דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
סד,ב)
רב יהודה שדר ליה קורבנא (תשורה)
(עבודה זרה סה,א)
לאבידרנא (שם העובד כוכבים)
ביום אידם; אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים.
אמר ליה רב יוסף: והתניא 'איזהו גר תושב? - כל שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא
לעבוד עבודת כוכבים'!?
כי תניא ההיא – להחיותו.
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'גר תושב שעברו עליו י"ב חדש ולא מל
- הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים'?
התם - כגון שקיבל עליו למול ולא מל.
רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם; אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים.
אזל, אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא (במרחץ של וורדים) וקיימן זונות ערומות קמיה, אמר ליה: אית לכו כהאי גוונא
לעלמא דאתי?
אמר ליה: דידן עדיפא טפי מהאי.
אמר ליה: טפי מהאי מי הוה?
אמר ליה: אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא.
אמר ליה: אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי?
עד דיתבי - אתא ההוא פריסתקא דמלכא, אמר ליה: קום! דקבעי לך מלכא!
כי נפיק ואזיל, אמר ליה: עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע (עין המתאוה
לראות רעתכם תעקר שהרי הקב"ה ממלא כל תאוותכם שאף שיחתכם מתבררת)!
אמר ליה רבא: אמן!
פקע עיניה דבר שישך.
אמר רב פפי: איבעי ליה למימרא ליה מהאי קרא: (תהלים מה,י) בנות מלכים ביקרותיך (לכבוד לך לישראל קא מבשר נביא) נצבה שגל לימינך בכתם אופיר.
אמר רב נחמן בר יצחק: איבעי ליה למימרא ליה מהכא: (ישעיהו סד,ג) [ומעולם לא שמעו לא האזינו] עין לא ראתה אלהים
זולתך יעשה למחכה לו (זולתי עין של הקב"ה את אשר יעשה למחכה לו - לא נראה
כבוד וגדולה דוגמתה).
שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת:
ואף על גב דלא אמר ליה לעיתותי ערב (בתמיה: דהעברת חבית - לאו לעיתותי ערב: לאחר שנשלם כל
זמן שכר פעולתו, אלא: קודם גמר זמן שכירותו אמר לו "העבר חבית של יין נסך"
קתני מתניתין 'שכרו מותר')? ורמינהי [דומה לתוספתא עבודה זרה פרק ח מ"ד]: 'השוכר את הפועל ולעיתותי ערב (דכבר נתחייב
לו כל שכרו קודם העברת חבית) אמר לו "העבר חבית
של יין נסך ממקום למקום" - שכרו
מותר [בתוספתא שלנו לא כתוב
חבית של יין נסך' אלא 'הלגין הזה']'; טעמא דאמר ליה לעיתותי ערב [– אִין], כולי יומא –
לא!?
אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין - דאמר לעיתותי ערב תנן;
רבא אמר: (לעולם דלא אמר ליה לעיתותי ערב, ו)לא קשיא: הא דאמר ליה "העבר לי מאה חביות במאה פרוטות",
הא דאמר ליה "העבר לי חבית חבית בפרוטה" (מתניתין, דקתני 'מותר' כגון
"העבר לי חבית בפרוטה", ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן - שדי פרוטה
לנהרא, אי נמי לא שקיל מיד עובד כוכבים, ואינך משתרו: דהא לא שייך שכר ההוא חבית
בהדי אינך, דכל חדא - קנין אגרא באפי נפשא; ברייתא דכי לא אמר ליה לעיתותי ערב -
הוי כל שכרו אסור, כגון דאמר ליה העבר מאה חביות במאה פרוטות: דכל כמה דלא
אעברינהו לכולהו - לא יהיב ליה מידי, הלכך כולי אגרא שייך ביה); והתניא (בניחותא): 'השוכר את הפועל ואמר
לו "העבר לי מאה חביות במאה פרוטות", ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן -
שכרו אסור; "חבית חבית בפרוטה", ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן - שכרו
מותר'.
השוכר את החמור להביא עליה יין נסך - שכרו אסור:
הא תו למה לי? היינו רישא!?
סיפא איצטריכא ליה: 'שכרה לישב עליה, אף על פי שהניח עובד כוכבים לגינו עליה
- שכרו מותר' (לאשמועינן דאגרא - לאו אלגין מקבל ליה, ושרי).
למימרא דלגין - לאו דינא הוא לאותוביה? – ורמינהי: השוכר את החמור: שוכר מניח
עליה כסותו ולגינתו (של יין נסך; לאו דרכיה לאותוביה, הלכך אגרא - לאו עליה
קא מתייהב) ומזונותיו של אותו הדרך (אפילו הוא
מהלך שלשה ימים); מכאן ואילך - חמר מעכב עליו:
חמר מניח עליה שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום; מכאן ואילך שוכר מעכב עליו'!
אמר אביי: נהי דלגין, דינא הוא לאותובי, מיהא אי לא מותיב ליה - מי אמרינן ליה
(לחמר) "נכי ליה (פחת לו) אגרא דלגינתו (שכר הלגין)"
(וכיון דכי לא מותיב - לא מנכי, כי מותיב נמי - אגרא לאו
עליה מתחייב, ושרי)?
היכי דמי (דשוכר מניח עליה מזונות כל הדרך, וחמר אינו מניח אלא מזונות
יום אחד)? אי דשכיח למזבן (בדרך הליכתן
מוצאין מזונות ליקח כל שעה) - חמר נמי לעכב, ואי
דלא שכיח למזבן - שוכר נמי לא לעכב!?
אמר רב פפא: לא, צריכא דשכיח למיטרח ולמזבן מאונא לאונא (ממסע למסע
מהלך יום אחד, כמו 'נטל ועבר תלתא אונין' דסנחריב):
חמר דרכיה למיטרח ולמזבן, שוכר לאו דרכיה למיטרח ולמזבן.
אבוה דרב אחא בריה דרב איקא
(עבודה זרה סה,ב)
הוה שפיך להו חמרא לעובדי כוכבים (הוא היה מוכר להם יין, ודרך למוכרי חביות של יין ליתן
גם החביות ללוקחין; והכי אמרינן ב'המפקיד' (בבא מציעא מ:) 'איכא גולפי ושדריה': שהלוקח
מוכרו בחנות משתכר בהן, לבד מה שהוא משתכר ביין; ורב איקא הוה שפיך להו מגולפי
שלקחו ממנו ויהיב בזיקי דידהו), ואזיל מעבר להו מעברא
(להן את מעבר המים),
ויהבו ליה גולפי (דזבון מיניה) באגרא; אתו, אמרו ליה
לאביי, אמר להו: כי קא טרח (לשפוך) - בהתירא קא טרח (בדידיה
קא טרח: שהיין אינו נאסר עד שמגיע לקרקעית של זיקי דידהו; 'זיקי' - של עור;
'גולפי' - של חרס; ולקמיה פריך: 'הא קא מעבר להו מעברא?', דהיינו לאחר שנאסר).
והא 'רוצה בקיומו (לאחר שנאסר)': דלא נצטרו זיקי (שלא יתבקעו
הנודות שלהם, ויצטרכו לגולפי, ולא יהבי להו ניהליה)?
דמתני בהדייהו (דאי נמי מצטרו זיקי - לא יהיב להו גולפי); אי נמי דמייתו פריסדקי בהדייהו (כלים רקים
לקבל היין היוצא מן הנודות כשהן מתבקעין, דלא איכפת להו אי מצטרו זיקי).
והא קא מעבר להו מעברא, דקא טרח באיסורא!?
דאמר ליה למברויא מעיקרא (רב איקא - ריש נהרא הוה, ואמר להו למברויא לספן מעיקרא:
"הרי ימים רבים, כל עת שיגיעו אנשים הללו - העבירם בחנם"); אי נמי דנקיטי ביה קיטרי ('קישרי' - סימן הוא מוסר להם, ומכירם
הספן, ומעבירם, ואיהו לא טרח מידי).
משנה:
יין נסך שנפל על גבי ענבים - ידיחן (במים), והן מותרות; ואם היו
מבוקעות – אסורות;
נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים: אם יש בהן בנותן טעם – אסור;
('וכן יין שנפל לתוך החומץ כו' - לא גרס)
ומעשה בביתוס בן זונן שהביא גרוגרות (תאנים יבשים)
בספינה, ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן, ושאל לחכמים והתירום.
זה הכלל: כל שבהנאתו בנותן טעם (שנהנה בטעמו של איסור, דהיינו: בנותן טעם לשבח) – אסור; כל שאין בהנאתו בנותן טעם (שנהנה בטעמו) – מותר, כגון חומץ שנפל על גבי גריסין (דנותן
טעם לפגם הוא - מותר).
(וכן היו עושין כו' לא גרסינן
במתניתין.)
גמרא:
מעשה לסתור (יש אדם שמביא ראיות לסתור את דבריו? קתני 'אם יש בהן בנותן
טעם אסורות' והדר תני 'מעשה דגרוגרות והתירום')?
חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אם נותן טעם לפגם הוא מותר, ומעשה נמי בביתוס בן זונן
שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן (גרוגרות
- היין פוגמן), ובא מעשה לפני חכמים והתירום'.
ההוא כרי דחיטי דנפל עליה חביתא דיין נסך; שרייה רבא לזבוניה לעובדי כוכבים.
איתיביה רבה בר ליואי לרבא: 'בגד שאבד בו כלאים (שארוג כלאים חוט אחד ואין מקומו ניכר) - הרי זה לא ימכרנוה לעובד כוכבים (כדמפרש:
שמא יחזור וימכור לישראל), ולא יעשנה מרדעת לחמור, אבל
עושה אותו תכריכין למת מצוה (דכתיב [תהלים
פ"ח,ו] 'במתים חפשי':
כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות)'; לעובד כוכבים מאי טעמא
לא? - דלמא אתי לזבוניה לישראל; הכי נמי אתי לזבוניה לישראל (איכא למיחש שמא יחזור וימכרם
לישראל)!
הדר שרא למיטחינהו ולמפינהו (דתו לא זבין להו ישראל מעובד כוכבים, דפתן אסורה) ולזבונינהו לעובדי כוכבים שלא בפני ישראל (דאי חזי
ישראל דישראל חבריה מזבין ליה לעובד כוכבים - הדר זבין ליה איהו מיד עובד כוכבים,
דסבר פת של היתר היא שישראל אפאה).
תנן: 'יין נסך שנפל על גבי ענבים - ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות – אסורות';
'מבוקעות' – אִין, שאין מבוקעות – לא!?
אמר רב פפא: שאני חיטי: הואיל ואגב צירייהו (סדק שבחיטין; 'צירייהו' - לשון
'מיצטרו זיקי' (לעיל ל.)) - כמבוקעות דמיין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.