דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה סח,ב)
איבעיא להו:
(עבודה זרה סט,א)
נפל [עכבר] לגו חלא - מאי (מי
אמרינן: החומץ טעמו קשה, ואין השרץ מפיגו לתת בו טעם)?
אמר ליה רב הילל לרב אשי: הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא.
אמר ליה: ההוא - אימרטוטי אימרטט (לחתיכות דקות קטנות, ושרץ - איסורו בכעדשה, כטומאתו,
וחיישינן דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ).
רבינא סבר לשעורי במאה וחד, אמר: לא גרע מתרומה, דתנן [תרומות פ"ד מ"ז] 'תרומה עולה באחד ומאה'!
אמר ליה רב תחליפא בר גיזא לרבינא: דלמא כתבלין של תרומה בקדירה דמי, דלא
בטיל טעמייהו.
רב אחאי שיער בחלא בחמשין (כיון דחומץ טעמו קשה - לא בעי שתין לבטוליה, דאפילו
בחמשין לא יהיב ביה טעמא);
רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין;
והלכתא: אידי ואידי בשיתין, וכן כל איסורין שבתורה (בששים; וכן הלכה רווחת בישראל:
דמין בשאינו מינו בששים, חוץ מחמץ; אבל מין במינו - מוקמינן בפסחים (דף ל.) הלכתא
במשהו, כרב, וטעמא משום דכל איסורין שבתורה מין במינו במשהו, כרב; ובחמץ - גזירה
שאינו מינו אטו מינו).
משנה:
עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום:
אם היה בחזקת המשתמר (מפרש בגמרא: שאף על פי שהפליג ישראל מן העובד כוכבים
מיל, אם לא הודיעו שהוא מפליג) – מותר (דמירתת
עובד כוכבים: כל שעתא השתא אתי);
אם הודיעו שהוא מפליג (שמתרחק; וחביות סתומות היו)
- (שיעורו ב)כדי שישתום ויסתום
ויגוב (אם שהה כדי שיקוב העובד כוכבים נקב במגופת החבית,
ויחזור ויסתום הנקב, ותיבש הסתימה - אסור);
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף (ויעשה מגופה אחרת חדשה) ותיגוב (ותיבש; אבל לשתימת חור - לא חששו, משום דמינכרא;
ו'שתום' לשון 'שתום העין' (במדבר
כד,ג): עין פתוחה דשפיר חזי) (רשב"ג אומר: אינו נאסר אלא עד שישהא כדי שיפתח
את כל מגופת החבית, ואי אפשר לנוטלה שלא תשבר כולה).
המניח יינו בקרון או בספינה (עם העובד כוכבים),
והלך לו (ישראל) בקפנדריא (דרך
קצרה): נכנס למדינה ורחץ (במרחץ) – מותר (כיון דעובד כוכבים לא ידע דשהי מרתת ולא נגע);
אם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב.
המניח עובד כוכבים בחנות, אף על פי שיצא ונכנס – מותר; ואם הודיעו שהוא
מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב;
רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב:
היה אוכל עמו על השולחן, והניח לגינין על השולחן ולגין על הדולבקי (משנויי"ר;
[בערוך: כלי עץ שמניח בו כלי של יין]), והניחו ויצא: מה שעל השולחן – אסור (דמימר
אמר עובד כוכבים זה "ישראל זה זמנני לאכול ולשתות", ונגע); שעל הדולבקי – מותר (דאין מוכן לסעודה זו); ואם אמר לו "הוי מוזג ושותה" (הואיל
וחיזק את ידיו ברשות במקצת - סמכא דעתיה ונגע בכוליה)
- אף שעל הדולבקי אסור; חביות פתוחות (שבבית) – אסורות; סתומות -
מותרות (עד שישהא) כדי שיפתח ויגוף
ותיגוב (וסתמא כרבן שמעון מדלא קתני 'שישתום').
גמרא:
היכי דמי 'בחזקת המשתמר'?
כדתניא [תוספתא טהרות פ"ו
מ"י בשנוי לשון]: 'הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות, אפילו הפליג מהן יותר ממיל -
טהרותיו טהורות; ואם אמר להן "לכו ואני בא אחריכם", כיון שנתעלמה עינו מהם
- טהרותיו טמאות'.
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא (הא קא חזו להו דנגע, דקתני "טעונין טהרות" והני
- לאו חביות נינהו שיהו סתומות)?
אמר רב יצחק: רישא במטהר חמריו ופועליו לכך (שהטבילן, ומגען טהור).
אי הכי - סיפא נמי!?
אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו (הפוגע בו בדרך, ולא נטהר לכך).
אי הכי - אפילו רישא נמי (כיון שהפליג) - נימא הכי (איכא
למיחש)!?
אמר רבא:
(עבודה זרה סט,ב)
בבא להם דרך עקלתון (כשבעל הבית יכול לבא דרך עקלתון, דמירתת השתא
אתי).
אי הכי - סיפא נמי!?
כיון דאמר להם "לכו ואני בא אחריכם" - סמכא דעתייהו.
המניח עובד כוכבים בחנותו כו' המניח יינו בקרון או בספינה כו':
וצריכא: דאי תנא עובד כוכבים (עובד כוכבים שהיה מעביר כדי יין [ברישא של המשנה])
- דסבר: דלמא אתי וחזי ליה, אבל בקרון או בספינה - אימא דמפליג לה לספינתיה ועביד
מאי דבעי (ואפילו לא הודיעו שהפליג - ליתסר)!? ואי תנא בקרון או בספינה - משום דסבר: דלמא אתי
באורחא אחריתי, וקאי אגודא, וחזי לי; אבל עובד כוכבים בחנותו - אימא אחיד לה לבבא
ועביד כל דבעי? - קא משמע לן.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת בשל סיד (במגופה של סיד, שהיא לבנה - הוא
דחיישי רבנן לשתומא: דכיון דלבן הוא לא - מינכר בין חדש לישן),
אבל בשל טיט (שהוא שחור בתחלתו, ואף על פי שהוא נגוב - אינו מלבין
עד יום או יומים) - דברי הכל כדי שיפתח ויגוף
ויגוב (לא חיישינן לשתומא, דמינכרא שתימת החור כשאר המגופה,
ואינו אסור עד שישהא כדי שיפתח ויגוף מגופה חדשה ותנגוב).
מיתיבי: 'אמר רשב"ג לחכמים: והלא סתומו ניכר (אם היה נוקב חור - הרי הוא ניכר) בין מלמעלה [בצד העליון, החיצוני של הסתימה במכסה החבית] (שזה חדש, והמגופה ישנה) ובין מלמטה [בצד התחתון, הפנימי של הסתימה במכסה החבית] (כשיפתח ישראל את המגופה - יראה
מתחתיה אותה סתימה, לפי שלמעלה מירח העובד כוכבים והשווה סתומו, אבל למטה - לא
יכול למרח, וניכר)'; אי אמרת בשלמא 'בשל טיט
מחלוקת' - היינו דקתני 'סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה', אלא אי אמרת 'בשל סיד
מחלוקת' (אלא אי אמרת בשל סיד קאמרי רבנן),
בשלמא למטה – ידיע, אלא למעלה - הא לא ידיע (הא לא ידיע שתומו מלמעלה, והיכי
קתני 'בין מלמעלה בין מלמטה')?
רבן שמעון בן גמליאל הוא, דלא ידע מאי קאמרי רבנן, והכי קאמר להו: אי בשל
טיט קאמריתו - סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה; ואי בשל סיד קאמריתו - נהי
דלמעלה לא ידיע, למטה מיהא ידיע!?
ורבנן, כיון דמלמעלה לא ידיע - לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה; אי נמי
זימנין דחלים (מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה; 'חלים' = סלדי"ר
בלע"ז).
אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הואיל ותנן סתמא כוותיה, דתנן: 'היה
אוכל על השולחן עמו, והניח לגין על השולחן, לגין על הדולבקי, והניח ויצא: מה שעל
השולחן אסור, מה שעל הדולבקי מותר, ואם אמר לו "הוי מזוג ושותה" - אף
שעל הדולבקי אסור; חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב'.
פשיטא (דתנא סתם לן כוותיה, ורבא - מתניתין אתא לאשמועינן)?!
מהו דתימא: כולה רשב"ג קתני לה (מהו דתימא הא בבא ד'היה אוכל עמו על
השולחן' - סיפא דמילתיה דרבן שמעון, והוא קתני לה, והכי קתני מתניתין: רבן שמעון
אומר "כדי שיפתח ויגוף ותיגוב; היה אוכל עמו כו'" - ולא סתמא היא) - (רבא) קא משמע לן (דסתמא
היא).
וכי מאחר דקיימא לן כוותיה דרבן שמעון בן גמליאל: דלא חייש לשתומא (לנקיבת
חור, שהוא בלא טורח משום דמינכר), והלכתא כוותיה דרבי
אליעזר דלא חייש לזיופא (ולפתיחת חבית כולה נמי, דחייש לה רבן שמעון - לא קיימא
לן כוותיה, דהאי זיופא דטירחא הוא, ואנן קבעינן ב'אין מעמידין' (לעיל דף לא.)
הלכה כרבי אליעזר דלא חייש לזיופא דחותם אחד),
האידנא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים (האידנא אמאי לא מותבינן חביות
סתומות ביד עובדי כוכבים)?
משום שייכא (נקב דק מאד, שהוא במגופת חבית להיות ריח היין יוצא,
ויש לחוש שמא יקדח שם במקצת [נ"א:
'במינקת' – ברש"י ברי"ף] ויטעום
מן היין).
אמר רבא: זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין אצלה - חמרא שרי: נהי דתקיף להו
יצרא דעבירה -
(עבודה זרה ע,א)
יצרא דיין נסך (לנסוכי) לא תקיף להו; זונה
ישראלית ועובדי כוכבים מסובין - חמרא אסור; מאי טעמא? - הואיל וזילה עלייהו -
בתרייהו גרירא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.