס = אבן אחת; מזבח = אבנים הרבה.
(עבודה זרה נד,א)
אמר חזקיה: מאי קרא (דמזבח הוי אבנים הרבה, ואיסורו עד שינתץ רובו)? - (ישעיהו
כז,ט) [לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו] בשומו כל אבני
מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים: אי איכא כאבני גיר מנופצות (כפור;
גרושל"א) - לא יקומון אשרים וחמנים (שוב לא
יקריבו עליו), אי לאו (דלא
ניתצו) – יקומו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.