דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה עב,ב)
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: קנישקנין שרי (קנישקנין = כלי רחב, ויש לו שני
קנין או שלשה, יוצאין מצידו ונמשכין ועולין כנגד גובהו; וכשנותנין יין בפיו -
מתמלאין כל הקנים, ויכולין כמה בני אדם לשתות בו ביחד; וכאן קורין לו קרוגל"א,
מפני שמוקף קנים כמחולות הללו; (קנישקנין) (שריא) לשתות בה ישראל ועובד כוכבים
ביחד: שכל זמן שזה מוצץ - אין יין שנוגע בפי עובד כוכבים חוזר למטה), והני מילי דקדים פסק ישראל, אבל קדם פסק עובד
כוכבים – לא.
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, שרא להו למשתא בקנישקנין;
(עבודה זרה עג,א)
איכא דאמרי: רבה בר רב הונא גופיה אישתי בקנישקנין.
משנה:
יין נסך [ממש] אסור, ואוסר בכל שהוא
[סתם יינם – בששים –
תוד"ה יין ביין]; יין ביין ומים במים (מים שנתנסכו לעבודת כוכבים נפלו במים דהיתר) - בכל שהוא; יין במים ומים ביין - בנותן טעם;
זה הכלל: מין במינו במשהו, ושלא במינו בנותן טעם.
גמרא:
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: המערה יין נסך מחבית לבור - אפילו כל היום
כולו - ראשון ראשון (שנפל) בטל (בטיל
ביין כשר שבבור, ומותר בהנאה; והאי דקתני לקמן (דף עד.) 'יין נסך שנפל בבור כולו
אסור' - מוקי לה כשנפל בחבית גדולה ונשברה, ונפל כולו כאחד).
תנן 'יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא' – מאי? לאו דקא נפיל איסורא לגו התירא (ולא
אמרינן 'קמא קמא בטיל ליה ברוב')?
לא, דקא נפיל התירא לגו איסורא (דקמא קמא דהיתירא בטיל ליה).
תא שמע: 'יין במים בנותן טעם' – מאי? לאו דקא נפיל חמרא דאיסורא למיא
דהתירא (וקתני מכי יהיב טעמא בחמרא מיתסר)?
לא, דקא נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא (ואשמעינן דכל כמה דיהבי מיא טעמא
בחמרא – איתסר, עד שיבטל טעם היין את טעם המים, וכגון דנפיל כוליה כחדא, דלא אפשר
למיא דאיסורא לבטיל);
ומדרישא במיא דאיסורא - סיפא נמי במיא דאיסורא, וקתני סיפא 'מים ביין בנותן
טעם' (אלמא איסורא בגו היתירא, אף על גב דרובא דהיתירא - לא
אמרינן 'קמא קמא בטל')!?
אמר לך רב דימי: כולה מתניתין - התירא לגו איסורא, ורישא דקא נפיל חמרא
דהתירא למיא דאיסורא, סיפא דקא נפיל מיא דהתירא לחמרא דאיסורא (ואין
הלכה כרב דימי, שהרי בא רב יצחק והחמיר, בא רבין והחמיר, ולקמן פסקינן 'יין נסך
במינו - במשהו').
כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: 'המערה יין נסך מצרצור קטן (והוא
פך קטן; ובעירובין, לגבי בגדים בפרק אחרון (דף
קג:) גרסינן 'צלצול קטן', והוא קשר של
משי) לבור, אפילו כל היום כולו -
ראשון ראשון בטל' - ודוקא צרצור קטן - דלא נפיש עמודיה, אבל חבית - דנפיש עמודיה –
לא;
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים -
רואין את ההיתר כאילו אינו, והשאר - מים רבין עליו ומבטלין אותו' (ולא
אמרינן 'הרי נאסר כל היין, ורבה היין על המים, דהא הוי חמרא רובא' אלא באיסור שנפל
גרידא משערינן, ואיכא מיא רובא! אלמא פליג רבין אדרב דימי, ואשמעינן דמיא הוא
דמבטל חמרא, אבל חמרא לא מבטל חמרא);
כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שנפל קיתון של מים
תחלה (קודם יין נסך, דכי נפל יין נסך - אשכחוה מיא ובטלוה), אבל לא נפל שם קיתון של מים תחלה - מצא מין את מינו
(לבסוף) וניעור (כלומר:
נתחזק וניתוסף איסורו, ורבה יין על המים; ולשון 'ניעור' – 'כאיש אשר יעור משנתו' [זכריה ד,א]
כמו 'הניעור בלילה' [אבות פ"ג מ"ה]; וכל היכא דתני 'מצא מין את מינו וניעור' - היינו
פירושה; ויש שמפרשין 'וניעור' - נוער מתורתו ראשונה, ונדבק בחבירו ונתחזק; ואם כן
– 'נוער' מיבעי ליה).
איכא דמתני לה (להא דרב שמואל בר יהודה)
אמתניתין: 'יין ביין כל שהוא' - אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא
שלא נפל שם קיתון של מים, אבל נפל שם קיתון של מים - רואין את ההיתר כאילו אינו
והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו.
מאי איכא בין לדמתני לה אמתניתין, בין לדמתני לה אדרבין?
מאן דמתני לה אמתניתין לא בעי 'תחלה' (ואפילו נפל קיתון לבסוף - סבירא
ליה דמבטלין מים את האיסור), ומאן דמתני לה אדרבין - בעי תחלה (דאי
לאו תחלה אתא לאשמועינן - מאי קמשמע לן? הא רבין נמי הכי קאמר).
איתמר: יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים:
(עבודה זרה עג,ב)
אמר חזקיה: הגדילו (המים והיין) באיסור (שנפל
יין נסך בסוף והגדילו) – אסור (ולא
אמרינן 'רואין את ההיתר כאילו אינו', אלא יין נסך מתחבר למינו, ואין המים רבין
עליו; וכל שכן אם נפלו מים בסוף, כדאמרן לעיל),
הגדילו בהיתר (שנפל יין היתר בסוף)
– מותר (כבר בטל יין נסך במים: שהמים רבו עליו בהיותו לבדו,
ומשבטל לגמרי - שוב אינו חוזר וניעור);
ורבי יוחנן אמר: אפילו הגדילו באיסור – מותר (הואיל ומים נפלו תחלה - לא אמרינן
'מצא מין את מינו').
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: לימא חזקיה ורבי יוחנן - בפלוגתא דרבי אליעזר
ורבנן קמיפלגי, דתנן [ערלה פ"ב מ"יא;
לעיל מט,א; פסחים כו,ב; תמורה יב,א]: 'שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה: לא בזה
כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו: רבי אליעזר אומר: אחר אחרון אני בא;
וחכמים אומרים: בין שנפל איסור בתחלה ובין בסוף - אינו אסור עד שיהא בו כדי
להחמיץ' (רבי ירמיה לא הוה קים ליה בטעמייהו, וסבר דטעמיה
דחזקיה משום ד'אחר אחרון אני בא', כרבי אליעזר; הלכך: נפל יין נסך בסוף – אסור,
נפל כשר בסוף – מותר; ורבי יוחנן – כרבנן, דאמר 'עד שיהא באיסור לבדו כדי לבטל את
המים', אבל היתר לא יצטרף עמו לבטל את המים ולאסור)?
ותסברא? והאמר אביי: 'לא שנו (לרבי אליעזר דאם נפלה היתר בסוף מותר) אלא שקדם וסילק את האיסור (ולא נשלם השיעור אפילו על ידי
צירוף), אבל לא קדם וסילק את האיסור
– אסור (מצטרף היתר לאיסור להשלים את השיעור)'!? - חזקיה דאמר כמאן (אי כרבי אליעזר קאמר - אפילו
הגדילו בהיתר אסור, דהכא ליכא למימר 'קדם וסילקו'; ואי כרבנן - אפילו הגדילו
באיסור מותר, דהא אמרינן: אפילו נפל איסור בסוף אינו אסור)?
אלא (גבי פלוגתא דשאור איכא למימר חזקיה ור' יוחנן תרוייהו
אי כרבי אליעזר אי כרבנן, דטעמא דהכא ודהתם לא דמי: דשאור – היינו טעמא דלא בטיל:
משום דמתקן לכולה עיסה, ואיסוריה לאו במשהו, ורבי אליעזר ורבנן – ב'זה וזה גורם'
פליגי; ביין נסך במינו - איסורו במשהו, ושלא במינו - בנותן טעם, ופלוגתא דחזקיה
ורבי יוחנן - משום 'מינו' ו'שאינו מינו') הכא – ב'רואין'
קמיפלגי: לחזקיה לית ליה 'רואין' (חזקיה סבר לא אמרינן 'רואין את מינו כאילו אינו',
ושאינו מינו רבה עליו, ומבטלו; אלא כיון דיין כשר קודם ליין נסך, ויין כשר הוה רבה
על המים, כי נפל יין נסך - מצא מין את מינו וניעור; אבל כי נפל נסך ברישא - בטל
ליה במים, דמים הוי טפי עליה, וכי הדר נפל כשר – שרי: דמשבטל יין נסך - לא אמרינן
חוזר וניעור), לרבי יוחנן אית ליה (ורבי
יוחנן סבר: כיון דנפל נסך למינו ושאינו מינו - רואין את מינו כאילו אינו, ושאינו
מינו רבה עליו ומבטלו).
ומי אית ליה לרבי יוחנן 'רואין'? והא בעי מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: שני
כוסות: אחד של חולין ואחד של תרומה, ומזגן (במים לפי כח היין, ויש במים שבשניהם כדי לבטל את
התרומה ברוב), ועירבן זה בזה – מהו (מי
אמרינן רואין של חולין כאילו אינו, והמים רבים על התרומה? או דלמא מצא מין את מינו
וניעור, ורבה היין על המים)? ולא פשט ליה!
מעיקרא לא פשט ליה, לבסוף פשט ליה.
אתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: שני
כוסות: אחד של חולין ואחד של תרומה, ומזגן ועירבן זה בזה - רואין את ההיתר כאילו
אינו, והשאר - מים רבין עליו ומבטלין אותו.
זה הכלל: מין במינו - במשהו, שלא במינו - בנותן טעם:
רב ושמואל, דאמרי תרוייהו 'כל איסורין שבתורה במינן במשהו; שלא במינן - בנותן
טעם.
'זה הכלל' (דמתניתין, דמשום יין נסך לא איצטריך, דהא תנא ליה
'יין במינו במשהו, ויין במים בנותן טעם') לאתויי מאי?
לאתויי כל איסורין שבתורה (אלא לאיתויי שאר איסורין אתא: כל נותן טעם במינו - בששים
משערינן, כדאמרינן בשחיטת חולין (דף צח.)).
רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: כל איסורין שבתורה - בין במינן בין
שלא במינן - בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך (לקמן מפרש טעמא):
במינן במשהו, ושלא במינן בנותן טעם', ו'זה הכלל' - לאתויי טבל.
תניא כוותיה דרב ושמואל, תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש:
תניא כוותיה דרב ושמואל: כל איסורין שבתורה במינן במשהו, שלא במינן בנותן
טעם;
תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש: כל איסורין שבתורה, בין במינן בין שלא
במינן - בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך: במינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם.
בשלמא יין נסך - משום חומרא דעבודת כוכבים, אלא טבל מאי טעמא?
כהיתירו כך איסורו, דאמר שמואל: חטה אחת פוטרת את הכרי (מתרומה
דהא לא אתפרש שיעורא דידה אלא ראשית דגנך כתיב ואפילו כל דהו ורבנן הוא דאמרי עין
יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים);
<ותניא> [ותנן] נמי הכי 'במה אמרו טבל אוסר בכל שהוא? – במינו; שלא במינו - בנותן
טעם (משום דבמינו איכא למימר כהיתירו כך איסורו, אבל בשלא
במינו - ליכא למימר הכי; אלמא טעמא - משום הכי הוא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@barak-online.net.