דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה נג,ב)
היכי דמי 'בימוס' היכי דמי 'מזבח' (מנא ידוע לן הי הוה בימוס למושב, והי הוה מזבח
שמקריבין עליו, דנפרוש מיניה)?
אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: בימוס = אבן אחת; מזבח = אבנים הרבה.
(עבודה זרה נד,א)
אמר חזקיה: מאי קרא (דמזבח הוי אבנים הרבה, ואיסורו עד שינתץ רובו)? - (ישעיהו
כז,ט) [לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו] בשומו כל אבני
מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים: אי איכא כאבני גיר מנופצות (כפור;
גרושל"א) - לא יקומון אשרים וחמנים (שוב לא
יקריבו עליו), אי לאו (דלא
ניתצו) – יקומו.
תנא: 'נעבד (בבעלי חיים הנאסר לגבוה):
(אם) שלו (היה
כשהשתחוה לו) – אסור; ושל חבירו - מותר (אינו נאסר לגבוה)' ורמינהי [תוספתא
עבודה זרה פרק ו מ,ג]: 'איזהו נעבד? - כל שעובדים אותו, בין בשוגג ובין במזיד, בין באונס ובין
ברצון ('מזיד' ו'רצון' חדא הוה, אלא תנא 'רצון' אצל אונס)'; האי 'אונס' היכי דמי? לאו כגון דאנס בהמת חבירו
והשתחוה לה?
אמר רמי בר חמא: לא! כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמתו דידיה.
מתקיף לה רבי זירא: אונס רחמנא פטריה, דכתיב (דברים כב,כו) ולנערה לא תעשה דבר [אין
לנער חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה]!?
אלא אמר רבא: הכל (בין אונס בין רצון)
היו בכלל (שמות כ,ד) [לא תשתחוה להם ו]לא תעבדם [כי אנכי ה' אלקיך אל קנא פקד עון אבת על בנים על
שלשים ועל רבעים לשנאי], וכשפרט לך הכתוב (ויקרא
יח,ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם] וחי בהם [אני ה'] - ולא שימות בהם - יצא אונס; והדר כתב רחמנא (ויקרא
כב,לב) ולא תחללו את שם קדשי [ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם]: דאפילו באונס; הא
כיצד? הא בצנעא והא בפרהסיא ('לא
תחללו; והאי דקתני אונס אסור - בפרהסיא).
אמרו ליה רבנן לרבא: תניא דמסייעא לך: 'בימוסיאות של עובדי כוכבים בשעת
הגזרה (שעת גזרה פרהסיא הוא, ואונס הוא),
אף על פי שהגזרה בטלה - אותן בימוסיאות לא בטלו'.
אמר להו: אי משום הא - לא תסייען; אימר 'ישראל מומר הוה, ופלח לה ברצון'.
רב אשי אמר: לא תימא 'אימר' אלא ודאי ישראל מומר הוה (דאי
אפשר בכל העובדין שלא יהא בהן אחד מומר: אחרי שרואה את ישראל ידם מטה - נוטה לבו
לעבודת כוכבים) ופלח לה ברצון.
חזקיה אמר: (לעולם 'אונס' דקתני - שאנס בהמת חבירו, ואפילו הכי לא
תרמינהו אהדדי: דהא דתני 'אסור' -) כגון שניסך לעבודת
כוכבים יין על קרניה (בין קרניה של בהמת חברו, דעביד מעשה; והא ודאי מיתסרא,
כדיליף לקמן (ע"ב))
מתקיף לה רב אדא בר אהבה: האי - 'נעבד' הוא (בתמיהה: 'נעבד' לא קרי אלא שעשה
את הבהמה עצמה עבודת כוכבים)? האי - בימוס בעלמא
הוא (בימוס בעלמא שויוה),
ושרייה (ובעלי חיים לא מיתסרי משום משמשי עבודת כוכבים)!?
אלא אמר רב אדא בר אהבה: כגון שניסך לה יין בין קרניה דעבד בה מעשה (שעשה
עבודת כוכבים ועשה בה מעשה; אבל בהשתחואה או עבודה אחרת דלאו בגופה - לא
מיתסר דבר שאינו שלו) -
וכי הא: דאתא עולא, אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו 'המשתחוה לבהמת חבירו לא
אסרה' - עשה בה מעשה אסרה.
אמר להו רב נחמן: פוקו ואמרו ליה לעולא: כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך בבבל,
דאמר רב הונא: היתה בהמת חבירו רבוצה בפני עבודת כוכבים, כיון ששחט בה סימן אחד (לעבודת
כוכבים) – אסרה; מנא לן דאסרה?
אילימא מכהנים (שאנסום מלכי ישראל לעשות כומרים לעבודת כוכבים, וכתיב
'ולא יגשו אלי לכהן לי' (יחזקאל
מד,יג)), ודלמא שאני כהנים דבני דעה
נינהו (וקנסא הוא)? ואלא מאבני מזבח (שגנזום
מלכי בית חשמונאי משום דשיקצום מלכי יון לעבודת כוכבים, ואף על גב דהקדש הוו, ולא יכול
העובד כוכבים לאסרן - אפילו הכי: כיון דעבוד מעשה - אסרינהו רבנן)? - ודלמא כדרב פפא (דאמר קרא אשכחו ודרוש שיצאו
לחולין וקנאום העובדי כוכבים, ויכלו לאסרן)?
(עבודה זרה נד,ב)
ואלא מִכֵּלִים (של בית המקדש שהזניחם אחז),
דכתיב (דברי הימים ב כט,יט) ואת כל הכלים
אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו [והנם לפני מזבח ה'], ואמר מר: 'הכנו' = שגנזנום, 'והקדשנו' = שהקדשנו אחרים
תחתיהן; והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו! אלא כיון דעבד בהו מעשה - איתסרו להו (גזרו
עליהם חזקיה [המלך] וסיעתו איסור עולם אף להדיוט, דקתני 'גנזום', ולא
אמרינן 'ליפרקו וליפקו לחולין'); הכא נמי: כיון שעשה
בה מעשה – אסרה.
כי אתא רב דימי - אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא
אסרה, חפר בה בורות שיחין ומערות (לעבודת כוכבים) – אסרה (אף
להדיוט).
כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו 'המשתחוה לבעלי
חיים לא אסרן (להדיוט, אפילו הן שלו)',
עשאן חליפין לעבודת כוכבים (החליפן בעבודת כוכבים: שהיתה לו עבודת כוכבים והחליפה
לעובד כוכבים בבהמתו) – אסרן.
כי אתא רבין, אמר: פליגו בה רבי ישמעאל בר רבי יוסי ורבנן: חד אמר חליפין
אסורין, חליפי חליפין מותרין, וחד אמר: אפילו חליפי חליפין נמי אסורין.
מאי טעמא דמאן דאמר חליפי חליפין אסורין?
אמר קרא (דברים ז,כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך] והיית חרם כמוהו [שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא] - כל שאתה מהיה ממנו
הרי הוא כמוהו.
ואידך?
אמר קרא '[כי חרם] הוא' – הוא, ולא חליפי
חליפין.
ואידך?
ההוא מיבעי ליה למעוטי ערלה וכלאי הכרם, שאם מכרן וקידש בדמיהן – מקודשת (והכי
משמע: הוא תופס את דמיו, כדאמרן: 'כל שאתה מהיה', אבל ערלה - היא אסורה בכל מקום
שהיא, אבל דמיה אינה תופסת לאסרן, ואם מכרן וקידש בדמיהן – מקודשת: דלא מיתפסי
באיסורא, וממונא הוא אף על גב דאיהו אסור לאתהנויי מינייהו; מיהו ההיא הנאה מטיא
לה על ידי ערלה, אבל איהי לא מערלה קא מטיא ליה! ודוקא קידושי אשה, אבל איתהנויי
מינייהו מדרבנן אסור).
ואידך?
ערלה וכלאי הכרם לא צריכי מיעוטא, דהויא להו עבודת כוכבים ושביעית שני
כתובין הבאין כאחד (לתפוס דמיהן באיסורן, אף על פי שהן אסורין בכל מקום
שהן), וכל שני כתובין הבאין כאחד
אין מלמדין; עבודת כוכבים - הא דאמרן ('והיית
חרם כמוהו');
שביעית - דכתיב (ויקרא כה,יב) כי יובל היא קדש
תהיה לכם [מן השדה תאכלו את
תבואתה]:
מה קדש תופס את דמיו (דכתיב 'ופדה
בערכך' [ויקרא כז,כז]) ואסור - אף שביעית תופסת את
דמיה ואסורה;
אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין - אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאה
לחולין? - תלמוד לומר: 'תהיה' - בהוייתה תהא; הא כיצד? לקח בפירות שביעית בשר -
אלו ואלו מתבערין בשביעית (נאכלין קודם הביעור: קודם שיכלה לחיה מן השדה אותו
המין שמכר); לקח בבשר דגים - יצא בשר
נכנסו דגים (דכולי האי לא תפיס);
בדגים יין - יצאו דגים נכנס יין; ביין שמן - יצא יין ונכנס שמן; הא כיצד? - אחרון
אחרון נתפס בשביעית, ופרי עצמו (פרי של שביעית שמכר ראשון)
- אסור.
ואידך קסבר: שני כתובין הבאין כאחד מלמדין, ואיצטריך 'הוא' למעוטינהו.
משנה:
שאלו את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודת כוכבים - למה אינו מבטלה?
אמרו להן: אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין - היה מבטלו; הרי הן
עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות; יאבד עולמו מפני השוטים?
אמרו להן: אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו?!
אמרו להן: אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו (העובדין לחמה וללבנה אם היינו
רואין ששאר עבודות כוכבים חריבות מעצמן, ואלו קיימות - היינו מודים לאלו), שאומרים 'תדעו שהן אלוהות, שהרי הן לא בטלו'.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא פ"ז מ"ג]: שאלו פלוסופין (חכמי האומות) את הזקנים ברומי: אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים
- מפני מה אינו מבטלה?
אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין - הרי הוא מבטלה; הרי
הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות - יאבד עולם מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו
נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
דבר אחר: הרי שגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח! אלא
עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין;
דבר אחר: הרי שבא על אשת חבירו: דין הוא שלא תתעבר! אלא עולם כמנהגו נוהג
והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
והיינו דאמר ריש לקיש: אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי
פומבי (רושם שלי שאני רושם בו - ובלע"ז קויי"ן -
עושין הפקר לכל: שכל הרוצה לחתום בו - יחתום בו; כלומר: שבאין על הערוה על כרחי, ומולידין) אלא שמטריחין אותי (שאני יוצר הוולד) ומחתימין אותי בעל כרחי (ומולידין, שהרי גזרה לפני שינהוג העולם
כמנהגו; ומיבעיא לי היכא איתמר דריש לקיש, ובאיזה מקרא הוא דורש קבלה זו שהקב"ה
קובל על כך; ובתנחומא דריש מאותו פסוק 'צור ילדך תשי וגו' [דברים לב,יח]).
שאל פלוספוס אחד את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם (דברים ד,כד) 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (מתקנא לנקום את עובדיהם)' - מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה?
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד, ואותו
הבן היה מגדל לו את הכלב, והעלה לו שם על שם אביו; וכשהוא נשבע - אומר "בחיי
כלב אבא"; כששמע המלך - על מי הוא כועס? על הבן הוא כועס או על הכלב הוא
כועס? הוי אומר על הבן הוא כועס!
אמר לו: 'כלב' אתה קורא אותה, והלא יש בה ממש!?
אמר לו: ומה ראית?
אמר לו: פעם אחת נפלה דליקה בעירנו, ונשרפה כל העיר כולה, ואותו בית עבודת
כוכבים לא נשרף!
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה: כשהוא
עושה מלחמה - עם החיים הוא עושה (מלחמה ומכלה את ממונם)?
או עם המתים הוא עושה? הוי אומר עם החיים הוא עושה!
אמר ליה: 'כלב' אתה קורא אותה? 'מת' אתה קורא אותה? אם כן יאבדנה מן
העולם!?
אמר לו: אילו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדין - הרי הוא מבטלה; הרי הן
עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים (אפיקי מוצאי מים) ולגאיות, יאבד עולמו מפני שוטים? וכן הוא אומר:
(עבודה זרה נה,א)
(צפניה א,ב) אסוף אסף כל מעל
פני האדמה
(כלומר: האֲכַלֶּה את הכל? בתמיה!) נאם ה'? [פסוק
ג] אסף אדם ובהמה,
אסף עוף השמים ודגי הים; והמכשלות את הרשעים [והכרתי את האדם מעל פני האדמה נאם ה'] (כל דברים שהרשעים נכשלין בהן); וכי מפני שהרשעים נכשלים בהן יאבדם מן העולם? והלא
לאדם הן עובדין!? (סוף הפסוק שם); 'והכרתי את האדם
מעל פני האדמה (בתמיה: שהרי אף לאדם הן עובדין)?'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.