דברי הגמרא באותיות 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(עבודה זרה
עד,ב)
במה מנגבן?
רב אמר: במים; רבה בר בר חנה אמר: באפר;
רב אמר במים: במים ולא באפר (בתמיה: מי מיקרי ניגוב)?
רבה בר בר חנה אמר 'באפר' - באפר ולא במים?
אלא
(עבודה זרה עה,א)
רב אמר במים - והוא הדין לאפר (מים תחלה, והוא הדין שצריך אפר אחריה); רבה בר בר חנה אמר: לאפר - והוא הדין למים (באפר
תחלה, והוא הדין שצריך מים אחריהם), ולא פליגי: הא
ברטיבתא (שיש בה לחלוחית יין: נותן אפר תחלה, לשפשף, עד שתהא
נגובה, ואחר כך מים), הא ביבשתא (מים
תחלה, ואחר כך אפר, ומשפשף).
איתמר בי רב: משמיה דרב אמרי תרתי תלת (ברטיבתא תרתי: אפר ומים; ביבשתא
תלת: מים ואפר ומים), ושמואל אמר: תלת ארבעה (תלת
ברטיבתא: אפר ומים ואפר; ואף על פי שחוזר ונותן מים להעביר האפר, הנהו מים לא קא
חשיב, דלאו לשום נגיבה אלא לנקותו מן האפר; וארבעה ביבשתא: מים אפר ומים ואפר;
ומים בתראי לא חשיבא. רב לא בעי אפר אלא חדא זימנא, ושמואל בעי אפר תרי זימני, בין
ברטיבתא בין ביבשתא);
בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו: בי רב אמרי משמיה דרב: תלת ארבעה (כדפרישית), ושמואל אמר: ארבעה (ברטיבתא, ו)חמשה
(ביבשתא), ולא פליגי (רב
ושמואל להאי לישנא דפומבדיתא): מר (שמואל) קא חשיב מיא בתראי, ומר (לרב)
לא קחשיב מיא בתראי (ואית דמפרשי 'ולא פליגי' (ה"נ) דסורא
ודפומבדיתא, אלא דסורא לא חשבי מיא בתראי, ודפומבדיתא חשבי להו, אבל רב ושמואל
פליגי, והכי פירושו דמלתא: 'תרתי תלת: תרתי ביבשתא: מים ואפר, תלת ברטיבתא: אפר
ומים ואפר; ושמואל אמר תלת ברטיבתא, כדקאמרת, אבל ביבשתא - ארבעה: מים ואפר מים
ואפר, דבכולהו בעינן אפר תרי זימני; ובפומבדיתא מתנו לרב תלת וארבעה: ביבשתא תלת:
מים ואפר מים, והיינו נמי כדסורא, אלא דהני קא חשבי מיא בתראי, וברטיבתא - ארבעה:
אפר ומים אפר ומים, ולשמואל ברטיבתא ארבעה, כדקאמרת, אבל ביבשתא - חמשה: מים ואפר,
ומים ואפר, ומים, דביבשתא נמי בעי תרי זימני אפר, ולא פליגי הנך דסורא ודפומבדיתא
כו', אבל רב ושמואל פליגי ביבשתא, בין בדסורא בין בדפומבדיתא: דרב לא בעי בה אפר
אלא חד זימנא, ושמואל בעי תרי זימני; לשון אבא מורי מנוחתו כבוד, והוא נראה בעיני;
והראשון לשון מורי, וקשיא לי בגווה: מכדי ללישנא דסורא רב ושמואל מיפלג פליגי, מאי
שנא דבדרב חשיב מיא בתראי ובדשמואל לא חשיב מיא בתראי? 'לשמואל ארבעה וחמשה '
איבעי ליה למיתני! בשלמא לפומבדיתא, אע"ג דבדרב לא חשבי ובדשמואל חשבי –
ניחא, משום דפלוגתייהו דרב ושמואל ליתא אלא במחשב מים בתראי, אלא ללישנא דסורא,
דסוף סוף פליגי קשיא לי).
בעו מיניה מרבי אבהו: הני גורגי (עקלים; ובלע"ז ריבוס"י; וכורכין אותן
סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה; ורב האי פירש עקלים השנויות כאן -
כגון 'ועקל בית הבד': עשוין כמין קופה מסורגת במצודה; ואחרי סחיטת הזיתים - נותן
הגפת באותו עקל, ומניח עליו ומכבידו להוציא המשקה הנשאר) דארמאי מאי (כיצד מנגבן)?
אמר ליה רבי אבהו: תניתוה [תוספתא
טהרות פ"יא מ"י]: 'הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין, ובקש לעשותן
בטהרה: הדפין (הן העשוין כמין דלת, ונותנן על התפוח) והעדשין (היינו גת עצמה, שקורין מיי"ט) והלולבין (טאטיתא; אשקיפ"א; שמכבד בה הענבים המתפזרין
לאוספן) – מדיחן (במים;
ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת, מדפשיט מינה רבי אבהו, ולא אמרינן 'זו
אינה משנה' דקתני בה דסגי לגת בהדחה, ומתניתין דקתני דבעי ניגוב - שמע מינה קמו בה
רבנן בתראי ופשטי הלכתא כוותיה); והעקלין של נצרין (שבטים) ושל בצבוץ (קנבוס; בלעי טפי, ובעו ניגוב באפר ומים) – מנגבן; ושל שיפה (פייו"ר)
ושל גמי (יונ"ק; בלעי טובא)
- מישנן י"ב חדש; רבי שמעון בן גמליאל אומר: מניחן מגת לגת ומבד לבד -
היינו תנא קמא!?
איכא בינייהו חורפי ואפלי (מגת לגת; פעמים שהן יותר מי"ב חדש – דאפלי,
ופעמים שהן פחות, כגון בחרפי);
רבי יוסי אומר: הרוצה לטהרן מיד - מגעילן ברותחין, או חולטן במי זיתים (הכי
גרסינן בתוספתא: 'חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים'; דרך לבשל זיתים להיות רכין
להוציא שומנן; חולטן = אשקלי"ר בלע"ז, כמו 'לחלוט ולאשישה' (פסחים
דף לו:));
רבי שמעון בן גמליאל משום רבי יוסי אומר: מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או
במעין שמימיו רודפין (ריבד"ש: שוטפין);
וכמה (מניחן שם)? – עונה (ולקמן
מפרש כמה עונה);
כדרך שאמרו ביין נסך - כך אמרו בטהרות.'
כלפי לייא! בטהרות קיימינן!?
אלא 'כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך'.
כמה 'עונה'?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: או יום או לילה.
רבי חנא שאינה, ואמרי לה רבי חנא בר שאינה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי
יוחנן: חצי יום וחצי לילה.
אמר רבי שמואל בר יצחק: ולא פליגי: הא בתקופת ניסן ותשרי (שהיום
והלילה שוין, או יום או לילה), הא בתקופת תמוז
וטבת (שאין יום ולילה שוין - חצי יום וחצי לילה, די"ב
שעות שלמות בעינן).
אמר רבי יהודה: הני רווקי דארמאי (משמרת; כמין שקין שנותנין בהן שמרים להוציא את יינן): דמזיא (של שער אדם, ולא בלעי טובא)
– מדיחן; דעמרא [צמר] – מנגבן; דכיתנא (בלעי טפי מעמרא) – מישנן; ואי איכא קטרי - שרי להו.
הני דקולי וחלאתא (כוורת של שבטים, שמסננין בהן יין) דארמאי: דחיטי בחבלי דצורי (חבלים של צורי דקל) – מדיחן;
(עבודה זרה עה,ב)
דצבתא (מין גמי; לישק"א)
- לנגבן; דכיתנא – מישנן, ואי אית בהו קיטרי - שרי להו (מתירן ואחר כך מנגבן, שהיין נבלע
בקשרים).
איתמר: עם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות (והן מוטלות ביין): רבי ורבי חייא: חד אמר אשכול וכל סביבותיו טמאין,
וכל הגת כולה טהורה; וחד אמר: כל הגת כולה נמי טמאה.
ולמאן דאמר 'אשכול וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה' - מאי שנא מהא,
דתנן [טהרות פ"ט מ"ח] 'שרץ שנמצא ברחים (שטוחנין
בהם זיתים קודם נתינתן לבד, ואחר כך נותנן בבד וטוען בקורה)
אינו מטמא אלא מקום מגעו, ואם היה משקין מהלך - הכל טמא'?
התם לא מפסק ולא מידי (שהמשקה מחברן, ובזיתים אין אשכולות); הכא מפסקי אשכולות.
אורו ליה רבנן לרבי ירמיה ואמרי לה לבריה דרבי ירמיה כדברי האומר 'אשכול
וכל סביבותיו טמאין וכל הגת כולה טהורה'.
משנה:
הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים: את שדרכו להטביל (כלומר: כלי הראוי ליטהר בטבילה) – יטביל (אין צריך תיקון אחר; כגון כלי שתשמישו על ידי צונן -
יטביל ותו לא צריך), להגעיל (במים
רותחין, כגון כלי שתשמישו בכך; דהיינו יורות וקדירות של מתכת)
– יגעיל (ובגמרא מפרש דבעי נמי טבילה),
ללבן באור (כדמפרש ואזיל) - ילבן באור;
השפוד והאסכלא (שתשמישן על ידי צלי; אסכלא = גירדל"א) - מלבנן באור; הסכין – שפהּ (לוטשה באבן של נפחים; מול"א
בלע"ז; 'שפה' - לשון 'שופינא'; לימ"ר בלע"ז),
והיא טהורה.
גמרא:
תנא וכולן (אף הנגעלים והמלובנים)
צריכין טבילה בארבעים סאה.
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא (במדבר
לא,כג) כל דבר אשר יבא
באש (שנשתמשו בו בני מדין על ידי האור) תעבירו באש (כעין בולעו לאיסור - יפליטנו כדאמרן 'כבולעו כך
פולטו') וטהר [אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו
במים] (קרא
יתירא הוא האי 'וטהר'); הוסיף לך הכתוב
טהרה אחרת.
תני בר קפרא: מתוך שנאמר (בכלי מדין
כתיב) 'במי נדה [יתחטא]' - שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי!? תלמוד לומר:
'אך' – חלק; אם כן מה
תלמוד לומר 'במי נדה'? - מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה.
איצטריך למיכתב 'וטהר' ואיצטריך למיכתב 'במי נדה': אי כתב 'וטהר' הוה אמינא: וטהר כל
דהו (אפילו במקוה חסר);
כתב רחמנא 'במי נדה'; ואי כתב רחמנא 'במי נדה' הוה אמינא הערב שמש כנדה - כתב רחמנא 'וטהר' – לאלתר.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפילו כלים חדשים במשמע: דהא ישנים וליבנן -
כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה.
מתקיף לה רב ששת: אי הכי (הואיל וגזירת הכתוב היא ולא משום פילוט איסור, דהא
חדשים ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה) – אפילו זוזא דסרבלא
(מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר)
נמי!?
אמר ליה: כלי סעודה אמורין בפרשה (דהכתיב 'כל
דבר אשר יבא באש', ואין דרך להשתמש על ידי
האור אלא כלים של צורכי סעודה, ובהנהו כתיב 'וטהר':
טבילה, אבל זוזא דסרבלא - לא).
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בלקוחין (שנחלטו ביד ישראל), וכמעשה שהיה (במדין: שהיו חלוטין להם לישראל
הכלים), אבל שאולין – לא.
רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא (אדמה וצפיעי בקר מעורבין, ועושין מהן כלי) מעובד כוכבים; סבר להטבילה. אמר ליה ההוא מרבנן,
ורבי יעקב שמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: כלי מתכות אמורין בפרשה (לענין
טבילה בכלי עובדי כוכבים, דכתיב (במדבר
לא,כב) 'אך את הזהב
וגו').
אמר רב אשי: הני כלי זכוכית (זכוכית שנשתבר - ראוי להתיכו ולעשותו כלי), הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה (הואיל
וכי מתבר - חזו לתקנינהו על ידי התכה) - ככלי מתכות דמו (ובעו
טבילה).
קוניא (פלומיר"י; תחלתו של חרס, וחופין אותן בחופיא של
אבר, ותשמישו על ידי צונן, וניקח מן העובדי כוכבים)
- פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: כתחלתו (ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא),
וחד אמר: כסופו (בתר סופו אזלינן: שחיפהו מתכות, ו'כלי מתכות' הוא,
ובעי טבילה); והלכתא כסופו.
איבעיא להו: משכנתא מאי?
אמר מר בר רב אשי: אבא משכן ליה עובד כוכבים כסא דכספא ואטבליה ואישתי ביה,
ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא, אי משום דחזי לעובד כוכבים, דדעתיה
לשקועיה (שלא לפדות עוד).
תנו רבנן: 'הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים:
דברים שלא נשתמש בהן - מטבילן והן טהורין;
דברים שנשתמש בהן על ידי צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות - מדיחן
ומטבילן, והם טהורין;
דברים שנשתמש בהן על ידי חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין - מגעילן
ומטבילן והן טהורין;
דברים שנשתמש בהן על ידי האור, כגון השפודין והאסכלאות - מלבנן ומטבילן והן
טהורין; וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן - ' תני חדא 'אסור' [לאכול את האוכל שהוכן בתוך כלי כזה] ותניא אידך 'מותר'?!
תוספות ד"ה וכולן שנשתמשו בהן. למאן דתני מותר -
נקט שפיר 'עד שלא יטביל', אבל מאן דתני אסור - אין לאסור אם נשתמש בו קודם טבילה,
מיהו איכא למימר דגזור אטו קודם הגעלה וליבון.
לא קשיא: הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם אסור' הא כמאן דאמר 'נותן טעם לפגם
מותר'.
ולמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר - גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא (במדין
דכתיב 'תעבירו באש וטהר' דבעי הגעלה) - היכי משכחת לה?
אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא אסרה תורה אלא קדירה
(עבודה זרה עו,א)
בת יומא (שבישל בה עובד כוכבים היום),
דלאו נותן טעם לפגם הוא (אבל בישל בה אתמול - כבר הפיג בה טעמו בלינת לילה,
ושוב כשפולטו בתבשיל אחר - אינו אלא לפגם).
מכאן ואילך לישתרי (אף לכתחלה)?
גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא.
ואידך?
קדירה בת יומא נמי מפגם פגמה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@barak-online.net
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות - 9 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 9; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2003 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@barak-online.net.