דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
סט,ב)
אמר רבא: זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין אצלה - חמרא שרי: נהי דתקיף להו יצרא
דעבירה -
(עבודה זרה ע,א)
יצרא דיין נסך (לנסוכי) לא תקיף להו; זונה ישראלית
ועובדי כוכבים מסובין - חמרא אסור; מאי טעמא? - הואיל וזילה עלייהו - בתרייהו
גרירא.
ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל; על עובד כוכבים, אחדה לדשא באפיה, והוה
ביזעא בדשא; אישתכח עובד כוכבים דקאי ביני דני; אמר רבא: כל דלהדי ביזעא שרי (אף בשתיה,
דמירתת ולא נגע), דהאי גיסא והאי גיסא אסור (אף בהנאה;
וכשאין נתפס על כניסתו כגנב עסקינן: שהיה לו חלק ביין; דאי נתפס עליו כגנב - כוליה
שרי; ואית דגרסי 'הוו ביזייני בדשא': חורין וסדקין ובקיעין; 'ובקעהו' [שמות יד,טז]
תרגומו 'ובזעהו').
ההוא חמרא דישראל דהוה יתיב בביתא: דהוה דייר ישראל בעליונה ועובד כוכבים בתחתונה
(ויין בתחתונה וישראל רואהו מלמעלה); שמעו קל תיגרא, נפקי; קדים אתא עובד כוכבים, אחדה לדשא
באפיה.
אמר רבא: חמרא שרי; מימר אמר: "כי היכי דקדים אתאי אנא - קדים ואתא ישראל
ויתיב בעליונה וקא חזי לי".
(כל 'שרי' דהכא = שרי אף בשתיה, דהא לא נגע קאמרינן; וכל
'אסיר' דהכא - אף בהנאה; ובכולהו הלכתא כרבא.)
ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל; אישתכח עובד כוכבים דהוה יתיב בי דני.
אמר רבא: אם נתפס עליו כגנב – שרי, ואי לא – אסיר.
ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא; אישתכח עובד כוכבים דהוה קאים בי דני.
אמר רבא: אי אית ליה לאישתמוטי (ולומר "לכך נכנסתי" - סמכא דעתיה, ולא
מירתת; דכי על להך ביתא מעיקרא - אדעתא דלנסוכי על, וסבר: "אי משכחו לי – אשתמיטנא") - (ואף על גב דבמגע היין לית ליה לאשתמוטי) חמרא אסיר (דאי לאו לנסוכי על - למה ליה דעייל? ולא דמי למניח
עובד כוכבים בחנותו, דהתם: דכיון דברשות עייל, וידעינן למאי עייל - כל זמן שלא
הודיעו שמפליג – מותר, דסבר: "אי נגענא השתא - אתי וחזי לי"), ואי לא (ואי לית ליה לאישתמוטי)
- חמרא שרי (וכיון דבהול הוא על כניסתו - מירתת ולא נגע).
מיתיבי 'ננעל הפונדק (ונתייחד עובד כוכבים עם היין),
או שאמר לו "(עמוד מבחוץ ו)שמור" – אסור' (דחיישינן
דלמא על; כיון דאמר ליה "שמור" - סמכא דעתיה דמפליג מיניה); מאי? לאו אף על גב דלית ליה לאישתמוטי?
לא, בדאית ליה לאישתמוטי.
ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו יתיבי וקא שתו חמרא; שמע ישראל קל צלויי בי כנישתא,
קם ואזל.
אמר רבא: חמרא שרי: מימר אמר "השתא מדכר ליה לחמריה והדר אתי".
ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו יתיבי בארבא; שמע ישראל קל שיפורי דבי שימשי (של ערב
שבת, שהיו תוקעין להבדיל בין קדש לחול); נפק ואזל.
אמר רבא: חמרא שרי; מימר אמר "השתא מדכר ליה לחמריה והדר אתי"; ואי
משום שבתא (ואי תימא דסמכא דעתיה דעובד כוכבים משום דלא אתי ישראל
בשבתא) - האמר רבא: אמר לי איסור גיורא:
כי הוינן בארמיותן, אמרינן "יהודאי לא מנטרי שבתא, דאי מנטרי שבתא - כמה כיסי
קא משתכחי בשוקא"! ולא ידענא [ואינהו לא ידעו] דסבירא לן כרבי יצחק, דאמר רב
יצחק: המוצא כיס בשבת - מוליכו פחות פחות מארבע אמות (ועומד לפוש, וליכא 'עקירה מתחילת
ארבע לסוף ארבע').
ההוא אריא דהוה נהים במעצרתא; שמע עובד כוכבים, טשא (נתחבא)
ביני דני.
אמר רבא: חמרא שרי; מימר אמר "כי היכי דטשינא אנא - איטשא נמי ישראל אחוריי,
וקא חזי לי".
הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא, ופתחו חביתא טובא.
אמר רבא: חמרא שרי; מאי טעמא? רובא גנבי - ישראל נינהו.
הוה עובדא בנהרדעי, ואמר שמואל: חמרא שרי.
כמאן? כרבי אליעזר, דאמר: 'ספק ביאה (דלא ידעינן עובד כוכבים אי על, אי
לא על) - טהור' (ומשום הכי
שרי: דשני לן ספק ביאה - מביאה ודאי וספק מגע),
דתנן [טהרות פ"ו מ"ה] 'הנכנס לבקעה (בקעה =
שדות הרבה זו אצל זו) בימות הגשמים (שזרועה
היא, ואין רבים דורסין אותה, והוי רשות היחיד לטומאה, וספיקא שאירעה בה הוי ספיקא טמא), וטומאה בשדה פלונית (באחת מן השדות, ואין אנו יודעין
איזו היא), ואמר "הלכתי במקום הלז
(בבקעה זו) ואיני יודע אם נכנסתי
לאותה שדה, אם לא נכנסתי", רבי אליעזר אומר: ספק ביאה - טהור, ספק מגע (דאמר
"נכנסתי לשדה שהטומאה בה, ואיני יודע אם נגעתי בטומאה אם לאו") - טמא'!
לא, שאני התם: כיון דאיכא דפתחי לשום ממונא (דפתחי חביות לשום ממונא, וכיון דחזו
דחמרא הוא – פרשי, דבגניבותייהו טרידי, ולא מנסכי)
- הוה ליה ספק ספיקא (ספק ישראל ספק עובד כוכבים; ואם תימצי לומר עובד כוכבים
- ספק נגע ספק לא נגע! ובהא - אפילו רבנן מודו, וכי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר -
היכי דמליא שדה טומאה: דאי על לה - לא אפשר דלא האהיל, דליכא אלא חד ספק).
(עבודה זרה ע,ב)
ההיא רביתא (תינוקת עובדת כוכבים)
דאישתכח דהות בי דני והות נקיטא אופיא (אשקומא [קצף] של יין) בידה.
אמר רבא: חמרא שרי; אימר 'מִגַּבָּהּ דחביתא שקלתיה [את הקצף
היא מצאה מבחוץ לחביות]' (ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך, ולא מסרה נפשה למינגע;
אבל גדולה, מכי חזינן דנקיטא אופיא - לא תלינן לקולא),
ואף על גב דליכא תו (שאין שם אופיא עוד, ואיכא למימר 'הא - ודאי בגו חביתא
שקלתה') - אימר אתרמויי איתרמי לה (דהך אופיא
[אותו גוש קצף] הוא דהואי התם).
ההוא פולמוסא (ראש הגייס: שר צבא)
דסליק לנהרדעא; פתחו חביתא טובא.
כי אתא רב דימי – אמר: עובדא הוה קמיה דרבי אלעזר, ושרא, ולא ידענא אי (שרא משום
ספק עובד כוכבים ספק ישראל, ו)משום דסבר לה כרבי אליעזר,
דאמר 'ספק ביאה - טהור' (ולקמיה פריך: 'הא - לאו ספק ביאה הוא, דודאי עובדי
כוכבים היו), אי משום דסבר 'רובא דאזלי בהדי
פולמוסא - ישראל נינהו' (ואזלינן בתר רובא, דליכא ספיקא).
אי הכי - האי 'ספק ביאה'? 'ספק מגע' הוא!?
כיון דמפתחי טובא (הרבה יותר מכדי צורך שתייתן)
- אימא אדעתא דממונא פתחו (מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו, ובגנבותייהו טרידי, ודמי
לבולשת שנכנסה לעיר בשעת מלחמה, דקתני מתניתין 'אלו ואלו מותרות'; הלכך: אף על גב
דספק מגע הוא, כיון דמוכחא מילתא – לקולא), וכספק ביאה דמי.
ההיא מסוביתא (מוכרת יין בחנות, כמו 'זולל וסובא'
(דברים כא,כ) 'סבאך
מהול במים' (ישעיה א,כב)) דמסרה לה איקלידא מפתחה (מפתח שמירת
מפתחות; ולא סמכא דעתה ליכנס, ונתפסה כגנב) לעובדת כוכבים.
אמר רבי יצחק אמר רבי אלעזר: עובדא הוה בי מדרשא, ואמרו: לא מסרה לה אלא שמירת
מַפתח בלבד.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: 'המוסר מפתחות לעם הארץ - טהרותיו טהורות, לפי
שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד'; השתא טהרותיו טהורות - יין נסך מיבעיא (בניחותא,
ומסייע לרב דימי)?
למימרא דטהרות אלימי מיין נסך (מדנקט לה בלשון 'קל וחומר')?
אִין! דאיתמר: 'חצר שחלקה במסיפס (מחיצה נמוכה, עם הארץ מצד זה וחבר שטהר טהרות מצד זה): אמר רב: טהרותיו טמאות; ובעובד כוכבים - אינו עושה יין
נסך (דנתפס עליו כגנב; אלמא טהרות אלימי); ורבי יוחנן אמר: אף טהרותיו טהורות.'
מיתיבי: '(שתי חצירות זו לפנים מזו:)
הפנימית של חבר והחיצונה (הפתוחה לרשות הרבים)
של עם הארץ (דאין לו לעם הארץ דריסת הרגל על הפנימית): אותו חבר שוטח שם (בפנימית)
פירות ומניח שם כלים, ואף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם' (אבל אי הוי איפכא: דחיצונה של חבר,
כיון דהוי לעם הארץ דריסת הרגל בחיצונה - אין חבר שוטח שם פירותיו); (מכל מקום) קשיא לרב (דקתני
'אף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם')!?
אמר לך רב: שאני התם: שנתפס עליו כגנב (דמה לו בפנימית? אבל חלוקה, דכחצר
אחד דמי - כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב).
תא שמע: [תוספתא טהרות פ"ט מ"ו]: 'רבן שמעון בן
גמליאל אומר: גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ - אותו חבר שוטח שם פירות, ומניח
שם כלים, ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת לשם' - קשיא לרבי יוחנן?
אמר לך רבי יוחנן: שאני התם, דאית ליה לאישתמוטי: מימר אמר "אימצורי
קא ממצרא (אני מכוין למדת בנין, שאני רוצה למדוד, לכך הושטתי את
ידי")' (לשון אחר מתשובת הגאונים: מתמוגג אני
[אשטנדלינ"ר בלע"ז] וגרסינן 'אימצודי קא ממצדנא').
תא שמע: 'גגו של חבר בצד גגו של עם הארץ (שאינו גבוה ממנו, וליכא למימר
"מתמוגג אני" כשמושיט ידו שם): אותו חבר שוטח שם פירות
ומניח שם כלים, ואף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם'; קשיא לרב!?
אמר לך רב: לאו איכא רבי שמעון בן גמליאל דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון
בן גמליאל (דאמר לעיל 'ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת שם'; ולרב
לא שאני ליה בין שֶׁגַג חבר למעלה, בין שהוא שוה לו).
משנה:
בולשת (חיל) שנכנסה לעיר (על שם שמחפשין
וחותרין קרי להו 'בולשת' כדמתרגמינן 'ויחפש' [בראשית
לא,לה] - ובלש):
בשעת שלום: חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות;
בשעת מלחמה: אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך.
(עבודה זרה עא,א)
גמרא:
ורמינהי: 'עיר שכבשוה כרקום (מתרגמינן 'מצור' = כרקומין)
- כל כהנות שבתוכה פסולות (כל כהנות הנמצאות בתוכה פסולות לבעליהן, דאשת כהן אסורה
אף באונס; אבל אשת ישראל - לא)' (הא הכא
דשעת מלחמה היא, וקתני 'אסורות', דיש פנאי לבעול)?
אמר רב מרי: לנסך אין פנאי (דיצר
הניסוך לא תקיף להו, וטרודין במלחמה), לבעול יש פנאי (דתקיף להו
יצרייהו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.