דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
סז,ב)
ורבי שמעון - מאי טעמא?
דתניא (דברים יד,כא) לא תאכלו כל נבלה
לגר אשר בשעריך [תתננה ואכלה או מכר לנכרי
כי עם קדוש אתה לה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו]: כל הראויה לגר קרויה
'נבילה',
(עבודה זרה סח,א)
שאין ראויה לגר (שהסריחה) - אינה קרויה 'נבלה'
(אלמא: מדאפגים - בטל איסורה).
ורבי מאיר?
ההוא - למעוטי סרוחה מעיקרא (מוכת שחין מחיים: דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה
- לא חל שם נבלה עליה, אבל היכא דאיתסר מעיקרא - תו לא פקע איסור משום פגם).
ורבי שמעון?
סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא, עפרא בעלמא הוא.
אמר עולא: מחלוקת (דרבי מאיר ורבי שמעון)
- שהשביח ולבסוף פגם, אבל פגם מעיקרא (משעה שנפל לתוכו)
- דברי הכל מותר.
איתיביה רב חגא לעולא: 'יין שנפל לתוך עדשים, וחומץ שנפל לתוך גריסין – אסור,
ורבי שמעון מתיר'; והא הכא דפגם מעיקרא הוא, ופליגי (דקתני 'אסור' לרבנן)!?
אמר עולא: חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן, תיובתא קא מותיב! הכא במאי עסקינן?
כגון שנפל לתוך גריסין צוננין, והרתיחם [המבשל]; נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם, ואסור.
ורבי יוחנן אמר (אדעולא אתא לאיפלוגי):
בפוגם מעיקרא מחלוקת.
איבעיא להו: בפוגם מעיקרא מחלוקת, אבל השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור? או דלמא
בין בזו ובין בזו מחלוקת?
תיקו.
אמר רב עמרם: אפשר איתא להא דרבי יוחנן (דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו) ולא תניא לה במתניתין? נפק, דק ואשכח דתנן [ערלה פ"ב מ"ט] 'שאור של חולין שנפל לתוך העיסה
ויש בו כדי להחמיץ, והחמיצה (כראוי), ואחר כך נפל שאור של
תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ – אסור; ורבי שמעון מתיר (שהחמיצה
יותר מדאי, ונפגמה)'; והא הכא דפגם מעיקרא הוא (דהאי שאור
- משעה שנפל ביה - פגמה, שהרי מחומצת כבר), ופליגי (וקאסר
רבי מאיר)!
אמר רבי זירא: שאני עיסה, הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות (של תרומה;
הלכך חימוץ דיותר מדאי, אף על פי שפגם הוא לענין אכילה - שבח הוא לענין חימוע
עיסות אחרות).
תא שמע: '[1] שאור של תרומה ושל חולין שנפלו (ביחד) לתוך העיסה בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ, וחימצו (וחימצוה
יותר מדאי לפוגמה) – אסור; רבי שמעון מתיר (שפגמוה).
[2] נפל של תרומה תחלה –
דברי הכל אסור (הואיל ומשביחה בתחלה, אף על פי שחזר והועיל לפוגמה כשנפל
שאור של חולין אחריו, ושניהם פגמוה - הוי 'משביח ולבסוף פגם', ואסור; ולקמן פריך:
אם כן רישא נמי רבי שמעון: הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה);
[3] נפל של חולין ואחר
כך נפל של תרומה או של כלאי הכרם (דהיינו פוגם מעיקרו)
– אסור, ורבי שמעון מתיר'; והא הכא [3] דפגם מעיקרא,
ופליגי; וכי תימא: הכי נמי
(עבודה זרה סח,ב)
כדרבי זירא (דחימוץ יותר מדאי - שבח הוא לענין חימוץ עיסות אחרות) - תא שמע מסיפא: 'היין שנפל לתוך עדשים, וחומץ שנפל לתוך
גריסין – אסור; ורבי שמעון מתיר'; והא הכי נמי דפגם מעיקרא, ופליגי! וכי תימא הכי
נמי, כדשני ליה עולא לרבי חגא 'כשהשביח ולבסוף פגם' - ומי פליגי כשהשביח ולבסוף
פגם? והא קתני [2] 'נפל של תרומה תחלה (דהשביח
ולבסוף פגם הוא) דברי הכל אסור (ומודי
רבי שמעון בה)'!? אלא לאו שמע מינה בפגם
מעיקרא מחלוקת?
שמע מינה.
הני תלתא בבי דקתני (רישא היכא דנפלו כאחת, ואשמועינן פלוגתא; מציעתא 'נפל
של תרומה תחלה' בבא דסיפא: 'יין שנפל לתוך עדשים')
- למה לי? בשלמא בבא דסיפא, קא משמע לן בפוגם מעיקרא מחלוקת; מציעתא נמי: השביח ולבסוף
פגם דברי הכל אסור! אלא רישא למה לי? השתא: ומה סיפא דלא קא משבח כלל (יין בעדשים) אסרי רבנן - רישא דקא משבח (דתרומה אשבחיה בהדי שאור דחולין ברישא,
והדר פגמה תרוייהו) מיבעיא ?
אמר אביי: רישא - לרבי שמעון אצטריך (לאשמועינן דרבי שמעון מתיר), והכי קאמרי ליה רבנן לרבי שמעון: עיסה זו ראויה להחמיץ
בשתי שעות; מי גרם לה שתחמיץ בשעה אחת (ונמצא דהשביחו ולבסוף פגם)?
איסור (ובההיא הא קא מודית לן דאסור)!
ורבי שמעון?
כשהשביחו - שניהם השביחו (ולא האיסור לבדו השביחו),
כשפגמו - שניהם פגמו.
לרבי שמעון - ליצטרף היתר ואיסור בהדי הדדי, וליתסר (משום משביח ולבסוף פגם, דמודי רבי
שמעון בה)?
רבי שמעון לטעמיה, דאמר: אפילו איסור ואיסור נמי לא מיצטרפי, דתנן [ערלה פ"ב מ"א בנוסח מקוצר] 'הערלה וכלאי הכרם מצטרפין
(אם נפלו שניהם לפחות ממאתים);
רבי שמעון אומר: אין מצטרפין'!
ההוא עכברא דנפל לחביתא דשיכרא; אסריה רב לההוא שיכרא.
אמרוה רבנן קמיה דרב ששת: נימא קסבר נותן טעם לפגם אסור?
אמר להו רב ששת: בעלמא סבר רב נותן טעם לפגם מותר, והכא (גבי שרץ
- היינו טעמא דאסור בפגם:) חידוש הוא: דהא מימאס
מאיס ובדילי אינשי מיניה (ובלאו אזהרה בדילין אינשי מיניה),
ואפילו הכי אסריה רחמנא (ולמה ליה דאזהר רחמנא עליה?)!
הלכך (שמע מינה): נותן טעם לפגם נמי אסור!
אמרו ליה רבנן לרב ששת: אלא מעתה (אי חידוש הוא) - ליטמא לח ויבש (שהרי מאוס
הוא, ובדילי אינשי ממגעו - למה ליה דאזהר רחמנא עליה? שמע מינה אפילו כשהוא יבש
מטמא), אלמה תנן 'מטמאין לחים ואין
מטמאין יבשים'?
ולטעמיך - שכבת זרע תטמא לח ויבש, אלמה תנן (במסכת נדה (דף נד:)) '(אבל השרץ ושכבת זרע) מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין' (אלא לאו
שמע מינה: לא מאיס שרץ, ולאו חידוש, ואיצטריך לאזהורי עליה: דעובדי כוכבים אכלֵי!
וליטעמיך שכבת זרע - הא ודאי ממאיס, ובדילי אינשי ממגעו, וחידוש הוא - תטמא לח
ויבש)? אלא מאי אית לך למימר, [ויקרא כב,ד] [איש
איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש
אשר תצא ממנו] שכבת זרע אמר רחמנא: בראויה להזריע? הכי נמי (אלא שאני לענין טומאה: אף על גב דחידוש
הוא - גזירת הכתוב היא דלח, ולא יבש): (דכתיב [ויקרא יא,לב]:) [וכל
אשר יפל עליו מהם] במותם [יטמא מכל כלי עץ או בגד
או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר] אמר רחמנא: כעין מותם
(כשהן לחין)!
מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: ומי מאיס? והלא עולה על שלחן של מלכים!?
אמר רב שימי מנהרדעא: לא קשיא: הא בדדברא (אשקור"ל בלע"ז), הא בדמתא (עכבר של יישוב מאיס).
אמר רבא: הלכתא נותן טעם לפגם מותר; ועכברא בשיכרא לא ידענא מאי טעמא דרב: אי
משום דקסבר נותן טעם לפגם אסור, ולית הלכתא כוותיה, אי משום דקסבר נותן טעם לפגם
מותר, ועכברא בשיכרא - אשבוחי משבח!?
איבעיא להו:
(עבודה זרה סט,א)
נפל לגו חלא - מאי (מי אמרינן: החומץ טעמו קשה, ואין השרץ מפיגו לתת בו טעם)?
אמר ליה רב הילל לרב אשי: הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא.
אמר ליה: ההוא - אימרטוטי אימרטט (לחתיכות דקות קטנות, ושרץ - איסורו בכעדשה, כטומאתו, וחיישינן
דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ).
רבינא סבר לשעורי במאה וחד, אמר: לא גרע מתרומה, דתנן [תרומות פ"ד מ"ז] 'תרומה עולה באחד ומאה'!
אמר ליה רב תחליפא בר גיזא לרבינא: דלמא כתבלין של תרומה בקדירה דמי, דלא בטיל
טעמייהו.
רב אחאי שיער בחלא בחמשין (כיון דחומץ טעמו קשה - לא בעי שתין לבטוליה, דאפילו בחמשין
לא יהיב ביה טעמא);
רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין;
והלכתא: אידי ואידי בשיתין, וכן כל איסורין שבתורה (בששים; וכן הלכה רווחת בישראל: דמין
בשאינו מינו בששים, חוץ מחמץ; אבל מין במינו - מוקמינן בפסחים (דף ל.) הלכתא
במשהו, כרב, וטעמא משום דכל איסורין שבתורה מין במינו במשהו, כרב; ובחמץ - גזירה שאינו
מינו אטו מינו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.