דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
סג,ב)
יתיב רב נחמן, ועולא, ואבימי בר פפי, ויתיב רבי חייא בר אמי גבייהו, ויתבי וקא
מיבעיא להו: שכרו לשבור ביין נסך (לשבר חבית ולשפוך את היין)
– מהו (שיהא שכרה מותר)?
מי אמרינן 'כיון דרוצה בקיומו (דישראל זה רוצה בקיומן של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו
מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם) - אסור' או דלמא: כל
למעוטי תיפלה שפיר דמי?
אמר רב נחמן: ישבור ותבא עליו ברכה.
לימא מסייע ליה: 'אין עודרין (אין חופרין) עם העובד כוכבים בכלאים
(עבודה זרה סד,א)
אבל עוקרין עמו (להשליכן לאיבוד, ואף על גב דרוצה בקיומן שלא יעקרו מאליהן
עד שיעקרם הוא) כדי למעוטי את התיפלה'; סברוה:
הא (דקתני 'עוקרין')
- מני? (אפילו ל)רבי עקיבא היא, דאמר
'המקיים בכלאים לוקה' (דאם זרען אחֵר, ובא זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן
– לוקה, אלמא אסור להיות רוצה בקיומן), דתניא: 'המנכש והמחפה
(לאחר זריעתן חופה עפר עליהן כדרך כל הזורעים) בכלאים לוקה (דהיינו נמי 'זורע'; דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוין
- הא נמי לצמוחי פירי מכוין); רבי עקיבא אומר: אף
המקיים'; מאי טעמא דרבי עקיבא? אמר קרא [ויקרא
יט,יט] [את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים] שדך לא תזרע כלאים
[ובגד כלאים שעטנז לא יעלה
עליך];
אין לי אלא זורע, מקיים מנין? תלמוד לומר: 'לא ... כלאים' (כלאים
דהרבעה קא דריש: מדסמך 'כלאים' ד'לא
תרביע' גבי שדה - דרשינן (מועד קטן דף ב:) 'כלאים
שדך לא', מדלא כתיב 'בהמתך לא תרביע כלאים
ולא תזרע שדך כלאים' - שמע מינה: שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן, ומשמע דמזהיר הכתוב
שלא יהו כלאים בשדה ויטול שכרו); ואילו למעוטי תיפלה
שרי (ואילו עוקרין – שרי, למעוטי תיפלה, אף על גב דרוצה בקיומן
עד שיעקרם הוא)!
לא! הא מני? - רבנן היא (דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן; אבל יין נסך - דאסור להיות
רוצה בקיומן, דישראל מצֻוֶּה לבטל עבודת כוכבים ותשמישיה - אימר לך דאסור).
אי רבנן - מאי איריא 'עוקרין' (מדאצטריך למישרי 'עוקרין' - משמע דהא רוצה בקיומן דמיעוט
תיפלה - הוא שרי, אבל קיום גמור – אסור)? (ואי
רבנן -) אפילו קיומי נמי שפיר דמי!?
הכא במאי עסקינן? - כגון דקא עביד בחנם (לעולם רבנן היא, והאי דאיצטריך למישרי
'עוקרין' - לאו משום איסור רוצה בקיומו, אלא משום איסור מתנת חנם), ורבי יהודה היא, דאמר (דאמר בפרק קמא (לעיל כ.)) 'ליתן להם מתנת חנם אסור'
(ואשמעינן דלמעוטי תיפלה - שפיר דמי);
(ומקשינן: ונהי נמי דרבי יהודה היא,) מדרבי יהודה - נשמע לרבי עקיבא: לאו אמר רבי יהודה
'אסור ליתן להם מתנת חנם' אבל למעוטי תיפלה שפיר דמי (דשרי איסור דידיה גבי מיעוט תיפלה)? - לרבי עקיבא נמי: אף על גב דאמר רבי עקיבא 'המקיים
בכלאים לוקה' - למעוטי תיפלה שפיר דמי (דשרי נמי איסור קיום משום מיעוט תיפלה; וגבי יין נסך נמי
משום מיעוט תיפלה שרי).
ותו לא מידי (ותו ליכא לאקשויי מיניה).
הדור יתבי וקמבעיא להו: דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים (עובד כוכבים
שמוכר עבודת כוכבים) – מהו (דמיהן מה הן בהנאה)? מי תופסת דמיה ביד עובד כוכבים או לא?
אמר להו רב נחמן: מסתברא: דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרין, מדהנהו
דאתו לקמיה דרבה בר אבוה, אמר להו: "זילו זבינו כל מה דאית לכו, ותו איתגיירו
(בואו והתגיירו)" (דלאחר
שתתגיירו אסור לכם למכור עבודת כוכבים שבידכם);
מאי טעמא? משום דקסבר דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרין (אלמא
כי מזבין ליה בהיותו עובד כוכבים - שרי לאתהנויי בה כשהוא גר).
ודלמא שאני התם: דכיון דדעתיה לאיגיורי - ודאי בטלה (בטלו להו מקודם, ועובד כוכבים מבטל
עבודת כוכבים; הלכך דמיה מותרין, דהא בטלו)!? אלא מהכא [תוספתא עבודה זרה פרק ח מ"ו, בשנויים]: 'ישראל שהיה נושה
בעובד כוכבים מנה, ומכר עבודת כוכבים והביא לו, יין נסך והביא לו – מותר (אלמא
דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותר); אבל אם אמר לו
"המתן לי עד שאמכור עבודת כוכבים ואביא לך", "יין נסך ואביא
לך" – אסור'!
(בעיין איפשוט; מיהו מתניתין - היכי מיתרצא?) מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר רב ששת: סיפא - משום דהוה ליה כי 'רוצה בקיומו (עד שימכרנה העובד כוכבים)'.
וכי רוצה בקיומו כהאי גוונא - מי אסיר? והתנן [דמאי פ"ו מ"י]: 'גר ועובד כוכבים שירשו אביהן עובד כוכבים: גר יכול
לומר לו "טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות", "טול אתה יין נסך ואני פירות"
(אלמא: דגר רוצה בקיומה: שלא תשתבר עד שיטול מידו
כנגדה - מותר); אם משבאו לרשות הגר – אסור'.
אמר רבא בר עולא: מתניתין - בעבודת כוכבים (של זהב או של כסף) המתחלקת לפי שבריה (שאם תשבר - יחלקוה לשברים, דלא איכפת
לגר בשבירתה).
תינח עבודת כוכבים, יין נסך - מאי איכא למימר (הא ודאי: אם ישתבר – יאבד, וקתני
"טול אתה יין ואני פירות")?
בחרס הדרייני (דלא איכפת לן, דהיין בלוע בתוכו ופולטו כששורהו במים).
והלא רוצה בקיומו: שלא יגנובו ושלא יאבדו?
אלא אמר רב פפא: ירושת הגר קאמרת? שאני ירושת הגר, דאקילו בה רבנן: גזירה שמא
יחזור לקלקולו.
(עבודה זרה סד,ב)
תניא נמי הכי: במה דברים אמורים? שירשו, אבל נשתתפו – אסור.
הדור יתבו, וקמיבעיא להו: גר תושב (אינו עובד עבודת כוכבים, ובר מיניה של עובד כוכבים הוא
בכל שאר עבירות) - מהו שיבטל עבודת כוכבים? דפלח
- מבטיל, דלא פלח - לא מבטיל? או דלמא כל דבר מיניה מבטיל, והאי בר מיניה הוא?
אמר להו רב נחמן: מסתברא דפלח - מבטיל, דלא פלח - לא מבטיל.
מיתיבי: 'ישראל שמצא עבודת כוכבים בשוק: עד שלא באתה לידו - אומר לעובד כוכבים
ומבטלה; משבאתה לידו - אינו אומר לעובד כוכבים ומבטלה, מפני שאמרו: עובד כוכבים
מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, בין עובדה ובין שאין עובדה' מאי 'עובדה'
ומאי 'שאינו עובדה'? אילימא אידי ואידי עובד כוכבים (קאמר דזה מבטל יראתו של זה, ואף על
פי שהמבטל לא עבד את זו מעולם, כי אם שלו הוא עובד)
- היינו 'שלו ושל חבירו''!?; אלא לאו 'עובדה' = עובד כוכבים, ומאי 'שאינו עובדה' = גר
תושב! ושמע מינה: גר תושב נמי מבטל!
לא! לעולם אימא לך אידי ואידי עובד כוכבים, ודקאמרת 'היינו שלו ושל חבירו'
– רישא: זה וזה לפעור (זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו, ואשמעינן רישא
דזה מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו)
וזה וזה למרקוליס, סיפא: זה לפעור וזה למרקוליס (וסיפא אשמעינן דאפילו זה לפעור וזה
למרקוליס - מבטל זה את של חבירו).
מיתיבי: 'איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים
- דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח;
אחרים אומרים: אלו לא באו לכלל גר תושב (שיהו ישראל מצווים להחיותן, שהרי אף עובדי כוכבים
גמורים נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר המצות),
אלא איזהו גר תושב? - זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ
מאיסור נבילות;
מייחדין אצלו יין, ואין מפקידין אצלו יין (בביתו לזמן מרובה: דאיכא למיחש לאיחלופי
ביין שלו, שהוא אסור כדקתני סיפא: 'יינן כשמנן'),
ואפילו בעיר שרובה ישראל; אבל מייחדין אצלו יין (ישראל מניח בחנותו עד שילך כדי מיל
או יותר, מה שאין כן בעובד כוכבים: דהאי, כיון דלא פלח - לא נגע ולא מנסך, ולמגע
עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן. דכיון דאין לו הנאה בכך - אינו מניחו
ליגע, ולאחלופי בזמן מועט - ליכא למיחש), ואפילו בעיר שרובה
עובדי כוכבים; שמנו כיינו (משמע: שמנו אסור כיינו, ולהחמיר בא);
'שמנו כיינו' סלקא דעתא? שמן מי
קא הוי יין נסך? אלא:
'יינו כשמנו' (יינו מותר בהנאה כשמנו; וקודם שהותר השמן באכילה קאי,
אבל בשתיה - אסור)
ולשאר כל דבר הרי הוא כעובד כוכבים.
רבן שמעון אומר: יינו יין נסך' (דאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים).
ואמרי לה 'מותר בשתיה'.
קתני מיהא 'ולשאר כל דבריו הרי הוא כעובד כוכבים (דכיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה)' - למאי הלכתא? לאו דמבטל עבודת כוכבים כעובד
כוכבים?
אמר רב נחמן בר יצחק: לא! ליתן רשות ולבטל רשות (שאינו יכול ליתן רשותו לישראל אלא
אם כן שכר ממנו מערב שבת), וכדתניא: ישראל מומר: משמר שבתו
בשוק (בפרהסיא, ואף על פי שהוא מומר לחלל שבת בצינעא) - מבטל רשות; שאין משמר שבתו בשוק - אין מבטל רשות, מפני
שאמרו: ישראל (אם היה פתח ביתו פתוח לחצר שישראל דרין בה, ושכח ולא עירב
עמהן) נותן רשות ומבטל רשות (מבטל להם
את רשותו של חצר, ואם לא ביטל - אסור להוציא מבתיהם לחצר, דהוה להו 'מוציאין מרשות
המיוחדת לכל אחד לרשות שיש לזה חלק בה', וחכמים גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות
חבירו); ובעובד כוכבים - עד שישכור;
כיצד? (ישראל הנותן רשות)
אומר לו "רשותי קנויה לך"! "רשותי מבוטלת לך" (וזה נוטלה
ממנו ומוציא לחצר) – קנה (הנוטל באמירה בעלמא, בלא מתן מעות), ואין צריך לזכות (על ידי קנין)'.
רב יהודה שדר ליה קורבנא (תשורה)
(עבודה זרה סה,א)
לאבידרנא (שם העובד כוכבים)
ביום אידם; אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים.
אמר ליה רב יוסף: והתניא 'איזהו גר תושב? - כל שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא
לעבוד עבודת כוכבים'!?
כי תניא ההיא – להחיותו.
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'גר תושב שעברו עליו י"ב חדש ולא מל
- הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים'?
התם - כגון שקיבל עליו למול ולא מל.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.