דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
נד,ב)
שאל פלוספוס אחד את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם (דברים ד,כד) 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (מתקנא לנקום את עובדיהם)' - מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה?
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד, ואותו הבן
היה מגדל לו את הכלב, והעלה לו שם על שם אביו; וכשהוא נשבע - אומר "בחיי כלב
אבא"; כששמע המלך - על מי הוא כועס? על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס?
הוי אומר על הבן הוא כועס!
אמר לו: 'כלב' אתה קורא אותה, והלא יש בה ממש!?
אמר לו: ומה ראית?
אמר לו: פעם אחת נפלה דליקה בעירנו, ונשרפה כל העיר כולה, ואותו בית עבודת כוכבים
לא נשרף!
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה: כשהוא
עושה מלחמה - עם החיים הוא עושה (מלחמה ומכלה את ממונם)?
או עם המתים הוא עושה? הוי אומר עם החיים הוא עושה!
אמר ליה: 'כלב' אתה קורא אותה? 'מת' אתה קורא אותה? אם כן יאבדנה מן העולם!?
אמר לו: אילו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדין - הרי הוא מבטלה; הרי הן עובדין
לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים (אפיקי מוצאי מים)
ולגאיות, יאבד עולמו מפני שוטים? וכן הוא אומר:
(עבודה זרה נה,א)
(צפניה א,ב) אסוף אסף כל מעל
פני האדמה
(כלומר: האֲכַלֶּה את הכל? בתמיה!) נאם ה'? [פסוק
ג] אסף אדם ובהמה,
אסף עוף השמים ודגי הים; והמכשלות את הרשעים [והכרתי את האדם מעל פני האדמה נאם ה'] (כל דברים שהרשעים נכשלין בהן); וכי מפני שהרשעים נכשלים בהן יאבדם מן העולם? והלא
לאדם הן עובדין!? (סוף הפסוק שם); 'והכרתי את האדם
מעל פני האדמה (בתמיה: שהרי אף לאדם הן עובדין)?'
שאל אגריפס שר צבא (עובד כוכבים היה, ממונה על ראשי גייסות, ובימי אגריפס
המלך היה) את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם
(דברים ד,כד) 'כי ה' אלהיך אש אוכלה
הוא אל קנא' - כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר?
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שנשא אשה על אשתו; חשובה ממנה - אין
מתקנאה בה (אשתו הראשונה אינה מקפדת [כל כך] לשנוא את בעלה), (אבל אם) פחותה ממנה מתקנאה בה
(ומקפדת עליו לשנאתו).
אמר ליה זונין (ישראל היה) לרבי עקיבא: לבי ולבך
ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי (פִּסחים
ההולכין לעבודת כוכבים: שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין),
ואתו (וחוזרין) כי מצמדי (באיברין
מצומדים) - מאי טעמא?
אמר לו: אמשול לך משל למה"ד: לאדם נאמן שהיה
בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים; פעם
אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים; אמרה לו אשתו: בוא ונכפרנו! אמר לה: וכי מפני
ששוטה זה עשה שלא כהוגן - אנו נאבד את אמונתינו? אף כך: יסורין, בשעה שמשגרין אותן
על האדם - משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה
פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני; כיון שהגיע זמנן לצאת - הלך זה לבית עבודת
כוכבים; אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא! וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה
שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?
והיינו דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (דברים
כח,נט) [והפלא ה' את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות] וחלים רעים ונאמנים: רעים בשליחותן (שמיסרים
את הגוף) ונאמנים בשבועתן.
אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה: האיכא בית עבודת כוכבים באתרין, דכי מצטריך
עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו 'שחטו לי גברא ואייתי מטרא!'; שחטו לה גברא
ואתי מטרא!
אמר ליה: השתא, אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא דאמר רב: מאי דכתיב (דברים ד,יט) [ופן
תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית
להם ועבדתם] אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים [תחת כל השמים] - מלמד שהחליקן בדברים (מניחן לטעות) כדי לטורדן מן העולם;
והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (משלי
ג,לד) אם ללצים הוא יליץ
ולענוים יתן חן? - בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.
משנה:
לוקחין גת בעוטה (שֶׁבָּעֲטָהּ וּדְרָכָהּ עובד כוכבים) מן העובד כוכבים אף על פי שהוא נוטל בידו (ענבים
מתוך יין בעדשים של גת שקורין מיי"ש) ונותן לתפוח (אסיפת
גל הענבים שתחת הקורה קרי 'תפוח', ובלע"ז ש"ק);
ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור (וקסבר תנא דידן: לא הוי יין נסך עד שירד לבור);
ירד לבור - מה שבבור אסור (אם נגע בו העובד כוכבים אחרי כן; בור היו עושין לפני הגת,
והכלי נתון שם לקבל היין, ויש שטחין הבור בסיד והיין משתמר בתוכו, ואינו מאבד טפה
והוא 'בור סיד') והשאר מותר.
דורכין עם העובד כוכבים בגת (ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא, דאפילו בשתיה סבר
האי תנא דשרי כל זמן שלא ירד לבור; ומשום 'גורם טומאה' ליכא: שמשעה שדרך בהן העובד
כוכבים מעט – נטמאו; ומשום 'מסייע ידי עוברי עבירה' ליכא: שהעובד כוכבים לא נצטווה
על כך),
(עבודה זרה נה,ב)
[המשך המשנה]
אבל לא בוצרין עמו (לפי שנותנין בגת טמאה, וגורם טומאה הוא: שנתינתן לגת
- לשם דריכה הוא, ודריכתן תטמאם, וקודם דריכה ודאי לא מקבלי טומאה, דסתמא לא הוכשרו;
והא דקיימא לן 'הבוצר לגת הוכשר' - היינו היכא דהוכשר ודאי; וקסבר: אסור לגרום
טומאה לחולין שבא"י);
ישראל שהוא עושה (פירותיו) בטומאה (עובר עבירה
הוא, שהרי נצטווה על כך) - (הלכך)
לא דורכין ולא בוצרין עמו (אפילו דורכן נמי אסור, שדריכתן בעבירה בגת טמאה,
ודריכתן הוא עיקר טומאתן: כשנעשין משקה הן טמאין על ידי הגת, ואסור לסייע ידי
עוברי עבירה, אלא פורשין מהן כדי שלא ירגיל בכך; אבל עובד כוכבים - לאו עובר עבירה
הוא, שלא נצטווה), אבל מוליכין עמו חביות (ריקניות) לגת, ומביאין עמו (חביות מלאות)
מן הגת (דאין כאן עבירה: דמאחר שנטמאו בגת - מותר לתת היין
בחביות טמאות).
נחתום שהוא עושה בטומאה - לא לשין ולא עורכין עמו (שכל מעשה עריכה זו בעבירה), אבל מוליכין עמו פת לפלטר (שאופה את הפת).
גמרא:
אמר רב הונא: יין, כיון שהתחיל להמשך (שהגת עשויה במדרון, ומשעה שהוא נמשך
מצד העליון לצד התחתון קרוי 'יין') - עושה יין נסך.
תנן: 'לוקחים גת בעוטה מן העובד כוכבים ואף על פי שנטל בידו ונתן לתפוח'!?
אמר רב הונא: בגת פקוקה (שפקקו הצינור על פי הבור שלא יכול לירד) ומלאה (והיא היתה כולה מלאה ענבים, ולא נמשך בה יין ולא זז ממקומו,
אלא במקום שנסחט שם עומד).
(ומקשין:) תא שמע (והא קתני): 'ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור'! (אבל
ל'נמשך' לא חיישינן)?
הכי נמי בגת פקוקה ומלאה (ואשמעינן: בגת מלאה - אין בה משיכה עד שיטול פקק
שלפניה וירד היין, והיא משיכתו מיד).
תא שמע: 'ירד לבור - מה שבבור אסור, והשאר מותר'! (והא הכא דהתחיל לירד, והרי נמשך, וקתני
'מה שבגת מותר')?
אמר רב הונא: לא קשיא: כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה, דתניא [תוספתא עבודה זרה פרק ח מ"א]: 'בראשונה היו
אומרים [בד"ד (בד"ד דב"ב - סימנין הן)]:
אין בוצרין (בצירה היא גרם טומאה: שהבוצרו
מוליכו לגת, והגת טמאה) עם העובד כוכבים בגת (והוא
הדין לישראל העושה פירותיו בטומאה) '
- שאסור לגרום טומאה לחולין
שבא"י,
(ומוסיף עליו:) 'ואין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה',
- שאסור לסייע ידי עוברי
עבירה (לעיל פרשתי),
'אבל דורכים עם העובד כוכבים בגת' (דכיון
דכבר נטמאו, ועובד כוכבים לאו עובר עבירה הוא: שלא נצטווה - שרי)
- ולא חיישינן לדרב הונא (למיסריה
משום 'משתכר באיסורי הנאה משהתחיל לימשך', דאינו יין עד שירד לבור);
'וחזרו לומר' [דב"ב]:
'אין דורכין עם העובד כוכבים בגתה
- משום דרב הונא,
(עבודה זרה נו,א)
'ואין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו'
(משום דגורם טומאה הוא, ואף על גב דסבירא לן השתא
'מותר לגרום טומאה לחולין', כדקתני סיפא - הני מילי דעובד כוכבים, אבל דישראל -
טבולים הם לתרומה, ואסור לגרום טומאה לתרומה, דכתיב [במדבר יח,ח] 'ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי': בשתי תרומות הכתוב מדבר),
- וכל שכן שאין דורכין (שדריכתן
מטמאתן, ומסייע ידי עוברי עבירה);
'אבל בוצרין עם העובד כוכבים בגת.'
- שמותר
לגרום טומאה לחולין שבא"י.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.